וושינגטון עובר ושב

משפחתי וחיות אחרות

2011-12-31T20:55:00.005-05:00

את ראש השנה בילינו בבקתה בלב היער באזור אדירונדק עם חבר ילדות של הרגוע ומשפחתו המתגוררים ברוד איילנד ואחת לכמה זמן הם מחליפים את ביתם עם משפחה באזור בו הם רוצים לבלות. הפעם בחרו באדירונדק אשר במדינת ניו-יורק, אזור קסום שופע מים ומסלולי טיולים נפלאים. אושר גדול שהזדמן בחלקנו לבלות איתם את ראש השנה אך בכך לא תמו נפלאותינו, בננו החייל קיבל מיוחדת כדי לבלות איתנו את החג.

יצאנו לדרך, מדובר בנסיעה של שמונה שעות נטו מביתנו ועד הבקתה בהרים, בדרך לשם אספנו את הבן שנחת בשדה התעופה ניו-ארק. המיניוואן נאנק מהמסע הכבד שהעמסתי עליו שלא יחסר כלום כדי לפנק את הבן שלא זוכה לכך בשבתות וחגים אחרים. בדרך הארוכה מהשדה לבקתה סיפר הבן על חוויות, מסעות, החברה ועוד, הכל בסלנג צבאי שלא הבנתי :
"אז אמרו לו מה אתה נטרק כמו סוס מת - נטרק- זה נשכב במקום ללכת ולסוס מת כנראה אין כבר כוח ללכת...
או כל הלילה הלכנו והתעפצנו- כלומר ניקרנו שזה נרדמנו כמו שאנחנו, כי עפיצות זאת עייפות צבאית. מידי כמה דקות הושטתי יד כדי לגעת בו מאז חודש מאי לא התראינו ולמרות שמדברים הרבה בטלפון זה אחרת להיות כעת במרחק של חיבוק ונשיקה. בחצות הגענו לבקתה באדירונדק, את פנינו קיבלו לולה וסמי הכלבות המתוקות שהרימו את הבית בנביחות שמחה וגיל שהתחרו ביללות וצווחות שנשמעו מחיות הבר במעבה היער. למחרת בבוקר התעוררתי מניחוח קפה שהכינה מריה ושפשפתי את עיני כי נדמה היה לי שהגעתי לבית של מיץ פטל. הבקתה ציורית מפנים ובחוץ, מהחלון נשקף יער עבות שערפילי הבוקר מוסיפים לו נופך מסתורי ומסקרן. שלחנו את הבנים להביא חלב, משימה מאתגרת משהו כשאתה מתגורר בלב היער, במיוחד אם האינטואיציה הגברית מובילה אותך בדיוק לכיוון ההפוך..כעבור שעתיים הם חזרו עם החלב. מריה ואני שוקעות בשיחה בין השאר על התדריך הפרטני שקיבלה מבעלת הבית בכל הנוגע לתפעול ותחזוק הבקתה האורגנית אקולוגיות בה אנו שוהים. את המטבח צריך לנקות בספריי חומץ את האמבטיות בסודה לשתיה, את הירקות לזרוק בקומפוסט הנמצא ליד גן הירק האורגני בחצר, המצעים אורגנים וכובסו בחומרים אקולוגים, בפינת הישיבה פזורים מגזינים לחיים בריאים שעלעול קצר בהם מביא אותי לקוצר נשימה וחרדות קיומיות לגורלנו על הכדור בו אנו חיים. יצאנו למסלול קצר בסביבה, תודה לאל ולרוני החבר שלנו שהגיע עם טנדר ואפשר לנו להגיע לאזור ממנו מתחיל המסלול, האמת, לא חיבבתי את המסלול מהרגע שראיתי את הגשר הצר עשוי שתי סנדות עץ רופפות שעלינו לחצות רק כדי להתחיל לצעוד בו, בנוסף הגענו לא מוכנים לכנס יתושי אדירונדק שתקפנו ללא רחמים מהרגע שיצאנו מהרכב הקריר והממוזג. מריה ואני הלכנו במאסף עם הכלבות המשולהבות מהטיול בשבילי היער עד שהבחנו ברגוע שהתקדם לעברנו בצעדים קלילים, מה קורה אני שואלת, אי אפשר להמשיך במסלול בגלל השטפונות שסחפו את הגשר וכעת מתקנים אותו, ניכר על פניו שדי מאוכזב.
אני מודה בלב לאלוהים שירד נמוך וחילץ אותי מהחוויה המגרדת, חבל, אני אומרת בקול, דווקא מאוד רצינו להמשיך...אגב הדבר היחיד שלא גרד לי באותו הרגע היו הגבות. חזרנו לבקתה האקולוגית למקלחת חמה ואורגנית שהיתה מרפא ומרגוע לעור המגורה. בצאתי מהמקלחת הבחנתי בחיית יער מפוחלצת הסורקת אותי בעיניים בוחנות. העיצוב כאן מושקע ומתאים לסביבה- ריהוט עץ כבד, חיות יער מפוחלצות וממולאות ואווירה חמימה. אני רוצה במבי כזה לתלות בחדר שלי בארץ מבקש הבן החייל, מיד אני תכף יוצאת למכולת ומביאה לך אחד.

מאוחר יותר ישבנו לסעודה חגיגית ביתית שכללה כבד קצוץ, חלה שזופה מהתנור האקולוגי ועוף ברביקיו שרץ בחופש. הליווי המוסיקלי של הערב כלל סימפונית יללות תנים וצווחות ציפורים שנשמעו קרובות ומפחידות. את הבוקר למחרת פתחנו בארוחת חומוס חם תוצרת ביתית ופטרוזיליה אורגנית שנקטפה זה עתה מהגינה, הבן מבסוט מהפינוק והניחוחות קרבו אלינו את השכנים שהגיעו בטרקטור ולקחו את הילדים לקטיף תפוחים שהותיר אותנו עם שק תפוחים אורגנים מנוקדים באדמומיות ועקוצים משלל חרקים. אחר כך יצאנו לעיירה בשם לייק פלאסיד השוכנת לצידו של אגם באותו שם. עיירה מתוקה, חנויות קטנות ואוטנטיות, גלריות, בתי שוקולד וקפה, כולם ברחוב הראשי. ישבנו בבית קפה קטן וחמים על גדת האגם, הרגוע תירגל הרמת רגליים על רקע האגם - היה טעים ונעים הילדים שיחקו במשחקים והבנות יצאו לקניות-מושלם. בסיום החופשה נפרדנו מהבקתה לאחר שניקינו לפי ההוראות האקולוגיות וכאן מותר לגלות שמאז אני חברה טובה של חומץ וסודה לשתיה, ביתי בוהק מניקיון, נטול רעלים ולמקרר שלנו נכנסות רק פרות שלכחו עשב ירוק במרעה ותרנגולות מאושרות שרצו בשדות החופש. מהרגע שחזרנו הביתה הסתכלתי על השעון וביקשתי שלא ימהר כי הזמן טס ואיתו הבן שחזר לארץ, לצבא, למסע כומתה ושוב יעברו כמה חודשים עד שנהיה במרחק חיבוק ונשיקה.

כעבור כמה ימים הגיעו אחותי והבת שלה שעומדת לקראת גיוס לביקור בן שלושה שבועות. היו אלו שלושה שבועות בהם חווינו שלכת, שמש, שלג, שקד, שירה, שמחה ושעה נוספת לישון בעקבות הזזת השעון, בקיצור היה שין מאוד. סוף השבוע הראשון השלכת היתה בשיאה כשיצאנו לטייל בשיננדואה, הרכב רעד מהצחוקים והבדיחות המשפחתיות שזר לא יבין, בת אחותי מוכשרת ומצחיקה וחקיינית מאין כמוה כל שאלה שאני שואלת היא עונה בקולה של סבתא חנה בריש גרונית ואנחה שנמתחת לאורך התשובה מה שמכניס את כולנו להתקפות צחוק ופלאשים של זכרונות ילדות ממושב אלוני אבא שהיה עשיר בטיפוסים צבעוניים. כשעצרנו בדוכן התפוחים של בוב ג'נקינס בדרך לפארק שאלה אחותי אם אני זוכרת את מכונת הסיידר שהיתה במחסן של ינקו שהיה אספן כפיתי של אלטע זאעכן ולמחסן שלו קרא "הבוטיק של ינקו". בנוסף היה מחלק חלב בכל בוקר רכוב על עגלה רתומה ליצחק הסוס עמוסה בכדים כסופים מלאים בחלב טרי. אימא היתה יוצאת לקראתו לבושה בחלוק שעוטף כותנת ומבקשת שימזוג לה חלב מכד חדש. זאת היתה משאת נפשה של כל אם בימים אלו, יען כי ינקו לא הצטיין בהרגלי ניקיון וברור היה שחלב מכד חדש יהיה צלול יותר ופחות מפתיע. ינקו היה מוזג את החלב ועיניו נשואות ל"מרפסת" של אימא שנשקפה מבעד לחלוק וצועק בקול :חלבהלה' מי רוצה חלבהלה'. קנינו ארגז תפוחי גרנד סמיט בחמישה דולר שהפכו מאוחר יותר לשטרודלים נימוחים מבצק פילו, זאת מומחיות של אחותי הבשלנית המדברת בגוף ראשון עם העלים הדקיקים.

המסלול בשינדדואה היה קסום, השלכת היתה בשיאה ובעודנו הולכים חזרה ממסלול הפסגה ואני יורדת לאיטי בגלל בעיות ברכיים לוחשת לעברי בת אחותי "אלטע זאכן...אלטע זאכן.." ירדנו בצחוקים רמים כשעברו מולינו כמה נשים וביקשו את "מה שלקחנו"..לך תסביר להם שאחרי ילדות באלוני אבא לא צריך אמצעים מיוחדים כדי להתפקע מצחוק.
בקטע אחר של היער הקסום עצרנו לצלם את העצים הדקיקים והגבוהים, בעודי מכוונת את המצלמה מציצות אחותי והבת שלה מאחורי העצים כמו שחקניות בסרט בוליוודי וצווחות בקול גבוה: " צטני מנגו" "ציקן טיקה" "וורי ספייסי" במבטא הודי כבד - מחזה הורס !
בדרך חזרה נעמדנו בפקק לכבוד 3 דובים שחצו את הכביש זה היה מדהים, אמא דובה נעמדה באמצע הכביש ועצרה את התנועה כדי שהגורים יחצו בבטחה, הרגוע יצא לצלם את הפלא השחרחר אבל כבר היה מאוחר. את יודעת כמה פעמים הגענו במיוחד לחפש דובים והינה אתכן זה קורה: שלכת, שמש, שלושה דובים, שתי אחיות, שתי בנות דודות ורגוע אחד. אחותי ואני שעברנו מזמן את גיל ארבעים וחוות את ההורמונים שלנו גולשים במורד, מאידך בנות דודות: 15 ,18 בגיל הנעורים בו מתפרצים ההורמונים בלי שליטה ובתווך הרגוע מכיל ומנסה למתן ולייצר שפיות בתוך הבלאגן. שמות החיבה שהדביקו לנו הבנות היו שורטי וברך. אחותי נקראה שורטי כי אינה מהגבוהות שביננו ואני נקראתי ברך על שום שאני מתלוננת עליה לעיתים תכופות. למחרת טיילנו למפלים הגדולים, שורטי היתה מאושרת וברך התלוננה כרגיל עד שהבחינה בדרך חזרה הביתה בפסטיבל אוכל וריקודים של הקהילה הרומנית בפוטומק מרילנד. מרבית התושבים באלוני אבא מחוז ילדותינו היו יוצאי רומניה כך שהרוקדים בחולצות הרקומות והשירים הקופצנים החזירו אותנו לשירי היי לליצה והשרלה של ילדותינו והאוכל הזכיר לנו את אלקה השכנה שלנו כי אימא שלנו היתה אומרת כשהיינו מלינים על האוכל שהכינה- "לא טוב לכם, לכו למסעדה ממול", אז הלכנו לאלקה השכנה הרומניה שגרה בית אחד לפנינו והיתה מכינה קראפלך עם המון בצל מטוגן ומרק צ'ורבה משובח. בעודינו נהנות מהרוקדים התחלנו להריץ את שמות החברים באלוני אבא : נוצה ונוצי ופויו שזה אפרוח וקוקה ומילו וג'יג'י שהיה תולה על חבל הכביסה שקיות תה לשימוש חוזר וזלמה אשתו ופישקה שהיה מרביץ לבת שלו ומבקש שלא תבכה וסרוליו המורה למוסיקה וזלמן וקיטי ובלה ודורל וזיגי ומינה ועוד ועוד וככה גדלנו במציאות שנראתה לעיתים כמו בדיה.

בסוף השבוע יצאנו לניו-יורק סיטי, הסתבר שמרתון העיר נערך באותם ימים והיה קשה למצוא מלון טוב במחיר סביר. התקשרתי ל"מגלן טרוול" שבעבר נעזרתי בהם ויחד מצאנו את מלון אפיניה 50 הנמצא לא רחוק מה"טיימס סקוור". המלון היה נקי ונוח ובהחלט ענה על כל הציפיות. הבן הבכור נתן טיפ מעולה, לקום מוקדם בבוקר כדי להיות ראשונים בתור ל"אמפייר סטייט בילדינג" מה שהפך את הביקור במקום לחוויה נפלאה שלא גזלה זמן מיותר. בעודם משקיפים על העיר מראש המגדל, תחקרתי אני בקשר לביקור ב"גראונד זירו". אתרי התיירות מובילים לקישור האומר שצריך לקבוע תור לביקור והעלות 25$, מה שלא נראה הגיוני לניו יורקית לשעבר כמוני ולכן נכנסתי לאתר של הניו-יורק טיימס ומצאתי קישור לאתר בו צריך רק לקבוע שעת ביקור כדי לחסוך עמידה בתורים הגדולים ואת הכרטיסים אוספים במוזיאון הקטן בכניסה לאתר. אפשר לתרום במידה ורוצים, אם לא זה בחינם. בדרך עברנו ב"צ'לסי מרקט" בילוי כיפי במיוחד ביום ראשון בבוקר וטיפסנו לפארק הרכבת מעליו שהוא אחד אתר מעניין ונחמד בפני עצמו ובמיוחד השילוב בינהם -קונים משו לאכול בצ'לסי ועולים להנות מהאוכל על ספסלי הפארק היפה הנמצא ממש מעליו. התור לכרטיסים ל"גראונד זירו" השתרך על פני שלושה בלוקים, התחקיר הקצר השתלם, נכנסנו למוזיאון הקטן, לקחנו את הכרטיסים ויצאנו לבקר באתר. בדרך עצרנו להופעת רחוב מדליקה של חברה צעירים שעשו פעלולים, מחזה ניויורקי טיפוסי שהיה מהנה מאוד.

ההורים שלנו בחתונה

הביקור בגראונד זירו היה מרגש מאוד, התבוננות פנימה לבריכה העמוקה ועוצמת המים הנופלים בחוזקה העבירו בי צמרמורת ותחושה של מחנק וכאב למראה המים המתנכזים לתוך הבורות השחורים העמוקים. השמות הכל כך רבים חרוטים על דופן הבריכות ומשנים את צבעם בהתאם למיקום קרני השמש המאירה. מתוך העומק והעצב של הבריכות נבנה הבניין "לידה מחדש", בניין יחיד שיהיה גבוה מהתאומים שנפלו, מראה המעצים את היכולת האנושית להתגבר על אסונות ולהתחיל מחדש.

כמו החיים כך הביקור בניו-יורק עשיר בחוויות בכל הקצוות, יצאנו בערב להצגה בברודוואי שאת הכרטיסים רכשתי מבעוד מועד באתר מעולה המאפשר קניה מראש של כרטיסים במקומות טובים בחצי מחיר, ישבנו שורה 7 בהצגה הנפלאה פרסיליה מלכת המדבר. בדרך חזרה הביתה עברנו דרך ה"אמיש", כיוון שהיה יום ראשון מרבית האטרקציות היו סגורות. אכלנו במסעדה שהיא בעצם קרון ישן של רכבת והיה מאוד חמוד.

באחד הימים יצאנו לסיור בדרך היין של מחוז קולומביה שהינו למעשה מחוז לאודן בוירג'יניה, זהו אזור חקלאי עשיר בחוות שונות של סוסים, כבשים, לאמות, אלפקות ועוד...היה חמוד לשמוע את בת אחותי קוראת לחיות : נוהמת לסוסים והם עונים לה, פועה לכבשים והן משיבות פעיות רמות ושורקת לציפורים, פשוט מדהים.
בדרך חזרה מספרת בת אחותי שסבתא מבקשת שתפסיק לשחק עם האיי פות כל הזמן (אייפוד)
והבן הבכור שלי מאות חמות (מאוד חמוד) כי הוא כל הזמן דואג לה.

היו ערבים נפלאים בהם בילינו בחברותא על כוס תה צמחים ושטרודל חם וטעים, הקשבנו לשירתה של בת אחותי בעלת נוכחות עצמתית, קול מדהים ויכולת נדירה להתחבר למימיקות הנכונות ולהגשה מרגשת של השיר.

סבתא גרטרוד

כשהיא שרה את בובי מגי של ג'ניס ג'ופלין, אני מרגישה שהכל נשאר במשפחה. סבתא גרטרוד היתה שרה אופרה עד שנדם קולה כשנרדפה על ידי הנאצים, לסבא פאול היה חוש הומור נדיר ומהצד השני של המשפחה, אבא שלנו היה שר נפלא בחגים של המשק וקולו פעמונים ואין בידנו אפילו הקלטה אחת עם שירתו. כי במשפחה כמו בחיים, לכל אחד הקול האישי המיוחד לו שהביא עימו לעולם וחשוב שיבוא לידי ביטוי.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית נפלאה בריאה וממצה !

* על האות שין - חריטת האות ש' על גבי קמע מעניקה לעונד אותו טובה וברכה בכל אשר יפנה.
ניתן לחרוט אות זו על גבי קמע בראש הפסוק "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד".

אפשר גם להשתמש בפסוק זה כמנטרה בשעת מדיטציה ולאותה מטרה, ומדובר במנטרה רבת עוצמה.

אדירונדק - http://visitadirondacks.com/

לייק פלאסיד - http://www.lakeplacid.com/

החלפת בתים - http://www.homeexchange.com/?gclid=CIHhydj7pK0CFYPc4AodSjynlg

רשת מסעדות לאורך כביש 95 - http://www.crackerbarrel.com/

מגלן חברת תיירות לערים הגדולות - http://www.magellanvacations.com/

כרטיסים מוזלים לברודוואי - http://www.broadwaybox.com/

כרטיסים לגראונד זירו - http://visit.911memorial.org/WebStore/shop/ViewItems.aspx? =WSCG&C=TKTCAT

מסעדת הקרון באמיש - http://www.redcaboosemotel.com/restaurant.htm

טיפים לניקוי אקולוגי - http://ecosystems.co.il/Tips.aspx

צ'לסי מרקט ניויורק - http://chelseamarket.com/

פארק הרכבת בניויורק - http://www.thehighline.org/

ג'ורג'טאון קאפקייקס - http://www.georgetowncupcake.com/

סתיו עכשיו

2011-10-16T22:46:00.009-04:00

סוף שבוע ובוקר שטוף שמש אחרי ימים עמוסי אירועים ומפגשים מרגשים. מחפשים מקום קרוב לתפוש את השלכת האדומה לפני שתחלוף ותשוב רק בשנה הבאה, יען כי השלכת כמו הנעורים מגיעה בסערה וחולפת במהרה. הזמניות הזו מעוררת ריגוש וביקוש ומביאה המוני אדם לטיולים בפארקים השונים. אתרי האינטרנט מדווחים על מיקום העלים הסמוקים במקומות השונים, יחד עם זאת חשוב לציין שהגנרל האמיתי במשחק הסתווי הזה הוא מזג האויר, אם יצאתם למקום מומלץ אבל יהיה גשום כשתגיעו אליו, קרוב לוודאי שתתאכזבו כיוון שהעלים זקוקים לקרני השמש לשקף את יופיים וכשזו נכנעת לעננים אפורים החוויה תהיה שונה בתכלית. לכן חשוב לדעת על אתרים קרובים אליהם אפשר לצאת ללא התארגנות מיוחדת כשמזדמן יום יפה. כפי שאימא שלי אומרת: הכל נמצא מתחת לפופיק, צריך רק לדעת לחפש. מצאתי, אומר הרגוע בחיוך מרוצה מעצמו, צפונית מכאן, מקום גבוה,נראה שהשלכת שם תהיה יפה, בעודו מחפש מסלול ובודק את המפות, הוכנו הכוסות עם קפה שחור, מציאה שעדיין לא ניתן לקנות על אם הדרך באמריקה הגדולה, חטיפים, פירות,אגוזים ומקלות הליכה של אלפיין. "כל הכבוד לנחלים כי הם יודעים לאן ללכת והעצים והעלים הם יודעים מתי תהיה שלכת..." כל העצים לבשו ירוק אני לבשתי גינס וכובע וכעבור שעה מצאנו עצמנו במרכז המבקרים של הפארק. קיבלנו מפה עם מסלולים וביקרנו בחדר תצוגה בו גיליתי לשמחתי שביער הזה יש הרבה תנשמות ואין דובים.יצאנו למסלול קצר המקיף את הפסגה ומשקיף לנוף מרהיב. שם המסלול הוא: Hog Rock - Loop Trail with overlook

בתרגום חופשי, סלע החזיר,מסלול סיבובי עם תצפית לנוף. חזירים לא פגשנו למזלנו היו אלו צ'יפ מנק סנאים זעירים שחלפו אותנו כמה פעמים,כלב הרים פירנאי שדילג לעברנו בשמחה ואחרי שהסתבר שהוא חברותי החלפנו ליטופים וחוויות מהמסלול. השמש החמה מציצה כמשחקת מחבואים בין צמרות העצים עת הרוח מעיפה את העלים המתמסרים לצקצוקי המצלמה כאילו היו גלית גוטמן בתמונת שער של עיתון לאישה. מותחת צוואר מביטה למעלה וחושבת על מה שמחכה לעלה הטרי הבשרני הזוהר כעת בגווני ירוק שברוז כפי שמכנים זאת המעצבים,מחובר בעוצמה לענפי העץ וכל מהותו משדרת עסיס נעורים ותקווה לעתיד. בעוד ימים אחדים יאסף כמו אחיו הנושרים כעת בריקוד אחרון עם הרוח בדרך למטה לחיקה של אימא אדמה. תצלם לי את הנוצה בשיער, אני פונה לרגוע נרעשת מעצמת הרגע בתקווה לאצור כמה רגעים בזמן הווה למען העתיד. זאת כנראה תרומתו הגדולה של הסתיו כמקור השראה למשוררים ואמנים בתחומים השונים, אולי זאת העצבות העוטפת אותנו עת נפרדים מגאוות הקיץ הכחול ההמוני אל חיק הבית החום הפנימי. השיר שלכת וקולו של יזהר כהן מתנגנים לי בראש כמו תקליט שבור "..ואת הלכת בחוץ שלכת והבדידות נמשכת השמש בצבעי עינבר עם משהו שכבר עבר אבל בחוץ ישנה שלכת..." תגיד הבאנו שקית אני רוצה לאסוף עלים, רוקמת רעיון נוסח בתיה עוזיאל: ממש במקרה הכינותי עלים צבעוניים אותם בכוונתי לניילן לכדי תמונה או מפית שולחנית ולשלב בין העלים גזרי תמונות סתוויות שצילמנו היום. נפלא מצאתי דרך לשמר את הסתיו. אשלח אחת לסבתא חנה המסרבת להתמחשב ולעקוב אחרי חיינו באלבומים הוירטואלים. אחרי המסלול הקסום חיפשנו שירותים,בואו נודה על האמת השלפוחית הנשית אינה נדיבה כמו זו הגברית ולא מאפשרת המתנה ארוכה בטבע קסום ככל שיהיה,גם הטכנולוגיה במקרה הזה לא פועלת לטובתנו.

השתקפות העלים בחלון המכונית

המשכנו לכיוון האגם ובכניסה הבחנו בשער ללא שומר ובו בקשה של כבוד ולשלם דמי כניסה,3 דולרים לתושבי מרילנד. אני מציעה לכולם לכבד ולשלם יען כי הפארק נקי ונוח ובהחלט מצדיק את ההשקעה. מסביב לאגם הטבעי הביאו חול ים ובקיץ משמש המקום סוג של חוף ים עם דשאים,שולחנות פיקניק,מתקני שעשועים,שרותים וקיוסק. עברנו לגדת האגם בצד הפחות הומה אדם ,הרגוע פתח כיסאות מתקפלים,בעודנו מכרסמים ומתרגשים מהנוף נזכרנו שהגענו לכאן לראשונה בסיבוב הראשון לפני חמש עשרה שנים. ערכנו פיקניק עם כמה זוגות חברים שהכירו לנו את הפארק המקסים. באותו היום נוסף ערך חדש למילון המשפחתי שלנו והוא : אחיזת יואל. בני הצעיר היה אז בן חמש כהתרוצץ יחף על הדשא והתלונן על קוץ שנכנס לו ברגל,יואל שעבר במקום עם בירות בידו האחת,תפש את הילד בזרועו השניה כמו שמוציאים חמניה מהאדמה ונשא אותו ישר לזרועותי. הבן היום חייל בן עשרים, זה עתה חזר לארץ לאחר חופשה בת שבועיים שקיבל כחייל בודד מהצבא כדי לבלות איתנו בחג. אלו היו ימים קסומים בהם הטענו אותו בפינוקים ואהבה אינסופית רציתי לעצור את מחוגי השעון שישאר איתנו עוד ועוד אבל הזמן ניצח והוא כעת עם חבריו בצבא וחברתו החיילת שקיבלה אותו לחיקה בשמחה. "יש ניגון שעולה מן הסתיו ומרעיד מיתרי הזהב של חלום שנשכח וישוב ויפרח מחדש". חזרנו מהטיול מרוצים שלווים וכמובן גם רעבים.

יצאנו למסעדה הודית חדשה שנפתחה לפני כמה שבועות בדאון טאון בטזדה הדשכנה לנו. המסעדה נעימה,המחירים נוחים ארוחה טעימה עלתה -50$ דולרים לזוג וכללה מנות ראשונות,עיקריות עוף טנדורי,צאי מאסלה לחמים ותוספות.

שבעים ומרוצים יצאנו לכיוון החניה ובדרך נתקלנו בשלל ציטוטים נחמדים על הקירות החצוניים של חנות הספרים בארנס אנד נובל –שניים אהבנו במיוחד :

Middle age is when your broad mind and narrow waist begin to change places” “
by E. Joseph Cossman.

There are two kinds of people, those who do the work and those who take the credit. Try to be in the first group; there is less competition there.

Indira Gandhi

בלילה לפני השינה חשבתי על בני החייל ונזכרתי איך כשהיה בן 7 הביא חברים לערב שינה אצלנו בבית בזכרון יעקוב.
אחד הילדים התקשה להירדם, ישבתי לידו וסיפרתי לו סיפור על גורי החיות ביער שלא הצליחו להירדם בלילה וביקשו מהתנשמת להרדים אותם ומאז בכל ערב היא לוחשת לסנאי הקטן: ששש והוא נרדם,לדובי התינוק: שששוהוא נרדם.
ביקשתי ממנו ללחוש גם שששש והוא נרדם.
הנחתי את משקפיים שלו בצד והודיתי למורה לשיטת פאולה,
ממנה למדתי שלחישת ששש היא פעולת השרירים הטבעתיים העוזרת לגוף להרגע.
אחרי שהשפרצתי שמני לבנדר וגרניום על הכרית,לחשתי ששש ונרדמתי כמו חלום של סתיו.

http://www.nps.gov/cato/index.htm -

http://www.weather.com/activities/driving/fallfoliage/

http://www.washingtonpost.com/gog/

http://www.bethesdamagazine.com/Bethesda-Magazine/Dining-Guide/index.php/name/Tandoori-Nights/listing/29079/
http://www.sportsauthority.com/product/index.jsp?productId=3514916&cp=2325064&ab=MYOAS_TrekkingPoles_CMS&parentPage=family
http://dc.about.com/od/marylandparks/ss/LakeNeedwood.htm
http://www.yelp.com/biz/seneca-creek-state-park-gaithersburg
השיר שלכת - מילים סרג למה ,לחן אליס דונה
השיר ליל סתיו - מילים חיה כהן לחן חיים צור
שר סתיו - מילים עמוס קינן לחן יוחנן זראי
אם תכנסו לאתר שירונט ותלחצו על שירי סתיו תקבלו ערב שירים קסום ומרגש.

עשרים וחמש שנים ומים חמים

2011-09-21T21:09:00.016-04:00

כבר בתחילת הנסיעה בדרך למלון לחגוג את יום הנישואין ה-25 שלנו אני מבקשת ממנו להנמיך את הרדיו, מה קורה איתך הוא שואל,בדרך כלל הוא זה שמעדיף נסיעה שקטה בעוד אני אוהבת לשיר עם הרדיו. לא יודעת הגוף שלי מנהל חיים משל עצמו, מרגישה כמו חתול שתופש לעצמו בזנב, רוצה את הגוף שהיה לי אז לפני עשרים וחמש שנים אבל עם הביטחון שיש לי היום. הדרך עוברת בשדות ירוקים ונופים פסטורלים,ככל שמתעצמת השלווה הירוקה מסביב כך גוברת אצלי המצוקה וחוסר מנוחה ,מסננת מלל מריר בקצב של כדורים במחסנית, עד שנרדמת רצוחה ועצבנית.
כעבור 4 שעות הגענו למלון, בחור צעיר בגיל של הבן הבכור שלנו פותח לכבודי את דלת המכונית ומושיט את ידו באדיבות לעזור לי לצאת בנועם כיאה לנשים באתר ההסטורי אליו הגענו זה עתה. מה שלומך, הוא שואל בנימוס, יותר טוב שלא תשאל אני מסננת בלב ועונה נימוס : מצויין,תודה.
לפני 25 שנים הזמנו מלון דרך מרכז נופש מבצעי אליו הגענו בשעות הבוקר שיכורים מאהבה ואלכוהול. יכולתי אז רק לחלום על מלון בו אהיה נסיכה לשני לילות בארמון מפואר עם ספא,שרות חדרים ומעיינות חמים. הרגוע משתלב במהירות ונראה שטבעי לו סיטואציה מלכותית שכזאת, יחד עם זאת היה מתנהל באותה טבעיות אילו היינו בוחרים לחגוג בחיק הטבע וללון באוהל כשמעלינו שמיכה של מליון כוכבים.

רשמת את הקילומטרז', אני שואלת כשהוא מוסר את המפתחות לשרות החניה האישי, אולי החברה הצעירים מתכננים לצאת לסיבוב חרקות עם הרכב שלנו הלילה...מה את דואגת, אנחנו בחופש, לא?.. שאלה כזאת לא שואלים אישה בת חמישים ואחת שמבינה שחופש זה דבר יחסי ותלוי בדברים.
מצב רוחי משתפר באחת לאחר שפקידת הקבלה מבשרת לנו בחיוך סודק מייקאפ שהחדר שלנו שודרג למיני סוויטה בקומה העליונה.
השמחה והיחס המלכותי מחזירים אותי לתמונה בה אנחנו עומדים נרגשים על הדשא בקיבוץ,הרגוע קורן בחולצת סאטן ירקרקה ועניבת עור בצבע טורקיז ואני בשמלה לבנה עם פסים דקיקים בכסף וטורקיז. התחייבנו לשמור אמונים בימים טובים וגם קשים. על התפאורה ניצחה אימא אדמה שדאגה לרוח קרירה,שמש גדולה ואנרגיה ים תיכונית. שטר הכתובה היה כל כך נמוך שאפשר לו להיפתר ממני בכל רגע נתון. עלות החתונה היתה מזערית,ללא מאכלים מיוחדים בשמות מפוצצים, גם לא כלים מרהיבים. היו אלו חביות בירה , בר אלכוהול וריקודים עד אור הבוקר עת מצאנו עצמנו מרחפים מאושר בבגדים החגיגים במי הבריכה החמימים.
לאור זה נראה טבעי שנזמין מקום במלון: The Homestead בתרגום חופשי – אחוזת בית. אחוזה הסטורית שהוקמה בשנת 1766 על ידי איש צבא בשם קפטן בולט, שתיישב במקום עם משפחתו ושכנע כמה מעמיתיו הלוחמים להתיישב יחד איתם בהרים ליד נביעה של מעיינות חמים. השיפוצים החלו במבני הבריכות סביב המעיינות ולאחר מכן הוקם מבנה גדול מעץ שהיה הלודג' הראשון. מאז פתח המלון שהיה הראשון בארצות הברית באזור ההרים את שעריו, התארחו במקום נסיכים, נסיכות וראשי מדינות שסיפקו הרבה רומנים וצחוק כאשר בילו את זמנם בענוגים בריאות וספורט.

כתב ההסטוריה הזוגית שלנו כלל גם הוא התישבות במחנות צבא אי שם ברחבי הארץ, במדבר ובעמקים אמנם אך עדיין מחנה צבאי. המבצע האטרקטיבי בזכותו החלטתנו לחגוג במלון הזה, סיפק תלושים לשתי פעילויות במקום. הפקידה הציעה שנבחר פעילות מוקדם כדי להבטיח מקום. מה את רוצה לעשות, הוא שואל בעודי סורקת את האפשרויות: רכיבה על אופניים,טיולים רגלים ,סיור הסטורי ודייג ובוחרת את האחת שנראית הכי מתאימה למצב -קליעה על צלחות חרס מעופפות. Skeet Shooting הבחורה שואלת האם יריתי פעם,למה את שואלת, משום שאם לא יריתם אתם צריכים לקחת שיעור בתשלום. ברור שירינו, אני עונה וסוגרת את השעה עשר למחרת. בבוקר התעוררנו למסע ניווטים בדרך הארוכה לבריכה הפנימית, כמה סוגים של מעליות ומסדרונות ומגיעים לבריכה מדהימה אשר ניזונה ממי המעיינות החמים ולהפתעתנו אין בה איש, ברור אף אחד לא מצליח לנווט את דרכו אליה במסדרונות האינסופיים שכולם נראים אותו הדבר כמו המשחק סולמות ונחשים.
השחיה במים החמימים הייתה תענוג צרוף שבסופו חשנו ריכוך בעור הגוף והנשמה. לשניים הבודדים שכן הצליחו להגיע אמרנו בנימוס ששכרנו את המקום לפעילות פרטית...צחוק,היה זה אחרי שגמרנו לשחות.
אחרי ארוחת בוקר די בינונית שהכילה הכל חוץ מירקות ויוגורט חמוץ, הגענו למועדון הקליעה.
מבנה עץ יפהפה המשקיף לנוף הרים ראשוני וקסום. המדריך מקדם את פננו בפרצוף חמוץ, כנראה לא אוהב את הרעיון שהחלטנו לא לקחת שיעור. שיעשה כמה פרצופים שהוא רוצה שרתנו בצבא וזה הרבה יותר שווה מכל שיעור שיתן לנו כאן ועכשיו.הלבישו אותנו ווסט מיוחד עם כיסים למילוי הכדורים, הוא מכניס לכל אחד מאיתנו 25 כדורים, כמה סמלי.

הרגוע נבחר להיות הראשון,הבחור טוען לו כדור ומחזיק שלט המפעיל את הצלחות, אתה צריך להגיד לי מתי לשחרר הוא אומר. שחרר. אומר הרגוע ולא פוגע, שחרר אומר שוב ועוד פספוס,כך עוברים ששת הכדורים ראשונים. עכשיו תורך פונה אלי המדריך במבטא גרמני כבד,מתי ירית לאחרונה, לפני שלושים ומשו שנים אני עונה ומניחה את הרובה על הכתף, שחרר. אני אומרת -בום טרח מתנפצת לה צלחת החרס לרסיסים ומשאירה את כולנו המומים. הבחור החוויר חשב אולי שיש לו עסק עם בוני מבוני וקלייד, הוא לא מודע לכך שאני יותר המומה ממנו כי אין לי מושג איך עשיתי את זה.הרגוע המום,הדם התחרותי שלו עולה קצת לראש ונראה שהוא מתחקר את זויות השיגור של הצלחות על מנת שיוכל להביס אותי בסיבוב הבא. אכן בסיבוב השני הוא מפרק ברוגע את הצלחות אחת אחת ובסך הכל מוריד 11 מתוך 25 שזה יחס גבוה מאוד. המדריך נשאר אדיש ובלתי מפרגן, אחרי הכל לא לקחנו שיעור.

הסיבוב הבא שלי מגיע ואני מחליטה לירות מהכתף השניה כי ההדף מכאיב לי נורא, בעודי לוקחת את הרובה ומעבירה לכתף השניה אני רואה שהבחור מושיט ידיים לשמיים כאילו מבקש מאלוהים עזרה להתמודד עם היורה הרצוחה. אל תדאג, אני אומרת לו בחיוך רחב וכמעט פולטת שהייתי חיילת אבל מחליטה לחסוך ממנו את המידע המופלא כי הוא נראה מספיק מתוח גם בלי זה. בסיבוב הזה אני מפצחת עוד אחת ומתלוננת על כאבים חזקים מההדף. התוצאה הסופית שהורדתי 3 או 4 מתוך 25 . חזרנו לסוויטה המלכותית בחיוך של מנצחים, עשרים וחמש שנים, עשרים וחמישה כדורים לא מעט מכאובים אבל עדיין אוהבים. למחרת יצאנו לטבול בנביעה הטבעית במרחק כעשר דקות נסיעה מהמלון אבל אלפי שנות אור אם מתיחסים לרמת האחזקה במקום. בשעות הבוקר הרחצה משותפת לגברים ונשים בבגדי ים מהצהרים הרחצה בנפרד ובערום. נכנסנו למבנה עגול מעץ ישן המקיף למעשה את הבריכות הטבעיות. חדרי הלבשה זעירים ממוקמים מסביב לבריכה וסגורים בוילון. לקחנו מצופים מאורכים המצויים במקום ונכנסנו לטבול. שלט קטן מבקש מהאנשים ללחוש, סביבנו זוגות רובם צעירים רוחצים מחובקים ומתנשקים. המים הכבדים עוטפים את הגוף ואפשר לחוש את הבועות של הנביעה מתנפצות על הגוף, תחושה מרגיעה ונעימה. הבריכות נבנו בשנת 1836 והאמינו לי מאז לא שופצו !!! לצערי אין זה המקום הראשון בו נתקלנו בהזנחה פושעת דווקא במקומות בו הטבע ברך את תושבי המקום ובמקום לטפח ולשמור הם בוחרים להזניח ולנטוש. בשנת 1996 רכש את הבריכות הבעלים של - Homestead לא ברור מדוע אינו משפץ. העץ מתפורר,הצבע מזמן דהה והמקום שוקק חיים , מלא אנשים רוחצים, לא נראה שקיימת בעיה של חוסר במבקרים. אז מה הם לא מבינים ? הייתה שואלת חברתי יעל, כי הדיסוננס בין עונג הרחצה ללכלוך מסביב הופך את החוויה למורכבת במקום שתהיה נטו מענגת. אולי זה בכוונה אומר הרגוע כשרואה את פני מתכרכמים נוכח החדרון המלוכלך בעודנו מתלבשים ויצאים, מה בכוונה אני שואלת, משאירים את זה אוטנטי כמו שהיה אז, אין שוב דבר אוטנטי בהזנחה אני משיבה ומסכמת את השיחה בנימה חיובית כי התחושה אחרי הרחצה מאוד נעימה.
את ארוחות הערב אכלנו בעיירה – Warm Springs מקום בו הזמן עצר מלכת לפני מאה שנים,השדרן בתחנת הרדיו המקומית מדבר על אירוע ריקודים המתרחש כעת בתחנת כיבוי האש ומוסיף שקארול וסוזן מתכננות להגיע. ממש שכונה כמו במושב כולם מכירים את כולם. מאוחר יותר בשיחה עם המלצרית למדנו שאכן כך. מדובר במקום זעיר עם בית ספר יסודי אחד ותיכון אחד ואין מספיק תלמידים לפתוח חטיבת ביניים.

החזרה הביתה עברה בין עיירות שהזמן עצר בהן ממלכת,
שדות ירוקים,פרות במרעה אוכלות עשב,
שיחות נעימות בין איש אחד ואישה אחת -
שחזרו הביתה לקפה שחור ישראלי עם חלב אמריקאי
בלי לבקש שרות -
כי אז כמו היום אוהבים לטייל בפשטות
שגם היא סוג של מלכות.

המלון : http://www.thehomestead.com/ - על מנת לקבל דילים צריך להרשם לקבלת דוא"ל באתר המלון כי בדרך זו מקבלים את העסקאות הכי טובות – זה נכון אגב למרבית המלונות.
מלון : עליו קיבלנו המלצות חמות מאנשים שפגשנו במרחצאות - http://www.meadowlanecottages.com/ - מתאים למשפחות עם ילדים.

מסעדה בערב הראשון - http://www.johnssteakhouse.com/ - שימו לב המסעדה פתוחה רק אחרי הצהרים וסגורה בימי רביעי.

מסעדה בערב השני - http://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g58287-d82972-Reviews- Inn_at_Gristmill_Square-Warm_Springs_Virginia.html - המסעדה קסומה יושבת במבנה לשימור שהוא גם מלון ומומלץ מאוד להזמין מקומות מראש. אפשר לבחור בקבוק יין מהמרתף האישי שלהם או אפילו רק לרדת לראות. מקסים.

המעיינות החמים – ג'פרסון פולס - http://www.thehomestead.com/explore-our-activities/the-homestead-resort- and-spa/hot-springs - שימו לב לשעות הפתיחה ולהסדרי הרחצה.

אתר עם אינפורמציה על כל האזור - http://www.discoverbath.com/businessList.asp?cat=45
ברקלי ספרינגס - מעיינות חמים במרחק שעה וחצי מרוקוויל - http://www.berkeleyspringssp.com/spa.html

בית קפה נחמד ליד המעיינות בברקלי ספרינגס - http://www.fairfaxcoffeehouse.com/index.html

מקום חביב לאכול בברקלי ספרינגס - http://www.yelp.com/biz/earthdog-cafe-berkeley-springs

אלף איים וקוטג' אחד

2011-08-20T15:06:00.005-04:00

על שפת הנחל חיים ביחד אוגר ועכברוש צפרדע ירוקת הראש וצאן,
על שפת הנחל היינו יחד שלום לכם עכשיו. יום ראשון קפה של בוקר על מרפסת הקוטג' ששכרנו לשבוע באלכסנדריה ביי באלף האיים.
את השם אלף האיים שמעתי לראשונה מאדוה הסקיפרית שהמליצה בחום על ביקור במקום,מדובר בכאלף ושמונה מאות איים המצויים בין קנדה לארצות הברית ומהווים אטרקציה תירותית. באתר שמקומות לינה בעונה החמה מוזמנים חודשים מראש, למצוא מקום ברגע האחרון הופך את השהיה למתוקה. מסתבר שחופשות מעולות יכולות להתממש בכמה שעות: בחצות של יום שישי למדתי על המקום דרך אתר אינטרנט המציע עסקאות של הרגע האחרון, בשבת בבוקר שוחחתי עם קרול בעלת הקוטג'ים שדאגה לתאם ציפיות בשיחתנו הקצרה: מדובר בקוטג' בסיסי מאוד,עליכם לדאוג בעצמכם למצעים ,מגבות, נייר טואלט,מגבות נייר ואוכל, הקוטג' לא ממוזג קיימים מאווררי תיקרה. נשמע טוב עניתי, לתת לך כרטיס אשראי, שאלתי בקשב מניע בכוונה להתקדם ולסגור הזמנה. אין צורך בכרטיס אשראי, נשארה קרול באוטנטיות הנינוחה שלה, מספיק לי מספר טלפון נייד וקחי את הטלפון של ג'ו, אני בסירקיוז אגיע מחר עם הנכדים. ג'ו יושב בערב עם האורחים סביב המדורה הקהילתית. בשבת בצהרים עזבנו את רוקוויל המהבילה ובעשר בלילה ראינו את הפנס המאיר של ג'ו מסמן לנו היכן לחנות. פרקנו את הצידניות מהמקרר הביתי למקרר השבועי, הצענו את המיטות בסדינים ריחניים שהבאנו מהבית, תליתי מגבות נקיות במקלחת וחסכתי לרגוע את נאום כביסת בתי המלון שלי: האם המגבת שמחכה לנו כובסה במכונה צפופה, האם נשטפה בכלל או סתם הסתובבה ויצאה...החופשה הנוכחית נראתה כמו הבטחה לשלווה מקסימלית בעלות מינימלית. למחרת תעוררתי כשצינה נעימה חודרת לחדר השינה ומביאה עימה ריחות ירוקים של דשא קצור .יצאתי החוצה לראות את המקום באור יום, שבעה קוטג'ים משקיפים על הנהר במרכזם פינות ישיבה סמוכות לרציף העץ המשיק למים. נהר הלורנץ רחב ושוקק חיים. תנועה של סירות ישנות וחדשות, מנוע ומפרשיות שטות בין האיים הזעירים בני בית אחד, סירה אחת וספסל.
התמונה הפסטורלית שנגלתה לעיני נראתה כמו חלום בהקיץ של חודש אוגוסט.
למחרת בבוקר מראה חבלי הכביסה עמוסי המצעים הלבנים סימנו שקרול הגיעה. קרול פנסיונרית העובדת כעוזרת מחקר מתגוררת במהלך השבוע בסירקיוז ניו יורק כשעה וחצי מאלכסנדריה ביי. בסופי שבוע מגיעה לקוטג'ים לקחת חלק באירוח ובעבודות השוטפות. הם רכשו את המקום בשנת 2002 כשג'ו יצא לפנסיה, מאז בחודשים אפריל עד אוקטובר עובר ג'ו לגור בבית הסמוך לקוטג'ים וניכר שהוא עסוק מהשעות הקטנות של הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. כדאי לכם לבקר במכירה פומבית של סירות עתיקות בעיירה קלייטון הנמצאת כרבע שעה מאיתנו, הציע ג'ו והוסיף שבסוף השבוע יפתח פסטיבל הפיראטים ,אירוע המושך לאזור משפחות רבות בגלל ההפעלות שהם מציעים לילדים ובשעות הערב האזור הופך למסיבה ענקית של מופעי מוסיקה וריקודים. המתבגרת ביקשה שחרור מתערוכת הסירות ,רצתה להתאוורר מאיתנו אחרי הנסיעה הארוכה. כשהגענו לקלייטון הסתימה המכירה הפומבית אך זכינו לראות את הסירות העתיקות שעגנו עדיין בהנגרים המיוחדים. בחור המתחזק סירה בשם טייפון שנבנתה בשנת 1929 סיפר כי הסירות עוברות שיפוט וניקוד, הסירה שלהם קיבלה 97 נקודות מתוך 100. על מה הורידו לכם נקודות אני תוהה ומתבוננת בסירה המבריקה ויפה עד כאב, הוא מראה לי סריטה עדינה שצריך להתאמץ כדי להבחין בה, מדובר בעסק לאספנים עשירים מאוד, מאות אלפי דולרים לסירה אם וכאשר מוצעת למכירה. משם הלכנו לבקר בבית מלאכה לשיפוץ סירות. הרגוע בחיוך רחב אמר שהמקום מזכיר לו את הימיה בקיבוץ והסביר לי על תהליך העבודה הכרוך בשיפוץ סירה והשימוש בחומרים מיוחדים. בעודנו מתרשמים מהמקום ניגש אלינו פנסיונר חביב וסיפר שהוא חבר במוזיאון ועובד בהתנדבות על שיפוץ הסירה "האווז המשוגע" שאנו עומדים לידה. צוות של ארבעה מתנדבים עובדים על השיפוץ כבר למעלה משנה ועתידים לסיים באביב הקרוב, הסירה מיועדת להיות חלק מהחינוך הימי במוזיאון. חזרנו לקוטג'ים ומצאנו את המתבגרת מתארגנת ליציאה, לאן שאלתי, לגלידריה באלכס ביי עם החברות החדשות שהכרתי כאן הן גרות בקוטג'ים הסמוכים. החיים ליד הנחל בימים הבאים היו רגועים ועשירים בחוויות בין שמים למים, הפלגנו בין האיים בספינת הדוד סם היוצאת מהרציף באלכסנדריה ביי ומסיירת בין האיים בחלק האמריקאי והקנדי. במהלך ההפלגה למדנו פרטים עסיסים ורכילויות על בעלי האיים. המתבגרת היתה מוקסמת ואמרה שלא ידעה שיש מקומות כאלו בעולם בהם אדם רוכש לעצמו אי ובונה עליו בית לחופשות קיץ, אני רוצה גם. רגע,בואי נקשיב לסיפורים ונראה אם שווה.אחד האיים בבעלות איש עסקים ניו יורקי בשם הדסון רוז אשר רכש למעשה ארבעה סלעים אותם גידר בחומה ומילא באבנים ויצר בעצם אי מלאכותי בשם רוזלי. השמועה אומרת שבנה את האי בניסיון אחרון לרצות את אשתו הבלתי מרוצה רוזלי הדסון שלא מצאה אי אחד שנראה ראוי בעיניה לבנות עליו את בית הקיץ שלהם. אומרים שאחרי שרוז קיבלה את המתנה הנדיבה אמרה לבעלה שאין לה עניין בשלושתם: באי,בבית ובבעלה. כך נותר הדסון רוס בודד ושבור לב לימים רבים. הבתים בצד הקנדי מוצנעים בין העצים משום חוק האוסר עליהם לכרות עצים שאינם בשטח הבית ,כמו כן האיים הקנדים ממוספרים על מנת לאבחן אותם אחד מהשני בשעת חירום. בסיום הסיור ביקרנו בטירת בולדט שבנה ג'ורג' בולדט איש עסקים ובעלים של מלון וולדורף אסטוריה לאשתו לואיז. היתה לו כוונה לבלות איתם זמן איכות בקיץ כיוון שנעדר מהבית לעיתים תכופות. עבודות הבניה החלו ב – 14/2/1904 יום הולדתה של לואיז אולם לואיז נפתרה במהלך הבניה וגורג' שהיה שרוי בשברון לב הורה על הפסקות העבודה. הטירה עעמדה עזובה, נבזזה ונהרסה כמעט כליל עד שבשנת 1977 נמכרה תמורת דולר אחד לארגון האחראי על גשר אלף האיים שהחלו בעבודות שיקום ושיפוץ הנמשכות גם בימים אלו. ג'ורג' בולדט הוא זה שאחראי גם על השם של הרוטב המפורסם אלף האיים, מספרים שבאחת ההפלגות שלו לאזור עת חיפש אי לבנות עליו את הטירה הוגש לו הרוטב לארוחת צהריים,הוא ביקש מהמלצר את המתכון והחל להגיש את הרוטב לאורחי המלון ונתן לו את השם של המקום ממנו הגיע. המדריך הראה לנו את האי הקטן בתמונה ואמר שאת האי קנה בולדט לחותנת שלו שהיתה ידועה כמהלכת בשנתה, האי קטן מאוד עם הרבה פתחים כך שאם תתהלך מבלי שתתעורר תגיע ישר למים...
באחד הימים חצינו לקנדה ושכרנו סירה מבחור קנדי שלא היה חביב בלשון המעטה, הסירה יושבת נמוך מידי אמר לו הרגוע, לאחר שהסתבר שאין סירה אחרת יצאנו להפלגה בין האיים בצד הקנדי. ההפלגה ראויה לפרק נפרד, אומר רק שמזג האויר היה קר ונשבו רוחות חזקות. עגנו כדי לאכול צהרים באי שהוא שמורת טבע ,הפיקניק הימי היה טעים וקסום אך בדרך חזרה נשבה רוח חזקה כאשר חלפו אותנו סירות מנוע חזקות ומהירות שהרימו גלים והבהילו את הסירונת שלנו שנעמדה על החרתום והתמלאה מים ובתהליך החסרתי פעימה. הרגוע והמתבגרת גילו תושיה ואילו אנוכי השתתקתי מרוב בהלה עד שחזרנו ליבשה. הרגוע סיפר לבחור את אשר ארע ואמר שאכן הסירה יושבת נמוך, הלה חייך חיוך מטומטם כאילו רגיל וכנראה זאת לא הפעם הראשונה ולכן לא תמצאו לינק לחברה שלו בסוף הרשומה.
בערב ישבנו סביב המדורה , הכרנו את האורחים האחרים ושוחחנו על מקומות וחלומות, מסתבר שהאורחים בקוטג'ים מכירים אחד את השני ומגיעים למקום מזה שנים. בימים שנותרו שטנו בקיאקים, ביקרנו במגדלור קסום ורקדנו עם המוני פיראטים. בערב האחרון יצאנו לראות את השקיעה מהרציף הסמוך למים, בעודנו מצלמים ומתפעלים מהנהר הקסום הבחנו ממש מתחתינו באימא ברווזה וחמישה ברווזונים. האימא התמתחה כאילו ניסתה לומר דבר מה, היא רגילה לבוא הנה אמרתי וביקשתי מהמתבגרת להביא כמה פרוסות לחם, מאוחר יותר הסתבר לנו שמדובר במשפחה נוספת של אורחים המגיעים לכאן וג'ו מאכיל אותם.
הימים ליד הנחל חלפו במהרה, אמנם לא נתקלנו באוגר ועכברוש וגם לא בצפרדע ירוקת הראש. אולם פגשנו ארנבות שלא מפחדות, משפחת דביבונים, ברווזה חד הורית עם חמישה ברווזונים וזוג פנסיונרים מכניסי אורחים שהפכו את החופשה הבלתי מתוכננת שלנו לקסומה מיוחדת ובלתי נשכחת.
כשקרול שאלה אותי מה הכי מוצא חן בעיני באזור שלהם אמרתי: המים, אני באה ממדינה בה מים הם מצרך יקר משתמשים בו במסורה, ועכשיו גם על מחירי הקוטג' יש מלחמה.
הלוואי ויכולתי לארוז במזוודה נהר כזה שיזרים למולדת שלי שפע של מים כחולים ומעט שלווה.

קישורים לאתרים הקשורים לרשומה

הקוטג'ים של קרול וגו' - http://www.hi-da-way.com/
האניה של הדוד סם - http://usboattours.com/1000islands/
השכרת קיאקים בקלייטון - http://www.tiadventures.com/
פסטיבל הפיראטים - http://www.visitalexbay.org/index.php/events/bill-johnstons-pirate-days/
המיגדלור בטיבטס פוינט - http://www.capevincent.org/lighthouse/lighthouse_001.htm
בית קפה חביב בקלייטון - Bella's - http://www.1000islands-clayton.com/quick_cat_search_09.asp?Find=Dining
מקום נחמד לאכול באלכס ביי - http://www.dockof-a-bay.com/
מוזיאון סירות עתיקות - http://www.abm.org/
בית מרקחת באלכס ביי - לידו שוק איכרים בימי שישי בעונה החמה - http://www.kinneydrugs.com/locations/ny/alexandria_bay-21-state-rt-12
האתר שמצאתי דרכו את הדיל לקוטגים - http://www.deals1000.com/
האתר של טירת בולדט - http://www.boldtcastle.com/visitorinfo/

טיול אחר

2011-07-27T09:27:00.017-04:00

חודש יולי, חם ולח,מאוד חם. מסתובב לי הראש ובתוכו מילה אחת: מים.
מים קרים,קרח,לשתות,משקפת,לשחות,סירה לשוט . מים - חיים.

מאז שעברנו לגור באמריקה לא חוויתי את חודש יולי ברוקוויל, זאת העת יצאנו לטיולים משפחתיים למקומות קרירים ושופעי מים.

השנה יצאתי לטיול אחר - לבדי לחופשה של שבועיים בבית שלי. ביום הראשון הרגשתי מוזר, חשתי וואקום חזק שסוגר עלי, השקט הפחיד אותי,יכולתי לשמוע את הצעדים של עצמי בתוך הצריף המדבר שלנו. אחרי לילה לבן החלטתי לצלול לעומק הפחד החשוך הזה לנסות להבין מה אני רוצה באמת, הזדמנות פז להתחבר מחדש לקול האישי שלי שנמהל במהלך השנים בקולותיהם של ילדי ושל הרגוע. מסע של הלב בלי הפסקות להסעות כביסות והכנת ארוחות...
אטייל כאן במקומות הנמצאים בסביבת המגורים שלי ברוקויל מרילנד.
הטיול שלי מתחיל מוקדם בבוקר בבריכת השחיה הציבורית של : Montgomery County Aquatic Center מדובר בבריכה אולימפית מחולקת לשניים חלק עמוק וחלק רדוד שניהם שוקקים חיים ופעילויות שונות. הפעילות החביבה עלי היא נבחרת הקופצים המקומית שנחשבת לאחת מעשרת הנבחרות הטובות בארה"ב : Montgomery Dive Club MDC . יושבת על שפת הבריכה הרגליים במים,סנפירים,כובע ומשקפת והופ למים העמוקים שעדיין קרים בשעה הזאת של הבוקר,ומסתכלת על הקופצים. האנרגיה שלהם מורגשת היטב במים,צעיר שחום עולה למקפצת ה- 10 מטרים,גוף מושלם נעמד על קצות אצבעותיו ,מתכונן לקפוץ, אי שם למטה נשמתי קופאת לשניה כשהוא מבצע סלטה לאחור ובורג ועוד סלטה ועוד בורג ונוחת במרחק קצר ממני באופן מושלם ומותיר שובל רענן של בועות שקופות במים הצלולים. וואו אני מתלהבת ומאיצה תנועותי,בא לי לחזור לימים שהייתי שחיינית מהירה יותר. הצעיר מוציא את ראשו מהמים ומפנה מבט לעבר המאמן - Jeff Stabile שיושב על שפת הבריכה על כיסא פלסטיק ומתקן את הקפיצה בתנועת יד חדה וטון דיבור שקט ונינוח.האימון כולו מתנהל בשקט,משמעת וריכוז מופתים. את מקומו של הבחור על המקפצה תופשת נערה חטובה,שיער קצר היא מנסה לעמוד על ידיה על סף המקפצה, מנסה וחוזרת בה כמה פעמים. משהו עוצר בעדה והיא לא מצליחה לבצע את הקפיצה, המאמן לא מתייחס נראה שסומך עליה שתדע להתמודד עם הבעיה. התמונה הזאת מחזירה אותי ליום שבת אחד בשנת 1965 . הגעתי עם אבי לבריכת השחייה במשק אלוני אבא. התיישבנו על הדשא קרוב לשפת הבריכה שהייתה למעשה בריכת השקייה, שוב ניסה לשכנע אותי לקפוץ מהמקפצה ושוב סרבתי בתוקף. נחום שטרק המציל שם לב לדיון המקיים ביננו ניגש לאבי ושואל, נו מה יהיה איתה? לא מוכנה לקפוץ, עונה אבא שלי בחצי חיוך , תהיה מוכנה לנס ות רק בתנאי שלא יהיו מים בבריכה...טופ, נראה לי שאין ברירה, משיב נחום במבטא יקה כבד,חייפים להכניס אותה למים, אוסף אותי בכף ידו נטולת האצבעות אתן איבד כלוחם בבריגדה, חופן את מותני בחוזקה ומצמיד לגופו וכך בעודי בועטת ברגליים אנחנו עולים למקפצה בגובה 3 מטרים.אחת שתיים שלוש, מכריז נחום המציל ואנחנו בדרך למים. מרגישה הדף חזק בפנים, ריח חריף של ירוקת ,נכנסים לי מים לאף ולאזניים, השיניים רועדות לי והראש סחרחר. דוחפת חזק ברגליים כדי לצאת ולקחת אויר. מתקדמת לעבר הסולם ויוצאת החוצה.רועדת כולי - אני בהלם. למען האמת כל כך בהלם שכעבור כמה דקות מוצאת את עצמי עולה שוב על המקפצה הפעם לבד כאילו רוצה לוודא שזה אמיתי - שקפצתי מהמקפצה ונשארתי בחיים. לא נראה לי שקיים פסיכולוג שימליץ על זה כשיטה טיפולית אבל עובדה היא שמאז ועד היום אני כמו דג במים.

הקופצים הצעירים האלו מזכירים לי את פעם, את החוסן הגופני שמביא לחוסן נפשי, הבנים נראים כמו בנים, שריריים וריבועים, הבנות חטובות וארוכות. כושר הריכוז שלהם מעורר התפעלות כמו בכושר הגופני הם מקצוענים וזה נפלא לראות את זה. בכל פעם שהם קופצים אני נזכרת בסרטון שראיתי בשנה שעברה : Divers by Paris Mavroidis סרטון אנימציה בן 7 דקות עטור פרסים שלוקח את הקפיצה למקומות מופלאים. * קישור בסוף הרשומה.

בשלב מאוחר יותר מצטרף לשחייה לצידי בחור שנראה במיטב שנותיו ,אם הייתי צריכה לנחש הייתי מהמרת על שבעים פלוס פלוס . מקווה שהוא שולט בסוגריו... כן יש גם מחשבות כאלו בבריכה ציבורית בה שוחים המון אנשים בנוסף ליפים והקופצים... אך הבחור מוכיח לי מיד שאל לנו לשפוט אף אחד טרם ראינו את ביצועיו וגם לא לאחר מכן. הבחור,קופץ למים ושוחה בתנופה אוורירית וקלילה, כמו מקצוען במהירות מרשימה ובעיקר בתנועות צד.

Side Strokes . אתה שוחה מדהים, אני אומרת לו, באמת,הוא שואל כשהכחול בעיניו משתקף במים הצלולים,כן מקסים לראות את זה. פעם הייתי מקצוען. גם היום,אני פוסקת ומתעקשת שיספוג את המחמאה כפשוטה. הוא סופג ומודה שבזכות השחייה הינו היחיד מבני משפחתו שטרם עבר החלפת ברכיים ושיפוצים אורטופדים. תגיד, אני שואלת לאחר שחשה מספיק בטוחה שהתשובה תהיה חיובית, אתה חושב שתוכל להקדיש לי שתי דקות ללמד אותי את הסגנון השחיה שלך על הצד, בשמחה הוא אומר ומדגים את תנועות הידיים תוך כדי שמסביר לי :תדמייני שאת קוטפת תפוחים ביד אחת ובשנייה מניחה אותם בסל ביד השנייה . התחברתי באחת לאיש ולטכניקה וכעת שוחה בלב מלא שמחה וצופה בקופצים תוך כדי שחייה.

הבוקר שחתה לצידי אישה שאחרי כל בריכה לקחה חרוז מהחרוזים המונחים על חבלי ההפרדה בין נתיבי השחייה והזיזה אותו הצידה. ספרתי 10 חרוזים בלב ושאלתי: מה את עושה,סופרת את הבריכות שנשארו לי לעשות. לא את אלו שכבר שחית,אני שואלת ,לא רק אלו שנשארו לי לשחות. את מבינה, אני בת 83 כבר לא זוכרת כל כך טוב כמה עשיתי - החרוזים עוזרים לי להבין כמה עוד נשאר לי. עם כמה חרוזים את מתחילה,אני שואלת , 20 , היא משיבה.וואו את ממש מעוררת השראה - כל הכבוד, הלוואי עלי בגיל 83 לשחות עשרים בריכות.

אחרי מקלחת טובה, יצאתי לתערוכה בגלריה של ה- Art League , השייכת לבית ספר לאומנות הנמצא בלב העיר אלכסנדריה, בשנה שעברה למדתי שם הדפס על טכסטיל ומאז מקבלת הודעות על תערוכות וברוב המקרים מצאתי בהן עניין וחומר למחשבה. אחרי נסיעה של 40 דקות העתי לגלריה ממוקמת במתחם: Torpedo Factory Art Center

הנמצא בבנין היסטורי שהיה פעם כמפעל טורפדו והיום פועל כמרכז אומנות בו שלוש קומות,גלריות פעילות ובית ספר לאומנות. התערוכה הנכחית של האמנית: Frances Borchardt , צלמת המציגה את עבודותיה באופן ייחודי בתאים ממולאים בקטעי צילומים כאשר כל קטע מייצג זיכרון מחייה במרילנד , מרגשת ואסטטית מאוד,יש משהו נוגע בכיסי הצילומים השבורים שהיא מציגה כאן.
מתחילתו של עידן הצילום הדיגיטלי אנחנו מוצפים בים של תיעוד המחכה לסינון וסדר,
שכן אם לא נעשה זאת, לא יוכלו הדורות הבאים שלנו להבין מתוך השפע המתועד את הסיפור האישי והמשפחתי שלנו. אחרי התערוכה נפלטתי מהמיזוג המקפיא אל החום הממיס, אל הרציף ההומה נגני רחוב וליצנים המגיעים למרחב הפתוח כדי לזכות בתשורה מהקהל הרחב . נעמדתי ליד נגן המשלב ילדים וכלי הקשה בהופעה שלו וכהכנסה צדדית הניח דמות קרטון של הנשיא אובמה כדי לאפשר לקהל הרחב תמורת 2 דולר להצטלם (בכאילו) עם הנשיא.המוסיקה נעמה מאוד הילדים הופיעו בשלל צבעים אבל אף אחד לא ביקש להצטלם עם אובמה.בדרך חזרה הביתה עצרתי לנוח באי הקטן : Dangerfield Island הנמצא מול שדה התעופה רייגן והמרינה של וושינגטון. בחברת כוס תה קר וחטיף מלוח צפיתי במטוסים המריאים ברעש גדול ובסירות המשייטות בשקט כחול.יושבת על הדשא הירוק ונהנית מהמקום שוקק החיים לחובבי שייט, רוכבי אופניים או סתם לאנשים כמוני שאוהבים לבהות בין שמיים למים.

למחרת הרגשתי שהחום לוהט והלחות הגבוהה מנסים לבדוק את הגבולות המנטלים שלי, מה יקרה אם תהיה הפסקת חשמל אני חושבת לעצמי ונכנסת לאולם הממוזג לשיעור תנועה. בתום השיעור סיפרה לנו המורה על אימא שלה שהיתה מניחה את הציפיות של הכריות בפריזר בימים הלוהטים של הקייץ של ילדותה בשנות השישים ובשעות הצהריים נותנת לילדים שלה להניח את הראש ולהתקרר. מה שהזכיר לי את אימא שלי שהייתה תולה סדין מכובס ורטוב בחדר השינה שלנו ומאחורי הסדין הייתה מניחה את המאורר כך היה לנו חדר קריר בריח של כביסה נקיה.

בני משפחתי, חלקם כמובן חזרו הביתה, החלפנו רשמים ואנרגיות, הרגוע חזר משבועיים עמוסים עבודה ומשפחה בארץ ואילו אני אחרי שבועיים לבדי באמריקה הגדולה .כעבור כמה ימים ירדנו לשחק פינגפונג על השולחן החדש שאירגנתי לפני שיצא לארץ. הייתה זאת הפעם הראשונה מזה שנים רבות שניצחתי את הרגוע בכמה סיבובים.

משהו השתנה במשחק שלך, אמר הרגוע.
נכון, אני עובדת חזק יותר על ההגנה, השבתי לו.

האמת שיניתי גם את טקטיקת ההתקפה:
לא מתקיפה חזק ברגש אלה נותנת לשחקן שמולי לטעות.

נראה שהוא מכיל את השינוי המתחולל בי בצניעות ושמחה
שהעבירו בי גל של אושר מהביחד שלנו אחרי הלבד.הטיול הפנימי שלי נמשך, שוחה ומתלהבת מהקופצים בכל בוקר ושמה לב שהם שמחים בחזרה,

הרי בסופו של יום כ ו ל נ ו מחפשים סוג של אישור ו ה כ ר ה - בהיותינו ובמעשינו.

העניין הוא שבכדי לזכות בה נידרש לקלף את האגו והיוהרה, תהליך הכרוך במאמץ רב ועשוי להימשך תקופה ארוכה.
עד אז כדאי שנשים לב לאנרגיה שאנחנו מביאים איתנו לחדר
כי זה כנראה מה שנקבל בחזרה.

בברכת קיץ בריא ורענן,

בברכה, אביטל אוריול.

סרטון אנימציה - http://vimeo.com/8658994

מועדון הקופצים ש מונטגומרי - http://montgomerydiveclub.org/team/

קישור לגלריה לאמנות - http://theartleague.org/

למרכז האמנות טורפדו פקטורי: http://www.torpedofactory.org/

קישור למרינה של וושינגטון - http://www.washingtonsailingmarina.com/

אגדה אביבית

2011-03-27T14:29:00.030-04:00

לפני הרבה שנים בארץ רחוקה נולד רג'ינלד קנת דוויט לימים הפך שמו לאלטון ג'ון והיה לאחד הזמרים החשובים בעולם. אמש נסענו לחגוג עם אלטון ג'ון את יום הולדתו ה- 64 בארינה בבולטימור. האיצטדיון היה מלא מפה לפה כ- 13000 איש ואישה התכנסו ובאו לראות את האיש והאגדה אלטון ג'ון בהופעה חיה. סמוך לתחילת המופע הסתחבקתי קצת עם השומרים שהיו אמונים על הסדר והניקיון וביקשתי שיתנו לי לרקוד כאוות נפשי כשאני שומעת ממקור ראשון את אחד מאלילי נעורי אלטון ג'ון שר את השיר: Your Song או Jealous Guy כלומר שיתנו קצת אוויר ולא יפריעו לחגיגה הגדולה שעוד דקה מתחילה.

באגדה האביבית שלי עולה אלטון ג'ון לבמה לבוש במיטב האופנה, חבוש במשקפיים משוגעים וסוחף אחריו את הקהל בסערה תוך שירת להיטיו הגדולים כשהוא מקפץ בין הקלידים לגב הפסנתר ובתוך דקות ספורות כולנו חוזרים במכונת הזמן לשנות השבעים הטובות. בזמן הווה בבולטימור עולה אלטון ג'ון לבמה בחליפה בלתי מרשימה ,קד קידה קטנה ומתיישב לנגן. הקהל מגיב בשמחה ומשתתק . אני מסתכלת עליו ממש מקרוב בכוכב הענק הנמוך הזה, באצבעות ידיו השמנמנות המתרוצצות בביטחון מופרז בין הקלידים המוכרים לו כל כך. הוא נראה עצוב, מופנם משהו כאילו בדיכאון שלאחר לידה, כזה שריח התינוק דבוק בך ואינך יכול להשתלב בחיים הרגילים. ב- 25 לחודש דצמבר 2010 נולד זכרי בנם הראשון של סר אלטון ג'ון ודיויד פרניש בעזרת אם פונדקאית. כששאלו את אלטון ג'ון מה הוא מרגיש, הוא השיב: Awestruck בתרגום חופשי - בהלם. אכן ילד ראשון הוא חוויה משנת חיים בכל גיל אל אחת כמה וכמה בגיל 64. או אולי היה זה מותה של אליזבט טיילור השבוע, חברתו הקרובה ושותפתו למאמץ לסיוע מחקר ותמיכה בחולי איידס שגרם לתחושה נוגה לרחף בחלל האויר במהלך האירוע,הופתעתי מעט מכך שלא הזכיר את ליזבט טיילור או הקדיש לה שיר. החליפה שלא היה בה כל יתרון ולא הוחלפה במהלך כל המופע שארך כמעט 3 שעות, גם היא הייתה מאין הצהרה של: אין לי חשק לצאת מהבית אבל אין ברירה. אחרי כמה שירים סולו הזמין אלטון ג'ון לבמה איש עם זקן לבן,שפם לבן,ז'קט לבן וכובע לבן לשיר איתו כמה שירים. ליאון ראסל אגדה מהלכת בפני עצמו שר כמה בלאדות שאני חייבת להודות לא הכרתי לפני המופע וחלקן אף אהבתי מאוד. האקוסטיקה יש לציין לרעה לא עשתה שירות לידידנו הענקים משום שהיתה מהסוג שיכול להרוס מופע קשה היה להאמין שלאומנים באיכות כזאת יש סאונד ברמה כל כך נמוכה.

יחד עם זאת באגדה שלנו כמו באגדות יש כנראה סוף טוב, אחרי שראסל האיש הלבן מהסיפור שלא נכתב , עזב את הבמה חזר אלטון לימיו הטובים ניגן את הלהיטים הגדולים ועד מהרה חשתי את הקסם בפעולה: רעד וצמרמורת עברו בגופי גרמו באחת לריחוף נעים משהו כמו טיסה נמוכה בין הגילאים - 15 לחמישים בלי שום אמצעים מיוחדים. רוקדת ומסתכלת מקרוב על האיש הענק הזה כשהוא שר את: I guess that's why they call it the blues ואחר כך את : goodbye yellow brick road . בשיר: Rocket Man מבחינה ברגוע שחריצי לחייו הפכו לחיוך ענק,הוא רוקד ושר את המילים ביחד עם אלטון בהתרגשות משובבת לב. ריחפנו בשמחה כי גם אלטון ג'ון עצוב ומופנם הוא עדיין אלטון ג'ון הענק הנמוך הכי ידוע בעולם. לאחר שסיים הגיע הדרן, חיכיתי לשיר שלי - Daniel אבל הוא שר שיר אחר לא פחות יפה. כשסיים צרחתי באנגלית אלטון תשיר לנו דניאל, אבל הוא לא שמע אותי ושמתי לב שהצלחתי להוציא את הרגוע מדעתו כי עד לפני כמה ימים לא יכולתי להשמיע קול כתוצאה מלרינגיטיס שפוגע במיתרי הקול והינה אני עומדת כאן וצורחת כנערה מתבגרת בלי לשמור על עצמי ועל קולי שאינו בעל חשיבות עולמית אבל משמעותי למשפחה שלי. אל תדאגי הוא אומר לי, אלטון שומר את דניאל להדרן השני, אבל הקהל המנומס והמנומנם הסתפק בהדרן אחד ובעודנו מסתכלים המומים החלו האנשים מסביב להתקפל בנימוס ובשקט כאילו לא היתה הופעה. בדרך לאוטו התעוררתי מהאגדה האביבית שלי לאחר שהצמרמורת וההתרגשות חלפו להן חשתי את רגליי הכואבות, אולי רוצות להזכיר לי שגם אגדות לעיתים מצהיבות ואולי גם סר אלטון ג'ון בעל תואר האצולה מטעם המלכה,אוסקר,גרמי וטוני, אחרי הכול הוא אבא טרי שהעדיף לחזור הביתה לזכרי המתוק שלו לעוד לילה ללא שינה כי הלב שלו שם עכשיו יותר מאשר עם הקהל המנומס שלא ביקש הדרן שני שכנראה היה השיר האהוב עלי כל כך דניאל.

חג ההודיה-תרנגול אמריקאי בעסיס ים תיכוני

2011-02-05T10:00:00.018-05:00

מידי שנה ביום חמישי האחרון בחודש נובמבר,מתכנסים התושבים באמריקה לסעודת חג ההודיה המסורתית בה משבחים ומודים על יבולי הסתיו,במרכז השולחן מוצג לתפארה תרנגול הודו שלם ולצידו פשטידות דלעת, בטטה ורוטב חמוציות,כדי לקיים את המסורת החילונית הזאת נפרדים מחייהם כ- 45 מיליון תרנגולי הודו בכל שנה. אם כך טבעי היה לי להתעלם מהחג ומהתרנגול העומד בראשו יען כי צמחונית בנשמתי אם כי גופי מבקש מידי פעם דגים ועוף, הפעם החלטתי לצאת מאזור הנינוחות שלי -Comfort Zone ולהכין תרנגול שלם אה לה אוריול. יצאתי לצוד תרנגול בסופר האורגני השכונתי שלנו - Whole Foods Market המראות היו קשים, עשרות תרנוגולות חנוטים בשקיות וואקום ענקיות שכבו דוממים במקרר העמוס,הושטתי את ידי לעבר התרנגול הקטן בחבורה וגיליתי שמדובר בתרנגול אורגני אקולוגי שגדל חופשי בשדה הפתוח,חי לו באושר אכל אוכל בריא וקרא קקה דודל דו עד עצם החודש הזה. כדי להכניס את החבר האקולוגי שלי למקרר נדרשתי לרוקן כמחצית מתכולתו ורק אז נזכרתי שאין לי שמץ של מתכון איך להכין אותו. אפרופו מתכון,לכל אחת יש את המקורות הסודיים שלה, במיקרה שלנו מדובר בבת דודה שהיא גם יפה וגם אופה על אמת, בנוסף בילתה את חג ההודיה בבוסטון והמארחת שלה נתנה לי תדרוך טלפוני להכנת תרנגול לפי מרשם משפחתי ותיק: קחי 2 בצלים,כמה שיני שום שמן זית וחופן זעתר ושפשפי היטב את התרנגול מבחוץ ובפנים. הכניסי הכל לטוסיק ותאפי בתוך שקית נייר חומה ונקייה מהסופר. אחרי שעה בודקים עם סכין בבית השחי, כשיוצא נקי ונוזל הבישול נקי סימן שמוכן, אם יצא ורוד סימן שצריך יותר זמן. מה זאת אומרת אופים בשקית חומה מהסופר, נראה לי שבשלב הזה איבדתי את הריכוז,הרי הן עשויות מנייר ועשויות להישרף,אל דאגה כל עוד השקית לא נוגעת בגוף החימום זה לא נשרף, אנחנו עושים את זה כבר שנים ויוצא מעולה. לאחר מכן קיבלתי תדרוך קצר להכנת הגרייבי, Gravy זה הרוטב חום שנראה כמו שמן מכונות שיוצקים על התרנגול על מנת להחליק את הבשר היבש במורד הגרון.כל אותו הערב התרוצצו בראשי מילות החג כמשחק בין עברית לאנגלית: הודו,הודייה שהיא גם תודה וגם נקבה של תרנגול הודו,כשרוחו של אבשלום קור פועמת בי התנעתי את מנוע הגוגל כדי ללמוד על מקורות החג. השם תרנגול באנגלית הקשור לקולומבוס שחשב שאמריקה מחוברת להודו ושתרנגול הוא סוג של טווס הנקרא בטמילית - Tuka ואת הפרטים המענינים יכול כל אחד למצוא כשיכתוב חג ההודיה במנוע החיפוש. בבוקר חג ההודיה ה- 25/11/2010 יוצא האיש שלי מהמקלחת ומספר שהבן הבכור שלנו המטייל כעת במזרח הרחוק עם חברתו, נפצע בתאונת דרכים. איך אתה יודע אני שואלת המומה הרי כרגע יצאת מהמקלחת, קראתי את המייל מהבלקברי שלי,לא רציתי להעיר אותך, המייל מפורט אתחיל מהסוף - הכל בסדר ! הוא נפצע מעל העין יש לו חתך בגבה, בבית החולים תפרו לו את המקום והם כעת במלון. תודה לאל,תודה לאל אני ממלמלת ומתישבת על קצה המיטה כהרגלי מידי בוקר,כפות רגלי מונחות על השטיח ומודה בליבי לכל אשר משגיחים עלינו מלמעלה. הריטואל הזה שלי סוג של גירסה חילונית לתפילת "מודה אני" בה נאמר:"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרתי בי נשמתי בחמלה,רבה אמונתך." טרם צחצחתי שיניים וארגנתי לוק של בנאדם נשמע צלצול הסקייפ, מול מסך המחשב לראות את הבן הבכור שלנו לראשונה מאז יצא לטיול בחודש ספטמבר. תודה לאל שהוא מדבר איתנו כעת,חבושבכובע צמר המכסה את העין הפצועה,נראה עייף ומותש מאירועי היום. אימא, אני בסדר,הוא אומר בשקט, את נראית ממש מודאגת. מה פתאום מודאגת, אני משיבה תוך הצצה חטופה בחלונית הקטנה ממנה נשקפת דמותי ומגלה שעשיתי עבודה טובה, הילד מחונך ומנומס, כי 'מודאגת' זה תאור מאוד עדין למה שמשתקף שם טרם מקלחת, איפור וקפה. ספר לנו הכול חמוד שלי. הם יצאו בשעות הבוקר במונית בדרך לשדות האורז, בחוץ היה ערפל כבד, הנהגת נסעה לאט ובשלב מסוים ירדה בטעות מהשוליים הגבוהים של הכביש והרכב התהפך על צידו ומזל גדול שנתקל בקיר תומך ולא התהפך לגמרי. הבן שלנו ישב בצד של הקיר,חברתו נפלה עליו ויצאה ללא פגע. כשהגיעו לבית החולים היתה בעיה רצינית בתקשורת שכן איש לא דיבר שם אנגלית והם לא דוברים סינית, חברתו בתושיה וחן החלה מתקשרת איתם בתנועות ידיים, הבינה שעומדים לתפור אותו, ללא הרדמה ואף נכנסה לחדר הטיפולים במהלך הטיפול כדי להיווכח שהסינים עשו עבודה טובה. אתם חייבים לברך הגומל אני אומרת לו למרות שאנו חילונים יחד עם זאת מאז שחיים באמריקה מחוברים לשורשים היהודים וטוב שכך. בהמשך השיחה דיבר על ויאטנם שם יוציאו לו את התפרים בעוד שבועיים,נשמתי לרווחה ,לא מדובר בצלקת ריגשית אלה בכמה תפרים מתוצרת סין שיפרמו בויאטנם על ידי רופאים דוברי אנגלית. בהמשך היום פעם ליבי האימהי בשלוש מדינות בהם נמצאים כעת ילדי שחווים את החיים במלואם ולא משנה מה דעתי על זה. חג ההודיה נחשב לחג המשפחתי ביותר באמריקה, הילדים מגיעים מהקולג' מהאוניברסיטה מכל קצוות המדינה לבית ההורים כדי לסוב יחד סביב השולחן והתרנגול ומילים של תודה וברכה. האקולוגי הסתבר כהצלחה עסיסית מפתיעה לטובה. אחרי שנרגע המטבח ישבנו לצפות בתכנית המרגשת - Cnn Heroes- Every Day People Changing the World חוויה מחוננת לראות איך אנשים מהיישוב עם נשמה טובה ואמונה חזקה מקימים פרויקטים משני עולם. מידי שנה נבחרים 10 אנשים מתוך עשרות אלפי המלצות המגיעות מכל העולם, כל אחד יכול להמליץ וההרשמה לגיבורים של 2011 החלה. מתוך ה- 10 בוחרים באירוע חגיגי את גיבור הגיבורים שזוכה במאה אלף דולר למימון האירגון שלו. הטקס ארוך ומרגש,הסיפורים מרתקים כולם כאחד, השנה זכתה אישה נפאלית בשם: Anuradha Korila שעושה ימים כלילות לשקם בנות שנפלו קרבן לסקס טריפיקינג המונע על ידי אנשים-חלאות המין האנושי. היא הקימה מרכז בנפאל שם קולטת אותן ומקנה להן כישורים המאפשרים להן לחזור לחיים נומלים, בדרך זו הצילה למעלה מ- 12,000 בנות ועוד ידה נטויה. עליה ואחרים אפשר לקרוא ב- Cnn Heroes 2010 פרויקט נוסף עליו למדתי בחג ההודיה: SaveOne.net מתוכו אהבתי במיוחד פרויקט השייך לקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד אשר התבקשו לעצב אינקובטור נייד הפועל ללא חשמל לטובת פגים הנולדים באזורים אלו. התוצאה: מוצר בשם -Imbrace אינקובטור הפועל על רעיון של כיסי פלסטיק ממולאים בפראפין ומתחממים על ידי מים רותחים,הפרויקט המוצלח יצא לדרך השנה ובאמצעותו צפויים להציל עשרות אלפי תינוקות ופגים.אפשר ללמוד על הפרויקט הזה ועוד רבים אחרים באתרים - SaveOne.net ,Embraceglobal.org בליל חג ההודיה עליתי לישון אסירת תודה ואופטימית כהלכה.

מתכון לתרנגול הודו בזעתר - המתכון של פיליס עם כמה תוספות שלי החומרים 1 תרנגול במשקל 10 פאונד 1 שקית נייר חומה נקייה מהסופר 2 בצלים חתוכים לשמיניות 1 ראש שום קלוף וקצוץ 1 ענף רוזמרין 4 -5 ענפי טימין טרי 3-4 עלי מרוווה טריים חופן זעתר - כמות נדיבה מלח אטלנטי פלפל שחור מעט אבקת שום מעט אבקת בצל בצלצלים לפזר מסביב לרחוץ ולייבש היטב את התרנגול. למרוח בשמן זית ותבלינים,לשפשף בבצל ושום ולהכניס את הכול לטוסיק כולל ענפי הרוזמרין,הטימין והמרווה. לקשור את הרגליים ולהכניס למקרר לכמה שעות, מרחתי אותו באחת עשרה בבוקר וצליתי בשלוש אחר הצהריים. להכניס את התרנגול בשקית החומה לאחר ששומנה קלות מבפנים ומבחוץ, להניח בצלצלים בתבנית הצליה, הם נותנים טעם נפלא לרוטב הגרייבי את התרנגול מניחים על הרשת בתוך התבנית וצולים בחום בינוני כשעה או יותר לפי הצורך עד שמוכן ולפי הגודל כמובן. האמריקאים נותנים את הכבוד לחיתוך לראש המשפחה העושה את המלאכה בגאווה לעיני כולם, אצלנו הייתה זאת טבילת אש ראשונה לכן הרגוע עשה זאת בצד במקצוענות מרשימה ואני צילמתי ומחיתי כף בהתרגשות גדולה. הרוטב - מאדים פטריות פורטבלו במחבת גדולה אליה מוסיפים מנוזלי הרוטב שנשאר בתבנית הצלייה, כולל השום בצל, מוסיפים יין לבן, מעט קמח +מעט רוטב פטריות (אורגני) ומרסקים הכל בבלנדר יד. יצא מעולה. אני לא טבחית מקצועית ולכן המתכונים המצ"ב אינם מדע מדויק, אלה שילוב של ניסוי ותהייה, לכן בבקשה להפעיל את כל החושים.

שנה אזרחית חדשה החלטות ישנות

2011-01-20T23:12:00.029-05:00

בקצה האחרון של חודש ינואר 2011 הפגינה אימא טבע את מלוא עוצמתה בסופת שלגים ענקית שכיסתה את החוף המזרחי של ארצות הברית במעטה לבן. סנומגדון - Snowmagedon אמרו בחדשות, שוב אותן תמונות של רחובות מושלגים, חילוץ רכבים והמוני תלמידים מאושרים משחקים ומחליקים בשלג. ביום רביעי ה- 26/1/2011 יצאתי לסופר השכונתי כדי להצטייד בעצים חטובים ארוזים בשקית עם ידית ושוקולד למריחה שהולך נהדר עם שלג בחוץ ובית חם. בבוקר החלו השמיים קודרים וחושך אפור כיסה את העיר, הודעות החלו מגיעות על פינוי מוסדות הממשלתיים והערכות למצב חרום. התקשרתי לבן זוגי היקר שהיה באותה עת בפגישה בקונגרס וקיבלתי הודעה קולית. חזרתי הביתה בשלוש וחצי אחר הצהרים ממש ביחד עם השלג הכבד שהחל לרדת בעוצמה מרשימה,נכנסתי הביתה לבנה ורטובה והדלקתי מיד את האח המפונפן, בתקווה שלא תבקר אצלנו שוב הפסקת חשמל ואני מבזבזת עצים יקרים רק לשם יצירת אוירה. ב- 4:30 אחה"צ מטלפן הרגוע ומספר שהמשרדים בקונגרס התרוקנו מאנשים והוא בדרכו הביתה. כעבור שעתיים אני מבררת למה עדיין לא הגיע,הרי מדובר בנסיעה של שעה ביום רגיל, אני עדיין באותו המקום לא זזנו בכלל, תקוע באותה נקודה על הג'ורג' וושינגטון ממוריאל פארק וואי,ציר תנועה מרכזי בין ה- DC ל- Maryland אשר ברגעים אלו הפך למגרש חניה ענק. השעה 8:00 בערב, השולחן ערוך ועליו צלי בקר ריחני וקערת אורז עם אגוזים. תגיד מה יהיה, אני שואלת ומתרגזת במקומו כאילו אני זאת שתקועה חלילה בפקק,לא זזנו אפילו מייל אחד. השלג נערם מסביב לרכב וכשיפסק אצא לנקות. איך אתה מעביר את הזמן אני שואלת, כותב מיילים,עובד על המחשב ומסדר ניירת, נשמע יעיל מאוד בתוך הכאוס המתרחש סביבו. כמה דלק יש במיכל,די מלא הוא עונה אבל הנייד עוד מעט יתנתק,הבטריה די גמורה נדבר בקצרה. אין צורך לומר הרבה יותר מזה על מנת להלחיץ אותי ואני מתנחמת בעובדה שיש לו מחשב נייד ופטנט כזה שקולט אינטרנט בכל מקום ונוכל להתכתב. 10:00 בלילה, מתקשרת בתקווה לחדשות טובות, עדיין עומדים, המראה הזה די סוריאליסטי,מכוניות נטושות בצידי הדרך סוג של הדרך לירושלים במלחמת השחרור.
סמוך לחצות ועם עליית מדד הלחץ, מהצד שלי כמובן, נכנסתי למוד של נחמן שי והתחלתי לחלק לו הוראות: תכבה את המנוע, תצא מהרכב,תחלץ עצמות ומה שמדהים שמהצד השני של הקו הקשיבו לי בסבלנות ואף קיבלתי תודה על המים שדאגתי שיהיו באוטו על כל צרה שלא תבוא. בחצות וקצת יושבת על הספה בחדר המשפחה ,הספר של אלזה מורנטה- ואלה תולדות, מונח לצידי דומם וסגור לאחר שהבנתי שעצבי רופפים מידי בכדי לקרוא וכיוון שעלי להעביר את הזמן שקעתי בתחקיר מעמיק כדי לעלות על הסיבה שגורמת לאלפי אנשים להיות תקועים בפקק כבר שמונה שעות וכל זאת בגלל שנפלו כמה עצים על הכביש, הרי אנחנו באמריקה העצומה והנאורה שהכבאים בתחנת הכיבוי נראים מוכנים ודרוכים לכל משימה, מה הבן אדם מבקש בסך הכל לחזור הביתה בשלום בסופו של יום. מסתבר לי שחמש מאות מכוניות תקועות בשלג מחוסר בדלק או בעיות אחרות ויותר ממאה רכבים ננטשו בצידי הדרכים - דבר שהקשה על צוותי החילוץ להגיע למקום ולפנות את הכביש. אז החלטתי לדובב את הצד השני או את עצמי,מצבך לא רע, קראתי עכשיו על אישה בהריון שנתקעה בפקק ב - River Road ונאלצה ללדת את תינוקה בתוך הרכב התקוע,לאישה ולתינוק שלום, מעניין אגב איזה שם תעניק לו. בחצות וחצי הערתי את הבן שלנו שגר בארץ ודיווחתי בקצרה על השתלשלות האירועים, הוא לא התרשם בכלל מהדריכות או הלחץ שלי וביקש בנימוס לחזור לישון. כנראה שרוגע הוא עניין גנטי, אני אומרת לעצמי ומורחת פרוסה בשוקולד כי במצב הנוכחי בחדר המשפחה שהפך לחמ"ל זאת החלטה מתבקשת.
בשתיים לפנות בוקר שאלתי את את הצד השני של הקו אם הוא רעב, כן אבל אני שמח שאין אוכל ברכב, זה שומר אותי עירני - משפט שלא הייתם שומעים ממני בחיים.
אחרי השיחה אני מנסה לדמיין את עצמי באותה סיטואציה, ממה הייתי סובלת יותר, האם מחוסר מזון או מכמה פעמים הייתי צריכה לצאת לקור המושלג והחשוך כדי לעשות פיפי בכל השעות שהוא כבר תקוע שם, האמת נהייתי מותשת רק מהמחשבה. ארבע לפנות בוקר,למה את לא הולכת לישון, הוא שואל בקול צרוד ועייף, נראה לך שאצליח להרדם, אני שואלת,תגיד אם זה היה הפוך ואני הייתי תקועה בפקק, היית נרדם? ברור,הוא עונה הרי אין לך איך לעזור לי במצב הזה ולכן כדאי שתלכי כבר לישון. טוב, עליתי לחדר השינה ומאחר ולא נרדמתי החלטתי לחפש את מספר הטלפון של המסוק שנותן דיווחי תנועה כי חשבתי שיהיה נחמד אם במקום סתם לדווח על הפקק הענק ,יואילו בטובם לזרוק קצת חטיפים לעבר הנהגים התקועים על הכביש כבר יממה שלמה. בארבע וחצי לפנות בוקר האיר בי ניצוץ של תקווה, ראיתי שהחלה תנועה בנתיב הנגדי כלומר יש תקווה שהפקק מגדון הנורא הזה עומד להסתיים, נמנמתי קלות ואז שמעתי את הדלת נפתחת ב- 5:30 לפנות בוקר של יום חמישי. לאחר שאכל להנאתו את הארוחה שחיכתה לו בסבלנות ב- 13 שעות האחרונות, עלה לחדר השינה,התיישב על קצה המיטה וכיוון את השעון. לאיזו שעה, אני שואלת, לתשע בבוקר הוא עונה, יש לי יום עמוס מחר. התישבתי מיד ושאלתי, תגיד שמת לב לעובדה שהיית ער כל הלילה, יש סיכוי שאולי התעייפת קצת בכל זאת הייתה חוויה טראומטית,אתה לא חושב. לא, זה היה הדבר הכי פחות מסוכן שעשיתי בחיים, ניקרתי קצת כל זמן שהרכב עמד, חוץ מזה ידעתי שאת לחוצה, אז הייתי רגוע. הוא עונה לי בהתרסה כחלק מהריטואל הקבוע שלנו בכל פעם אחרי חוויה מלחיצה.
עייפים כהלכה נרדמנו חבוקים בחדר נעים וחם, בלי הפסקת חשמל אותה חוו 190 אלף בתים אחרים שעלו בגורל סנומגדון מודל 2011, אלה לאחר חוויה של פקק תנועה אחד שארך 13 שעות וקצת.

בתחילתה של שנה אזרחית חדשה עסוקים האמריקאים בהחלטות לשנה החדשה,
או באנגלית - New Years Resolutions נהוג לרשום החלטות אלו ביומן אלקטרוני או בכתב, בשנה שעברה כתושבת טריה באמריקה החלטתי גם אני לרשום החלטות כדי לקבל את פניה של 2010 עם תכלית ומהות. לפני כמה ימים חיפשתי את הפנקס עליו רשמתי כמה משפטים, אך לצערי אין טעם בחיפושים רבים שכן ברור לי היטב שלא ממש עמדתי לפחות בחלק מהן. במהלך חיפושי אחרי פתרונים הבנתי שאני לא לבד,מדפי הספרים,אתרי האינטרנט ותכניות הטלוויזיה מלאים בעצות וטרנדים שונים ומגוונים הבאים ללמדנו איך לחיות חיים טובים יותר - רזים יותר, נטולי קמטים,בריאים,רגועים יותר ,שלמים עם עצמנו ,נושמים עמוק ומאושרים. ניכר שתעשייה שלמה מתפרנסת מאנשים מאנשים המציבים לעצמם יעדים בתחילת השנה ומגלים שלא עמדו בהם בסופה, הרי אף אחד לא רוצה לחיות בתחושת החמצה,גם כשתוחלת החיים הממוצעת עלתה. אנחנו שואפים למצות את האפשרויות,להיות הגירסה הטובה והנכונה של עצמנו ושל מה שנועדנו להיות. התמצית של כל אלו נתונה ביכולת שלנו לעשות את הבחירות הנכונות ולקבל החלטות, לכן חיפשתי החלטה פשוטה שאוכל בה לעמוד, לדוגמא לסיים רשומות שזמן רב תקועות בתיקיית הטיוטות,מסיבות טכניות ואחרות, כל אחד והפקקים שלו, טבעי לי לדחות למחר ולקוות לטוב, אך למרות הקשיים והתקלות החלטתי להוציאן לאור או כמו שאמרו לפני אנשים חכמים ממני - To turn Lemon to Lemonade and Pain into purpose
בתרגום חופשי להפוך לימון ללימונדה וכאב לתכלית או מטרה.
אז שתהיה לכולנו שנה אזרחית נפלאה,

קריאה מהנה, אביטל אוריול.

גזלנד -GASLAND

2010-06-30T21:23:00.014-04:00

בשבוע שעבר התיישבתי לצפות בסרט המדובר : Gasland שהוקרן ברשת -HBO . יוצר הסרט ג'וש פוקס מקבל מכתב הביתה בו מציעים לו לקנות את אדמתו עבור סכום העומד על מאה אלף דולר והייעוד החדש של השטח הוא חווה לקידוח גז טבעי. המסע של ג'וש הוא איטי מאוד בגובה העיניים במהלכו דווקא בגלל שהוא מצולם ומוגש בסוג של חובבנות,חשתי איך עצביי מתרופפים לאיטם ורעידות האדמה המיניטוריות עליהן מדבר ג'וש בלאקוניות סודקים לאט לאט את האופטימיות הטבעית שלי.
הסרט מתמקד בנזק בלתי הפיך שנגרם למקורות המים ובהשלכות החמורות שיש לכך על איכות החיים המיידית של האנשים החיים בקרבת מקום ונותן הסברם גרפים ויבשים על תהליך הריסוק: החומרים הדרושים: כימיכלים מסוכנים ביותר המגיעים באבקה,יש להוסיף מים-המון מים ולפוצץ,הפיצוץ סודק את השכבות העמוקות של כדור הארץ ובתהליך הקסום הזה משתחרר הגז הטבעי. מעולם לא שמעתי את המילה טבעי בהקשר כל כך נוראי. התהליך כאמור הוא בלתי הפיך,לא ניתן לחזות מראש באיזה מידה יסדקו השכבות וכמובן שלא ניתן לשלוט להיכן בדיוק יגיע הגז טבעי ברגע שיצא לחופשי,כי בהמשך הסרט ,גזלנד רואים בברור את הגז מטייל במקורות המים יחד עם הכימיכלים שהוחדרו לאדמה כדי לשחרר אותו לחופשי ושנהם יוצרים תופעות עוצרות נשימה כמו למשל אנשים המדליקים גפרור בסמוך למים היוצאים מהברז בכיור הביתי שלהם ובאורח פלא, או אולי לא,המים נדלקים. לא מדובר בתופעה על טבעית ,מדובר במעשה אדם שאינו לוקח אחריות על מעשיו כפי שאחנו למדים במהלך הסרט כאשר מנסה ג'וש פוקס,יוצר הסרט לראיין את מנהלי חברות הגז באזורים הבעיתיים,כולם הם רשומים ברשימה ארוכה אחרי הקרדיטים, מסרבים להתראיין.בתחילת ראיון אחד שהחל להתקיים ,טוען המנהל שאין כל קשר לזיהום מי התהום והנחלים לקידוחים אותם מבצעת החברה שלו ,אם כך הדבר אז איך הוא מסביר שלפני שהם הגיעו לאזור לא נרשמו כל תופעות חריגות והיום כולם מתלוננים על איכות המים וסובלים מבעיות בריאות. הסרט מתייחס גם לכוח הפוליטי העצום העומד מאחורי החברות האלו ואת החקיקה הבעיתית שנתנה למעשה פטור ממס לחברות הגז הטבעי בטענה שזהו משאב חיוני, נושא שאין ויכוח לגביו.השאלה במקרה הזה בארצות הברית ובארץ כמובן היא על מי מוטלת האחריות הכבדה הזאת לפגום באופן בלתי הפיך בכדור הארץ, עייך ערך הדליפה שנוצרה על ידי החברה האנגלית בריטיש פטרוליום BP שהמנכל שלה מר הווארד נצפה בסוף השבוע האחרון במשט יכטות בקצה אחד של העולם, כאשר התושבים במפרץ אינם ישנים בלילות מדאגה מה יביאו הביתה לאכול,בתי המלון והמסעדות ריקים ואנשי שמורות הטבע עובדים ימים כלילות כדי לרחוץ ולהציל כמה שיותר ציפורים מהשומן השחור שעוטף אותם בגלל שאדון הווארד וחבורתו רצו לחסוך כסף ולא הקימו באר חלופית ,שזהו רק אחד המחדלים שנרשמו עד עכשיו היד עוד נטויה,האיש העיד בקונגרס ולא לקח אחריות על שום דבר ומדובר כנראה באחד האסונות האקולוגים החמורים בהסטוריה של ארצות הברית. או לפחות שיבוא לעשות משמרות ניקיון חופים או לרחוץ ציפורים. אם כך ברור אפילו להדיוט כמוני שמדובר בתהליך מסוכן ובלתי הפיך,אי אפשר להתחרט אחרי שסודקים את אימא אדמה כי היא לא סולחת ושוכחת. אז מה קורה כאן כמה כדור הארץ כבר יש לנו שהחלטנו להמר עליו . ברור שאני לא מבינה כלום אבל מאז הסרט שנתי נודדת,אני מתעוררת עם סיוטים מיוזעים על ארובות לצידי החופים האהובים שאני כל כך מתגעגעת אליהם, כי באמריקה שלי כאן במרילנד אין חופים מדהימים כאלו. הסיוט שבא אחריו בו נראית אימא שלי מדליקה את המים בכיור שלה בדירה בזכרון יעקב,אני סובלת מחרדה קיומית לכן החלטתי לזעוק ולנסות להעיר את מי שעדיין חושב שיש בחוות האלו משהו שישחרר אותנו מתלות באחרים, כי אולי יהיה גז אבל יהיו גם מים מזוהמים ואנשים חולים. אחרי שצפיתי בתושבים החיים כאן באמריקה הנאורה בשנת 2010 ללא מים זורמים,עם מיכלי מים העומדים בחצר ביתם,כאן המקום לציין שהבתים שלהם נמצאים במרחק עצום אחד מהשני לעומת המצב אצלנו ובנוסף לכך יש להם המון מקורות מים מהם אפשר לשנע מים לאזור הבעיתי. מה יהיה עלינו בארצנו הסובלת ממחסור במים טרם סדקו לנו את האימא אדמה. האם משהו לוקח בחשבון את הפגיעה במקורות המים, או שאולי מצפים שנתייצב פעם בשבוע למקלחת שכונתית כי לא תהיה לנו ברירה אחרת. מאז שראיתי את הסרט אני לא ישנה טוב בלילות ,כואב לי הראש במיוחד כשאני נזכרת בקטעים בהם ג'וש מראיין תושבים הסובלים מבעיות רפואיות כתוצאה מזיהום המים לדוגמא: פגיעה משמעותית בחוש הטעם,פגיעות בלתי הפיכות בתפקודי המוח וכאבי ראש בלתי פוסקים. נכון שאני לא גאולוגית דגולה או פרופסור לכלכלה יחד עם זאת נשאלת השאלה : אם לא נוכל להנות מאוכל טוב ולא נוכל לעשות אהבה כי יכאב לנו הראש ולא נזכור למה אנחנו חיים כי המוח לא יתפקד, במצב הזה מי לעזאזל צריך גז טבעי?
אז לפני שהופכים לנו את הולילנד לגזלנד בואו נעצור ונחשוב לרגע מיהם האנשים הלוקחים על עצמם אחריות לתוצאות הצפויות לאחר הפעלה של חווה כזאת.
שלכם,אביטל.

*לצערי עדיין לא ניתן לצפות באורך המלא ביוטיוב אבל גם זה יגיע,
באתר הסרט תמצאו מאבק שנועד למנוע כניסת החוות לאזור ניויורק.

http://www.gas-out.com/index.asp - עצומה נגד הקמת חוות הגז

http://gaslandthemovie.com/- סרטו של ג'וש פוקס

http://www.youtube.com/watch?v=dZe1AeH0Qz8

http://www.youtube.com/watch?v=7JgQXAGMQTo

http://www.hbo.com/documentaries?cmpid=ABC449

ולתפארת מדינת ישראל

2010-04-26T22:25:00.040-04:00

בבוקר יום הזיכרון הדלקתי את הרדיו האינטרנטי שלי על גלי צה"ל והאזנתי לתוכניות המוכרות והשירים האהובים,היתה זו האזנה פעילה,הלב מוצף זכרונות על החברים הטובים שלנו שנשארו צעירים לנצח.הדמעות זלגו מעצמן נוכח השירים המוכרים והיפים. בערב יום הזיכרון התכנסנו יחד עם אנשי הקהילה הישראלית המתגוררת ברוקוויל והסביבה לטקס המאורגן על ידי ניספחות צה"ל בוושינגטון. במהלך הטקס שרו ילדי מקהלת ה- JDS, ביה"ס היהודי ברוקוויל את השירים: מי שחלם ואנחנו שננו מאותו הכפר, אלו השירים הכי ישראלים שקיבלו מבטא אמריקאי והשיבו אותי באחת מהרדיו של גלי צה"ל לרוקוויל מרילנד. במהלך הטקס ריגשו אותנו הבוגרים של שבט הצופים המקומי שעבור אחדים מהם זהו ציון דרך לפני עלייה לארץ וגיוס לצבא כחיילים בודדים בזמן שהמשפחות שלהם נשארות להתגורר כאן באמריקה. מדובר באתגר מורכב הן לצעירים המדהימים והן לבני משפחתם ,יחד עם זאת הכשרתם כמדריכים בשבט הצופים והעבודה המעולה שהם עושים עם החניכים מעידים שיוכלו כנראה להתמודד עם כל אתגר.
כאן המקום לציין שמאחורי המפעל החשוב והמופלא הזה של שבט גלעד,שבט הצופים הפעיל של רוקוויל עומד בחור בשם איציק בללי המקדיש מזמנו בהתנדבות ועושה עבודת קודש ביחד עם המדריכים הישראלים והמקומיים כמובן,כל זאת על מנת לקרב את ילדי הישראלים החיים כאן ובני משפחותיהם לישראל. השבט גדול ופעיל בו מתקיימות פעולות בכל יום ראשון,אירועים בחגים ומחנות חורף וקייץ.
ביום העצמאות הלכנו למנגל אצל חברים ישראלים היתה זאת חוויה נפלאה. ישבנו על הדשא מסביב למדורה,ודאי תשאלו איך עושים זאת, ובכן מדובר במאין חצי קערה העומדת על רגליים בתוכה מונחים עצים בוערים שבנוסף להיותה מחממת נפלאה פעלה בעוז לגירוש היתושים האמריקאים שעקצו אותי גם דרך הסוודר והציקו ממש כמו היתושים שלנו בישראל. שירלי הכינה קבבים משובחים לתפארת מדינת ישראל,חזי נפנף מעליהם בגאווה, מוסיקה ישראלית בקעה מהרמקולים,הילדים שיחקו על מחצלת בדואית אשר נפרשה על הדשא והשולחן המרכזי היה עמוס בכל טוב:סלטים מחצילים אמריקאים שהוכנו עם נשמה ישראלית וכמובן גם טחינה וסלטי ירקות והכל בשפע וצבעוניות. אירוח של אנשים טובים מתוצרת ישראלית המפיץ אור וחום וטעמים משבחים, אל אף שמתקיים הלכה למעשה בארצות הברית. אפרופו אנשים טובים, עינת עזרא יזמה השנה פרויקט מקסים בשם: "פיג'מה לכל ילד בישראל - כי לכל ילד מגיע לילה טוב" הפיג'אמות החדשות נרכשו על ידי נשים המתגוררות בארצות הברית והועברו לישראל למרכז לילדים חוסים אשר תמיד מקבלים בגדים משומשים וכאן בזכות הפרויקט של עינת זכו ללבוש פיג'אמה חדשה והלוואי שתעזור להם להרדם בלילות,אולי לישון טוב יותר ולחלום חלומות על חיים חדשים וטובים יותר.
ביום ראשון ה-25/4 הלכנו לראות את הסרט: ,N 4 street of Our Lady סרט ששכנתי לשעבר מזכרון: גודי מלץ-שכטר (במרכז התמונה) היא אחת מיוצריו. הסרט מספר על פרנצ'סקה חלמהיובה, בתמונה משלבת ידיים, אשר החביאה 15 יהודים בעליית הגג שלה,מתוכם שמונה מבני משפחתה של ג'ודי בינהם אביה,סבה וסבתה.הסרט מגולל את הסיפור של האישה האמיצה והמיוחדת הזו אשר קשרה את גורלה בגורלם של האנשים אותם החביאה בביתה,במהלכו מסע חזרה למקום בו התרחשו האירועים בזמן המלחמה וכל אחד מהניצולים מגולל את סיפורו האישי במהלך השהייה הממושכת בתנאים הקשים והבלתי נתפשים בהם הצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים. הסרט איכותי ועטור שבחים ומומלץ בחום .לאחר ההקרנה שהיתה בנוכחות שגריר ישראל בארה"ב מייקל אורן ורעייתו סאלי המכירים את ג'ודי ועמית שנים רבות סיפרה ג'ודי,מרצה בחוג לתקשורת ב- PennState University על תהליך עשיית הסרט,על היוזמה לעשותו ועל היומן עליו מבוסס הסרט אותו כתב הסבא של ג'ודי משה מלץ. החוויה שעברנו לאחר ההקרנה במהלך השאלות והתשובות היתה מענינת בפני עצמה,ההענות מצד הקהל היתה עצומה, הצופים שאלו שאלות כולל השגריר שלנו מייקל אורן וג'ודי השיבה וכך נוצר דיאלוג מעניין שהוסיף מימד נוסף לסרט המעולה. אני גאה בג'ודי שכנה שלי לשעבר שגרה מעבר לרחוב שלי בזכרון יעקב, על כך שהצליחה לגייס שותפים לעבודה על הסרט,תורמים ותרומות ובכך להוציא לאור את הסרט החשוב הזה שישאר כעדות לדורות. אפרופו שכנים באותו רחוב בזכרון יעקב מתגורר גם ד"ר אלחנן ברוקהיימר ,מנהל יחידת הצינתורים בבית החולים שניידר (בתמונה משמאל) שבנוסף לעבודתו בבית החולים עובד כרופא ילדים בזכרון יעקב אך בשבוע שעבר התפרסם שמו בכתבה ששודרה בערוץ 2 אודות כלבה שחייה היו בסכנה וניצלו אודות לכישוריו וטיפולו המסור של ד"ר ברוקהיימר. הניתוח המדובר שהתקיים בסמוך ליום העצמאות הזכיר לי על כך שאני רוצה להמליץ על ד"ר אלחנן ברוקהיימר להדלקת משואה בערב יום העצמאות. אם מישהו מכם יודע איך עושים זאת אשמח לקבל פרטים ואולי בשנה הבאה נזכה לראותו בין האנשים הראויים בטקס הדלקת המשואות ולא רק בזכות ההווה המפואר שלו אלה גם בשל עברו כעולה חדש שהגיע לבד לארץ מאנגליה,התגייס לצבא ליחידה קרבית ושרת ביחידה בשרות סדיר ולאחר מכן במילואים. נראה לי שכולנו נשמח לראות את ד"ר ברוקהיימר מחזיק את הלפיד הבוער ואומר: ".....ולתפארת מדינת ישראל!

הלוואי, אביטל.

*התמונות של הצופים באדיבות אתר הצופים בפייסבוק.
קישור לכתבה על ד"ר ברוקהיימר:

http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-2fb2487ac812821004.htm

שבט גילעד בפייסבוק: http://www.facebook.com/profile.php?id=100000352802782

קישור לסרט של ג'ודי מלץ: http://www.streetofourlady.org/

סרט הסברה בעברית ואנגלית על מדינת ישראל:
http://new.ba-bamail.co.il/View.aspx?emailid=1807&memberid=634720

הימים הארוכים העצובים בין יום השואה ליום העצמאות

2010-04-17T15:18:00.327-04:00

מאז שהייתי בת עשר בערך נהגתי לדפדף באלבום החום של אימא שלי,אלבום בכריכת עור בתוכו תמונות זעירות מודבקות על בריסטול חום לידן היה כתוב הגיל בכתב יד בטוש לבן. מי זאת כאן בתמונה,הייתי שואלת את אימא שלי והיא היתה עונה,אלזה הדודה שלי אחות של סבתא גרטרוד,הן היו מוסיקליות סבתא שרה אופרה ואלזה ניגנה בכינור ומה קרה לאלזה שאלתי, כשתגדלי תביני.היתה עונה בקצרה ופונה לעיסוקיה באופן שהיה מסיים את השיחה. כשגדלתי שמתי לב שהאלבום מלא תמונות עד גיל שנתיים ומגיל שנתיים ועד עשר יש לאימי 4 תמונות בלבד.בשלב הזה לא היה את מי לשאול,סבתי נפתרה בשנת 1973 כיוון שאימי היתה פעוטה כשכל זה התחיל לא ידעה בעצמה מה בדיוק קרה.בשנת 1996 עת הגענו לשליחות הראשונה נפגשנו עם אחיה של אימי מצד אביה המבוגר ממנה בעשרים שנה במוזיאון השואה.ערכנו ביקור של 5 שעות במהלכן סיפר הדוד שלי לראשונה את קורות המשפחה על פי מה שהיה ידוע לו. צר לי על כך שלא הקלטתי באותו יום את הדברים,יחד עם זאת הסיפורים זכורים לי היטב שכן אלו דברים הנצרבים בזיכרון לעולם. וככל שהתבהרו פרטים על הסיפור המשפחתי כן אני מתקשה להבין ולכן גם היו ם שאני נושקת לחמישים ומודה בעיניים דומעות ולב כואב שגם היום שאני לא באמת מבינה. איך אפשר להבין זה הרי בלתי נתפש והאמת להודות נהיה קשה יותר עם השנים.הסיפור עדיין נראה כמו כתב חידה המתרחש בחלקו באיטליה,גרמניה ,הולנד,ארה"ב וכמובן ארץ ישראל. אולם לא רק הסיפור מעורר מחשבות ושאלות רבות לעיתים אלו העובדות היבשות,הנתונים הקרים שלא נותנים מנוחה,נתונים שנאספו כאן במוזיאון השואה בוושינגטון.
לאבא של אימא שלי פאול, היו 6 אחים. 5 מהם ניספו במחנה ההשמדה סוביבור,מתוכם זוג תאומים.ואח אחד שהיה בנסיעת עסקים בארגנטינה ושמע את דבר האסון שם קץ לנפשו. אלה שבשעה שעשה זאת לא ידע שסבא שלי ניצל כי ברח לאיטליה לפני שאספו אותם. מצד אימי, אלזה אחותה של סבתי גרטרוד,בעלה ובנם הפעוט נילקחו למחנה ההשמדה

אושוויץ.אלזה נלקחה להשמדה שעה שעבדה כאחות רחמניה בבית החולים. אם כך הייתה לי משפחה ענקית שמעולם לא זכיתי שתהיה נוכחת בחיי. סבתא שלי גרטרוד במקום לשיר אופרה נירדפה על ידי הנאצים באיטליה ונאלצה להתחבא במשך שנים עם בעלה ושני ילדיה הקטנים אימי ואחיה עד שעלו לישראל, במהלך השנים בהם נרדפו הפכו מאנשים עמידים שהתגוררו באחד הבנינים היפים ביותר בעיר ברשיה באיטליה ,לאנשים חסרי כל שהיגיעו לארץ עם מטלטלין בצורת ארגז קטן בו היו בין השאר האלבום החום של אימא שלי ,חוברת תווים של סבתא שלי ,אולי קיוותה לשיר בארץ אך בעקבות מה שעברה-קולה נדם. כמו כן נמצאו קטעי יומן כתובים בעיפרון על דפים צהובים שכתב סבי במהלך השנים בהן נדד עם המשפחה בדרום איטליה ממחבוא אחד למשנהו. אח של אימא שלי שצעיר ממנה בשנה וחצי הוא שעוזר לי בכל פעם כשאני מנסה למצוא חלקים לפאזל ומעבר לכך שאני אוהבת אותו מאוד אני חייבת לו תודה ענקית על כך ועל כך שצילם בכישרון את כל תמונות הילדות שלי.מידי שנה עת מתחילות הפריחות האביביות ומזג האוויר הנפלא אני שוקעת בעצבות המתחילה לפני יום השואה וסופה ,אם בכלל, אחרי יום העצמאות ואין זה משנה היכן אני נמצאת בעולם,זה נמצא איתי.. ביום השואה הלכנו לטקס שנערך על ידי ילדי הצופים שהיה מכובד ומקסים ובמהלך השיר: בדרך לקיסריה- אלי אלי ששרה נערה בת חמש עשרה בשם שי תמרי התרגשתי עד דמעות כי בכל פעם שאני שומעת שירה עם נימה של אופרה, ליבי מתכוץ מצער על סבתא שלי גרטרוד שלא זכתה לממש את קריירת השירה שלה והלכה לעולמה בלי לספר על הסיוטים שעברה ,כי בימים ההם לא היה מקובל לדבר על השואה ותודה לאל שנפרצו הסכרים והשתיקות ומי יתן ונלמד עוד ועוד על אנשים גיבורים שהצליחו לשרוד למרות הכל.

בהקדמה לספר ליבי הפצוע מאת מרטין דרי כתוב:"גורלה של לילי לא הוסתר מנכדיה,אך הסיפור שלה נותר תמיד חיוור,לא מובן חידתי בעצם וסופר תמיד בשניים שלושה משפטים פשוטים. סבתא לילי-כך שמעו-נרצחה באושוויץ. וכן: ארנסט הסבא שלכם,התגרש ממנהה ולכן נפלה היא היהודיה בידי הנצים בלי שיהיה מי שיגן עליה.זה כל מה שסיפרו ילדיה של לילי לילדים שלהם,לא יותר. ודאי היו מספרים יותר לו נשאלו.אך הנורא מכל היה לא רק טראומה כבדה על שכמיהם,הוא היה גם עול כבד על נכדיה של לילי ,עול שלבש צורה של איסור לשאול שאלות. טאבו זה שרר עשרות שנים ורק בשנות התשעים של המאה העשרים איבד משהו מכוחו ומשמעותו. דור חדש הציג שאלות יסודיות מאלה שנשאלו עד כה ותבע לדעת מה היו הגורמים לנציונל-סוציאליזם ומה היו תוצאותיו. הדיון הזה שהפיל חומה לפתע אותה חומה שמאחוריה רצו ניצולי השואה וקרוביהם להתגונן מפני רגשותיהם-הם. מה שהיה בשבילם חמישים שנה לא הרבה יותר מאשר עבר משותק,מטיל צל,היה כעת לעיניין מוחשי ולעיתים קרובות לזיכרוןמייסר."
הספר הוא חלופת מכתבים בין לילי יאן רופאה יהודיה שנישאה לארנסט אמאדה פרוטסטנטי ולזוג נולדו חמישה ילדים. מרטין דרי,נכדה של לילי יאן ועורך דר שפיגל לקח על עצמו את עריכת הספר שהושווה בחשיבותו ליומנה של אנה פרנק ונמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם ל-19 שפות.

*קישור לאתר חיפוש שורשים: http://www.ancestry.com/

קישור לאתר חיפוש שורשים יהודים:

http://www.jewishgen.org/

ספר מומלץ - ליבי הפצוע

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3043451,00.html

טיילת הדובדבן - פרחים וורודים וטישו לבן

2010-04-04T08:22:00.077-04:00

כי האביב שוב צועד בעקבותייך והירוק מציץ מחלונך כי הזהב שוב גונב את צמותייך ואנו נתגנב למעונך,השיר הזה של אהוד מנור ונורית הירש מתנגן לי בראש שעה שאני צועדת בשכונה ומתפעלת מההופעה הפירחונית המרשימה שהגיעה ביום אחד וחלפה לה ביעף. חופשת האביב השנה השתלבה בחופשת חג הפסח ומצאתי עצמי משוחחת עם חברותי האמריקאיות על מנהגי החג ואיך הם משתלבים באופן מדויק כל כך עם חילופי עונות השנה. לדוגמא ניקיון הבית שאנחנו עושים אינו מיועד רק לחדרי הבית אלה גם לחדרי הלב כמו שאמרה ימימה אביטל ברוב חוכמתה, וביעור החמץ מתייחס גם להחמצה ואני מודה לימימה אביטל שקרבה אותי לנשמה היהודית שלי וכאן ממידת רוחק אני נוכחת בעוצמתה. אחרי שזכינו לספר ביציאת מצריים בנוכחות מלאה של כל בני הבית אירוע מרגש עבורנו לחגוג עם בננו הבכור המתגורר בארץ וכבר הספיק להשתחרר מהצבא ולהשתלב בעבודה מענינת וטובה.אחרי החגיגות יצאנו בעקבות הפריחות והן רבות ומגוונות ומפוזרות באזורים רבים מסביב לעיר אך המפורסמת מכולן מרוכזת בטיילת הדובדבן הנמצאת בלב וושינגטון הבירה. זו השנה ה-98 שחוגגים בעיר את פסטיבל פריחת הדובדבן המהווה אחד ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר של המבקרים בעיר,המסורת החלה לאחר שראש עיריית טוקיו דאז: יוקיו אוזאקי נתן במתנה עצי דובדבן לעיר וושינגטון כמחווה לידידות בין שתי הערים ומאז בכל שנה חוגגים את הפריחה הקסומה באירועי מוסיקה,ריקודים,ריצה ותהלוכה ברחבי העיר. פסטיבל הדובדבן הרישמי נפתח ב- 27 למרץ ונמשך עד ה- 11 לאפריל. על שיא הפריחה אפשר ללמוד מהתחזית בטלוויזיה המקומית ולכוון את הביקור בהתאם. השנה התמזל מזלנו והיום המיוחל נפל על שבת חמה וקסומה במיוחד,יצאנו מוקדם במטרה להמנע מהצפיפות והעומס הצפויים מראש. מצוידים בסל פיקניק, גרנולה מתוצרת עצמית ,יוגורט בסגנון יווני ותרמוס עם קפה שחור הגענו לעיר ברכב שחנינו בחניון הנמצא קרוב לאירוע. מיד בכניסה באזור הסמוך לג'פרסון ממוריאל ראינו אנשים עומדים בתור ארוך לשירותים הכימים והסתבר לנו שאנחנו לא המשכימים היחידים הבוקר אך מראה העצים הפורחים במלוא עוצמתם קורא לנו להתקדם בשמחה ובעיקר משום שעדיין היה קר ולא באנו לבושים חם בכל מיקרה ככל שמתקרבים לעצים הפורחים מבינים שמדובר בהצגה הכי טובה בעיר, הצפיפות בה ניטעו העצים מייצרת מאין גשר פירחוני כאשר השביל עובר מתחתיו והמים בסמוך,אני נזכרת איך לפני 13 שנים ביקרנו כאן עם שני בני הצעירים ורוב הזמן עיני היו נתונות להם ולדאגה שלא ירוצו למים היום הזדמן לי לחוות את הגשר הוורוד בנהלי הליכה רגועה ושלווה. אפרופו הליכה הייתי מעט אופטימית כשחשבתי שאפשר לסמן את האירוע כהליכה יומית משום שהיתה רצופת הפסקות מתיירים המבקשים שנצלם אותם,מבקשים שנוודא שהמוניומנט ברקע וברגעים אחרים עוצרים כדי לא להיכנס לצילומים של אנשים אחרים, בכלל נראה לי שמדובר באירוע הכי דיגיטלי בעיר ולא בכדי,התפאורה מושלמת ומבטי האנשים אומרים: עוד מעט נעלה את התמונות לפייסבוק,מייספייס,יוטיוב והאינטרנט כולו ילבש וורוד חגיגי עד הפריחות הבאות.
התיעוד המסיבי בכל פינה מביא אותי לחשוב, האם בעידן הדיגיטלי אנחנו עדיין מסוגלים להתנתק מהתיעוד , לנשום עמוק ולהתבשם מהניחוח המשכר של זמן הווה בלי לתקתק תמונות בקצב אש. אך מי אני שאלין הרי גם אני צילמתי וההוכחות מצורפות כאן.בשלב מסוים יצאנו מהשביל הפנימי לשביל הקפי שהוביל אותנו לגן ההנצחה של הנשיא פרנקלין רוזוולט.
בגן מפוזרים פסלים,מפלי מים זורמים והרבה ציטוטים חרוטים על הקיר לדוגמא קיר החופש: "חופש הדיבור,חופש ההערכה,החופש לרצות והחופש לפחד" אחד הציטוטים מתייחסים לשימור הסביבה:" men and nature must work hand in hand.throwing out of balance of the resources of nature throws out of balance also the ives of men." הוקסמתי מהגן המהווה הזדמנות טובה ללמוד קצת וללמד את הילדים אודות האירועים שהתרחשו בתקופתו של רוזוולט,בעזרת הציטוטים החרוטים על הקירות והפסלים דוגמת הפסלים של אנשים העומדים בתור ללחם כאמצעי להמחיש לילדים על כך שהיו כאן חיים אחרים לפני עידן הפייסבוק, האיי פון ומגהץ השיער. בליבו של הגן מצוי פיסלה של אלינור רוזוולט שנחשבה לאשת הנשיא הפעילה יותר ופעלה בין השאר לקידום נשים ואמרה: "אישה היא כמו שקיק תה, אתה לא יודע עד כמה היאחזקה עד שהיא נכנסת למים חמים" ואחד הציטוטים המפורסמים שלה :"אתה מקבל יותר שמחה מנתינה לאחרים (מאשר מקבלה), ועליך להקדיש מחשבה רבה לאושר אשר ביכולתך להעניק."לאחר מכן תפשנו פינה חביבה ומוצלת,אכלנו יוגורט עם גרנולה משובחת בלי להשגיח על ילדים שלא ירוצו למים..והמשכנו לאורך טיילת הדובדבן וככל שעבר זמן נהיה צפוף עד צפוף מידי ולקראת סיום צעדנו בהילוך איטי עד היציאה מהפארק. כשיצאנו שאל אותי בן זוגי אם אני מזהה את המבנה עם הארובות הנמצא בסמוך לגן והסתבר לי שזהו הצד האחורי של מוזיאון השואה,את מראה המבנה אני מכירה רק מלפנים וכרגע מראה הארובות השחורות מול הגן הירוק וורוד צבטו את ליבי בחוזקה וההכרה שזה לא מובן מאיליו שאני כאן ועכשיו, זוכה לחוות את הפריחות והחיים הנוחים והדיגיטלים שרוב הזמן אינם צבועים בצבע וורוד. ביום ראשון יתקיים מרוץ של עשרה מייל במסגרת אירועי פסטיבל הדובדבן והבן שלנו משתתף בריצה ואני כל כך גאה על כך שהוא מייצג אותנו ברוח ספורטיבית ביחד עם עוד כ- 25000 רצים מרחבי ארצות הברית,פרטים על המרוץ אפשר למצא באתר של הפסטיבל.
את הפריחה הנפלאה אפשר לחוות גם בשכונת Kenwood היפה השוכנת קרוב יותר לבית אך עם על היופי של השכונה היוקרתית לטעמי היא לא מהווה תחליף לדבר האמיתי אלה תוספת חביבה.מקום נוסף המכיל עצי דובדבן ועצים וצמחים רבים אחרים הוא: U.S National Arboretum הנמצא בקירבה לקולג' פארק ומכיל יותר מאלפיים עצים מארבעים זנים שונים זהו הריכוז הגדול ביותר מחוץ לטיילת הדובדבן בעיר.היתרון הגדול של המרכז המקסים הזה הוא שבזכות הזנים השונים אין פיק פריחה אחד אלה בכל פעם שמגיעים לשם אפשר לראות זן אחר פורח החל מעצי דובדבן רגילים לעצי דובדבן בוכיים כמו ערבה בוכיה רק מלא פרחים. במקום מתקיימות סדנאות שונות לגידול תבלינים לניצול האנרגיה הסולארית ,טיולי ירח מלא ועוד , שווה להציץ באתר לראות את לוח הפעילות ולבקר במקום.
הפריחה המרשימה הביאה עימה את הסיבה בגללה כבר יומיים אני מתעטשת קוראים לה: קדחת השחת או באנגלית hey feaver וכך בנוסף למרבדי העלים הנושרים המכסים את השבילים ואת המים מחוץ לבית בתוך הבית נראים ענני טישו לבן מרוכך כי ברגע שמתחילים האפטצ'ים לתקוף חייבים לעצור אותם עם הנייר הלבן, משהיא אמרה לי פעם שבריא להתעטש אם כך הדבר אזי בימים האחורנים אני ממש בריאה.

אפרופו בריאות השבוע נפתח שוק האיכרים ב- Bethesda Row השכנה לנו ונראה לי שביוחד כאן במקום שהמציאו את מקדונלד כדאי לחוות תוצרת מקומית טריה ובריאותית.
איחולי אביב שמח,
אביטל אוריול.

האתר הרישמי של פסטיבל הדובדבן: http://www.nationalcherryblossomfestival.org/cms/index.php?id=390 tionalcherryblossomfestival.org/cms/index.php?id=390

האתר של הגנים הבוטנים: http://www.usna.usda.gov/
שכונת קנווד: http://walking.about.com/od/meetotherwalkers/a/kenwood041999.htm
מקום נוסף בו ניתן לראות את פריחת הדובדבן - גני ברוקסיידhttp://www.montgomeryparks.org/brookside/

השוק בבטזדה רו - http://bethesdarow.com/events/
רעיונות נוספים מה לעשות ביום אביבי בעיר תמצאו בקישור הבא. תודה לאביב עזרא על שהאיר את עיני לקישור הנפלא.
http://www.washingtonian.com/ ' - hidden gems

חורף קר,מעיינות חמים ובוץ מים המלח

2010-02-22T18:35:00.055-05:00

הסופה הגדולה שכחה לאיטה ותפשה את מקומה בספרי ההסטוריה של אזור וושינגטון DC אחריה הגיעה בסערה אולימפיאדת החורף המתארחת השנה בעיר וונקובר אשר בקנדה. זו הפעם הראשונה שאני צופה באולימפיאדת החורף ונראה לי שמדובר בהצגה הכי טובה בעיר, יחד עם זאת היא מלווה בשרירים תפושים בכל הגוף כתוצאה מהצפייה בנשימה עצורה נוכח הביצועים המרשימים של הספורטאים המשתתפים בה. מדובר בספורטאים מזן אחר שרובם נראים מעולה ומצוידים בכריזמה כובשת כמו למשל הגולש הג'ינג'י שון white הנראה מעופף בשמי וונקובר כשהוא לבוש בבגד שנראה כמו מכנסי עבודה מהקיבוץ ועומד על הפודיום לקבלת מדליית הזהב הנכספת עטור ברעמת שיער אדמוני וחיוך כובש ומלווה באצבעותיו את נגינת ההימנון האמריקאי סוג של מחווה לגיטריסט האהוב עליו. בראיון שנתן שון אחרי הזכיה בזהב סיפר שהוריו האמינו ביכולתו ותמכו בו הרבה לפני שסנו בורדינג הוכר כמקצוע אולימפי והוסיף שבית הספר התקשה לקבל את ההעדרויות התכופות שלו והוא די נזרק מהמערכת, כל אלו ועוד לא הפריעו לו להפוך לאימפריה כלכלית המגלגלת מיליוני דולרים ממכירת בגדים ומשחקי מחשב. כוכב נוסף בשמי וונקובר הוא אפולו אנטון אונו ואני שואלת איך מסתדרים בחיי היום יום עם שם מחייב כזה, איך תגיד לו אשתו לעתיד 'אפולו מותק תוריד את הכלים מהשולחן', או 'אפולו מאמי תורך להחליף חיתול לילדה'...אז אולי אני לא מבינה אבל אפולו שלנו מסתדר מצוין עם השם שלו, אם כי פה ושם מתגלים פנים באישיותו המעוררים תמיהה כמו למשל כאשר נשאל מה הקטע שלו עם הפיהוקים החזקים לפני הזינוק, השיב אפולו שצפה בערוץ הדיסקברי וראה אריות מפהקים בטבע כדי להעצים את עצמם אז החליט שגם הוא רוצה להיות אריה... נשאלת השאלה בזהירות על איזה כדור הוא נמצא הבחור הזה, קשה להאמין שעם הפנים החולמנים והחלומות המוזרים הוא הצליח לצבור עד עכשיו 7 מדליות אולימפיות ועוד המחליקיים שלו נטויים. באשר לחלק מהנשים באולימפיאדה החורף אני מעדיפה לא להכביר במילים ,למה להכאיב,מצד אחד יש את ג'וליה מנקוזו החמודה שבילדותה חלמה להיות אלופה אולימפית אז היא ציירה ציור בו היא נראית זוכה במדליה ותלתה אותו ליד מיטתה. כשתחזור ג'וליה מהאולימפיאדה הנוכחית תוכל לתלות לצד הציור שלה את המדליות האמיתיות ואת התצלום המסורתי שלה על הפודיום עם הכתר על הראש, מלכה אמיתית ומעוררת השראה. מהצד השני של המגלשיים נמצאת לינזי וון היפיהפיה שהגיעה לתחרויות בצליעה בעקבות פציעה בשוק ולמרות המגבלה זכתה במדליית זהב. לאחר שהבחנתי באישי היקר צופה בחיוך רחב ועיניים נוצצות בכתבה שהתמקדה בשיתוף הפעולה בין לינדזי וון והמגזין ספורטס אילוסטרייטד* ראו אתר מצ"ב אשר חשפה סידרת תמונות מהממות בהם נראית הגולשת המיתולוגית בבקיני זעיר וגוף שזוף, אוףףף נזכרתי מיד בשרירים התפושים שלי. אני מציעה שניסע מחר למעיינות החמים בוירג'יניה אמרתי בניסיון להסיח את דעתו מהגולשות הצבעוניות על הרקע הלבן, כדאי שנפשיר קצת את חוויות הסופה והאבנים שיצאו בשעה טובה מהחיים שלנו תיבלתי בהסבר נוסף על מנת להדגיש את הצורך הקיומי שלי ביום ספא שאחרי הסערה. למחרת יצאנו לעיירה הקטנה: Berkeley Springs הנמצאת במערב וירג'יניה במרחק של שעה וחצי נסיעה מהבית. הדרך היתה מקסימה,חצתה את שדות השלג שהותירה הסופה החזקה. מראה העצים הערומים המציצים מתוך הלובן כאלו נמצאים באמבטיית קצף בוהקים בניקיון נראה כמו גלויה ממקומות רחוקים. הגענו לעיירה הקטנה אשר בליבה נמצא הפארק בו נמצאים המרחצאות ההיסטורים: historic Roman Baths ,מדובר בבילוי בריא ונפלא במחיר שווה לכל נפש.עלות לאדם בסביבות 15$ וניתן להיכנס עד 4 לבריכה בתוספת מחיר.זמן הרחצה הוא 15 דקות והן ארוכות מאוד בטמפטורות הגבוהות של המים. אנחנו הבאנו בגדי ים יען כי רמת הניקיון במקום היא לא בסטנרטים שלי,הבריכות הן פרטיות לזמן הקצוב וניתן לסגור את הדלת לסיכום: מים מינרלים,חלון פתוח וכפכפי גומי הם המלצה ידידותית כשבאים למקום.את הרחצה בבית ההיסטורי עשינו בשנה שעברה, נההנו מאוד מהתחושה עם הסתייגות קלה כאמור, הפעם הרגשתי שאנחנו זקוקים לטיפול מקיף ולכן התקשרנו לספא במלון השכן: Country Inn שנקרא: The five senses Spa . באתר הם טוענים שמומלץ להזמין מקומות חודש מראש,אולי סוג של אופטימיות כי התקשרתי בבוקר ומצאתי מקומות בלי בעיות. בחרנו ברחצה משותפת במים המינרלים שהם בעצם אותם מים שיש בבריכה ההיסטורית אלה שכאן הם זורמים דרך ג'קוזי זוגי. בחדר הפרטי חיכו לנו מגבות נקיות,מים מנרלים ונרות לאווירה רומנטית כל אלו עבור 20$ עבור 15 דקות. המים היו נעימים אם כי לא היתה להם השפעה כמו לאלו בבריכה ההסטורית ויש רעש מסוים מהמנוע של הג'קוזי אך למרות ההסתיגויות הקלות מדובר בבילוי חורף אופטימלי רומנטי ובריא .יש לציין שבזמן שישבתי בחדר ההמתנה לפני הרחצה,התבוננתי על העיצוב במקום שזה עתה עבר שיפוצים,חשתי צורך לומר למעצב שישקול ביקור בעיר זרצ'ה בסלובניה לפני שהוא מעצב את הספא הבא,כדי שיוכל ללמוד מקרוב איך נראה הדבר האמיתי. אחרי הרחצה עליתי לקומה החמישית לטיפול שכלל שיפשוף הגוף בגרגירי חול בניחוח לוונדר. את פני קיבלה סינדי בחיוך מנומס ומאופק והובילה אותי למיטת הטיפולים,לפני שעליתי על המיטה שאלתי אותה לגבי טיפול אחר שהתלבטתי אם כדאי לי לעשות. את מתכוונת לטיפול שמורחים בוץ על כל הגוף,שאלה, כן עניתי אבל אני סקרנית לדעת מאיפה אתם לוקחים את הבוץ באזור הזה, הבוץ לא מכאן, ענתה סידני זה בוץ מים המלח אמרה וקיותה שאחסוך בשאלות כדי שתוכל כבר להתחיל לעבוד. כעבור כמה דקות היתה סידני עומלת,מקרצפת ,מניחה מגבות חמות ומורחת את הגוף בשמנים נעימים,מצאתי עצמי שרויה בעונג של התחדשות הגוף ונפש מתרוננת משמחה וגאווה לאומית על כך שבארץ שלנו נמצא ים המלח המקום הכי הנמוך בעולם ואמריקה רבת העוצמה קונה מאיתנו את הבוץ הכי שווה בעולם. כעבור שעה נפרדתי מסידני והספא רעננה ונטולת תאים מתים וצורך עז בקפה כדי לא להירדם תוך כדי הליכה. יצאנו מהמלון לבית הקפה: Earth Dog Cafe שהוא כנראה המקום הכי נחמד לאכול בו בעיר הקטנה הזאת זאת מנסיוננו בשנה שעברה. האווירה בקפה חמה ומשפחתית, הם מגישים ארוחות בוקר ומגוון מאכלים על הגריל מקום נחמד ונעים. בדרך חזרה הביתה נראו העצים קסומים באור החם של שעת בן ערביים. אנחנו בדרך , הילדים בבית והחלטנו לחגוג את אירועי היום במסעדת קלייד'ס ברוקוויל ואפילו שהבת שלי אמרה לי לא לצלם,לא לצחוק,לא לשיר ולא להעיר לה כל הזמן להזיז את השערות אפילו אז לא איבדתי את מנת השלווה שהייתה לי ונותרתי נינוחה בניחוח לבנדר.
לחיי החורף,המעיינות החמים, האבנים שהפכו לחול והבוץ של ים המלח.

האתר של הפארק: http://www.berkeleysprings.com/history.htm
האתר של הספא: http://thecountryinnatberkeleysprings.com/page4/page20/page20.html

האתר של בית הקפה: http://www.yelp.com/biz/earthdog-cafe-berkeley-springs

האתר של המלון: http://thecountryinnatberkeleysprings.com/
האתר הרישמי של אפולו אונו: http://www.apoloantonohno.com/photos

האתר הרישמי של שון וויט: http://www.shaunwhite.com/

האתר הרישמי של ג'וליה מנקוזו: http://www.juliamancuso.com/

לא מצאתי אתר רישמי של לינדזי וון הינה הקישור לספורט אילוסטרייטד:

http://sportsillustrated.cnn.com/2010_swimsuit/winter/lindsey-vonn/

האתר של קליידס ברוקוויל:

http://www.clydes.com/main/RestaurantsDetail.cfm?Restaurant=Tower_Oaks_Lodge&Section=Main

לינדזי וון ושון וויט אצל אופרה ווינפרי - http://www.youtube.com/watch?v=sJpSZIcSkcA

Valentine Blizzard of 2010

2010-02-08T12:34:00.074-05:00

יום שישי 5/2/2010 ההמולה בסופר גדולה, אנשים דוחפים עגלות עמוסות לעייפה ומדברים ללא הפסקה בנייד כאילו היתה זו אחיזת השליטה האחרונה שלהם לפני שאימא טבע לוקחת את העינינים לידיים שלה. חזרתי הביתה מותשת מהעמידה בתורים הארוכים בוחנת בסיפוק את האוצר שהיה בידי,שתי חבילות עצים, נרות גלייד מפיצי ניחוח נעים,שקית קוקוס ריחני לאפיית עוגה לשבת,חלה מקמח מלא שאני קונה ב- MOM האורגניק מרקט בכל יום שישי. הטלוויזיה דולקת על ABC שעברו לשידורי חירום מאז השעה 12 בצהריים,החזאי הוותיק שלהם דאג היל הזכור לי היטב מסופת ינואר 1996 מבטיח שצפויה לנו 'אם כל הסופות' ודואג לציין בנימוס מאופק שקיים סיכוי יותר מסביר להפסקות חשמל. אני מביטה בשמחת מנצחים במנורת החירום שקנינו לאחר שחווינו הפסקת חשמל קצרה בשנה שעברה שכתוצאה ממנה הבית היה שרוי בעלטה.סורקת במהירות את ציוד החירום, גפרורים יש אני ממלמלת לעצמי וחשה די בודדה בהערכות המבצעית שלי לקראת הסופה בעוד שאר בני הבית רגועים להחריד ועסוקים בשלהם. ויתרתי על שיגרת היום שלי לטובת דאגה והכנות לקראת הסופה, שהן בעצם סוג של הכנות לקראת החגים אלה שבמקום סט סירים קניתי דלי של מלח להמסת השלג ובמקום בשמים קניתי נרות וגפרורים. מרק העוף שהכנתי מפיץ ניחוחות נעימים מעל הכיריים החשמליות שלי,עוגת הקוקוס נאפית בתנור החשמלי ואני מנמיכה את החימום המרכזי הפועל גם הוא על חשמל שכן בקצב העבודה הנוכחי שלי טמפרטורת הגוף כבר הגיעה לקייץ. אחרי ארוחת הערב, השארנו את הכלים בכיור וישבנו לצפיה משפחתית בסרט 2012. מכורבלים בשמיכות הטלוויזיה,מרותקים למסך,כאשר בדיוק בקטע בו צופה קרטיס בסרטון האנימציה של צ'רלי על רעידת האדמה הצפויה בשנת 2012 ,בדיוק באותו רגע בו אומר הקריין בסרט , ואז הכל מתפוצץ - בום! BOOM נפסק החשמל. מה זה שאלתי וחשבתי שאולי מדובר במתיחה הקשורה לסרט. חיכינו כמה דקות עד שהבנו שזה אמיתי לגמרי, לא מדובר בהפקה הוליוודית אלה כאן ועכשיו ברוקוויל מרילנד חודש פברואר 2010. אחרי חצי שעה של: "אתם רואים, אמרתי לכם,אני היחידה שהתייחסתי ברצינות לסופה" ועוד ועוד..החליטו הילדים שהם מעדיפים לצאת החוצה לטייל בקור המקפיא מאשר לשמוע אותי מתלהבת מעצמי על כך שטוב שנלחצתי וקניתי עצים. הם יצאו לבקר בבית של חברים שלנו שאצלם לא היתה הפסקת חשמל, יש לציין את החברים שהציעו מיד שנעבור אליהם,אלה שבשלב הזה היינו משוכנעים שמדובר בעניין של כמה שעות והחשמל חוזר. אישי הרגוע הדליק עצים באח האלגנטי שנראה ממש בהלם מתשומת הלב שקיבל נוכח העובדה שדיירי הבית אכן משתמשים בו לאחר ששימש כרהיט קישוטי בעשר שנים האחרונות. עד מהרה הסתבר לנו שהוא רק יפה, מעוצב במראות בוהקות אבל ממש לא מספק את הסחורה. כך מצאנו עצמנו ישובים מולו עטופים בשמיכות ומתחממים באופן פסיכולוגי ממראה האש המבוערת. הרגוע מדליק את המחשב הנייד שלו שבשלב זה עדיין קולט אינטרנט ונכנס לאתר של חברת החשמל המקומית Pepco באתר גילינו שהם מבטיחים לתקן את התקלה עד למחרת בשעה שש בבוקר. התחזית נראית לי הזויה ואופטימית סיננתי חרישית כדי לא להוריד את המורל ועליתי לחדר העבודה שלי בליווי החשמלון בטריות הקטן והתחלתי רושמת רשימות. מה את כותבת שואל הרגוע כשהוא מציץ מתוך האפלה השוררת מחוץ למעגל האור הקטן המופץ מהחשמלון הזעיר, רשימת ציוד לשעת חירום אני עונה,טרנזיסטור על בטריות, גזיה לבישול, אהה הוא מחייך בהבנה חלקית למצוקה שלי ומתקדם לחדר השינה. הילדים חזרו מהכפור,ממלחמות כדורי השלג והתאכזבו לגלות שבתוך הבית קר כמו בחוץ. הבת שלנו הגיעה אלינו למיטה כדי להפשיר כמעה וכך זכינו לישון במחיצתה של המתבגרת שבימים כתיקונם יושבת על הפייסבוק בשעות האלו או יוצאת עם חברות לסרט או למול ומנהלת איתנו ויכוחים תמידים בעיניין שיעורי בית והצבת גבולות. כעת ספונה במיטתנו רועדת מקור, וכולנו מנסים להירדם ולא להסתובב יותר מידי כדי לא להזיז את השמיכות. למחרת התעוררנו בתשע בבוקר, עדיין אין חשמל. בעודי שוקלת יתרונות חסרונות לפני יציאה מהפוך,אני מודיעה לרגוע שגם לי יש קווים אדומים להשאר בבית בתנאים האלו, אחרי הכל הגענו לאמריקה לשליחות ולא להקליט פרק מהסדרה הישרדות. הראשון אני חייבת קפה של בוקר,השני מקלחת חמה. עטפתי עצמי בשכבה נוספת של בגדים וירדתי למטבח להדיח כלים במים קפואים. ברגע הראשון חשבתי שהיד נושרת לי מרוב קור,אחר כך נזכרתי בדברים שאמרה לי פעם חמתי,כשראתה אותי משאירה כמה כוסות בכיור והולכת לישון."כל יום והלכלוך שלו". כעת בקור המקפיא הזה חשתי חרטה וסוג של מיטיבי סבל על כך שלא עשינו זאת אמש והודעתי לבני הבית שמעכשיו עוברים לשימוש בכלים חד פעמים. מאוחר יותר בעודי מנסה להפשיר את כפות הידיים למול האח המפונפן שלנו ומבחינה שברגעים אלו בדיוק הוא עובר הסבה למדורה עם ארובה. הרגוע מניח בזהירות את הפינג'אן המעולה עם המכסה שקנינו בפרדיס בביקור האחרון בארץ ותוך זמן קצר המים רותחים. המים הרותחים מוגשים לי בתוספת חיוך של מנצחים,הרי אנחנו ישראלים שרתנו בצבא מה זה בשבילנו הפסקת חשמל, אהה, אופטימיות זהירה בתוך הבית שנראה ומתפקד כרגע יותר כמו מערה . הבן שלנו לקראת גיוס מפנים את התושיה ותורם את חלקו לתחושת הניצחון על התנאים הקשים בהכנת ביצים קשות ,מה שגורם לי מיד להכין סלט ישראלי כי ממילא אי אפשר לשבת במקום אחד בקור הזה, חייבים להיות בתנועה. היתה זו ארוחת בוקר נפלאה עשויה מחומרים משובחים של תושיה ישראלית במערה אמריקאית נטולת אנרגיה חשמלית .המתבגרת החליטה שמיצתה את החוויה כשהסתבר לה שמחליק השיער שלה לא עובד בתנאים הקיימים.אחרי שניסתה לשחק עם שעוות הנרות למול הפרצופים המודאגים שלנו מכך שהמערה/בית עשויים מעץ ועלולים להפוך למדורה ברגע אחד של היסח הדעת וחוסר אחריות. תודה לאל ולאימא של חברתה שאצלן בבית אין הפסקת חשמל שבאה לחלץ אותה ואותנו מהמצב הקשה. כאן המקום לציין שגם אם לא אמרתי זאת בקול,חשתי סוג של מסכנות לייט נוכח העובדה שחלק מהאנשים נשארו מחוברים לחשמל. אולם במקרה הזה הייתי אסירת תודה על כך שחולצה המתבגרת מהבית וממשבר המחליק המושבת. אחר הצהרים לאחר שהשלג נרגע מעט יצאנו ביחד עם כל השכנים כדי לחשוף מחדש את המכוניות. משימה קשה ללא השאבל* אותו לקח הבן שלנו שיצא ברגל לחלץ אנשים מבוגרים שלא יכולים לעשות את העבודה המאומצת הזאת בעצמם, אך יש נקודת האור בקצה הסערה והיא ללא ספק רכב ה-4x4 שלי שקניתי לאחר ניסיון הסופה שחווינו בינואר 1996.הוא משומש אבל במצב מעולה ותחושת הביטחון שהוא מסב לי ברגעים אלו שווה הרבה שעות יוגה. לפנות ערב חזר הבן מותש מעבודות היום ועזר לרגוע לפנות את המכוניות. בעודם עובדים בחוץ אני מסדרת את המערה מבפנים, החיים מתנהלים כרגע בחדר המשפחה, מיקמנו את הספה מול האח, קיפלתי את כל השמיכות שהיו מרוכזות בחדר,הדלקתי עוד נר לריח נעים וקטורת בניחוח לוונדר שנחשב כמרגיע, ברגע שהחלה הפסקת החשמל כל חפץ בבית שאינו נרות,גפרורים או עצי בעירה נראה מיותר לחלוטין. הטלוויה דוממת על השידה ואין ברשותנו טרנזיסטור בטריות המאפשר קליטת דיווחים ברדיו ואלי קבלת מושג על היקף הבעיה והערכות עד מתי יימשכו האפלה והקור. האש באח החלה דועכת במהירות בהעדר הגברים בבית וכיוון שלא זכיתי בכישורים הנכונים על מנת לשמר אותה, התחלתי להדליק מגזינים,ממילא אני לא יוצאת לקניות כרגע כך שאין זה משנה מה יש במבצע.תפריט ארוחת הערב כלל חימום מרק העוף שנשאר מאתמול וניסיון שלי להכין קוסקוס ממים על סף רתיחה אשר נאכל בתאבון על ידי החייל לעתיד וברגעים אלו מחשל אותו לקראת הבאות. אחרי ארוחת הערב הכריז הרגוע שהבטריה של המחשב הנייד טעונה בזכות מתאם מיוחד המאפשר להטעין את הטלפון הנייד והמחשב בתוך הרכב המונע. חייבים לצפות בהמשך הסרט אמרתי בשמחה מאופקת כי לא האמנתי שהבטריה תוכל להחזיק מעמד לכל אורך הסרט יחד עם זאת כולי תקווה שכאשר נדליק את הסרט באותה נקודה בו נפסק, החשמל בבית יחזור להזרים חום בעורקי המערה הקפואה. בשעה תשע בערב ישבנו מכורבלים וצפופים ואיך לומר זאת בעדינות כבר לא מריחים מי יודע מה..נוכח השהיה הממושכת מול האח והעדר השימוש במקלחת וצפינו בסרט עד סופו.לדאבוני למרות שביב האופטימיות שדבק בי לרגע אחד - בחברת פפקו לא קראו את המחשבות שלי. בלילה הנוכחי כבר היה קשה יותר להרדם, החדר היה קר יותר באופן משמעותי והצורך במקלחת הפך לכמיהה. בקיצור היה קר ומסריח יחד עם זאת התנחמתי בעובדה שהרגוע הוא טיפוס נטול שומן וכיוון שהשרירים שלו קרובים לעור הוא חם כמו גיץ' וברגע בו נכנס למיטה התחלתי להפשיר מה שנתן לי תחושת נחמה אבל העצבות דבקה בי ברגע שהבנתי שבמצב הזה אני לא חושפת את עצמי בציבור. אחרי הכל ראוי לגלות התחשבות באנשים שאינם מנותקים מחשמל ואין להם באמת מושג מה עובר עלינו. לפנות בוקר משהבנתי שהחשמל עדיין לא חזר עברתי לתפילות,אחרי הכל נשמה יהודית הנני, כך שכבתי מתחת לפוך בעיניים פקוחות כשהאף המציץ מבעד השמיכה לנשום קצת וכמעט נושר מרוב קור והתפללתי לאלוהים.תפילה ארוכה ומנומקת,אני לא בטוחה שהיה לו סבלנות להקשיב לכולה אבל אני מצידי חשתי הקלה. אחר כך התרוצצו כמה מחשבות קפואות במוחי הקודח,מיהם הגורמים העשויים לעמוד מאחורי הסופה השערוריתית הזאת,בעלי רשתות הסופר הגדולות,או אולי יצרני השאבלים או חוטבי העצים..חשבתי ונרדמתי בוכיה. כשהתעוררתי בבוקר לשמע המנוע החיצוני של החמום המרכזי שבימים כתיקונם אני לא סובלת את הרעש שלו,כעת נשמעים הצלילים המונוטונים כסימפוניה מענגת באוזני הקפואות. 36 שעות שרדנו ללא חשמל וכעת אני מפנטזת על המקלחת החמה שאעשה עוד כמה שעות כשיתחממו המים. לאחר מקלחת ארוכה ויסודית ירדתי למטה לשתות קפה ולהתחיל בעבודות השיקום, הבית נראה כמו אחרי סערה,ניחוחות מדורה,שאריות פחמים ואפר היו פזורים ליד האח וכל השמיכות ביקשו כביסה. ביום ראשון אחר הצהריים לאחר שהבית הריח מהניקיון ומכונת הכביסה כבר הצטערה על היום בו נוצרה,יצאנו לקנות את הציוד מהרשימה שלי.הרגוע התאמץ לשתף פעולה על אף שניכר עליו שחש מסופק ובטוח במה שיש לנו עד כה. כשזיהיתי את הדבר במבטו פתחתי בנאום חוצב להבות על כך שאין לנו עצים ואני לא מוכנה לעבור יומיים נוספים כאלו ללא עצים... לאחר שחילצנו שוב את הרכב מהשלג יצאנו לחנות REI שהיא חנות מקצועית לציוד טיולים ופעילויות שטח ונדהמנו לגלות שלמרות שהשלג פסק בשבת בערב הכבישים לא היו מפונים וברוב הדרך נסענו על ערימות סלאש שזה שלג קפוא וחלק. הגענו לחנות ומצאנו את מבוקשי והרגוע תוך כדי ניהול שיחות מהארץ הדורשות בשלומנו, דאג לשתף פעולה עם רשימות החירום שלי ובעצם מצבו מעולה,כי אין מתכון לחיים רגועים יותר מאשר לחיות עם אישה לחוצה.
חיפוש העצים היה דרמה מסוג שונה לחלוטין,בכל המקומות בהם חיפשנו אזלו העצים ולא ידעו לומר לנו מתי יתחדש המלאי. ברדיו מודיעים על הסופה הבאה חזקה מהראשונה הצפויה להתחיל ביום שלישי, חזרנו הביתה ללא עצים. למחרת פתחתי חמ"ל טלפונים לכל השכנים לבדוק אולי הם מכירים ספקי עצים. בינתיים מצאתי שאבל בחנות שם נמסר לי שהגיע מלאי של שלושים שאבלים ואם לא אגיע בעשר דקות הקרובות סביר להניח שלא ישארו.שלחתי את הרגוע שלקח את הרכב שלי לצורך נסיעה לוושינגטון שם גילה שמצב הכבישים עגום יותר מזה הקיים אצלנו ברוקוויל והיה בדרכו חזרה מהעבודה.הוא חרק בלמים וזכה בשאבל האחרון בחנות,הוא שאמרתי אני לחוצה והוא יוצא גיבור. טלפון בהול לחמ"ל מאחד השכנים מדווח על בחור שמוכר עצים בצומת ליד הבית,הרגוע נשלח בסערה וחזר בחיוך עם הסחורה החמה. ביום שלישי חסכתי את התורים הארוכים ברשתות הגדולות והלכתי למכולת השכונתית Grosvenor Market שם אמנם היה תור ארוך אבל בסטייל שכונתי ונעים יותר מה גם שהמדפים מלאים כל טוב משום שהם מקבלים סחורה ישירות מהחקלאים. אחר הצהריים כבר יכולתי לזהות בוודאות את תופעת הפוסט טראומה של הפסקת החשמל,הבית היה מואר וחם,העצים מונחים לאחר כבוד ליד האח המפונפן,המקרר מלא בכל טוב ואילו אני מתרוצצת כמו נמלה הנלחמת נגד השעון,בישול,כביסות,מחשב משלימה משימות מתוך מחשבה שרצוי לעשות זאת לפני ש..ואם יקרה ש..שמתי לב שאני מתייחסת למכשירי האלקטרוניקה והחשמל בחשדנות מסוימת כאילו הם פועלים על תנאי כרגע ואינם מובנים מאליהם. האמת ברגעים אלו שאני כותבת ביום רביעי בשעה ארבע אחרי הצהריים כבר כמעט לא ניתן לזהות היכן המכוניות והיכן עובר הכביש,מכוניות הפינוי הפסיקו לפנות בשעות הבוקר המוקדמות עת החלה רוח נושבת במהירות של 30 קשר,השלג עדיין יורד ללא הפסקה מאתמול לפנות ערב ועדיין לא ברור לאן יפנו את כל השלג שהצטבר מהסופה הנוכחית. אך למרות זאת הנני אופטימית וטובת לב ואפילו מאוהבת לאחר שראיתי את סנטורית: U.S. Senators Barbara A. Mikulski , נציגת מרילנד בראיון טלוויזיוני מספרת שפנתה לממשל בבקשה לעזרה במימון הסופה שעלתה עד כה עשרות מיליונים ונאמר לה שהממשל החליט לחבר את שתי הסופות לאסון טבעי אחד בשם: The Valentine Blizzard על שמו של חג האהבה שיחגג כאן ברוב וורדים ושוקולדים ביום ראשון ה- 14/2/2010 כמה מתוק שגם לסופה הכי קשה בהיסטוריה של וושינגטון נותנים שם רך ואוהב.
May we all have a Happy Snow

* כלי עבודה לפינוי השלג - http://strosniders.com/
חנות ציוד המחנאות - http://www.rei.com/
המכולת השכונתית ישירות מהחקלאים בסביבה - http://www.grosvenormarket.com/
המדריך לשורד בשלג - http://wtop.com/?nid=25&sid=1880939
המאפיה הטבעית - http://springmillbread.com/locations.aspx#rockville

הנקודה הכי דרומית באמריקה הצפונית

2010-01-01T17:51:00.092-05:00

החופשה הראשונה שלי בנקודה דרומית על המפה, היתה בחופי סיני.שם הכרתי את אישי היקר,היה זה סוף שבוע קסום על שפת הים הכחול באוהל מאולתר עשוי פיסת בד קשורה לכמה מוטות, גלשן, פסטה, קפה שחור וכמה כוסות. זו היתה החופשה הראשונה שלנו ביחד ואחריה חזרנו מאוהבים לבסיס חיל האויר בבקעת הירח.

הרעיון לחגוג את סוף שנת 2009 ב-Florida - Key West היה שלו ועלה די סמוך לתאריך החופשה המיועד.כשמדובר בשבוע המבוקש ביותר בשנה ועוד באמריקה מקום בו אנשים מתכננים חופשות לפחות שנה מראש,העיניין לא פשוט למצא מקומות,בלילות הבאים סרקנו את כל אתרי התיירות הקיימים ברשת על מנת לדוג לנו חדר.
לפתע נשמעה קריאת שמחה,נמצאה סוויטת בוטיק ב - Reach Resort
רווח לי מאוד, אך יחד עם זאת , יש לי תכונה מוזרה שכזאת, בדיוק ברגע שמשהו מצליח לנו מאוד אני מרגישה חובה להעלות כמה ספקות,למשל: תגיד,אם משהו כרגע ביטל שם, אז אולי משהו דפוק במלון הזה...ומה נעשה אם תהיה פתאום סופה, איך נברח הרי יש רק כביש אחד ארוך וצר אל האי וממנו...תודה לאל שאני חיה עם האיש הכי אופטימי וסבלני בעולם,שמכיר אותי היטב ומרגיע מיד בחיוך מרוצה,דיבור בוטח ומבט בעיניו הירוקות אפורות ומשיב לי ברציניות (רצינות מתובלת בציניות), שזהו כנראה המלון הכי גרוע בקי ווסט אבל אין מה לעשות, שם מצאנו ואנחנו הולכים לבלות. אז חמישה ימים לפני שנגמרה לה 2009 יצאנו בדרך הארוכה ל- Key West אשר בפלורידה החמה.
מהר מאוד הסתבר לנו שאנחנו לא לבד ויחד איתנו המון מכוניות עמוסות משפחות ,ילדים והמון חטיפים וכולם מתקדמים בשיירה ארוכה ואינסופית. אנחנו נוסעים בכביש 95 עד מיאמי משם ניסע על כביש מס 1 המתחיל למעשה בקי ווסט בנקודה הנקראת מייל 0 ומגיע עד מדינת מיין בקצה הצפוני של החוף המיזרחי. מידי פעם עוצרים להתרענן באיזורי מנוחה שהם בדר"כ מקומות די דוחים וככל שהתארכה לה הדרך כך מתעצם הצורך בכוס קפה שחור מהביל עם קוראסון חם שיצא הרגע מהתנור. המקום הסביר ביותר שמצאנו על הדרך היא הרשת: Cracker Barrel Old Country Store המציעה מגוון מאכלים ברמה סבירה. החלטנו ללון במיאמי משום שרצינו לנסוע את הדרך היפה המובילה לאיים למחרת באור יום. בחרנו במלון היאט ריג'נסי שהומלץ על ידי: Budjet Travel הנמצא במיקום מעולה בדאון טאון מיאמי במרחק הליכה קצר מאיצטדיון הכדורסל, כי אם כבר הגענו עד הלום, חייבים לראות NBA ואת Wade מביס את אינדיאנה כמעט בארבעים הפרש. אחרי המשחק טיילנו ברציף הסמוך לאיצטדיון בו מצאנו שפע חנויות ומסעדות נחמדות על שפת המים. למחרת יצאנו לדרך המתחילה עם הקצה של שמורת ה- Everglades לאחר מכן התחלנו את המסע מקי לארגו שהוא האי הארוך ועד קי ווסט הנמצא בקצה הדרומי מערבי. הדרך לאיים כוללת 42 גשרים החוצים את הים,ככל שהתקרבנו לקי ווסט ,התקלפו הבגדים ,נרגעו הלחצים כאילו השתנה משהו בתדר בראש שעובר לקליטת המתרחש בעיניים פקוחות,כשבלב אני שרה את שירו של ניל יאנג, Harvest Moon . השילוב הזה של שמש חורפית ,עשרים וחמש מעלות והנסיעה על גשרים החותכים את הים בין שמיים למים, הם תמצית החוויה שהמוטיב המרכזי שלה הוא ללא ספק ההנאה שבדרך.
בדרך לקי ווסט משתחררת לאט המחשבה ומפנה מקומה לשלווה,זו הזכורה לי היטב מהימים של סיני והיא נעימה מאוד כאן בזמן הווה בקצה הדרומי של אמריקה הצפונית.רגע לפני שהגענו לקי ווסט עצרנו במרכז המבקרים: Key West 123 ,זהו מרכז מבקרים הנמצא באי: Big Pine בו אפשר לקבל לוחות זמנים של כל הפעילויות,המלצות וקופונים למסעדות ועוד. בדרך למלון בכל זאת הסתננה לה מחשבה קטנה,כדאי להנמיך ציפיות,הרי מעולם לא מצאנו מלון בו התמונות ברשת זהות למציאות בשטח. בשעה טובה הגענו למלון וקיבלנו סוויטה מרווחת עם מרפסת המשקיפה לחוף הים ולבריכה. החול הלבן נצץ למרחוק ,הים הכחול, הדקלים האקזוטים והגנים המטופחים הבהירו לי באחת שכאן בקצה הדרומי של אמריקה הצפונית יש מצב למיפגש בין מציאות לחלום.לאחר התארגנות קצרה יצאנו לרחוב: Duval ,הרחוב הראשי של האי, רחוב צבעוני ותוסס ומלא טיפוסים מכל הסוגים, כאן ברור שזהו מקום המפגש בהה הידיעה של הקהילה ההומו לסבית. בכל פינה ישנם ברים והופעות דראג קווין ואווירה שמחה של קצה העולם. אנשים פתוחים ונחמדים ומהר מאוד מצאנו עצמנו בשיחות רחוב הזויות ומצחיקות למדי.החגיגה העיקרית באי היא חגיגת שקיעת השמש,מידי ערב בשעת השקיעה נוהרים המוני אנשים לכיכר: Mallory Square שם הובטח לנו שתתקיים חגיגת שקיעה תוססת וערה הכוללת נגני רחוב ,דוכני אוכל והמון שמחה.לאחר הליכה קצרה,למעשה כל האי הוא סוג של הליכה קצרה הגענו לרציף ממנו משקיפים על השקיעה. הנוף מושלם,סירות מפרשים ויאכטות בכל הגדלים עמוסות תיירים משתוקקים לחוות את האירוע המלהיב. כולם מצלמים ללא הפסק בכל האמצעים וממתינים לרגע הגדול. אכן השמש לא מאכזבת ונותנת הופעה,מתעגלת לכדור עגול ומרשים בצבעי קיטש שנראים כמו פוסטר מספרה באלנבי ולאט לאט נעלמת בקו המים לקול מחיאות הכפיים. זה סיפור אמיתי אנשים עמדו ומחאו כפיים לשמש הגדולה שנעלמה לה בתוך המים. הסתכלתי סביב,חיפשתי נגנים,או דוכנים ולא מצאתי דבר.הבנתי כמו אלפים אחרים שעמדו איתי שזו היתה החגיגה.כמפיקת אירועים לשעבר לא יכולתי שלא להתרשם מההפקה הגאונית- מגדירים את השקיעה כארוע,אין צורך בהשקעה מוקדמת שכן מדובר במעשה טבעי המתרחש מידי ביומו ועוד בחינם, ההמונים כמונו ואחרים נוהרים למרכז האי, וכאשר כבר נמצאים במרכז ,אזי שותים קצת, אוכלים קצת וקונים הרבה,כה פשוט וריווחי לכולם. וכדי להדגיש שזוהי אכן שעה של דמדומים-שאמת או בדיה אינם די ברורים,בדרכנו חזרה מהכיכר,נתקלנו בפסלים שנראים אמיתיים אך למעשה עשוים משרף, אבל למי כבר אכפת אחרי ששקעה לה השמש ומחאנו לה כף.למחרת יצאנו להכיר את העולם שמתחת למים ולצלול בריף המקומי בחברת טוני האנגלי וחבר מדריכיו.אנשי מים הם תמיד טיפוסים מיוחדים וטוני אינו יוצא מהכלל,איש קופצני לא צעיר שהגיע לכאן ממנצ'סטר שבאנגליה ואת שיעור הצלילה העביר באנגלית תיקנית במבטא כבד וזריזות עינינית,יען כי אנשים חיכו בתור וצריך לגמור להכין את כולם לפני שיוצאת הסירה בצהריים. היתרון היחסי שלי באירועים כאלו שאני מעסיקה את עצמי בדברים אחרים במקום לשבת ולדאוג ובנוסף הוא שאישי היקר,חובב אקסטרים ואני טיפוס יבשתי חובבת אנשים. כך היה שבעודם משוחחים עם לובסטרים אי שם במים העמוקים,ישבתי במקום נחמד וסעדתי מאכלי ים טעימים וטריים. ביום חמישי ה-31/12 ,היום האחרון של שנת 2009 , התרגשנו מאוד לרגל חגיגת יומולדת עגול וגדול לבן זוגי שבחר להיוולד בדיוק ביום האחרון של השנה ועוד בקצה שלו בשעה 11:30 בלילה. אחרי שלל הפתעות ומתנות וארוחה במסעדה משפחתית נחמדה, יצאנו לרחוב הראשי ביחד עם עשרות אלפי האורחים שהיו על האי כדי לחגוג בניצוחה של "סושי" הדראג שניהל/ה את החגיגה מתוך נעל אדומה ענקית שהתרוממה בזהירות לקומה העליונה ונתלתה באוויר עד השעה חצות אז תורד לרחבה לאחר כבוד. האירוע משודר בשידור חי ב- CNN מה שמעניק מסך מרכזי גדול בו ניתן לראות את הרחוב ההומה באנשים ובלאגן. מאז הקרנבל בברזיל לא ראיתי כמות כזו מרשימה של מלכות מידבר,זה היה דומה לסנה מתוך הסרט: "פרסיליה מלכת המידבר". בקומה העליונה עמדו אנשים וזרקו לעבר ההמונים שרשראות נוצצות צבעוניות כשברקע התנגנו להיטים מוכרים תוך כדי כך שוחחו וסושי ופורשיה הבלונדינית שחיכתה לה למטה על הרחבה, צלילי המוסיקה ואדי האלכוהול ליוו את הספירה לאחור, סושי הורדה לאט לתוך המון הנילהב שרקד ושר ולעיתים אף בקושי נשם כי היה צפוף אימים וחם וגם לא ממש צח אבל ללא ספק אירוע בלתי נשכח. בדרך חזרה למלון הלכנו להגיד שלום לנקודה הכי דרומית באמריקה הצפונית וראינו שעיניין השקיעות כאן הוא עסק רישמי החרוט על הפסל באופן ברור.למחרת בילינו בעיקר על חוף הים במלון, כמה מתוק לחוות עשרים ושש מעלות כשבבית ברוקוויל השעון מראה מינוס חמש והשלג במקומות רבים עדיין לא נמס, בעודי יושבת על חוף הים הכחול,מול המים הצלולים והחול החם,עוברת בי תחושה מוזרה , כאילו לא חלפו להן למעלה מעשרים שנה מאותה חופשה נפלאה בחופי סיני.נכון שהחלפנו את יריעת הבד וארבעת המוטות בסוויטה נחמדה בריץ' ריזורט, את הקפה השחור החלפנו בקייפריניה ועוגת קי ליים. יחד עם זאת השמים, המים והאור החזק,הצליחו לטשטש את המרחק והזמן, ולרגע אחד נשארו רק קו אופק רחב ואהבה מתוקה בין שמיים ומים.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה, אביטל.

http://www.elsiboneyrestaurant.com/index.html - מסעדה משפחתית המגישה מאכלים קובנים טעימים וטריים,בשבוע שאנחנו היינו מחכים בחוץ בתור אבל ההמתנה שווה את החוויה.
http://www.camilleskeywest.com/ -מסעדה משפחתית נחמדה,מיקום טוב,מחירים סבירים

http://www.captainscorner.com/maps/Map_key_west.htm -מועדון הצלילה של טוני

http://www.skydivekeywest.com/ - סקיי דייבינג בקי ווסט שנמצא בשוגר לופט כעשרים דקות מהאי.

http://miamiregency.hyatt.com/hyatt/hotels/index.jsp -המלון במיאמי

http://www.budgettravel.com/ - מגזין מומלץ לחובבי טיולים וחופשות

http://www.crackerbarrel.com/- רשת מזון נחמדה על כביש 95

http://www.lyricsfreak.com/n/neil+young/harvest+moon_20099104.html - ירח- ניל יאנג

http://www.southernmostbeachcafe.com/-מקום נפלא לארוחת בוקר או סתם משקה על שפת המים.
http://www.keywest.com/ - אתר עם אינפורמציה על האי.
http://www.keywest123.com/ - האתר של מרכז המבקרים,לפני שמגיעים לקי ווסט.
http://www.aandblobsterhouse.com/- מקום נפלא למשקה ולארוחות.
http://www.reachresort.com/- המלון שלנו באי.
http://www.casamarinaresort.com/ - מלון מאותה רשת של המלון שלנו הוא הותיק יותר.

סתיו בניו יורק

2009-11-22T00:57:00.046-05:00

אחד היתרונות הגדולים במגורים ברוקוויל מרילנד הוא ללא ספק הקירבה לניויורק. כמה שעות נסיעה באוטובוס, ברכבת או שעת טיסה והופ אנחנו כאן בתפוח הגדול שיש בו הכל. יצאנו לדרך בסוף השבוע שעבר בחברת האוטובוסים : Vamoose הנסיעה עברה ללא עיכובים עד הכניסה לעיר בשעות אחר הצהריים שם בילנו זמן רב בפקקים עד שבשעה טובה נפלטנו מהאוטובוס אל מול המדיסון סקוואר גרדן המפורסם,משם נסענו למלון מנספילד Mansfield הנמצא בקירבה לטיימס סקוור. במלון גילינו שכל מה שהובטח לנו על ידי הסוכנת הנחמדה מחברת Magellan Travels הסתבר כאמיתי. המלון עבר שיפוץ בשנת 2007 והדבר ניכר בכל מקום. החדר היה קטן במימדיו כמו רוב החדרים שאנחנו מכירים בניויורק,יחד עם זאת שופץ בטוב טעם,רצפת עץ חומה, מצעים רכים,סבונים בניחוח רענן של ניקיון במקום מחנק ושטיח עבש שהכרנו ממקרים קודמים. בקומת הכניסה ישנו חדר אורחים המציע לאורחים קפה ותה באווירה ביתית למול האח המבוערת. את ניו יורק פגשתי לראשונה בגיל 21 ,התגוררתי אצל משפחה בניו ג'רסי השכנה לשם הגעתי כדי ללמוד אמנות ולעבוד, נשארתי כמה חודשים וחזרתי לארץ. בפעם השנייה הייתי בת 25 וזכיתי להתגורר בדירת סטודיו המשקיפה על הנהר. הניגוד החריף בין הכרך הגדול עם קצב החיים המטורף לבין המושב הפסטורלי בו גדלתי עד אז כבשו את ליבי ומאז אני שבויה באהבה ובקיסמה של העיר המופלאה והתוססת הזאת. למחרת יצאנו ביחד עם כמה זוגות נוספים לסיור גלריות בצ'לסי הקסומה. את הסיור הדריך בכישרון רב יונתן אולמן,סטודנט לאומנות הלומד ב- School of visual arts . יונתן בחר לחשוף אותנו למגוון מרתק של אומנים וליווה את התערוכות בהסברים ממצים ומרתקים על כל אמן,ייחודו ואיך כל אלו באים לידי ביטוי בעבודותיו. הוא עשה זאת בנועם ובחן, מה שהפך את חוויית הסיור למיוחדת במינה. התערוכה הראשונה שביקרנו בה היתה : Bodies of light -by Bill Viola עבודות אלו של ויולה מתייחסות לרגע בו אדם או חפץ עוברים שינוי לא רק על ידי גורם חיצוני כמו מים או אור אלה שינוי פנימי מהותי ועמוק. כדאי להתרשם מאתר המוצרף כאן וכמובן להגיע לתערוכה. משם עברנו לתערוכה המציגה עבודות עכשוויות של האמן : David Hokney עבודות גדולות מימדים בהשראת נוף ילדותו ביורקשיר שבאנגליה. בתהליך העבודה יוצא הוקני לשטח על מנת לתפוש את הרגע בו מתרחשים הדברים ועושה זאת על ידי רישום בפחם. לאחר מכן נכנס לסטודיו על מנת לתת את החותם הצבעוני המיוחד והמפורסם שלו. התערוכה של : Matthew Ritchie הפגישה אותנו עם שילוב בין פיסול ועבודות וידאו שהיה מעניין ומרתק. לתערוכה המציגה את פסליה של : Carole Feuerman הגענו 'דרך הרגליים' פשוט עברנו במקום בדרך לפארק ונעצרנו נוכח הפסל המרשים של השחיינית הנשענת על פנימית הגלגל. בשעה שהגענו למקום ירד גשם שהשתלב באופן מופלא עם הטיפות המפוסלות על גופה של השחיינית. קרול פורמן,פסלית היפר ריאליסטית המנסה בעבודותיה להמחיש דמות אידיאלית גברית או נשית. היא מפסלת בעבודת יד ויוצקת בשרף ולאחר מכן צובעת בצבע שמן. המים מהווים מוטיב מרכזי בעבודותיה ואכן זה נפלא לחוש את הטיפות המפוסלות על גופה של השחיניות. התערוכה האחרונה היתה חווייתית במיוחד. מדובר בעבודותיו של הפסל: Richard Serra האחת נקראת: The blind spot והשנייה Open ended . במבט על נראות העבודות כשני שבלולים אליפטיים כאשר האחד צר יותר מהשני. יונתן סיפר לנו על האמן ותפישת עולמו והיה קשה להתחבר ולהבין לעומק את דבריו עד הרגע בו נכנסנו פנימה ודי מהר חשתי נטיה מוזרה של הגוף לכיוון הקורה שכללה קצת קלסטרופוביית 'דור שני', הרי מדובר במעברים צרים לעבר יעד בלתי ידוע...לקראת הסוף יכולתי לחוש את האוויר הלכוד בין הפלטות החלודות הדוממות וקשה שלא היה להתרשם ולהתרגש נוכח הגודל העצום הממלא את החלל הדומם ויחד עם זאת חי ונוכח כל כך. באתר שצרפתי יש סרט וידאו הממחיש מעט ויזואלית לפחות את האמור כאן. לסיום הסיור המוצלח והמרתק לקח אותנו יונתן לפארק חדש שהוקם לפני כשלושה חודשים: Highline Park הנמצא גם הוא בשכונת צ'לסי במרחק הליכה קצר מהגלריות. הפארק הוקם על מסילה שנבנתה בשנת 1930 מעל לצומת מסוכנת על מנת למנוע תאונות בין המכוניות לרכבת המהירה. בשנת 1980 פסקו הרכבות לעבור במסלול זה ובשנת 1999 החליטה עיריית ניויורק להרוס את המסילה. התארגנות של תושבי השכונה והקמת קבוצה ששמה לעצמה למטרה לשמר את האתר ההיסטורי ואת הטבע המיוחד הקיים בו והצליחה לאחר מאמצים רבים למנוע את ההריסה ולקבל את תמיכת העיריה. בחודש יוני האחרון נפתח הקטע הראשון של הפארק למבקרים. המעצבים של הפארק עשו עבודה מדהימה לדוגמא בנו אמפי תאטרון הפונה לרחוב בו יכולים המבקרים לשבת ולצפות במתרחש ברחוב כבהופעה חיה. השאירו את הטבע הפראי,בנו שבילים מיוחדים וספסלים המזמינים את המבקרים לבלות זמן איכות בפארק לאחר שהצטיידו בכריך,עוגה וקפה מ- Chelsea Market השוכן ממש מתחת לאחד הגרמי המדרגות והמעלית המובילים לפארק. לאחר הסיור המרתק שמחנו לגלות את השוק המקסים הזה ולהנות מקפה מהביל ופשטידות טריות ואף קנינו עוגות של מכשפות לקחת הביתה.השוק השכונתי הקסום הזה, תוסס צבעוני וטעים למדי,ישנן מאפיות, בתי קפה וחנויות שונות,נגנים בהופעה חיה והכל מעוצב לעילא מה שיוצר אווירה חמה ומיוחדת במינה. בערב התכנסנו במסעדת בשרים ברזילאית המציעה שפע בלתי יאומן של שיפודי בשרים ותוספות טעימות אשר בשילוב עם הקייפריניה המפורסמת, כל אלה היו הכנה נפלאה למחזמר שיער - Hair אליו הלכנו לאחר מכן. המחזמר היה מהנה ביותר,היה כיף גדול להיכנס במנהרת הזמן לשנות השבעים באמצעות שחקנים יפים ומוכשרים ושירים מוכרים היה זה סיום מעולה ליום נפלא.למחרת חזרנו הביתה לארץ השימחה עמוסי חוויות בטעם של תפוח גדול עסיסי ומתוק.

חברת מגלן- http://www.magellanvacations.com/
מלון מנספילד - http://www.mansfieldhotel.com/
השוק בצ'לסי - http://chelseamarket.com/
פארק מסילת הרכבת - http://www.thehighline.org/

ביל ויולה- http://www.jamescohan.com/exhibitions/2009-10-23_bill-viola/

ריצארד סרה - http://www.gagosian.com/exhibitions/2009-10-27_richard-serra/#/videos/1/
קרול פורמן -
http://www.thegreatnude.tv/blog/2009/10/carole-feuerman-jim-kempner-fine-art/

מטיו ריצ'י - http://www.andrearosengallery.com/artists/matthew-ritchie

יונתן אולמן -
http://mfafineart.sva.edu/current_students/CS_10_ullman/yonatan_ullman.htm

עפרי כנעני עליה קיבלנו המלצות חמות לסיור גלריות ומשום שלא התאפשר לה בתאריך זה, יונתן החליף אותה.

http://ofricnaani.com/

חברת האוטובוסים- http://www.vamoosebus.com/

המסעדה הברזילאית- http://www.churrascariaplataforma.com/
עוגיות מכשפות - http://www.fatwitch.com/FWBlocation.html

Foto Week DC

2009-11-08T09:13:00.091-05:00

...זה עתה גיליתי את מצלמת הלאיקה .היא נעשתה לשלוחה של העין שלי ומעולם לא נפרדתי ממנה מאז מצאתיה. תרתי את הרחובות במשך כל היום ,חש במתח רב ונכון לעוט על הטרף,מתוך החלטה "ללכוד" את החיים-לשמר את החיים בעצם התחוללותם. מעל הכל התאוותי לתפוס את המהות כולה,במיסגרתו של תצלום אחד ויחיד,של מצב מסוים שהיה נתון להתפתחות לנגד עיני ממש" אנרי קרטיה-ברסון 1908-2004 . הציטוט לקוח מתוך סיפרה המרתק של סוזאן סונטאג: הצילום כראי התקופה, איתו בחרתי לפתוח עבודת תחקיר שכתבתי בנושא נוסטלגיה צילומים ומחשבות.
צילום וצלמים מרתקים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי,אולי זו ירושה מסבא שלי שהיתה לו חנות צילום באיטליה והאלבום החום שהכין לאימי מלווה אותי עד היום, או מהדוד שלי בנימין אשר למד צילום באונבירסיטה העיברית ותעד את ילדותנו בכישרון רב באופן מיוחד וקסום. מכל מקום נראה לי הגרעין היה אז ונשאר אותו הדבר; הצלם הינו סוג של צייד המונע מתוך רצון לתפוס ולשמר את הרגע, ואילו הצילומים מהווים חלק מחוליה בשרשרת חוויות שאנו צוברים במהלך השנים המשמשים אותנו כעוגן של אמת צרופה בים הסוחף של חיינו המשתנים במהירות עצומה בהווה ולעתיד לבא. לאחר הפתיחונית הארוכה,אפשר להבין מדוע לכדה את עיני מודעה אודות : .Foto Week DC שבוע צילום בוושינגטון הבירה הנועד לחגוג ולפאר את עולם הצילום. מאחורי האירוע עומד אירגון ללא כוונות רווח שמטרתו השניה היא לעורר את הציבור ליופיה וייחודה של וושינגטון הבירה. זו השנה השנייה בה מתקיים האירוע שבליבו תחרות צילום נושאת פרסים הניתנים ב-12 קטגוריות צילום שונות. ועדת השופטים התכנסה ב-3/11 והחליטה על הזוכים אשר את עבודותיהם ניתן לראות באתרים שונים ברחבי העיר. האירוע מתקיים במהלך השבוע שבין ה-7-14 לחודש נובמבר. את כל הפרטים אודות התערוכות,הרצאות וכיצד ומתי אפשר להרשם לתחרות שתתקיים בשנה הבאה,תוכלו למצא באתר המצ"ב. חמישה מוקדים מרכזים של התערוכה נמצאים בשכונת ג'ורג'טאון הנפלאה. במרכז הראשון מוצגות תערוכות צילום מקובה ורוסיה וכמו כן מתקיימות הרצאות במהלך היום עד שש בערב. בשעה שש בערב החל פרויקט שנקרא: Night Vision אשר בו יכול כל מבקר לקחת חלק, כאשר עליו להביא צילום שצילם בעיר החל מהשעה שש בערב ולהגיע איתו למרכז מספר 1. שם ישנן עמדות מחשב בהן ניתן להוריד את הצילום,לקבל ייעוץ מקצועי בעריכה והצילומים הנבחרים יודפסו ויתלו בפואייר. האווירה במקום מדליקה וכוללת DJ ,חטיפים וקפה והבטחה של: צילומים,אנדרלנין וקפאין בשפע לתוך הלילה.
במרכז מספר 3 מוצגות עבודות מעיראק במסגרת: Iraqi Voices - Curated by Lucian Perkins וכמו כן פרויקט: Thy Brothers' Keeper - Curated by Geno Rodriguez במסגרתו אפשר לראות צילומים של אילן מיזרחי ,צלם עיתונות ישראלי המציג עבודות על הפלאשמורה.התערוכה מעניננת מאוד,עם זאת חלק מהצילומים קשים מאוד לצפייה ולנשמה.
בסיום הערב חיפשנו מקום נחמד להפוגה קלה ומצאנו באזור בית קפה אוסטרי חביב בשם: Leopold's בו אפשר להנות מסלטים,מאפים וכריכים באווירה נעימה וטעימה. האתר של בית הקפה מצ"ב בסוף הרשומה. למחרת ביום ראשון השאירו אותי בן זוגי והילדים ברחוב 14 והמשיכו למשחק NBA באיצטדיון Verizon לצפות בקוסמים של וושינגטון ואילו אני שמתי פעמי לתערוכה על דרום אפריקה. זהו פרויקט הנקרא: Life and Soul , Portraits of women who move South Africa. התערוכה מענינת וטובה הן נוכח התמונות והן בשל השקפות עולמן של הנשים המיוחדות הללו, היתה זו חוויה קסומה ומעוררת השראה. יצאתי משם במצב רוח מרומם לכיוון רחוב 8 בין H -G להבדיל,יצאו בן זוגי והילדים מאוכזבים למדי מ"הקוסמים" שנחלו הפסד ביתי צורב לאנשי השמש של פיניקס,אולם התנחמו מעט בכך שכל שהיה עליהם לעשות על מנת לפגוש אותי בתערוכה,היה לחצות את הכביש ולהגיע לגלריית :Edison's Place לתערוכה בשם: Fotobama וכשמה כן היא, סובבת התערוכה סביב מסע הבחירות והזכיה של הנשיא אובאמה. זהו מקום בו יכול כל אחד מאיתנו לזהות עד כמה הצילום מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו, מהזיכרון האישי שלנו הנשען לעיתים קרובות על צילום שנצרב בתודעה והופך לחלק בלתי נפרד מהחוויה האישית שלנו. התערוכה השכיחה במעט את טעם האכזבה מהמשחק אולי משום שרואים בה את הנשיא מנתר לגבהים חדשים,חותר לשלמות ובוכה כשמדבר על סבתא שלו שניפתרה בסמוך לבחירות.
אולי אין זה משנה באיזו קלות לוחצים על כפתור המצלמה הדיגיטלית, או כמות התמונות שנצברו במהלך השנים בפורמטים השונים,ממילא איש מאיתנו אינו מסוגל להכיל את האוקיאנוס הויזואלי העצום הזה העומד לרשותנו. לעומת זאת נראה לי שדווקא כמה צילומים בודדים מודפסים ומסודרים באלבום הם אלו שבעתיד יעזרו לנו לספר את הסיפור האישי המשפחתי למעננו ולמען הדורות הבאים.
* הדייג שמכה בתמנון: Fernando Moleres
* הלוחמים: Guy Tillim
*צילומי הפלאשמורה: אילן מיזרחי.
*שלושת הצלמים האלו מציגים כחלק מפרויקט: Thy Brother's Keeper
*הג'ינג'ית והפורטרט האישי - צילום של : Olya Ivanova מרוסיה.
*נשאית האיידס המחזיקה אדמה- Prudence Mabele מדרום אפריקה.

*האישה עם הקוקו והמראה: Adelaide Tambo - דרום אפריקה

*האימא והבת: Mamphia Ramphele - -דרום אפריקה

*הנשיא בוכה כשמדבר על סבתו שהלכה לעולמה בסמוך לבחירות: Alex Brandon

*הנשיא 'חותר לשלמות' בחופי סנדי ביץ' בהונלולו אשר בהוואי : Alex Brandon

אתר התערוכה:
http://www.fotoweekdc.org/index.asp

*צלמים המעונינים לקחת חלק בתחרות שתתקיים בשנה הבאה מוזמנים להיכנס לאתר המצ"ב,ללחוץ על: Awards ולקרא את כל הפרטים אודות תנאי ההשתתפות בתערוכה.
http://www.fotoweekdcawards.org/

http://www.kafeleopolds.com/ - קפה לאופולד'ס

תעלול או תגמול

2009-11-01T00:26:00.031-04:00

אומרים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחדים, היא לפחד. זו הסיבה שילדים אוהבים סיפורים מפחידים ואף מבקשים לשמוע אותם מספר פעמים. הם חשים את הפחד ומתגברים עליו, מה שמותיר אותם בתחושת ניצחון וסיפוק. אנחנו לא חוגגים את ליל כל הקדושים- Halloween יען כי גירוש רוחות ושדים אינם חלק ממנהגי חיינו, יחד עם זאת אנו משתפים פעולה עם המסורת הקשורה למנהגי החג ומחלקים ממתקים לילדים הצעירים המתדפקים על דלתינו בערב זה. ליל כל הקדושים נחגג מידי שנה בסוף חודש אוקטובר, 31/10 ומקורו במנהג שהחל בתקופת הקלטים שחיו בסקוטלנד,אירלנד ואנגליה. על פי המסורת מקובל היה להאמין שבלילה הזה, עולם הרוחות קרוב מתמיד לעולם החיים, הרוחות שואפות לחזור לבתים בהם גרו לפני מותם,זאת על מנת לנסות לחזור לחיים. כדי למנוע זאת מהרוחות ולבלבל אותן, נהגו האנשים להתחפש בתלבושות מפחידות של רוחות ושדים כשהם מחזיקים בידיהם לפידים בוערים. עם השנים עברו מנהגי החג שינויים ותוספות: הלפידים הבוערים: הפכו לדלועים חלולות במרכזן מגולף פרצוף מפחיד ובליבן דולקת מנורה. כמו כן נוסף המנהג של 'תעלול או תגמול' - Trick Or Treat שמקורו באנגליה, שם נהגו שלא להעניש את הילדים שהיו עושים מעשי קונדס בלילה זה ומאידך לתגמל אותם בעוגה קטנה שניזרקה ישר לתוך הפה. בשנת 1995 כשהגענו לכאן לראשונה היו ילדנו בני שבע וארבע. כאשר הגיע היום הם ביקשו להשתתף בחגיגה,כמו שאר הילדים בשכונה. כמובן שלא התעלפתי משמחה נוכח הרעיון החדש,אך רצינו לאפשר להם להרגיש חלק מהחוויה השכונתית. עליכם להכין תעלול, אמרנו להם בטון רציני בתקווה שאולי ישנו את דעתם. נהפוך הוא, הם ישבו בסלון והתאמנו בקפידה על התעלולים אותם יבצעו באם יתבקשו. בליל ה- 31/10 יצאו השניים מחופשים היטב ומצוידים בדליי פלסטיק כתומים בצורת דלועים מגולפים על מנת לאחסן בהם את הממתקים הנחשקים. הרחוב היה חשוך מהרגיל ואישי היקר צעד מאחוריהם כ'רואה ואינו נראה' זאת כדי לשמור על ביטחונם או במילים אחרות, בגלל שהייתי לחוצה מהרעיון כמובן. השכנים החביבים בראותם ילדים צעירים נלהבים, גילו חביבות יתר וחלקם אף ביקשו תעלול,לאחר שבוצע התעלול לשביעות רצונם, זכו הבנים גם לאסוף ממתקים. לאחר סיבוב קצר בשכונה, חזרו הבנים הביתה כשהם צוהלים וטובי לב. פשטו התחפושות,הפכו את הדלועים עמוסי הממתקים על השטיח על מנת לבחון מקרוב ובאור, את השלל הרב שהיה ברשותם. אכן רב היה השלל בדליים הכתומים, היו שם מינים של סוכריות צבעוניות מהסוג הקשה שאם אין סבלנות למצוץ אותן אזי מכרסמים לקול חריקות השיניים המסכנות,סוכריות טופי קשות ובלתי לעיסות ושלל יצירות כימיות עטופות באשליה מתוקה.
מה שהביא אותי לחשוב שאולי רופאי השיניים בכבודם ובעצמם הם הרוחות המודרניות העומדות מאחורי החג המוזר הזה... בימים אלו עברה מסורת החג שיפוצים קלים שאין להם קשר לרוחות ושדים, אלה לעובדה שמאז האחד עשר בספטמבר אנשים באמריקה חוששים מאוד בכל הנוגע לביטחנם האישי ובעיקר כשמדובר בילדים. הפעם ההורים היו צמודים לילדיהם חשופים באור תוך שמירה 'אישית לוחצת' ,לא היה כל ניסיון להסתתר כמה צעדים מאחור. בנוסף הילדים היום כל כך בישנים וחלקם שכחו אפילו לומר: 'טריק או טריט' אלה פנו באופן ישיר לקערת הממתקים,חייכו והמשיכו בדרכם. לאחר האכזבה והשיממון מאווירת החג הדהויה הרדומה משהו שנפלה על שכונתנו ומשום שהסתבר לנו ערב קודם מחברים על כך שישנו רחוב אחד באזור בו חוגגים 'הלואין למהדרין' יצאנו לכיוון הרחוב על מנת לחוש את אווירת החג.
שמו של הרחוב : perry והוא נמצא ב- Kensington. שמחנו לגלות שגם בימנו יש אנשים יצירתיים,משקיענים הרואים בחג הזה בעיקר הזדמנות נפלאה לתקשר עם השכנים במובן החיובי והשמח של המילה. שאלתי אחת מבעלות הבתים בשכונה ,מתי החל המנהג הזה ברחוב,היא השיבה שלפני חמש עשרה שנים בערך החלו שתי משפחות להשקיע בקישוט הבתים בליל כל הקדושים. כעבור שנה השקיעו שתי משפחות נוספות וכך נוצרה ביניהן תחרות סמויה. ברגע שהחלו אנשים מבחוץ לגלות סקרנות ולהגיע להתרשם מההתרחשות, החליטו תושבי השכונה להתארגן ולשתף פעולה ומאז נשמרת המסורת הנחמדה.
היום מבקרים ברחוב אלפי אנשים במהלך כמה שעות,הרחוב נסגר לתנועה והילדים המגיעים לשם כדי לעשות טריק או טריט זוכים בחוויה מדהימה הכוללת מבוכים המלווים בצלילים של צרחות והבהובי אורות מכל הכיוונים. זו התנסות חביבה לילדים שעולמם הוירטואלי לעיתים עשיר מהעולם האמיתי לחוות פחד מוחשי ואמיתי באווירה שכונתית. הבת שלי שהייתה במקום עם חברים מהכיתה סיפרה לנו שנכנסה למבוך שהיה בכניסה לאחד הבתים,שם היה חושך מוחלט ולפתע פתאום הרגישה יד שתופסת אותה וממש נבהלה, בבית אחר נחתו עליהם עכבישים מהתיקרה ובאחר היו אנשים מחופשים לבריטני ספירס ומייקל ג'קסון שהתנהגו ממש כמוהם. מדובר באירוע מהנה ונחמד עבור הגדולים והקטנים המשוטטים ברחוב וכן עבור אלו הגרים בבתים. זהו פסטיבל שכונתי חביב שזכה לכינוי : Scary Perry. עוד על הרחוב ,אנשיו המיוחדים וההשלכות האירוע על הקהילה תוכלו לקרא בכתבה המצורפת.http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2005/11/04/AR2005110400912_2.html

לסיכום נראה לי שבימים אלו עת ילדנו דבוקים לעיתים לכיסאות, מסמסים בכמויות והמשמעות של גירוש שדים ורוחות כבר התפוגגה לה מזמן, מדובר בעיקר בהזדמנות פז עבור הילדים להתחפש קצת ולשוטט ברחובות,לדפוק על הדלתות ולומר:"טריק או טריט" או שלום, הזדמנות לחוות פחד אמיתי ומוחשי, להתגבר עליו או במילים אחרות- לחוות אחת לשנה תחושה של שכונה במובן המסורתי והחביב של המילה.

ארץ היין של מחוז קולומביה

2009-10-14T22:12:00.053-04:00

חגיגות היין באזורינו מתקיימות מידי שנה בחודשים ספטמבר,אוקטובר,רשומה זו אף כי באה מעט באיחור עוסקת בדרך היין באזור dc כך היא נקראת למרות שנמצאת במחוז לאודן Loudoun County אשר בוירג'יניה. מדובר בשכנה חקלאית באופיה,שופעת כרמים,מטעים וחוות מסוגים שונים. זהו הסיבוב השני שערכנו באזור. לסיבוב היקבים הנוכחי יצאנו עם חברים מצוידים בהמון מזל מהמפיק הגדול של מעלה שדאג לנו ליום נפלא של שמש סתווית מפנקת שעובדת נפלא עם יינות טעימים ומוסיקה חיה. היקב הראשון אליו הגענו נקרא: Breaux Vinyards ונמצא בעיירה בשם : Purceville בוירג'יניה. מדובר ביקב משפחתי בבעלות E. Paul Breaux, Jr המנוהל על ידי בני המשפחה השונים. מדובר ביקב פופולרי ועטור פרסים. הגענו בחצות היום, הדרך ליקב עוברת בכרמים עמוסי אשכולות אדומים ולבנים שטרם נבצרו וכנראה שאם לא נבצרו עד כה, ישמשו את היינן להכנת יינות קינוח. בתוך מבנה חמים ומסביר פנים מתקיימות טעימות יינות לקהל הרחב, ניתן לערוך טעימות בעמידה ליד הדלפק במחיר של בין 5-10$ או לבחור בקבוק ולשבת בחוץ סביב שולחנות חביבים מול הנוף הכפרי. אגב הם לא מתנגדים להכנסת כריך מהבית כל עוד לא תעזו להכניס יין או אלכוהול כלשהו מיקב אחר. בחרנו בקבוק:2007 Viognier שזכה במדליית זהב ב: 2008 Riverside International Wine Competition ,אליו צרפנו בגט חם שזה עתה יצא מהתנור וקממברט משובחת. בחצר היפה המשקיפה על הכרמים ישבנו ומזגנו את הנוזל הזהוב לכוסיות. היין יבש עשוי מענבי הויונר שמקורם בדרום צרפת,ארומטי,פירותי ונעים בדיוק במידה הנכונה לפתוח את היום. זו היתה הפתעה נעימה,בסיור הקודם שערכנו ביקבים באזור,זכינו לאירוח מקסים ויינות בינוניים,כאן נחמד לגלות שאפשר לשלב בין השניים.למי שתוהה למה בחרתי ביין לבן,התשובה היא שזו ההתמחות של היקב וזה פשוט טעים. על מושגים בסיסים בעולם היין ארחיב מעט בהמשך. היקב משתתף בחגיגות היין הנערכות בחודשים ספטמבר ואוקטובר וכוללות ,מוסיקה חיה,סיורים בטרקטור רתום לעגלה בה יושבים האורחים על חבילות חציר ויוצאים לבלות בכרמים. החיסרון היחיד שמצאתי במקום הזה הוא שלא צילמתי משום שהבטריה במצלמה שלי שווקה. את התמונות מיקב זה הורדתי מהאתר. היקב מציע אירועי גיבוש לחברות, בילוי פופולרי מאוד בימנו בו ניתן לשלב סיור וטעימות יין בחדר ארועים פרטי,מומלץ מאוד. על אלו ועוד תוכלו לקבל פרטים באתר המצ"ב:ww.breauxvineyards.com/en/the-estate .
משם יצאנו ליקב: Bluemount Vinyard הנמצא בעיירה : Bluemount במרחק נסיעה קצר מהיקב הראשון,בשעה שהגענו לבלו מאונט כבר היתה החגיגה בעיצומה המבנה בן שתי קומות היה עמוס מבקרים בכל הגילאים. מזלנו שוב האיר פנים וזכינו לתפוס שולחן במקום טוב באמצע,מול הנוף המרהיב. היקב יושב על גבעה בגובה 970 פיט והנוף הנשקף ממנו במיוחד בעונה זו של הסתיו כשהעלים הסמוקים בוהקים בשלל גוונים. היקב הזה צעיר יחסית והוקם על ידי שותפים צעירים בוגרי עולם ההיטק מה שניכר בכל פינה,המקום תוסס,מלא בצעירים קולניים ומשפחות עם ילדים קטנים. האירוח כולל מאכלים מתוצרת מקומית מחוות באזור וגם כאן מאפשרים להביא כריך מהבית או עוגה אם הגעתם לחגוג יומלדת לדוגמא,רק לא אלכוהול או יין ממקום אחר. הצמד המוסיקלי שניגן ושר ברקע היה מדליק ותרם את חלקו לבילוי המהנה. מה עוד צריך הבנאדם בשביל לחיות,משפחה,חברים טובים,יין ,מוסיקה,גבינות ונוף..היינות טובים יחסית לגילו הצעיר של היקב. אם אתם בטיול עם ילדים כדאי לשים לב שבצומת לפני העליה ליקב נמצאת חווה נחמדה בשם: Great Country Farms גם הם מקיימים אירועים שונים בעונה זו, בעיקר למשפחות עם ילדים קטנים. ישנן פינות ליטוף ומופעים וטיולים בטרקטור עם עגלה. בשנה שעברה שילבנו בסיור היקבים גם ביקור בחוות אלפקות וגילינו שגם מבוגרים נהנים ללטף חיות מצחיקות ורכות שכאלו. כמו כן ביקרנו באחוזת Oatland וערכנו סיור בבית היסטורי שכלל הסברים על אופי החיים בתקופות השונות תוך שילוב פרטי רכילות עסיסים על דיירי הבית השונים שהיה מעניין ויפה. המקום מוקף גנים מטופחים ונוף מרהיב ומקיים מסיבות תה בסגנון של פעם פשוט קסם.
לסיכום מחוז לאודן הנמצא במרחק קצר מוושינגטון DC מציע שפע מקומות בילוי מהנים וטעימים והכל במרחק נגיעה - אם אתם מעל גיל עשרים ואחת כמובן..
http://www.bluemontvineyard.com/winery.php .
http://www.greatcountryfarms.com/
http://www.oatlands.org/
http://www.platinumalpacas.com/contactus.html
כמנהלת אירועים ביקב הדרכתי סיורי יין, בתחילת הסיור הייתי אומרת לאורחים שכנראה שבמהלך הסיור יקבלו מושג רחב יותר על תהליך ייצור היין ועולם היין בכלל אך בסופו של דבר, בשלב הטעימות, העסק פשוט מאוד - האם היין טעים להם או לא. מדובר בטעם אישי ושונה מאחד לשני ואין כאן נכון או לא נכון או אמת קולקטיבית,למרות שאנחנו אוהבים להתווכח על כל דבר. הנושא רחב ומרתק מאין כמוהו, יחד עם זאת רוחפת עננה מעט פלצנית הגורמת לאנשים הנחשבים ידענים להטיל צל על האדם הפשוט השותה להנאתו ואין לכך כל הצדקה. העניין מסתכם ברגע בו אתה טועם ומחליט אם אוהב או לא אוהב וכל אחד למזלנו אוהב משהו אחר.
כמה מילים על תהליך ייצור היין שכן מדובר בפרי קטן המכיל עולם שלם.
תהליך ייצור היין שונה בין יין לבן לאדום. תהליך ייצור יין אדום מתחיל במיכלים הנקראים ריספשן שם מתקבלים הענבים המגיעים מהכרם ומושרים בשלמותם עם הקליפות לכמה שבועות. בקליפת הענב נמצאת חומצה פנולית אלו הם הטאנינים הנמצאים גם בגרעין ובחביות עץ אלון ואחראים לאותה עפיצות -תחושת יובש בפה כאילו אכלנו פרי בוסר. מחקרי בריאות מצאו שהחומצה הפנולית טובה ללב...ברור שהלב שמח כששותים כוס יין. מכאן יועברו הענבים למיכלי התסיסה לאחר שעברו מעיכה והפרדה מהקליפות והגבעולים במכשיר הנקרא קראשר די סטאם. לאחר מכן במיכלי התסיסה יוסיף היינן שמרים ומתחיל תהליך של תסיסה קרבונית במהלכה יאכלו השמרים את הסוכר ויהפכו אותו לאלכוהול, בתהליך זה נפלט פחמן דו חמצני שגורם לקליפות לעלות למעלה ויש להוריד אותן חזרה למטה לפעולה זו קוראים : רמונטאג' זהו בעצם סחרור היין. לאחר מכן יסחטו את הקליפות במכשיר פרס ולאחר מכן יעברו הענבים תסיסה מאלולאקטית במיכלי התסיסה או בחביות תלוי בסוג היין. תסיסה זו מתקיימת באופן טבעי ומדובר בחיידקים הניזונים מחומצה מאלית אשר בתהליך הפרוק יוצרים חומצה לאקטית. מכאן לעיתים שומעים טועמי יין מדברים על חמאתיות וכד.לחביות העץ תפקיד חשוב והן נושא בפני עצמו ,חשוב שתהיינה מלאות אחרת היין מתחמצן לתהליך מילוי החבית קוראים אויאג' הן מיוצרות בעבודת יד ואזורים שונים של חביות מוסיפים ארומות שונות ליין ,לדוגמא חביות אמריקאיות נותנות בוקה של וניל ,קוקוס וטבק תלוי כמובן בסוג הענבים. עד הביקבוק עושים תהליך שנקרא סוטיראג' זוהי שפיה לתוך מיכלי התסיסה המאפשרת ליינן לטפל ביין במידה וחסרה חומצה וכן לנקות את קרקעית החבית מ"הבוץ" שנוצר בתחתית. ישנן בדיקות רבות שעורך היינן עד ההחלטה לבקבק. תהליך יצירת יין לבן הוא קצר יותר שכן הענבים אינם עוברים השרייה במיכלים אלה לאחר הקראשר די סטם עוברים ישירות למיכלי התסיסה ומשם תלוי בזנים,לדוגמא ענבי שרדונה יעבור לחביות לתסיסה מאלולאקטית ואילו סוביניון בלאן יעבורו ממיכלי התסיסה ישירות לבקבוק. כאשר השמרים אכלו את כל הסוכר בענב,ייקרא היין -יבש. ליצירת יין חצי יבש שתי דרכים האחת להפסיק את תהליך התסיסיה באמצא ולהשאיר חלק מהסוכרים בפנים והשניה לסיים תהליך ולהוסיף מיץ ישירות ליין היבש . היינות הלבנים מתחלקים לשני סוגים עיקריים אלו שיושנו בחביות עץ כמו השרדונה או הזנים החומציים יותר כמו אמרלד ריזלינג,סוביניון בלאן פראנץ קולומבאר,מוסקט ועוד. לסיכום זהו עולם עשיר המתחיל באזור הגידול ,זני הענבים,האקלים,האדמה ,התסיסות ,מעורבות היינן בהתהליך,הפקק,הבקבוק התווית, ייצור מסורתי לפי עולם ישן כמו בצרפת בו היינן פחות מעורב בתהליך הייצור, או לפי עולם חדש כמו אוסטרליה אשר בהם התהליך מודרני נתון לפיתוח שיטות וחומרים חלופיים לדוגמת פקקי הגומי שפיתחו כתחליף לפקקי השעם.
לסיום כמה מושגים בסיסיים:
*בוקה-Bouquet -ניחוח היין שיושן בחבית,שילוב בין ריח הענב הטרי לניחוחות המתקבלים כתוצאה מיישון בחבית,למשל בוקה של חמאה ווניל ביין שארדונה.
*גוף -body תכונה המתארת יין בעל שיעור אלכוהול גבוה יחסית תחושת צמיגות ובדרך כלל טעם סיום ארוך.
*יין רוזה- Blush,Rose יין סמוק המיוצר מענבים אדומים העוברים תהליך דומה לזה של יין לבן ומושרים שעות ספורות.
*בי סולפיט - SO2 -דו תחמוצת הגופרית המוספת ליין על מנת לשלוט מייצור בלתי מבוקר של השמרים. שילוב של התמוצת עם חימום יכול לגרום לכאבי ראש לכן יש אנשים שרגישים ליינות כשרים העוברים חימום על מנת להכשירם.
*בוטריטיס-Botritis -נקרא גם בשם הריקבון האציל זוהי פטריה התוקפת את הענב וגורמת להצתמקותו בעודו בכרם, מענבים אלו מייצרים יין קינוח משובח. מעבדות שונות ביקבים מחפשים וחלקם גם מוצאים תחליפים דומים לאותה פטריה על מנת לגרום לכך בכוונה תחילה ובשליטה מלאה.
אני מקווה שהרשומה עוררה בכם סקרנות לצאת ולגלות את עולם היין הנמצא ממש במרחק נגיעה.
הרבה הנאה מהיין,הענב והסתיו,
בברכה,אביטל.
http://www.loudounfarms.org/default.asp?contentID=2
http://dcwinecountry.blip.tv/
http://www.tarara.com/

יום הולדת בפארק של מחוז מונטגומרי

2009-09-28T22:48:00.034-04:00

כהורים וותיקים הפקנו בעבר סוגים שונים של ימי הולדת: יומולדת כדורגל,יומולדת שינה משותפת בשקי שינה בסלון,יומולדת בנות בנושא סריגה במתקן מאולתר של גליל חלול עם ארבעה מסמרים בראשו וכמובן מסיבת דיסקו במועדון הנוער השכונתי. כשביקשה ביתי בת השלוש עשרה לערוך מסיבת יומלדת עם חברתה הטובה, השבתי בחיוב ונכנסתי לאתר הפארקים של מחוז מונטגומרי כדי לחפש מקבילה אמריקאית למועדון הנוער השכונתי.לשמחתי גיליתי שישנן מקבילות רבות ומעולות. ברחבי המחוז ישנם פארקים שונים בהם נמצאים מבנים בגדלים שונים אותם ניתן לשכור לאירועים. למסיבה הנוכחית בחרתי מבנה קסום בפתחו של : Maplewood park השוכן דקות ספורות מביתנו. לאחר ברור קצר בטלפון נאמר לי שהמבנה פנוי בתאריך המבוקש ונמסרו לי פרטי ההשכרה. משרדי הפארקים המחוזיים נמצאים בסילבר ספרינג במרחק נסיעה קצר מרוקוויל,לאחר המתנה קצרה הסתבר לי שעלי לחתום על חוזה ובו פרטים מדויקים של 'עשה ואל תעשה' במבנה: כללי הקישוט,התנהגות בני נוער במקום,פתיחה ונעילה של הדלתות, מספר מבוגרים החייבים להיות נוכחים במקום וכמובן השבת המבנה על כנו לאחר האירוע. שעת השכרה עלתה כ- 38$ וצריך לקחת בחשבון את זמן ההתארגנות לקראת המסיבה וזמן הניקיון שלאחריה. אם רוצים לראות את המבנה לפני האירוע ניתן לגשת למשרדים להפקיד סכום של כ-25$ ולקבל מפתח . במידה ומבטלים אירוע קיימים דמי ביטול של 48$ וכמו כן נדרש פיקדון של 175$ אשר מוחזרים לשוכר במידה והכל תקין עם החזרת המפתחות. אין ספק שהעסק מאורגן למופת.פרטים אלו ואחרים אפשר למצא באתר המצורף.לאחר שחתמתי על הניירות,חשתי את כובד האחריות והתפללתי שיהיה זה מבנה מסוג של מועדון שכונה וכמו שאקבל אותו, לא משהו,כך גם אחזיר. פתחתי את הדלת,ניטרלתי את האזעקה ומיד הסתבר שמדובר במבנה קסום במרכזו חדר ענק שריצפתו בוהקת מניקיון,קירותיו צבועים בצבע בהיר,ישנם שרותי בנים ושרותי בנות, מטבחון קטן המכיל מקרר,תנור ומיקרו. המקום ממוזג או מחומם בהתאם לצורך ונראה מושלם למסיבת נעורים. ביקשתי מהבנות לצלם בדימיונן את הרצפה הנוצצת משום שיהיה עליהן להחזיר אותה למצב זה בתום המסיבה. הן הסתכלו עלי במבט מגוהץ והנהנו קלות בראשן ורמזו לי שיש להן דברים חשובים יותר כרגע על הראש..המסיבה תוכננה ליום שישי בערב. בחמישי העמסנו את הרכב בבלונים,כדור מראות זוהר ושלל כיבודים לאירוע הנוצץ ואני כמפיקת אירועים ותיקה, שאלתי את האימא של החברה שתפקידה היה לדאוג למוסיקה+הגברה האם העיניין סגור והסתבר לי דרך כמה מילים מקוטעות ומנומסות שכל שהצליחה להעלות בחכתה היו מכשיר קריוקי מושאל שלאחר כמה שעות הסתבר שלא עובד ומערכת שהשמיעה חרחורים מוזרים במקום מוסיקה. ויהי ערב חמישי כאשר הבנתי שכדאי שאדאג גם לזה. מזל שיש לי את שישי בבוקר מילמלתי לעצמי כשעליתי לישון. אלה שלייקום היו תכניות אחרות והתעוררתי בבהלה כאשר בן זוגי מבקש שאקפיץ אותו למיון כי הוא סובל מכאבים עזים וחושב שזה קשור לאבן שיש לו בכליה השמאלית. נחפזנו למיון שם חיברו אותו לאינפוזיה,נתנו משהו נגד כאבים וערכו צילומים. אבל האבן האכזרית המשיכה להציק וקראתי לאח חביב שיראה מה ניתן לעשות. הוא יירדם מיד, השיב לי האח בחיוך לאחר שהזריק את החומר לאינפוזיה.כך היה החומר פעל במהירות ועל פניו של בן זוגי ניכרה הקלה מלווה בשינה עמוקה. ישבתי בכיסא האורחים ליד מיטתו וקראתי בספר "על הדברים החשובים באמת" מאת חיים שפירא. בספר שואל שפירא שאלות ומנסה לענות עליהן דרך ציטוטים ממקורות שונים. בעמודים 14 -15 אני מוצאת את הדברים הבאים: " דיפדפתי באחד המדריכים לאושר ומצאתי בו עצה מדהימה: "קום כל בוקר עם חיוך גדול ובמצב רוח מצויין"..מה זה שמחתי שהם גילו לי את הסוד הזה כי עד שהתוודעתי לעצה המדהימה הזאת, חשבתי שכדאי לקום כל בוקר עם כאב חד בכיליה השמאלית ובמצב רוח של דיכאון עמוק.." לאחר שקראתי דברים אלו חיפשתי את האחות הראשית ושאלתי בנימוס כמה זמן עלינו לחכות לתוצאות הבדיקות, יען כי יש לי מסיבה לארגן בעוד כמה שעות וכל הדברים אצלי ברכב כאן בחניה. ואכן לא עבר זמן רב ויצאנו הביתה מצוידים במירשמים שונים ומקווים לטוב. לאחר שהבאתי את התרופות מהג'יאנט התישבתי לחפש רמקול ומגבר להשכרה ולהפתעתי מה שמצאנו במחיר סביר היה בוריג'יניה. בני התנדב לצאת לויג'יניה ולהביא את הרמקול שכן בלי מוסיקה אין מסיבה. וכך יצאתי לפארק כשעתיים לפני האירוע כדי לערוך,לסדר ולקשט. קנינו שמיכות בלונים כאלו שמחברים על התיקרה באמצעות דבק נייר בלבד, וכאשר מושכים בחוט הבלונים נופלים מהתקרה. כמו כן חיברנו את כדור המראות הזוהר והספוט שהאיר עליו באור כחול חיוור. בני הגיע חצי שעה לפני המסיבה והתקין את המערכת ובדיקת כלים העלתה שהיתה זו החלטה נבונה והיא משמיעה צלילים נפלאים.הגיעה שעת המסיבה וקבוצת בנים היגיעו מלווים בכדור סל כדי להקל מעט על המבוכה שהגיעו ראשונים. אחריהם הגיעה קבוצת בנות שנראו מטופחות ורובן מסורקות עם פוני ארוך שהולך לצד וגופיות בשכבות כאילו תאמו תלבושת אחידה לקראת המסיבה. הפקדנו בידי האחים הגדולים את ניהול המסיבה מבפנים בעודנו ממתינים ומשגיחים מחוץ לאירוע שלא יחמוק אף ילד מהמסיבה המוארת לעבר הפארק החשוך. תוך כדי שהורי החברה ואני מגוללים שיחה על ישראל,אמריקה וילדים מתבגרים,הגיעו שתי אימהות של בנות שנכחו באירוע והתוודו בפנינו שלא היו שקטות ולכן באו לבקר. אחת מהן גרה ממש מאחורי הפארק ורעיון מסיבה על הדשא נראה לה קצת מוזר במזג האוויר הנוכחי לכן הגיעה לבדוק. לא ידעתי שניתן להשכיר את המבנה הזה,אמרה מופתעת כשגילתה שהמסיבה מתקיימת בפנים ולא על הדשא. אכן, אמרתי אפשר גם לשריין מראש שולחנות לפיקניקים בפארקים השונים ,מה שאומר שלא אצטרך להגיע בשש בבוקר לפארק ולישון על השולחן כדי לשמור מקום, ענתה לי,נראה לי שלא,השבתי. אחרי שיחה קצרה נפרדה מאיתנו וצחקה על כך שהייתה צריכה ללמוד ממני שהגעתי לא מזמן מישראל, שניתן לשכור את המבנה הממוקם ממש מאחורי הבית שלה. המסיבה היתה הצלחה גדולה,הילדים נהנו,השכנים סבלו בנימוס ובסיום הזכרנו לבנות שהן מנקות. אופפפפ נשמעה טרוניה רבתית וחד משמעית,הרגליים כואבות להן מהריקודים. הכרת התודה לא התקבלה ובתגובה נשפך דלי עם מים וסבון על הריצפה .עכשיו חייבים לנקות אין ברירה, אמרתי, הבנות המופתעות הבינו ועוד איך וניקו לתפארה. "אלוהים יסלח לי -זוהי מלאכתו." היינריך היינה. הורי הילדה הודו לי על השיעור החינוכי והתוודו על כך שהבת שלהם מעולם לא אחזה מטלית ניקוי בידה.
"אין טיולים מאורגנים אל האושר. לאושר מוביל שביל קצר וספק אם יש בו מקום אפילו לאדם אחד"
לפי ולדימיר נבוקוב מתוך הספר: על הדברים החשובים באמת/חיים שפירא.
מצ"ב אתר הפארקים של מחוז מונטגומרי. http://www.montgomeryparks.org/index.shtm
h http://www.montgomeryparks.org/permits/
השכרת הרמקול - ttp://www.aa-rental.com/?gclid=COuvoKe6jZ0CFdVL5QodsHWt2Q

ביקור מולדת - משוואה במספר נעלבים

2009-09-10T09:54:00.055-04:00

אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל אני חשבתי שביקור מולדת אמור להיות כיף גדול עבורנו אנשים החיים הרחק מהמשפחה והחברים. אולם הסתבר לי מהר שלא משנה כמה מאמצים אשקיע במפגשים אישיים, במשוואת הזמן הקצר,המשימות הרבות והמרחקים, כנראה לעולם ישארו אנשים יקרים נעלבים. אלו שלא התקשרתי אליהם כשהייתי בארץ, או רק קפצתי להגיד שלום. וכך היה ביום האחרון של חודש אוגוסט זכינו לביקור מולדת קצר לרגל אירוע חגיגי במקום עבודתו של אישי היקר. היה זה היום הראשון של שנת הלימודים וכך ניצלנו מריצה מהירה בין מורים שונים באסיפת הורים של בתנו הצעירה ובמקום זאת בלינו דקות ארוכות בהמתנה על קצה מסלול במטוס זעיר בדרכנו לניו ארק משם תצא טיסנו לארץ. בזמן שהתארגנתי לקראת היציאה מהמטוס לאחר הנחיתה בארץ, ניסיתי בכל כוחי לשוות לעצמי מראה רענן ואנושי, יען כי שינה מתוקה אינה הצד החזק שלי בטיסה ארוכה, אך לצערי לא הצלחתי בכך שכן השילוב בין עייפות קיצונית מהולה באוויר מטוס דחוס, ניצחו באחת את המייק אפ שלי ונאלצתי להתמודד עם המראה המשומש שקיבלו פני. מאידך בן זוגי המופלא, יורד לו זה עתה בצעדים קלילים מהמטוס ונראה אוורירי ורענן מתמיד, מוכן ומזומן להתחיל את יום העבודה.מפלס העייפות והקיטורים עולים אצלי כעת לגבהים חדשים. איך הוא עושה את זה, אני תוהה ונכנסת לסוברו השחורה ששכרתי בשדה התעופה.הסוברו נראית לי כעת נמוכה באופן מיוחד, יחסית לרכב המתוק שלי ברוקוויל מרילנד. למרות תנאי הפתיחה הקשים, אני מדליקה מזגן על מירבי, גלי צה"ל עכשווי ,מנסה לשחק אותה הכי לוקאלית שיש, חלאס קיטורים הרי הגעתי הביתה, לארץ שלי. עוד מעט קט אראה את אימא שלי והבן החייל שלי. רק שבעודי חושבת מחשבה זו, חותכת אותי משאית מימין וצופרת ברעש מחריש אוזניים ובלי לחשוב יותר מידי, מצאתי עצמי עוצרת בצידי הכביש. מחייגת ביד רועדת לבן זוגי הרענן,אשר דוהר לפני על מזדה לבנה ולא מבין בכלל על מה המהומה. הרכב לא נוסע טוב,המכוניות מפחידות אותי...אני מייבבת חרישית לאזנו הרגועה של אישי היקר, הוא משיב בקול נעים ובוטח: צאי מהלחץ, לא יקרה לך כלום, סעי אחרי, תכף תתרגלי ותרגעי. זהו שלא. אני לא טובה במעברים כמוך, לוקח לי זמן להתאושש מהטיסה,משינויי מזג האוויר והאווירה, מהכל, הרי לא הייתי כאן שנה. תוך דקה משתכנעת שצריך להתקדם, אין ברירה. מנגבת ת'דמעות, מרכיבה את משקפי השמש שלי כדי להגן על עיני מהאור החזק המסנוור.נזכרת בדברים שאמר לי פעם צלם ילדים שראיינתי לעבודת תחקיר שערכתי בנושא צילום, בין השאר שאלתי אותו איך הוא מעדיף לצלם ילדים, האם בסביבה הטבעית, בחצר או בסטודיו והוא השיב: אני תמיד מעדיף להשתמש באור של אלוהים,האור שלנו בארץ כל כך חזק וזו הסיבה שאני מכנה אותו כך. הבוקר הבנתי את המשפט הזה והוא נראה מוחשי מתמיד. אולי זה האור החזק בארץ, שגורם לאנשים להרגיש חשופים ומעט רדופים. סוג של סטרס לייט, חשבתי לעצמי בזמן שהאזנתי לתכניתם של אברי גילעד וג'קי לוי. ביום הראשון של שנת הלימודים, במקום לראיין תלמידים נרגשים,הם משוחחים על הירשנזון ובנזירי. שני פוליטיקאים שזהו להם היום הראשון בבית הכלא,על אולמרט וקצב אשר בעינינם דנים כעת בבית המשפט. בהתחשב בעובדה שמדובר ברוה"מ לשעבר ,נשיא לשעבר ושרים לשעבר האמורים לשמש מודל חינוכי לילדנו הרכים. אם בעיניני ראשון היינו הם המשיכו בדברים על הראשון בבידור,דודו טופז ונכנסו לפרטים גרפים אודות גובה הברזים בשב"ס,האיברים אותם ניתן לקלח בשמונים סנטימטר.בשלב זה כבר הושטתי יד לבקבוק המים שהיה לידי, אבל לא העזתי לעזוב את היד מההגה כדי לפתוח את מכסה הבקבוק. נהגת מנוסה שכמוני,מה קרה לביטחון העצמי שהיה לי, אולי התערער מעט בעקבות שטף המילים ששמעתי ברדיו, המון אינפורמציה יחסית לשעה נסיעה. כל אלו בליווי עייפות שנחתה עלי וצימאון, הכניסו אותי לחרדה קיומית זמנית.כאן המקום להודות אולי שארצנו הקטנטונת.., כי לא עבר זמן רב וכבר מצאתי עצמי בפאתי זכרון יעקב שלי, מופתעת ולא מאמינה למראה עיני. בשנה שעברה עזבתי מושבה ירוקה יפהפיה והיום הגעתי ליישוב שנראה כמו 'מעלה אבק' מהשיר של קובי אוז. נראה כאילו כל הכבישים באזור עוברים שיפוצים במקביל הכל מסביב מהמורות ומחסומים. תודה לאל שהסוברו ואני הגענו בשלום ליעדנו. הפגישה הראשונה היתה עם אימי, אכן עונג גדול עבורי להגיע לרחוב הראשי במרכז המושבה ולצעוק לה מלמטה שתפתח לי את השער לחנייה, אין עוד מקום בעולם שאפשר להרגיש שכונה כמו בארץ. אימא שלי היא תופעה הראויה לרשומה נפרדת,אך אל דאגה אין כוונה לרשום אותה בזמן הקרוב..מה שכן אומר שוודאי משיק גם לאימהות אחרות של אנשים בשליחות כמונו, הוא שלא קל לה נוכח המעבר שלנו לאמריקה הרחוקה ומעצימה את הקושי העובדה שהיא חוששת מהטיסה הארוכה. ישבנו שעות ארוכות בדירה המוארת שלה,שתיתי המון קפה שחור והצלחתי די מהר לאבד את הסבלנות מהדברים הכי קטנים כאילו הייתי כאן רק אתמול. כשהיא יצאה למרפסת לעשן, עמדנו על המרפסת היפה המשקיפה על המדרחוב,סימלה המסחרי של המושבה,הסתכלתי על העצים שנראו לי אפורים מאבק ומחסור בגשמים וחשתי איך החום והלחות הכבדים ששוררים בחוץ מאיימים באחת למוטט אותי, שכן באו בניגוד מוחלט לירוק העמוק של העצים בבית שלי ברוקוויל והקור המקפיא ששרר במטוס בדרך לכאן. נפרדתי מאימא לכמה שעות ויצאתי לשכונה שלי. עברתי ליד הבית שלי כלומר הבית ששייך לי באופן רישמי,אך נראה לי באור אחר לגמרי. אני חשה כאילו מישהו הרכיב לי מצלמה עם זום בנבכי הנשמה שמרחיק ומקרב את הרגשות שלי לפי בחירה. הרי גרתי בבית הזה עשר שנים והיה כל עולמי וכעת נראה לי מבחוץ כמו סוג של מרכז קליטה, גיבוב של בלאגן לא מאורגן ועץ שזיף פיסארדי שנגדע ממהגזע ושיח הלואיזה שנעלם ועוד..התבוננתי דקות ארוכות, עד שהבנתי שחושי כהים משום שהבית האמיתי שלי נמצא עכשיו בארץ השימחה, היכן שאנו מתגוררים עכשיו.נקודת האור במעבר בשכונה הייתה הפגישה עם השכנים המופלאים שלי, האנשים הכי טובים שיש, אילו היה הדבר בידי,הייתי מעתיקה את ביתם ואותם לחיות כאן לצידי לכמה שנים. למחרת בצהריים פגשתי את בני החייל שקיבל חופשה מיוחדת כדי להיות נוכח בטקס. ישבנו בבית קפה חביב שהוא בחר,כשהתיישב מולי ואמר שבא לו לאכול משהו קל,מצאתי עצמי חוקרת אותו מכף רגל ועד ראש, עד שהפציר בי, די אימא אני מרגיש מצויין. אבל אתה נראה כל כך רזה,אני לא רזה אני שוקל בדיוק כמו שצריך. בכל זאת תזמין לך אוכל אמיתי אני מצווה עליו, משהו כמו פירה ושניצל או קציצות, הזום האימהי שלי חייב לסמן v על כך שהילד אכל,כן, זה לא קשור שהוא כבר בן 21,ילד זה ילד, כמו שאומרים בפולנית. שוחחנו על השחרור הקרב,על התכניות, על קבלת החלטות, כל החיים סובבים סביב קבלת החלטות, אני אומרת לו ונזכרת במשפט שמצטט עבורי אישי היקר בכל פעם שאני מתקשה לקבל החלטה:"מוטב לקבל החלטה בינונית בהחלטיות מאשר החלטה גאונית בהססנות" משפט שמקורו אינו ידוע לי, אבל בכל זאת אפשר ללמוד ממנו. נפרדת לכמה שעות מבני האהוב בתחושה שהתבגר והשתבח למדי בשנה האחרונה. בערב עשיתי את הדבר הכי ישראלי שיש,דפקתי על דלת הבית של חברים טובים, שלא ידעו דבר על ביקורי בארץ,האמת רוב החברים לא ידעו שמרתי את הדבר בפרופיל נמוך כי ידעתי שהזמן קצר והיקרים לי רבים עד מאוד. בכל מיקרה נכנסתי,ההתרגשות הייתה גדולה,נדחפתי לארוחת הערב המשפחתית וכאילו לא חלפה לה שנה. במהלך הימים הספורים שהייתי בארץ,שמרתי על קשר רצוף עם הילדים שלי שנשארו בבית מרילנד,קיבלתי דיווחים שוטפים על שינויים בלוחות זמנים של החוגים השונים והוריתי להם בטלפון כיצד לבצע את ההחלפות והשינויים הדרושים,מזלי כי טוב הוא שבני הצעיר עשוי מחומרים רגועים כמו אביו וניהל הכל בצורה איכותית ואחראית. הפרשי השעות וצפיפות האירועים בשני העולמות במקביל, הביאו אותי לדרגות תשישות שלא הכרתי ואודה על האמת גם לחוסר סבלנות מסוים לתנועות מהירות של ילדים צעירים שאינם שלי, מטבע הדברים. היישר לתוך התמונה המורכבת הנ"ל, הגיעה אחותי הצעירה שאני אוהבת מאוד, המתגוררת רחוק וקודמה בעבודה לפני יומיים בלבד. שמחנו להיפגש וישבנו לברנץ' מקסים בבית קפה חדש במדרחוב. לאחר מכן העברנו המזוודות לצימר ששכרנו בן זוגי ואני המשקיף על חוף הים שאני הכי אוהבת בעולם. היה זה רגע אחד על מרפסת הצימר הנושקת למים שחשתי מחנק מסוים וצורך עז לבלות כמה דקות עם עצמי לבד. כמובן שלפני כן רבתי עם אחותי קצת, אולי הרבה, ככה זה אצלנו במשפחה, אומרים הרבה דברים בזמן קצר,מצטערים עלהם בזמן ארוך ותמיד משלימים כי ככה זה. כשסוף סוף נשארתי לבד,כאב לי הלב על אחותי והריב המיותר הזה, אך לא לי היה זמן לחפור ולגבש את זה לכדי משבר של ממש משום שהיינו צריכות להתכונן לטקס החגיגי שהיה מושא ביקורנו בארץ. אכן היה אירוע מרגש ומקסים שהופק ובוצע באופן משובח וחשף את כל הטוב היפה והמופלא במקום העבודה של אישי היקר. מקום שהוא סוג של שמורת טבע אנושית יוצאת מהכלל, בנוסף קיבלתי מושג כללי לפחות, על מה ולמה ביליתי כל כך הרבה לילות מחיי הנישואין שלי לבד ישנה באלכסון. בכל מיקרה שמחתי לפגוש אנשים טובים ויצאתי משם בלב מלא בשמחה וגאווה. את ארוחת ערב שישי סעדנו אצל חברתי הטובה מהמושב שהזמינה את משפחתי המורחבת שכללה בני דודים שהם גם משפחה וגם חברים, מה שהזכיר לי את המשפט השחוק אבל נכון: חברים הם משפחה שבוחרים. משם המשכנו למפגש במושב אחר עם קבוצת חברים וותיקים וטובים, היה זה ערב מהנה ביותר ומקסים. עפו מילים בחלל האויר הקריר,השיחה קלחה בהנחייתו של חברנו הפסיכולוג ואשתו פסיכולוגית דעתנית שהייתה חדת אבחנה בערב זה והבריקה כתמיד באבחנות דקות על מהות האימהות שגידלו אותנו בחיינו ועוד ועוד. מידי פעם שולחת לבן זוגה קריאות ביניים כמו: 'שייף קונגניציות',או יוצאת נחרצות נגד תרבות הצימרים היקרים יחסית לבתי מלון, אשר מציעים תנאים מכפירים. דיברנו על הישראלי המתארח של שנות השמונים, איך כל אחד מאיתנו, כשיצאנו לטיול הגדול באמריקה הצפונית או הדרומית,היינו מצוידים בפתק קטן בכתב יד במכיל כתובת של דודה בקווינס, קרובה מדרגה רביעית שאת יכולותיה הקולינריות נזכור לתמיד דוגמת קציצות מחניקות מהמאה שעברה. או איך כשניסינו להרדם בבביסמנט העבש, גילינו ארגזי בירות בני עשרים שנה שניקנו בכמויות עצומות רק משום שהוזלו בכמה סנט לבקבוק. האמת, בשל מצבי התשוש בלילה ההוא,לצערי הרבה איני זוכרת מהדברים שנאמרו מסביב לשולחן העמוס בכל טוב ומכל הלב. מה שכן ברור לי מביקור מולדת הקצר הזה, שכנראה בנתונים הקיימים, גם אם הם שונים מאחד לשני, אי אפשר לצאת טובים בכל הכיוונים, לעולם יהיו נעלבים, אם הם קרובי משפחה או חברים, השאלה שנשאלת היא כמה? הוא שאמרתי ,משוואה במספר נעלבים. מהצד השני אני מודה לאלוהים שאנו מוקפים אנשים נפלאים, אליהם אנו קשורים הרבה שנים ולא משנה עד כמה רחוק הבית העכשווי שלנו ,הלב מרגיש ויודע וחלק ממנו תמיד נשאר בארץ שלנו ביחד עם המשפחה,החברים,הים התיכון והאור של אלוהים.

אומנות לעם-גירסת קנדי סנטר

2009-08-18T15:08:00.042-04:00

נשים אומרות לפעמים על הריון שהוא נמשך שנה ושמונה חודשים. תשאלו למה,כי החודש התשיעי כל כך קשה ועובר לאט שמרגיש כמו שנה. אותו הדבר נכון לגבי חודש אוגוסט למרות שהוא השמיני הוא מתנהג כמו תשיעי כאשר בסיומו רובנו נסבול כנראה מהפרעות קשב וריכוז קלות או קשות, מחקו את המיותר...זאת לאחר שמיצינו כמובן מגוון אפשרויות בילוי עם הילדים:
בריכה,ים ,יצירה, פיקניקים,שינה אצל חברים ,חברים אצלנו,לילה הפך ליום ולהפך...השבועיים האחרונים נראים לעיתים כמו נצח...בזכרון יעקב שלי,תמצאו מלבד אנשים טובים כמובן...מקום מפלט מעולה להעביר את הזמן באוגוסט בהאזנה לקונצרטים המתקיימים אחת לשבוע על הדשא ברמת הנדיב,פעילות מופלאה וקסומה לכל המשפחה. מצוידת ברקע תרבותי מפואר שכזה,חיפשתי לנו חלופה דומה לזה בוושינגטון הבירה. האמת, מצאתי כמה חלופות ואפילו מעולות,אותן אפרט בכמה רשומות נפרדות. הראשונה בסידרה תתייחס לכך שבקנדי סנטר מתקיימת מידי ערב בשעה 6:00 בדיוק פעילות תרבותית בחינם.
Millennium Stage at the Kennedy Center
המופעים עורכים שעה ומתקיימים בפואייר הרחב והמפואר בלב ליבו של המרכז התרבותי, אין צורך להזמין או לקנות כריטסים.אז תגידו לי יש אלוהים או מה קורה כאן. פשוט מגיעים,מתיישבים ונהנים. באתר המצ"ב תמצאו תכנית מפורטת ובה שמות האמנים ורקע כללי עליהם, ההופעות מגוונות ושונות החל בנגינה ,שירה,ריקודים ועוד. במקום ישנם כיסאות מתקפלים המסודרים בשורות לרוחב הפואייר. כדאי להגיע כחצי שעה לפני המופע על מנת לתפוס מקומות ישיבה. אם אין מקום לשבת הם מאפשרים לשבת על המדרגות מסביב לבמה או פשוט לעמוד. אלו מכם הרוצים לשלב הכרות מקרוב עם המרכז התרבותי המיוחד הזה יוכלו לעשות זאת בסיור בן שעה בערך היוצא מידי יום בשעה 4:30 אחה"צ מדלפק הקבלה, הסיור מסתיים בחמש וחצי ולאחריו תוכלו לראות את המופע היומי.
במרכז הבמה בחלק העליון ישנו כיתוב מאין גירסה של אומנות לעם נוסח קנדי סנטר: Performing Arts For Everyone האקוסטיקה במקום משובחת,התקרה הגבוהה ממנה נושרים שנדלירים גדולים המאירים ומפיצים אור וחום לכל דורש. כל אלו ועוד מהווים אכסניה מעולה לאירועים השונים לדוגמא:שפאקו דיאז יופיע ב - 30/8 פאקו נחשב לאחד המוסיקאים החשובים בספרד המופיע ברחבי העולם ומגיע לקנדי סנטר להופיע על במת המילניום סטייג' בחינם. או להנות יום קודם ממופע ריקודים ב-29/8 מתוך פסטיבל ריקוד שיערך ב-DC והרקדנים יופיעו בריקודים מתוך סרטים כמו הריקוד מתוך הסרט זוכה האוסקר: slumdog Millionair .את הקישור לעמוד הבית של המילניום סטייג' תמצאו בסוף הרשומה. כדאי לעקוב אחרי תכנית האירועים במקום ולפקוד את המקום עם או בלי ילדים ולזכות לאתנחתא קצרה משגרת היום יום. כאן המקום לציין שהמזגנים במקום עובדים במלוא העוצמה והמקום קפוא ממש,לא האמנתי כאשר מצאתי עצמי בעיצומו של אוגוסט החם הלוהט בשיאו של הקונצרט, מפנטזת על פשמינה שהבאתי מהודו כעל משהו חם ועוטף. לאחר כשעה הסתיים הקונצרט ויצאנו החוצה להפשיר מעט על מרפסת הרחבה המשקיפה על הנהר ועל העיר בכלל. על קיר הבניין חרוטים דבריו של הנשיא קנדי ובין השאר כתוב שם: "המדינה הזו לא יכולה להרשות לעצמה שפע כלכלי ועוני רוחני" וציטוטים נוספים מדבריו של הנשיא בעיניני תרבות, אתם מוזמנים לקרא ולהתרשם.את הערב המקסים סיימנו בארוחה טעימה באחד המקומות החביבים עלינו הנמצא כמה דקות מהקנדי סנטר ונושק לנהר:
Agraria Farmers&fishers, At the Georgetown Waterfront.
יש באזור זה מסעדות נחמדות בין השאר עוד אחת חביבה במיוחד: Tony & Joe's הממוקמת ממש על קו המים ומציעה תפריט בסיסי אך טעים.שימו לב בשעות ארוחת הערב מרבית המסעדות בנמל מחייבות לאכול מנה עיקרית אם רוצים להתמקם במקומות האטרקטיבים,כדאי לקחת זאת בחשבון. אפרופו חשבון החזיקו מעמד עוד מעט קט הם חוזרים ללמוד, חשבון,אנגלית ועוד ועוד ואנחנו ננסה לשחזר את עצמנו מחדש אחרי הנזקים של הלחות והחום שעשו בנו שמות.
אל ייאוש ידידי היקרים,יש ברשומות הבאות המלצות נוספות מה לעשות והיכן לבלות בסביבה הקרובה ובעלויות סבירות.
http://www.kennedy-center.org/programs/millennium/

http://www.dancedcfestival.org/

http://farmersandfishers.com/

http://www.georgetowndc.com/go/tony-and-joes-seafood-place

המלך פול שר כאן אתמול

2009-08-02T19:22:00.059-04:00

אתמול כל הבעיות שלי נראו כה רחוקות ...
Yesterday all my troubles seemd so far away
היו אלו שעתיים וחצי בלתי נשכחות בהן עמדנו רקדנו ושרנו בהופעה חיה של פול מקרטני באיצטדיון Fedex Field יחד עם עוד 60.000 אנשים. הופעות חיות בדר"כ יקרות מאוד אך יש בהן קסם מיוחד ובעיקר כשמדובר באגדות מהלכות כמו אחד מארבעת המופלאים מלהקת החיפושיות. ההתרגשות הייתה עצומה,היה לי קשה להאמין שאני הילדה קטנה מהמושב עומדת ורוקדת כאן בהופעה חיה של הגדול באלילי נעורי.
כאשר הודיע פול מקארטני על פרוקה של להקת החיפושיות, הייתי בת עשר. גרנו אז במושב שיתופי בבית קטן עם תריסי עץ ירוקים, באותו יום הודעתי לאימי שאני לא הולכת לבית הספר כי אני עצובה מאוד. להפתעתי ובצעד לא אופיני לאימי כרכזת ועדת חינוך של המשק היא נאותה לבקשתי להישאר בבית.
כך ישבתי כל אותו היום בכיתי ובהיתי ליד החלון תוך כדי לכידת זבובים בעזרת גביע ריק של אשל אותו הצמדתי לרשת בחוזקה. גם לאחר פירוקם כלהקה היו החיפושיות הגדולים באלילי נעורנו. הכרנו את מילות השירים בעל פה ורקדנו לצלילי החיפושיות בחתונות ובדיסקו במועדון נוער של המשק. להופעה אתמול הגעתי כשאני כבר נושקת לחמישים. מצוידת בגלובולים של ארניקה ואספירין על כל צרה או מכאובים,שלא יבואו...כמובן ואולי בגלל הגיל הקדמנו בטרוף כלומר הגענו בדיוק בזמן מה שכנראה אינו מקובל במחוזות וושינגטון ואולי משום כך כאשר הגענו ופנינו להכנס לאיצטדיון נראה החניון כמתחם מנגל ענק סוג של פארק הירקון. אנשים רבים סעדו את נפשם ושיחקו במשחקי חברה שונים לא נראו ממהרים להיכנס למתחם. ואכן החלה ההופעה באחור די רציני של כמעט שעתיים אבל מי זוכר הכל נשכח במהרה כשעלו מקרטני ולהקתו על הבמה. כאן המקום לציין את הנגנים המעולים המלווים אותו, שרובם צעירים ממנו בהרבה שנים,אך מוכשרים אחד אחד ושותפים מלאים להצלחה, כל אחד בדרכו צובע את המופע בכישרון ענק יחד עם זאת ברור מי כאן הגדול מכולם. כשהחל לשיר נכבש ליבי באופן מיידי, קולו עדיין חזק ועוצמתי ולמרות גילו הלא צעיר כל כך : שישים ושבע, ניכר שהאיש מצויד בכריזמה אשר בכוחה להגיע לליבו של כל אחד ואחת משישים האלפים שישבו ועמדו בקהל. הוא משלב בהופעתו יכולות מופלאות וכישרון של כוכב ענק ומאידך עושה הכל בצניעות מעוררת פליאה ובעיקר הערצה.
השיר הראשון היה: Baby you can drive my car כשברקע על המסך שמאחוריו מרצדות תמונות מתוך סרטים של החיפושיות,השיר הראשון טען אותנו באנדרנלין שהספיק לכל המופע וגם אחריו. בקטעי הקישור בין השירים,מדבר מקרטני עם הקהל במבטא אנגלי כבד באינטימיות נעימה שלא בהכרח עוזרת להבין מה בדיוק הוא אמר אבל זה חלק מהחן ותחושת השייכות -סוג של שכונה. עיניו המאירות מעידות על כך שבנפשו נשאר עדיין נער אנגלי מליברפול שפסגת שאיפותיו היתה להצליח בלונדון. כשפול מקרטני דיבר הרגשתי כאילו הוא מדבר רק אלי ואין לי ספק שכך הרגיש כל אחד ואחת בקהל.
הוא סיפר לנו שבזמן ההופעה הוא מכריח את עצמו להתרכז במילות השירים ולא בשלל השלטים המתנופפים לעברו מכיוון הקהל.קשה לי להתרכז כשמופיע פתאום שלט מולי האומר: "היי פול אימא שלי ראתה אותך בשיקגו בשנת 66 ועוד..." חשתי שותפה מלאה לחוויה שלו וזה כנראה סוד הקסם שלו בנוסף לחוש הומור אנגלי מפותח,צניעות והכרת תודה ענקית מחבקת ובלתי פוסקת לקהל שלו. בכתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט שהכותרת שלה הייתה: At 67 Sir Paul is Just Letting It Be
בין השאר נכתב שם שמקרטני לא מתעסק יותר מידי באגדה המרחפת סביב שמו אלה בעשייה מוסיקלית. כשנשאל על זה השיב שהוא עסוק כל הזמן בלחיות את עצמו ולא בהעלאת זכרונות. סיפר שנסע יום אחד באוטובוס במנהטן ואישה שהבחינה בו מקצה הרחוק של האוטבוס שאלה אותו אם הוא פול מקרטני,כן השיב לה בשקט והציע לה לשבת לידו במקום לצעוק ולעורר מהומה. וכך מצאה את עצמה האישה, יושבת ומשוחחת איתו למשך כמה בלוקים עד שירד ונעלם בין ההמון במידטאון מנהטן. אין בהופעתו של מקרטני גינונים מיותרים. במהלך המופע הוא מחליף כמה סוגים של גיטרות ומידי פעם עולה לנגן בפסנתר, אבל האמת שהוא לא זקוק ליותר מזה. הוא לא צריך לרקוד,להצחיק או להרשים בשום דרך,הוא שר לנו ישר לתוך הלב ועושה זאת באופן הכי מדויק שיש. במהלך המופע הקדיש מקרטני שירים לשניים מחבריו לחיפושיות שהלכו לעולמם. שיר אחד לג'ון לנון, Give peace a chance אשר במהלכו נראו תמונות עם סמל השלום שהחזירו אותי באחת לשנות נעורי,לסרט ההיפית שקשרתי מעל הפוני והשיער הארוך,לחולצות הבאטיק עם הסמל השלום ולמכנסי הפיל...היה כיף שרתי,רקדתי והייתי מלאת שמחת חיים ותקווה לשלום.שיר נוסף הקדיש לחברו ג'ורג' הריסון - Something וכשהבחנתי שאישי היקר הנושק גם הוא לחמישים, צמוד למשקפת שהביא איתו כדי לראות את הבמה מקרוב-יותר מאשר אלי, הזכרתי לו לרגע מה השיר הזה עשה לנו פעם...וכך נזכרנו, התחבקנו רקדנו יחד והיינו בעננים. את השיר הבא הקדיש פול ל'ברק' כפי שכינה אותו, והכוונה היתה כמובן לנשיא ברק אובמה ואמר שהוא מקווה שהנשיא ורעייתו מקשיבים עכשיו והקדיש את השיר - Michelle ma bell למישל אובמה. הוושינגטון פוסט כתב למחרת שהנשיא ומשפחתו נופשים כעת בקמפ דיוויד ובכך הזימו את השמועה שהיו בתאי המכובדים בזמן ההופעה.שיאו של הערב אם ניתן בכלל להגדיר שיא מתוך להיטים רבים כל כך ,היה במהלך השיר - Live and let die כאשר מקרטני ניגן בפסנתר ושר ובמהלך השיר פרצו להבות אש על הבמה וזיקוקים שהקפיצו את הקהל לאקסטזה של התלהבות מצמררת ממש. חשתי ברווזים בכל הגוף מרוב התרגשות, הסתכלתי סביבי, האיצטדיון היה מלא לחלוטין באנשים בכל הגילאים שרים מתחבקים ורוקדים, כולם היו נלהבים, היה זה מחזה מדהים.
לפנות בוקר חזרנו הביתה,צללתי למיטה ולמחרת עסקתי בהשלמת שעות שינה,פינוק לרגליי הכואבות ונזכרתי בהתרגשות
איך רק אתמול נראו כל הבעיות כל כך רחוקות...רק אתמול.

קייץ קייץ בששון

2009-06-29T12:47:00.110-04:00

הקייץ הגיע בריצה מהירה ולמרות התחושה שרק הגענו לכאן ,החופש הגדול כבר בעיצומו. בננו החייל קיבל חופשה מצה"ל ובהתאם לתאריכים שקיבל תכננו את החופשה המשפחתית.בחרנו לטייל בצפון בשאיפה להנות ממזג אוויר קריר, אוויר צלול וצח ,להיות מוקפים מים בששון,לצעוד בשבילים ירוקים הצופים באגמים כחולים או במילים אחרות הזדמנות לחוות הנאה צרופה רגע לפני שהלחות המהבילה של יולי אוגוסט משתלטת עלינו ועל נשמתנו.חופשות משפחתיות הן סימני דרך קסומים בחוויה המשפחתית. בכל חופשה נולד לקסיקון מונחים עצמאי בהתאם להתרחשויות השונות, פס הקול המוסיקלי מתנגנן ללא הרף במהלך הנסיעות הארוכות וכמובן שפע תמונות סרטים והגיגים המתעדים כל זיז וסלע. מרגע שנקבע תאריך לחופשה מתחיל תהליך של תכנון מוקדם שראשיתו בחיפוש ברשת בטיסה נמוכה ב- Google Earth,בחירת אזורים מועדפים ושאיפה לכלול בחופשה בונוס תרבותי כלשהו בנוסף לפעילויות השטח המגוונות האהובות על רובנו.
בטיול זה שהחל בסוף חודש יוני בחרנו להתחיל בפארק Acadia Park הנמצא במדינת מיין,להמשיך לוורמונט לעיירה קטנה בשם: Stowe אשר בהרים הסמוכים לה שוכן הלודג' המופלא של משפחת פון טראפ הידועה עליה מבוסס הסרט: צלילי המוסיקה : Trapp Family Lodge כמו כן יציאה לשייט לוויתנים התכנון המקורי היה לעשותו במיין, וביום הראשון בדרך למיין לבקר במרכז לפיסול סביבתי בשם: Storm King Center הנמצא ב- Mountville במדינת ניויורק.
לאחר שהעמסנו את התיקים הקטנים והגדולים,ריססנו נגד גוקים ושאר אורחים בלתי קרואים,סגרנו ברזים,מכסי אסלות,זרקנו שאריות,נעלנו חלונות ודלתות ובדקנו שלא שכחנו כלום -אחרי כל אלה, אווריריים וטובי לב יצאנו לדרך הארוכה צפונה. האוטו עמוס כהלכה,הבן הבכור מתיישב בכיסא הנהג,מחבר את הנייד שלו מהארץ בחיבור המתאים לשקע הנכון ברכב ומשמיע את הפלייליסט שלו. חלק מהשירים מוכרים לנו מהחופשה הקודמת לקורסיקה ואיטליה וחלקם חדשים,אני נהנית מהבחירות המוסקליות שלו. נזכרת איך בטיול האחרון שלנו באמריקה ישב בספסל האחורי קרא בספר הדגלים השלם שקיבל מתנה ליומולדתו השביעית ובחן את יכולתנו לזהות דגלים ממדינות נידחות.הפעם קיבל חופשה מיוחדת מהצבא כחייל בודד והגיע לטיול עם החברה שלו ושניהם נראים מאושרים. ביד אחת מצמיד לשמשה הקידמית את 'ראסל'- מכשיר הג'י פי אס שלנו המדבר במבטא אוסטרלי,כשמדליקים אותו מיד מבקש מאיתנו בנימוס לצאת לדרך ראשית. מאחור יושבת בתנו הצעירה שבטיול האחרון שלנו באמריקה ישבה בכיסא תינוק מוגבה והתבוננה סביב בעיניים פקוחות וחיוך רחב תוך כדי שתיית חלב ונישנוש השמיכונת הוורודה שלה. הבוקר יושבת מאחור בפנים זעופות, טוענת שהשיער שלה נראה זוועה משום שלא היה לה זמן לגהץ אותו לפני שיצאנו מהבית, דבר שיכול להיות מוכרז כאסון לאומי כשאת נערה בת 12. חברתו של בני מנסה לדבר לליבה כאחות גדולה ונראה שמשתלבת מיד בהוואי המשפחתי. הפעם לא יעזור הדיסק המוכר של פרפר נחמד נראה לי ש- Coldplay והשיר Viva La Vida יעשו את העבודה. בהמשך כששמענו דיסק של הגשש החיוור,סיפרתי לילדים שאבא בצעירותו היה מופיע בקיבוץ עם עוד שני חברים כתזמורת בצורת בשירי הגשש החיוור, כך מצאנו עצמנו שרים את 'שירת הבירבור' כשהבנים לומדים בעל פה את המילים והקישורים ומתחלקים בתפקידים. הנסיעה ארוכה ומתמשכת על כביש 95 בארצות הברית של אמריקה ברכב טויוטא יפני המיוצר בארה"ב והשירה הכי ישראלית שיש מתוצרת הגשש החיוור,זר אולי לא יבין זאת, אבל למי אכפת העיקר שאנחנו מבסוטים. הבן הצעיר היום סטודנט בקולג' ישן כעת בספסל האחורי יען כי בילה עד אור הבוקר עם חבריו הטובים אולי כדי להטעין מצברים לקראת השהייה הממושכת בחברת ההורים. בטיול הקודם שלנו בארה"ב היה היה שר שירים חביבים כמו השיר על חמישה קופים ומה עלה בגורלם כאשר תנין מזדמן עבר בדיוק באזור בו שיחקו...בן זוגי ואני שבטיול הקודם אחד מאיתנו נהג והשני העסיק את הילדים נהנים כעת מנסיעה נטולת נהיגה והכרת תודה לחיים לאלוהים על שכולנו יחד נהנים ומבלים. התחנה הראשונה הייתה: גן הפסלים Storm King Art Center בניויורק.
מדובר במוזיאון בלתי שיגרתי אשר עבודותיו אינן מוגבלות בין קירות מוזיאון אלה מצויות בין כרי דשא רחבים שדות ירוקים במקום קירות לבנים ישנם עצים גבוהים,גבעות מעוגלות,ושמיים כחולים המהווים תחליף מופלא לתקרה. ישנו דיאלוג מתמיד בין הפסלים לסביבה בה הם נמצאים והתמונה משתנה כל העת בהתאם לשעה לעונה ולמזג האוויר. במקום ישנן עבודות של הנרי מור,אלכסנדר קלדר,רוי יכטנשטיין,אלכסנדר ליברמן,מאיה לין ,מנשה קדישמן ועוד.. דרך נחמדה להכיר את המקום היא לקחת את הרכבת היוצאת מהאזור של המבנה המרכזי ומלווה במדריכה והסברים המקנים מושג רחב על האמנים העבודות והמתרחש במקום ואחר כך לטייל ברגל בין הפסלים הביקור במקום היה מהנה ומרשים,את כל הפרטים תוכלו למצא באתר המצ"ב.http://www.stormking.org/visitor_information.html sitor_information.html

התחנה הבאה שלנו הייתה העיירה המקסימה: Bar Harbor זו עיירה תיירותית השוכנת סמוך לפארק אכדיה ומציעה מגוון אפשרויות בילוי,לינה ואוכל בהתאם לרצון ולמגבלות התקציב.התאכסנו ב- Atlantic Eyrie Lodge בקומה השלישית,מהחדרים שלנו נשקף נוף מרהיב,האירוח כלל ארוחת בוקר אמריקאית סבירה, האנשים נחמדים אבל זרם המים במקלחת היה דליל ולמרות בקשתנו לא טופל כהלכה. אתר המלון: http://www.atlanticeyrielodge.com/ מלבד זאת החדר היה גדול נעים ומרווח ואפשר שינה עמוקה וטובה אחרי הנסיעה הארוכה.

למחרת התייצבנו רעננים במרכז המבקרים של Acadia National Park מוכנים להתחיל להלך בשבילים. הפארק שנוסד בשנת 1916 היה הפארק הלאומי הראשון שכל אדמותיו נתרמו על ידי אזרחים פרטיים. הפארק ממוקם על אי בשם: Mount Desert Island מדהים ביופיו ומתהדר ברצועות חוף זהובות השוכנות למרגלות צוקים תלולים,האוקיאנוס נשקף מכל פינה ואגמים קטנים וגדולים מפוזרים כנקודות חן בכל פינה, סוג של גן עדן לשוחרי טבע ואוהבי החיים. *פרטים על המסלולים תוכלו לקרא בנספח נפרד שכתב בני הבכור.מומלץ להתייעץ במרכז המבקרים לגבי דרגות הקושי משום שישנם מסלולים תלולים בהם נעזרים בסולמות נעוצים בסלע וישנם שבילים חביבים בינות עצים ירוקים ומים רבים. בקייץ הכל פורח בשלל גוונים זו חגיגה לעיניים ושמחת הלב.ביום השני כשהגענו לאחד החופים,התערב בני הצעיר שהוא מסוגל להכנס למים הקפואים למרות שהיה גשום באותו היום והטמפרטורה של המים באוקיאנוס באזור זה קרה מאוד גם בחודשי הקייץ. בעודי מצלמת ומודאגת מההשלכות הבריאותיות הצפויות לאחר הרחצה במים הקפואים ומשום שאין דאגות קטנות ביתי הצעירה קפצה מיד אחריו ראש היישר למים הקפואים וכך מצאנו עצמנו בדרכנו חזרה למלון לייבש את החוויה ולקוות שלא יהיו הצטננויות. האתר של הפארק: http://www.nps.gov/acad

למחרת יצאנו לשייט קיאקים היוצא מנקודה בלב העיירה בה ישנה תופעת גאות ושפל מיוחדת במינה.לקראת הצהריים כשהגענו למקום נראה המקום כחוף רגיל לכל דבר בשעות בין ערביים כשחזרו החברה מההפלגה היה המקום רצועת חוף וקרקעית הים חשופה לנסיעה ברכב ,אופניים וטיול רגלי. זה פשוט מדהים לחוות את השינוי הדרמטי המתרחש במהלך כמה שעות.
להשכרת הקיאקים בחרנו בחברה קטנה יחסית בבעלות בחור בשם ברשם המלווה את השייט כמדריך.
הוא בחור שקט ויסודי המחזיק בכל אישורי הבטיחות הנדרשים ומקפיד לשמור על איכות הסביבה בכל ההתנהלות סביב השייט.
האתר של ברשאם :http://www.acadiaparkkayak.com/Home_Page.html Sea Kayak Tours

לאלו מאיתנו שלא יוצאים על קיאקים מציעה העיירה Bar Harbor שפע גלריות, חנויות, בתי קפה נחמדים ומסעדות רבות.
הכל באווירה מתוצרת מקומית הכוללת לובסרטרים,אוכמניות - Bluberry מהן מכינים מרקחות,שוקולדים סירופ ליקר ושלל מעדנים אותם אפשר למצא בכל פינה בעיר.
ערב אחד ישבנו בקפה לומפוק, זהו בר קפה נחמד המציע אפשרות לשחק Bocce Ball שזה מאין משחק כדורת חביב ולאחר כמה משחקים התבדחו הבנים שלי שאולי כדי להצליח במשחק המוזר הזה צריך להיות שיכורים .http://www.lompoccafe.com/ עם זאת דבר טוב נוצר מהשהייה הממושכת בבית הקפה,בשיחה שניהלתי עם צעירים מקומיים וסיפרתי על כוונתנו לצאת לשייט לוויתנים ,סיפר לי בחור שעבד בעבר על ספינה כזו שבשבוע הזה הסיכוי למצא באזור הזה ליוויתנים נמוך מאוד שהעונה מתחילה ממש באמצע יולי ואוגוסט והציע שנבדוק ב- Cape Cod שם הסיכויים גבוהים יותר כעת. החלטנו לשמוע בעצתו. לאחר כמה לילות וימים קסומים של טיולים ובילויים בפארק ובעירה יצאנו לקייפ קוד.
אתר החברה שהפלגנו איתה: http://www.whales.net/ הספינה שלהם גדולה ומכילה כשלוש מאות וחמישים נוסעים. בתחילת ההפלגה לא ממש הבנתי למה המליצו לנו בטלפון להצטייד במעילי רוח/גשם,היה זה יום יפה מזג האוויר היה מושלם נעים וחם.התמקמנו בחלק הקידמי של הספינה,הנוף היה מקסים ראינו כפרים קטנים השוכנים על רצועת החוף כשהדרך היחידה להגיע אליהם היא דרך הים בסירה.מקומות קסומים שבראותי את יופיים חשבתי על האנשים הגרים חיים שם וודאי לא יודעים מי זה אחמדיניג'אד,אין עליהם איום קיומי כלשהו מהשכנים שלהם וגם לא נהרגים שם בתאונות דרכים כי אין מכוניות בקיצור אי של שלווה שבקצהו נמצא מיגדלור מקסים.קייטלנד המדריכה של ההפלגה,עמדה על גשר הסיפון ופצחה בהסברים חביבים מטובלים בסיפורים על האנשים והאזור וכעבור זמן מה הזהירה אותנו שהספינה מתחילה להגביר מהירות על מנת להגיע כמה שיותר מהר למקום בו הסיכויים גבוהים לראות לוויתנים. ככל שהפלגנו מהר יותר כך האפירו השמיים והערפל החל להשתלט על כל חלקה בהירה.רוח מקפיאה ניפחה את מעיל הרוח שלי ובאחת נראיתי כמו בלון ניסוי העומד על הסיפון ומאיים לעוף בכל רגע לחלל האוויר. בן זוגי והילדים נשארו יושבים בחלק הפנימי של הספינה ולא הבינו על מה המהומה בחוץ ואילו אני חייבת לחוות מקרוב את הרעיון שאני קופאת מקור בחודש יולי! ככל שהתקדמנו לעומק האוקיאנוס הפתוח כך נהיה קר ברמות שקשה להאמין. בשלב מסויים נעצרה הספינה וקייטלנד הסבירה שכעת עלינו לחפש סילון מים או להקשיב לצליל נשימות כבדות וכך נוכל לזהות היכן שוחים הליוויתנים.הסיפון התמלא בכל האנשים שהיו בפנים,כולם מצוידים כהלכה בכל אמצאי הצילום הקיימים ,מנסים לזהות משהו בתוך הערפל הכבד ששרר באזור. לפתע ראיתי משהו שחור מרים חלק גוף וצולל למים,הינה קראתי בהתרגשות וצילמתי מכל זווית אפשרית.זה היה לוויתן מסוג המפבק שהיה בלתי מרשים ולא נתן הופעה כלשהי שהצדיקה את המאמץ שעשינו לכבודו. במחנה שלנו היתה אכזבה שכן קיווינו למשהו מרגש יותר.כששיתפתי את קייטלנד בתחושה שלנו,אמרה לי שהצוות מאוכזב גם הוא ושנקבל Rain Check המקנה לנו אפשרות לבוא להפלגה נוספת מתי שנוכל ללא הגבלת זמן. לקח לנו בדיוק שנייה להחליט שחוזרים לכאן כעבור שבוע בדרך חזרה הבייתה מוורמונט.

הרגעים הקסומים מגיעים תמיד בהפתעה,בשבת לפני חודשיים בערך בעודי מזפזפת בערוצי הטלוויזיה השונים מחפשת משו נחמד נעצר השלט על הסרט 'צלילי המוסיקה' ובפעם המי יודע כמה מצאתי עצמי מייללת שוב לצלילי השיר:Edel Weiss וקולו הקטיפתי של כריסטופר פלמר.בהפסקת הפירסומות עם טישו ביד מופיעה על המסך פרסומת חביבה המציעה חופשה בלודג' הקסום של משפחת פון טראפ בעיר Stowe במדינת ורמונט.להפסקת הפרסומות הבאה כבר חיכיתי מצוידת בכלי כתיבה בציפיה לשידור חוזר של הפרסומת ואכן כך היה וכעת רשמתי את הפרטים. בסיור קצר ברשת הסתבר לי שאכן מדובר במשפחת פון טראפ המקורית עליה מבוסס הסרט האגדי צלילי המוסיקה. בשנת 1927 נישאו הברון - ג'ורג' ומריה שהפכה בן לילה לאם לשבעת ילדיו לימדה אותם לשיר ובתיווכו של כומר מקומי החלו להופיע כזמרי פון טראפ. .בשנת 1929 נולדה להם בת בכורה בשם רוזמרי,בשנת 1931 נולדה אלינור ובשנת 1939 היגרה המשפחה לאמריקה שם נולד בנם יוהנס פון טראפ, הם הופיעו תקופה באמריקה ובשנת 1942 היגיעו לוורמונט לאיזור ההרים של Stowe רכשו אדמות במתחם עליו נמצא הלודג' עד היום. בשנת 1956 התקיימה ההופעה האחרונה שלהם בארה"ב. בשנת 1959 מועלה לראשונה בברודווי המחזמר צלילי המוסיקה בכיכובה של Mary Martin באותה שנה מחליטה המשפחה להתמסר לתחום האירוח בלודג' המשפחתי בוורמונט. מידע על המשפחה וסרט תיעודי בכיכובה של מריה האמיתי אפשר לראות כאשר מתארחים בלודג' וללמוד מפיה של מריה, איך פגשה לראשונה את המשפחה,איך החליטו להינשא ועוד סיפורים מענינים.ישנם פרטים הדומים לסרט וישנם קטעים שונים ומפתיעים שאינם מופיעים כלל בסרט. בזמן הווה הלודג' המנוהל היום על ידי הנכד של מריה בנו של יוהנס ואשתו היפה מטופח לעילא ולעילא, המתקנים במקום בסטנדרטים גבוהים והניחוח אירופאי למדי. ומסביב תפארה של הרים ירוקים ונוף מדהים ביופיו. התאכסנו בגסט האוס פינתי במיקום מעולה קרוב לספא לבריכות ולמרכז הספורט. במתחם הלודג' נמצא בית קפה אוסטרי המציע מאפים מעולים אותם ניתן ללמוד להכין בסנדאות אותן מעביר השף בתשלום לאורחי המלון.הסלטים בויטרינה החזירו אותי באחת לימי ילדותי למקרר האמקור 10 שאיכסן בכל שבת את סלט תפוחי האדמה במיונז,סלט סלק עם בצל וחומץ,סלט עוף מכובס ועוד. במתחם הלודג' מגדלים פרות חומות ומדושנות גינת תבלינים ופרחים כולל Edel Weiss המפורסם שאינו מרשים בכלל כמו השיר או כריסטופר פלמר.פרטים נוספים באתר: http://www.trappfamily.com/
באחד הימים החליטו בני משפחתי לצאת למסע מאתגר המתחיל בפסגת הר מנספילד ומסתיים באגם מנספילד הנמצא בקירבת הלודג'. יצאנו לדרך בשעות הבוקר המוקדמות,ערפל סמיך כיסה את הפסגה ואני כאחת שאינה חובבת מסעות מפרכים נהגתי בדרך לפיסגה וחזרה שהייתה די קשה בפני עצמה. זוהי נסיעה בכביש אגרה 20$ לרכב ומקבלים cd עם הסברים נחמדים על הדרך ההר ועוד, הבעיה היתה שככל שעלינו גבוה כך הסמיך הערפל עד שהיה קשה ממש לראות. בראש ההר כשאני נרגשת מתקשה להאמין שהגעתי עד הלום ומשאירה את בני משפחתי בראש הפיסגה מצוידים היטב ומוכנים למסע. הנהיגה בירידה התלולה בכביש הכירכרות המתפתל והצר היתה מאתגרת למדי משום שלא ראיתי ממטר. הדלקתי את הדיסק המעצבן עם ההסברים וכשלא הרגיע אותי התחלתי לשיר בקול את 'אנא בכוח' מתוך הנחה שאם יש אלוהים הוא בטח גר באזור הזה ואולי יוכל יעזור לי להגיע בשלום.אכן עזר,בשלב מסויים התפזר הערפל והכביש הפך מסרט אימה לסתם ירידה תלולה ומלחיצה. הטיול המרגש הסתיים בטבילה משותפת בספא החיצוני בשיחה קולחת עם אורחת נחמדה מורג'יניה ששיתפה אותנו במסעותיה בעולם,הבטחנו לעצמנו לחזור למקום הקסום הזה אולי בחורף בעונת הסקי.
למחרת בדרך חזרה הבייתה התייצבנו להפלגה נוספת בקייפ קוד. הפעם זכינו ביום בהיר הרבה פחות ערפילי מה ששימח מאוד והבטיח טובות לבאות. אכן זכינו להופעות מדהימות של לוויתן מסוג המפבק שהשוויץ בשעת סעודה והפליא בגיחות מעל פני המים כשהוא פותח לוע בגודל של בריכת שחייה, היה כל כך קרוב אלינו שיכולנו לטפל בחוטים האלו שיש לו במקום שיניים. ההתרגשות היתה גדולה קייטלנד המדריכה הסבירה שאנו זוכים במחזה נדיר, כולנו התרגשנו יחד עם מלא אנשים שעמדו על הסיפון והתרגשו איש איש בשפתו. החוויה נתנה לנו כוח לצאת לדרך הארוכה והרבה הביתה לרוקוויל מרילנד ארץ השימחה שתאכסן אותנו עד החופשות הבאות עלינו לטובה.

רשמים שכתב בננו הבכור על המסלולים.

מסלול סובב אגמים – Acadia
הפארק נמצא על אי הנקרא Mount desert island, יש לפארק עוד כמה שטחים על איים אחרים אבל זה מן הסתם החלק הגדול והעיקרי שלו. האי הגדול "חצוי" לשניים ע"י פיורד המחלק אותו לשני חלקים מזרחי ומערבי, החלק שנדבר עליו הוא החלק המזרחי של האי בו נמצאת גם העיר: Bar Harbor
זהו הטיול הראשון שעשינו אחרי שינה טובה במלון ביום הראשון שהגענו לפארק..
הטיול היה בשני אגמים Lower Hadlock Pond, Upper Hadlock Pond. האגמים ממוקמים בפינה הדרום מערבית של הצד המזרחי של האי.השביל מתחיל בצד הדרומי של האגם עובר ביער לאורך האגם, אין בו קטעים קשים בחלק הראשון אבל בימים גשומים יכול להיות חלק ובוצי. לאחר הליכה נעמה בשביל לאורך האגם הגענו לצד הצפוני שלו כאשר התגלה לעיננו מפל מרשים המהווה צומת בין שני שבילים אחד היוצר מסלול מעגלי לחזור לחניון הראשי והשני מתפתל בערוץ המחבר בין שני האגמים. המסלול לאורך הערוץ מאתגר יותר ובנוי פחות טוב. ראשית אין דרך לצאת ממנו יבשים משום אופי הצמחייה בערוץ וחלקי דשא הצפים במים כמו סוג של מלכודת וכאשר דורכים עליהן נרטבים אבל זה לא שבר אותנו. כמו כן לקראת סיום ישנן שתי בררות האחת: לחצות את הנחל ולהירטב כהוגן והשנייה להקיף משמאל אבל גם שם יש מים לסיכום היה זה מסלול רטוב מאוד וממלא לא הטריד אותנו כי ירד גשם באותו היום. לאחר החצייה מגיעים לאגם העליון,המסלול מתחיל ממש יפה לאורך האגם כשגם רואים אותו טוב וגם הולכים ביער יפה על מסלול העשוי משטחי עץ צרים יחסית אז כדאי להיזהר, לאחר הקטע הזה השביל מתרחק קצת מהאגם ומגיע לגשר מעל ערוץ נחל שהוא חלק מתוך שביל אופניים – דרך סלולה בנקודה הזו טעינו והמשכנו על שביל האופניים במקום לחצות את השביל ולהגיע לשביל ההמשך מהצד השני משם מגיעים לכביש הראשי, לסיכום נהנינו מהחוויה של הליכה ביער בגשם והיה ממש נחמד.
מסלול הכוורת – Beehive – Acadia
שמו של המסלול ניתן כנראה משום שהפסגה מזכירה במראה כוורת.
המסלול מתחיל מהחניה של חוף: "Sand Beach" שם נמצאת נקודת היציאה והמסלול מתחיל בעליה קלה יחסית בערך חצי קילומטר עד שמגיעים לפיצול זו ניתן לבחור האם לטפס על ההר או להקיף מסביב ולרדת בירידה מאתגרת יותר. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה. מתחילתו של הטיפוס ישנם חלקי ברזל שתפקידם לעזור למטפסים הם דומים לסולמות קטנים.הטיפוס היה נחמד והנופים מדהימים כל עוד אין ערפל מסביב.הטיפוס הזה לא מתאים לבעלי פחד גבהים. כשהגענו לפסגה חיפשנו את המשך המסלול המוביל לאגם הנקראThe Bowl זהו אגם ממש יפה המוקף עצים ונמצא בלהב ההרים והנוף היה מדהים ובהחלט היה שווה הגיע לשם, לאחר מכן המשכנו בשביל על שפת האגם עד שנכנס למעבה היער ליד ערוץ מים זכים – מלאנו את הבקבוקים במים טעימים להפליא ומשם חזרנו לנקודת ההתחלה לחניון.
מסלול נחמד המשלב אתגריות עם נוף יפה לא ארוך מידי ובהחלט שווה.
טיולי אופניים בשבילי הכרכרות – Acadia
השכרת אופניים לחצי יום עלתה כ- 16 דולר וליום שלם 22, אנחנו הגענו מאוחר יחסית, כיוון שאי אפשר להחזיר את האופניים אחרי שעת הסגירה, לקחנו את האופניים לחצי יום + לילה מה שיוצא 21 דולר. בחרנו מסלול והתייעצנו עם העובדים בחנות על מנת לקבל חיזוק לבחירה שלנו.
שמחנו לגלות שישנם אוטובוסים הפועלים חינם ברחבי הפארק מתחילת עונת התיירות ועד סופה. לנו היה מזל והם החלו לפעול בדיוק ביום שהגענו.ישנם 7 קווים וניתן להעמיס 6 זוגות אופנים על אוטובוס אחד. לקחנו אוטובוס לאגם הנקרא Jordan's Pond , המסלול היה מאוד יפה, הוא מתחיל בעליה קצת ארוכה אבל הוא בלי ספק לא מסלול של "מיטיבי אופניים" אלא מסלול לאנשים היודעים לרכב ולא יותר מזה. לאורך המסלול נהנים מחציית נחלים, אגמים, ונופים ממש יפים. המסלול שלנו החל בצד המזרחי של Jordan Pond והמשיך לצד המערבי של Eagle Lake , בנוסף עברנו כמה אגמים קטנים ומשם הגענו עד למלון שלנו.זה היה מסלול ממש יפה, לא קשה מדי ומאוד מומלץ למי שאוהב אופניים ונוף יפה.
שייט קיאקים - זה כנראה אחת האטרקציות הנחשבות יותר של הפארק. לנו יש ניסיון קודם בשייט אבל אין צורך בניסיון כלשהו כיוון שמקבלים הדרכה במקום.אנחנו עשינו סיור פרטי עם מדריך צמוד משום שלא רצינו לצאת בקבוצה גדולה ולא מוכרת אלה בקבוצה אינטימית ומוכרת. זו הייתה החלטה מעולה שכן שכרנו קיאקים טובים עם ציוד טוב המתאים למקום והמדריך היה מאוד מקצועי.
חשוב לי לציין שהמים ממש קרים! מה שהופך את האפשרות להתהפך למפחידה עוד יותר. המדריך מבין זאת היטב ומספק הסברים טובים איך להימנע מהתהפכות ומה לעשות במצבי לחץ, מה שהיה מרגיע מאוד. הייתה נקודה אחת בה עברנו בין איים שהיו גלים יותר גבוהים והיה טיפה מפחיד אבל סה"כ זכינו בים שקט. השייט היה מהנה מאוד,זכינו לראות כלב ים קטן שוחה מה שהיה ממש מגניב,חתרנו בערפל ובשמש ועצרנו לחניה של חצי שעה על אחד האיים,לסיכום היו אלו 3 וחצי שעות בהן חתרנו לשלמות ונהנו מאוד.
וורמונט –מסלול מפלים.
הגענו לוורמונט לאזור שבחורף משמש כאתר סקי,זהו איזור מדהים והיינו במלון עוד יותר מדהים, ביום הראשון לא טיילנו אלה נהנינו מהמלון. וביום השני יצאנו בעקבות מאמר מעיתון מקומי על מסלול המפלים המומלץ גם בימים גשומים והם תוארו כמסלולים קצרים אך רטובים. המפל הראשון שהגענו אליו נקרא Moss Glen Falls זהו מפל גדול ויפה ונגלה לעינינו לאחר הליכה קצרה יחסית. ישנם כנראה מפלים נוספים אליהם לא הגענו כי הסתפקנו בזה. המפל השני נקרא Sterling Falls זהו ערוץ נחל אדמדם אולי בשל המינרלים המצויים בו, המסלול הוא אחד מדהימים שראיתי, הלכנו ביער לאורך הנחל, כל הדרך בדרך קלה מאוד ומושקעת עם גשרים והסברים לאורכה, הנחל מדהים והמפלים למרות שאינם גבוהים הם מאוד מרשימים. הנחל מתפתל בזיגזגים וקשה לתאר במילים פשוט צריך להגיע ולראות.
Mount Mansfield - Stowe
זהו המסלול הארוך ביותר שהלכנו, אורכו נע בין שבעה לשמונה מייל. נקודת היציאה שלו הייתה מהפסגה השנייה הנקראת: Nose ומגיעים אליה על דרך בתשלום Tall Road דרך תלולה ומפותלת.
לצערנו היה ערפל כבד ובתחילת המסלול לא יכולנו לראות את הנוף שהסתתר שם.
בירידה היה לנו חלק תלול אותו ירדנו בעזרת סולמות עשויים מעץ וסלעים עליהם היינו אמורים להחליק ולא ידענו את זה מראש. זהו מסלול ברמה גבוהה, מאתגר,יפה ומהנה.
המשכנו בירידה דרך היער ועד לאגם מנספילד - Mansfield Lake שזה בערך 6 מייל ואז המשכנו עוד מייל עד שתפסתי טרמפ עם אנשים טובים שהקפיצו אותי ללודג' כדי שאוכל להביא את האוטו .
טיפים
בקיץ יורדים גשמים באזורים אלו לכן כדאי להיות מצוידים במעיל גשם מאיכות טובה שיגן מפני רטיבות ויהיה נוח להליכה, כמו כן כדאי לנעול נעלי הליכה איכותיות שאינן חדירות למים.
להצטייד במים ואוכל ומפות מפורטות של המסלול,משקפת וכמובן כובעים לא לשכוח להביא כובע.

חגיגה לשוחרי אמנות ומוסיקה - Artomatic

2009-05-29T23:14:00.055-04:00

טעימה קטנה מהתערוכה המתייחסת למשפחה הראשונה באמצעות בובות אצבעות מוגדלות אשר לדברי האמן תוכלו לשחק בהן עם נכדכם עד שיבקשו מכם לא עוד..ביצוע: Richard Thompson מסטודיו: Bono Tom Studio,Inc

חגים הם לפעמים געגועים לארץ ושבועות במיוחד משום אופיו הישראלי כל כך. שותה קפה,גשם שוטף משתולל מהצד השני של החלון,מחפשת רעיון נחמד לבילוי בחג בדיוק מגיע דוא"ל מחברתי החדשה כלנית המכיל קישורית לאתר: Artomatic.
שיטוט קצר באתר מביא אותי להחלטה שזה הבילוי שלנו לחג השבועות. מדובר באירוע ענק, 275.000 סקוואר פוט המשתרעים על 9 קומות,למעלה מ- 1500 אמנים, 4 במות להופעות חיות, 4 ברים וקפטריה קטנה מאוד ומה שנחמד לגלות שהחגיגה הזאת היא ללא תשלום. האירוע נמשך עשרים ושמונה ימים ולילות ותחילתו בעשרים ותשעה בחודש מאי. השנה מתקיים האירוע בבניין מספר 55 ברחוב M בצד הדרומי -מזרחי של העיר. הוראות הגעה במטרו או ברכב תמצאו באתר המצ"ב , החנייה במקום עולה 6$ ליום. הגענו בצהרי יום שישי - יום הפתיחה מה שאומר מעט מאוד מבקרים והזדמנות לפגוש את האנשים העומדים מאחורי הקלעים. בילינו במקום שעות ארוכות,נעולים בנעליים נוחות כי יש המון מה לראות. פינות ישיבה אגב ממוקמות בפינה הדרומית מערבית בכל קומה וכן גם שרותים וברז מים לשתיה. את הסיור בחרנו להתחיל בקומה הראשונה ולטפס למעלה,אך יודעי דבר מקומיים אמרו לי שבמידה וישנם מבקרים רבים כדאי לעשות הפוך.הביקור בתערוכת הענק הזו מעניק מושג רחב והמון מידע על המתרחש בביצת האומנות המקומית. כששאלתי את פטריק אחד מהיוזמים והמפיקים של הפרויקט כיצד נולד הרעיון? אמר לי שהכל החל בגרעין של מספר אומנים שחיפשו מקום 'אורגני' , נקי משיפוטיות של מבקרי אומנות ומנהלי מוזיאונים וגלריות על מנת להציג עבודות ישירות מהאמן לקהל הרחב ולאפשר לקהל לבחור מה הוא אוהב ומה לא. הם החליטו לפנות לבעלי בנינים חדשים שזה עתה סיימו לבנות אותם על מנת להשתמש בחללים הגדולים 'הבתולים' כדי להציג בתוכם את העבודות. בתחילה היה קשה לשכנע אנשים לשתף פעולה עם היוזמה והארוע התקיים אחת לשנתיים. אך עד מהרה החל העיניין לתפוס תאוצה וכיום מעורבות בפרויקט חברה המוצאות את הבנינים עבורם. כמו כן מתקיים האירוע אחת לשנה,כך בשלוש שנים האחרונות. כאן המקום לציין שהבחירה של הבניין המסויים הזה היתה מעולה,מדובר בבניין המשקיף בין השאר על בניין הקפיטול כך שבנוסף לעבודות המרשימות, אפשר להנות מהנוף הנשקף מהחולנות הגדולים לכל הכיוונים. פטריק היה נחמד ודי פנוי באותו רגע כך שהמשכתי לשאול ,האם האומנים מצליחים גם למכור בנוסף לחשיפה העצומה, והוא השיב שבכל שנה מדווחים לו על מכירות מוצלחות אם כי מטבע הדברים אין בידיו נתונים מדויקים, כמו כן נוצרים קשרי עבודה רבים המספקים פרנסה לאומנים. האם הפרויקט פתוח גם לאמנים מארצות אחרות, השיב שהארוע נולד עבור אומנים מוושינגטון והסביבה הקרובה, אך כיום משתתפים בו מעט אומנים ממקומות שונים בעולם,בעיקר בתחומי אומנות הבמה. פטריק הוסיף שהאומנים הלוקחים חלק במקום נדרשים לשלם סכום (ממש סימלי) ובנוסף לתרום בימי עבודה במקום בשלבי ההקמה,בזמן התערוכה ובתהליך הפרוק שלה. כך שזו משימה מעט מורכבת עבור אמנים שאינם גרים בסביבה לקחת חלק בפרויקט.
מעבר לכך ציין שאומנים רבים מבקשים לקחת חלק בפרויקט ומספרם עולה בהתמדה.
אפרופו חשיפה באחת הפעמים שהתרווחתי על הספות והסתכלתי על הנוף, ישבה לידי בחורה שהאזינה למוסיקה באוזניות ורשמה רשימות. שפת גופה שידר: בבקשה אל תפנו אלי, מה שעורר את סקרונותי ומיד זרקתי הערה כללית לחלל האויר כדי לפתוח איתה בשיחה. זה עבד.כמה דקות לאחר מכן הסתבר לי שהיא סוג של סקאוטרית ותפקידה לקשר בין הגלריות והמוזאונים לבין האומנים. אכן זהו תפקיד רב עוצמה בתחום האומנות וזו הסיבה שהיא יושבת עם אוזניות ואינה יוצרת קשר ישיר עם האומנים.היא אוספת פרטים על אלו המעוררים עיניין ומעבירה לאנשים ששלחו אותה. חלק מהאומנים כבר מזהים אותה ולכן היא מקפידה לא ליצור קשר אישי כלשהו. בנוסף היא שופטת בפרויקט שנקרא: DC Shorts ,פסטיבל לסרטים קצרים העומד להתקיים בעיר בסתיו. היא סיפרה לי על שני סרטים ישראלים העומדים להשתתף בפסטיבל, אחד מהם הסרט "בדרך לתל אביב" ועל הרושם העז שהשאיר בה הסרט גם שעות רבות אחרי הצפיה בו. לאחר השיחה המרתקת עלינו לקפיטריה בקומה השביעית הנקראת על פי פרסומת במעלית:Hard Time Caffe . וכשמה כן היא, מציעים בה מגוון מאכלי צנע כמו מרק צ'ילי ,קערת צ'לי ונאצ'וס וכל מי שטועם מהמזון אכן מחכים לו זמנים לא קלים, או אם לומר זאת בעדינות קפיטרית הזמנים הקשים,אין בה כל יתרון. לסיכום מדובר בתערוכה מגוונת ועשירה,כאלף אומנים מתחומים שונים,ציור,פיסול ,צילום אנימציה ,וידאו ארט ועוד,חלקן של העבודות מענינות ומרשימות וחלקן פחות, עיניין של העדפה אישית. החשיפה למגוון רחב של עבודות המוצגות במתחם מרשים וממוזג ואם נוסיף לכך שמידי ערב מתקיימות הופעות חיות של שירה,נגינה ותאטרון והקרנות של סרטים קצרים.
כל אלו ועוד הופכים את הביקור בארטומטיק לחוויה מיוחדת במינה ומהנה מאוד וגם בילוי ראוי לכבוד חג שבועות.
כאמור הכניסה ללא תשלום כל מבקר תורם כפי יכולתו ועל פי רצונו.
בנוסף ישנה חנות למכירת מוצרים הקשורים לתערוכה במחירים סמליים- חולצות ב-5$ מאגים,דיסקים מוסיקלים ועוד.

לסיום שלמי תודות לחברתי כלנית, שהעבירה אלי את הקישורית, אותה קיבלה מחברתה,
רות קלמר-עובדיה אשר מציגה בתערוכה בקומה הרביעית.

קישור לתערוכה: http://www.artomatic.org/
קישור לפסטיבל הסרטים הקצרים: http://www.dcshorts.com/

רישיון נהיגה מקומי

2009-05-25T22:46:00.015-04:00

רישיון נהיגה מקומי מהווה את תעודת הזהות שלכם במהלך השהות בארה"ב.
אם אתם דיפלומטים עיברו לרשומה הבאה משום שאצלכם התהליך שונה בכל הנוגע לרישיון ורישוי.

אך אם הנכם אזרחים מן השורה מוטב שתעיינו בזו הרשומה יען כי עשויה לחסוך לכם זמן יקר והתרוצצות מיותרות.
ישנן דרישות סף לתושבים המגיעים עם רישיון בינלאומי שאינו אמריקאי.
שלב ראשון: מבחן אלכוהול וסמים של מדינת מרילנד - מהווה דרישה ראשונית אותה עליכם לבצע טרם הגעתם למשרד הרישוי להרשם. ניתן ללמוד את הקורס דרך האינטרנט באתר המצ"ב: http://www.marylandmva.com/AboutMVA/INFO/26200-678/26200-09T.htm
לאחר הלימוד יש לעשות את המבחן במקומות המוצעים באתר.
ניתן לבצע את הלימוד והמבחן ברצף (דרישה ל 3 שעות) גם מקומות אלו מופיעים באתר, עלות המבחן כ- 40$, לאחר מעבר המבחן תקבלו תעודה שהינכם מפוקחים וטובי לב.., עם תעודה זו יש להגיע למשרד הרישוי.
אתר משרד הרישוי במרילנד - - http://www.marylandmva.com/
ספר תאוריה - ניתן לקבל במשרד הרישוי או לקרוא באתר הנ"ל.

שלב שני:
עליכם להגיע למשרד הרישוי הקרוב למקום מגוריכם מצוידים במסמכים הבאים המהווים הוכחה לזהותכם ותושבות במרילנד.
יש להביא שתי הוכחות (עיקריות) לזהות ושתי הוכחות כתושבי מרילנד.
דוגמה לשתי הוכחות לזיהוי:
הוכחה עיקרית-דרכון+ויזה בתוקף+I-94 (הטופס שהחתימו לכם בכניסה לארה"ב)
הוכחה עיקרית-רישיון נהיגה ישראלי בתוקף (תקף כרישיון בינלאומי משום שכתוב גם באנגלית ויש תמונה מזהה).
דוגמה לשתי הוכחות כתושבים:
- חוזה דירה על שמכם.
- חשבונות ששימכם וכתובתכם מופיעים עליהם: חשמל/מים/ גז/טלפון/כבלים - אחד מרשימה זו.
פרוט ניתן למצוא באתר: http://www.marylandmva.com/Resources/DL-197.pdf

שלב שלישי: לאחר שעברתם את שלב ההוכחות...
תעשו מבחן ראייה, הצגת תעודת מעבר מבחן אלכוהול וסמים, בדיקת הויזה וצילום.
בסיום שלב זה תקבלו אישור לגשת למבחן תאוריה.
שלב רביעי: מבחן התאוריה בנוי מ 20 שאלות אמריקאיות מתוכן יש לענות נכון על 17, המבחן עשוי להיות מעצבן כמעה מעצם היותו מכשיל בשאלות פרטניות אודות חוקי מרילנד בנוגע לאלכוהול וכו', על רוב השאלות ניתן לענות בעזרת הגיון בריא על הצד המחמיר. בהחלט מומלץ לעבור על הסיפרון ולהתייחס ברצינות לחוקים המקומיים.
שלב חמישי: לאחר מעבר מוצלח של מבחן התאוריה, קובעים מועד לטסט מעשי - כן כן חזרנו לגיל -18 ...
אם ברי מזל הינכם (כמונו למשל..) תוכלו לסגור הכל באותו היום. את הטסט המעשי עושים במגרש החנייה הצמוד למשרדים.
עליכם להגיע ברכב בעל רישוי מרילנד במצב תקין (לפי מה שכתוב בחוקים הרכב לא חייב להיות בבעלותכם, אבל הייתי בודקת את זה בפועל), המבחן כולל שליטה ברכב, חניה, נסיעה לאחור וכו'. הקפידו לאותת בכל פניה ולהביט במראות (שוב לכו על הצד המחמיר).
ב ה צ ל ח ה !

טיפים קטנים

2009-05-24T14:48:00.004-04:00

עוד כמה דברים שכדאי לעשות לפני שיוצאים מהארץ.
קחו איתכם פינקס צ'קים של החשבון שלכם בארץ.
מומלץ להשאיר ייפוי כוח אצל עורך הדין שלכם, זה חוסך בעיות במידה ותידרשו לחתום על מסמך בארץ.
מילוניות - עוזרות מאוד לתלמידים וגם לכם.
מתנות קטנות עם אופי ישראלי, לא יחסר למי להעניקם.
אחת קטנה בעיניני מכולה-לפני שסוגרים אותה שימו מטאטאים מהסוג הטוב הזה של מברשות רוחמה, מגבים וסמרטוטים
את חלקם ניתן להשיג כאן אך במחירים גבוהים יותר ולא בכל מקום. משום מה האביזרים המקומיים אל אף השכלולים והגימיקים לא ממש עושים את העבודה..