אומנות לעם-גירסת קנדי סנטר

נשים אומרות לפעמים על הריון שהוא נמשך שנה ושמונה חודשים. תשאלו למה,כי החודש התשיעי כל כך קשה ועובר לאט שמרגיש כמו שנה. אותו הדבר נכון לגבי חודש אוגוסט למרות שהוא השמיני הוא מתנהג כמו תשיעי כאשר בסיומו רובנו נסבול כנראה מהפרעות קשב וריכוז קלות או קשות, מחקו את המיותר...זאת לאחר שמיצינו כמובן מגוון אפשרויות בילוי עם הילדים:
בריכה,ים ,יצירה, פיקניקים,שינה אצל חברים ,חברים אצלנו,לילה הפך ליום ולהפך...השבועיים האחרונים נראים לעיתים כמו נצח...בזכרון יעקב שלי,תמצאו מלבד אנשים טובים כמובן...מקום מפלט מעולה להעביר את הזמן באוגוסט בהאזנה לקונצרטים המתקיימים אחת לשבוע על הדשא ברמת הנדיב,פעילות מופלאה וקסומה לכל המשפחה. מצוידת ברקע תרבותי מפואר שכזה,חיפשתי לנו חלופה דומה לזה בוושינגטון הבירה. האמת, מצאתי כמה חלופות ואפילו מעולות,אותן אפרט בכמה רשומות נפרדות. הראשונה בסידרה תתייחס לכך שבקנדי סנטר מתקיימת מידי ערב בשעה 6:00 בדיוק פעילות תרבותית בחינם.
Millennium Stage at the Kennedy Center
המופעים עורכים שעה ומתקיימים בפואייר הרחב והמפואר בלב ליבו של המרכז התרבותי, אין צורך להזמין או לקנות כריטסים.אז תגידו לי יש אלוהים או מה קורה כאן. פשוט מגיעים,מתיישבים ונהנים. באתר המצ"ב תמצאו תכנית מפורטת ובה שמות האמנים ורקע כללי עליהם, ההופעות מגוונות ושונות החל בנגינה ,שירה,ריקודים ועוד. במקום ישנם כיסאות מתקפלים המסודרים בשורות לרוחב הפואייר. כדאי להגיע כחצי שעה לפני המופע על מנת לתפוס מקומות ישיבה. אם אין מקום לשבת הם מאפשרים לשבת על המדרגות מסביב לבמה או פשוט לעמוד. אלו מכם הרוצים לשלב הכרות מקרוב עם המרכז התרבותי המיוחד הזה יוכלו לעשות זאת בסיור בן שעה בערך היוצא מידי יום בשעה 4:30 אחה"צ מדלפק הקבלה, הסיור מסתיים בחמש וחצי ולאחריו תוכלו לראות את המופע היומי.
במרכז הבמה בחלק העליון ישנו כיתוב מאין גירסה של אומנות לעם נוסח קנדי סנטר: Performing Arts For Everyone האקוסטיקה במקום משובחת,התקרה הגבוהה ממנה נושרים שנדלירים גדולים המאירים ומפיצים אור וחום לכל דורש. כל אלו ועוד מהווים אכסניה מעולה לאירועים השונים לדוגמא:שפאקו דיאז יופיע ב - 30/8 פאקו נחשב לאחד המוסיקאים החשובים בספרד המופיע ברחבי העולם ומגיע לקנדי סנטר להופיע על במת המילניום סטייג' בחינם. או להנות יום קודם ממופע ריקודים ב-29/8 מתוך פסטיבל ריקוד שיערך ב-DC והרקדנים יופיעו בריקודים מתוך סרטים כמו הריקוד מתוך הסרט זוכה האוסקר: slumdog Millionair .את הקישור לעמוד הבית של המילניום סטייג' תמצאו בסוף הרשומה. כדאי לעקוב אחרי תכנית האירועים במקום ולפקוד את המקום עם או בלי ילדים ולזכות לאתנחתא קצרה משגרת היום יום. כאן המקום לציין שהמזגנים במקום עובדים במלוא העוצמה והמקום קפוא ממש,לא האמנתי כאשר מצאתי עצמי בעיצומו של אוגוסט החם הלוהט בשיאו של הקונצרט, מפנטזת על פשמינה שהבאתי מהודו כעל משהו חם ועוטף. לאחר כשעה הסתיים הקונצרט ויצאנו החוצה להפשיר מעט על מרפסת הרחבה המשקיפה על הנהר ועל העיר בכלל. על קיר הבניין חרוטים דבריו של הנשיא קנדי ובין השאר כתוב שם: "המדינה הזו לא יכולה להרשות לעצמה שפע כלכלי ועוני רוחני" וציטוטים נוספים מדבריו של הנשיא בעיניני תרבות, אתם מוזמנים לקרא ולהתרשם.את הערב המקסים סיימנו בארוחה טעימה באחד המקומות החביבים עלינו הנמצא כמה דקות מהקנדי סנטר ונושק לנהר:
Agraria Farmers&fishers, At the Georgetown Waterfront.
יש באזור זה מסעדות נחמדות בין השאר עוד אחת חביבה במיוחד: Tony & Joe's הממוקמת ממש על קו המים ומציעה תפריט בסיסי אך טעים.שימו לב בשעות ארוחת הערב מרבית המסעדות בנמל מחייבות לאכול מנה עיקרית אם רוצים להתמקם במקומות האטרקטיבים,כדאי לקחת זאת בחשבון. אפרופו חשבון החזיקו מעמד עוד מעט קט הם חוזרים ללמוד, חשבון,אנגלית ועוד ועוד ואנחנו ננסה לשחזר את עצמנו מחדש אחרי הנזקים של הלחות והחום שעשו בנו שמות.
אל ייאוש ידידי היקרים,יש ברשומות הבאות המלצות נוספות מה לעשות והיכן לבלות בסביבה הקרובה ובעלויות סבירות.
http://www.kennedy-center.org/programs/millennium/

http://www.dancedcfestival.org/

http://farmersandfishers.com/

http://www.georgetowndc.com/go/tony-and-joes-seafood-place

המלך פול שר כאן אתמול

אתמול כל הבעיות שלי נראו כה רחוקות ...
Yesterday all my troubles seemd so far away
היו אלו שעתיים וחצי בלתי נשכחות בהן עמדנו רקדנו ושרנו בהופעה חיה של פול מקרטני באיצטדיון Fedex Field יחד עם עוד 60.000 אנשים. הופעות חיות בדר"כ יקרות מאוד אך יש בהן קסם מיוחד ובעיקר כשמדובר באגדות מהלכות כמו אחד מארבעת המופלאים מלהקת החיפושיות. ההתרגשות הייתה עצומה,היה לי קשה להאמין שאני הילדה קטנה מהמושב עומדת ורוקדת כאן בהופעה חיה של הגדול באלילי נעורי.
כאשר הודיע פול מקארטני על פרוקה של להקת החיפושיות, הייתי בת עשר. גרנו אז במושב שיתופי בבית קטן עם תריסי עץ ירוקים, באותו יום הודעתי לאימי שאני לא הולכת לבית הספר כי אני עצובה מאוד. להפתעתי ובצעד לא אופיני לאימי כרכזת ועדת חינוך של המשק היא נאותה לבקשתי להישאר בבית.
כך ישבתי כל אותו היום בכיתי ובהיתי ליד החלון תוך כדי לכידת זבובים בעזרת גביע ריק של אשל אותו הצמדתי לרשת בחוזקה. גם לאחר פירוקם כלהקה היו החיפושיות הגדולים באלילי נעורנו. הכרנו את מילות השירים בעל פה ורקדנו לצלילי החיפושיות בחתונות ובדיסקו במועדון נוער של המשק. להופעה אתמול הגעתי כשאני כבר נושקת לחמישים. מצוידת בגלובולים של ארניקה ואספירין על כל צרה או מכאובים,שלא יבואו...כמובן ואולי בגלל הגיל הקדמנו בטרוף כלומר הגענו בדיוק בזמן מה שכנראה אינו מקובל במחוזות וושינגטון ואולי משום כך כאשר הגענו ופנינו להכנס לאיצטדיון נראה החניון כמתחם מנגל ענק סוג של פארק הירקון. אנשים רבים סעדו את נפשם ושיחקו במשחקי חברה שונים לא נראו ממהרים להיכנס למתחם. ואכן החלה ההופעה באחור די רציני של כמעט שעתיים אבל מי זוכר הכל נשכח במהרה כשעלו מקרטני ולהקתו על הבמה. כאן המקום לציין את הנגנים המעולים המלווים אותו, שרובם צעירים ממנו בהרבה שנים,אך מוכשרים אחד אחד ושותפים מלאים להצלחה, כל אחד בדרכו צובע את המופע בכישרון ענק יחד עם זאת ברור מי כאן הגדול מכולם. כשהחל לשיר נכבש ליבי באופן מיידי, קולו עדיין חזק ועוצמתי ולמרות גילו הלא צעיר כל כך : שישים ושבע, ניכר שהאיש מצויד בכריזמה אשר בכוחה להגיע לליבו של כל אחד ואחת משישים האלפים שישבו ועמדו בקהל. הוא משלב בהופעתו יכולות מופלאות וכישרון של כוכב ענק ומאידך עושה הכל בצניעות מעוררת פליאה ובעיקר הערצה.
השיר הראשון היה: Baby you can drive my car כשברקע על המסך שמאחוריו מרצדות תמונות מתוך סרטים של החיפושיות,השיר הראשון טען אותנו באנדרנלין שהספיק לכל המופע וגם אחריו. בקטעי הקישור בין השירים,מדבר מקרטני עם הקהל במבטא אנגלי כבד באינטימיות נעימה שלא בהכרח עוזרת להבין מה בדיוק הוא אמר אבל זה חלק מהחן ותחושת השייכות -סוג של שכונה. עיניו המאירות מעידות על כך שבנפשו נשאר עדיין נער אנגלי מליברפול שפסגת שאיפותיו היתה להצליח בלונדון. כשפול מקרטני דיבר הרגשתי כאילו הוא מדבר רק אלי ואין לי ספק שכך הרגיש כל אחד ואחת בקהל.
הוא סיפר לנו שבזמן ההופעה הוא מכריח את עצמו להתרכז במילות השירים ולא בשלל השלטים המתנופפים לעברו מכיוון הקהל.קשה לי להתרכז כשמופיע פתאום שלט מולי האומר: "היי פול אימא שלי ראתה אותך בשיקגו בשנת 66 ועוד..." חשתי שותפה מלאה לחוויה שלו וזה כנראה סוד הקסם שלו בנוסף לחוש הומור אנגלי מפותח,צניעות והכרת תודה ענקית מחבקת ובלתי פוסקת לקהל שלו. בכתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט שהכותרת שלה הייתה: At 67 Sir Paul is Just Letting It Be
בין השאר נכתב שם שמקרטני לא מתעסק יותר מידי באגדה המרחפת סביב שמו אלה בעשייה מוסיקלית. כשנשאל על זה השיב שהוא עסוק כל הזמן בלחיות את עצמו ולא בהעלאת זכרונות. סיפר שנסע יום אחד באוטובוס במנהטן ואישה שהבחינה בו מקצה הרחוק של האוטבוס שאלה אותו אם הוא פול מקרטני,כן השיב לה בשקט והציע לה לשבת לידו במקום לצעוק ולעורר מהומה. וכך מצאה את עצמה האישה, יושבת ומשוחחת איתו למשך כמה בלוקים עד שירד ונעלם בין ההמון במידטאון מנהטן. אין בהופעתו של מקרטני גינונים מיותרים. במהלך המופע הוא מחליף כמה סוגים של גיטרות ומידי פעם עולה לנגן בפסנתר, אבל האמת שהוא לא זקוק ליותר מזה. הוא לא צריך לרקוד,להצחיק או להרשים בשום דרך,הוא שר לנו ישר לתוך הלב ועושה זאת באופן הכי מדויק שיש. במהלך המופע הקדיש מקרטני שירים לשניים מחבריו לחיפושיות שהלכו לעולמם. שיר אחד לג'ון לנון, Give peace a chance אשר במהלכו נראו תמונות עם סמל השלום שהחזירו אותי באחת לשנות נעורי,לסרט ההיפית שקשרתי מעל הפוני והשיער הארוך,לחולצות הבאטיק עם הסמל השלום ולמכנסי הפיל...היה כיף שרתי,רקדתי והייתי מלאת שמחת חיים ותקווה לשלום.שיר נוסף הקדיש לחברו ג'ורג' הריסון - Something וכשהבחנתי שאישי היקר הנושק גם הוא לחמישים, צמוד למשקפת שהביא איתו כדי לראות את הבמה מקרוב-יותר מאשר אלי, הזכרתי לו לרגע מה השיר הזה עשה לנו פעם...וכך נזכרנו, התחבקנו רקדנו יחד והיינו בעננים. את השיר הבא הקדיש פול ל'ברק' כפי שכינה אותו, והכוונה היתה כמובן לנשיא ברק אובמה ואמר שהוא מקווה שהנשיא ורעייתו מקשיבים עכשיו והקדיש את השיר - Michelle ma bell למישל אובמה. הוושינגטון פוסט כתב למחרת שהנשיא ומשפחתו נופשים כעת בקמפ דיוויד ובכך הזימו את השמועה שהיו בתאי המכובדים בזמן ההופעה.שיאו של הערב אם ניתן בכלל להגדיר שיא מתוך להיטים רבים כל כך ,היה במהלך השיר - Live and let die כאשר מקרטני ניגן בפסנתר ושר ובמהלך השיר פרצו להבות אש על הבמה וזיקוקים שהקפיצו את הקהל לאקסטזה של התלהבות מצמררת ממש. חשתי ברווזים בכל הגוף מרוב התרגשות, הסתכלתי סביבי, האיצטדיון היה מלא לחלוטין באנשים בכל הגילאים שרים מתחבקים ורוקדים, כולם היו נלהבים, היה זה מחזה מדהים.
לפנות בוקר חזרנו הביתה,צללתי למיטה ולמחרת עסקתי בהשלמת שעות שינה,פינוק לרגליי הכואבות ונזכרתי בהתרגשות
איך רק אתמול נראו כל הבעיות כל כך רחוקות...רק אתמול.