סתיו בניו יורק

אחד היתרונות הגדולים במגורים ברוקוויל מרילנד הוא ללא ספק הקירבה לניויורק. כמה שעות נסיעה באוטובוס, ברכבת או שעת טיסה והופ אנחנו כאן בתפוח הגדול שיש בו הכל. יצאנו לדרך בסוף השבוע שעבר בחברת האוטובוסים : Vamoose הנסיעה עברה ללא עיכובים עד הכניסה לעיר בשעות אחר הצהריים שם בילנו זמן רב בפקקים עד שבשעה טובה נפלטנו מהאוטובוס אל מול המדיסון סקוואר גרדן המפורסם,משם נסענו למלון מנספילד Mansfield הנמצא בקירבה לטיימס סקוור. במלון גילינו שכל מה שהובטח לנו על ידי הסוכנת הנחמדה מחברת Magellan Travels הסתבר כאמיתי. המלון עבר שיפוץ בשנת 2007 והדבר ניכר בכל מקום. החדר היה קטן במימדיו כמו רוב החדרים שאנחנו מכירים בניויורק,יחד עם זאת שופץ בטוב טעם,רצפת עץ חומה, מצעים רכים,סבונים בניחוח רענן של ניקיון במקום מחנק ושטיח עבש שהכרנו ממקרים קודמים. בקומת הכניסה ישנו חדר אורחים המציע לאורחים קפה ותה באווירה ביתית למול האח המבוערת. את ניו יורק פגשתי לראשונה בגיל 21 ,התגוררתי אצל משפחה בניו ג'רסי השכנה לשם הגעתי כדי ללמוד אמנות ולעבוד, נשארתי כמה חודשים וחזרתי לארץ. בפעם השנייה הייתי בת 25 וזכיתי להתגורר בדירת סטודיו המשקיפה על הנהר. הניגוד החריף בין הכרך הגדול עם קצב החיים המטורף לבין המושב הפסטורלי בו גדלתי עד אז כבשו את ליבי ומאז אני שבויה באהבה ובקיסמה של העיר המופלאה והתוססת הזאת. למחרת יצאנו ביחד עם כמה זוגות נוספים לסיור גלריות בצ'לסי הקסומה. את הסיור הדריך בכישרון רב יונתן אולמן,סטודנט לאומנות הלומד ב- School of visual arts . יונתן בחר לחשוף אותנו למגוון מרתק של אומנים וליווה את התערוכות בהסברים ממצים ומרתקים על כל אמן,ייחודו ואיך כל אלו באים לידי ביטוי בעבודותיו. הוא עשה זאת בנועם ובחן, מה שהפך את חוויית הסיור למיוחדת במינה. התערוכה הראשונה שביקרנו בה היתה : Bodies of light -by Bill Viola עבודות אלו של ויולה מתייחסות לרגע בו אדם או חפץ עוברים שינוי לא רק על ידי גורם חיצוני כמו מים או אור אלה שינוי פנימי מהותי ועמוק. כדאי להתרשם מאתר המוצרף כאן וכמובן להגיע לתערוכה. משם עברנו לתערוכה המציגה עבודות עכשוויות של האמן : David Hokney עבודות גדולות מימדים בהשראת נוף ילדותו ביורקשיר שבאנגליה. בתהליך העבודה יוצא הוקני לשטח על מנת לתפוש את הרגע בו מתרחשים הדברים ועושה זאת על ידי רישום בפחם. לאחר מכן נכנס לסטודיו על מנת לתת את החותם הצבעוני המיוחד והמפורסם שלו. התערוכה של : Matthew Ritchie הפגישה אותנו עם שילוב בין פיסול ועבודות וידאו שהיה מעניין ומרתק. לתערוכה המציגה את פסליה של : Carole Feuerman הגענו 'דרך הרגליים' פשוט עברנו במקום בדרך לפארק ונעצרנו נוכח הפסל המרשים של השחיינית הנשענת על פנימית הגלגל. בשעה שהגענו למקום ירד גשם שהשתלב באופן מופלא עם הטיפות המפוסלות על גופה של השחיינית. קרול פורמן,פסלית היפר ריאליסטית המנסה בעבודותיה להמחיש דמות אידיאלית גברית או נשית. היא מפסלת בעבודת יד ויוצקת בשרף ולאחר מכן צובעת בצבע שמן. המים מהווים מוטיב מרכזי בעבודותיה ואכן זה נפלא לחוש את הטיפות המפוסלות על גופה של השחיניות. התערוכה האחרונה היתה חווייתית במיוחד. מדובר בעבודותיו של הפסל: Richard Serra האחת נקראת: The blind spot והשנייה Open ended . במבט על נראות העבודות כשני שבלולים אליפטיים כאשר האחד צר יותר מהשני. יונתן סיפר לנו על האמן ותפישת עולמו והיה קשה להתחבר ולהבין לעומק את דבריו עד הרגע בו נכנסנו פנימה ודי מהר חשתי נטיה מוזרה של הגוף לכיוון הקורה שכללה קצת קלסטרופוביית 'דור שני', הרי מדובר במעברים צרים לעבר יעד בלתי ידוע...לקראת הסוף יכולתי לחוש את האוויר הלכוד בין הפלטות החלודות הדוממות וקשה שלא היה להתרשם ולהתרגש נוכח הגודל העצום הממלא את החלל הדומם ויחד עם זאת חי ונוכח כל כך. באתר שצרפתי יש סרט וידאו הממחיש מעט ויזואלית לפחות את האמור כאן. לסיום הסיור המוצלח והמרתק לקח אותנו יונתן לפארק חדש שהוקם לפני כשלושה חודשים: Highline Park הנמצא גם הוא בשכונת צ'לסי במרחק הליכה קצר מהגלריות. הפארק הוקם על מסילה שנבנתה בשנת 1930 מעל לצומת מסוכנת על מנת למנוע תאונות בין המכוניות לרכבת המהירה. בשנת 1980 פסקו הרכבות לעבור במסלול זה ובשנת 1999 החליטה עיריית ניויורק להרוס את המסילה. התארגנות של תושבי השכונה והקמת קבוצה ששמה לעצמה למטרה לשמר את האתר ההיסטורי ואת הטבע המיוחד הקיים בו והצליחה לאחר מאמצים רבים למנוע את ההריסה ולקבל את תמיכת העיריה. בחודש יוני האחרון נפתח הקטע הראשון של הפארק למבקרים. המעצבים של הפארק עשו עבודה מדהימה לדוגמא בנו אמפי תאטרון הפונה לרחוב בו יכולים המבקרים לשבת ולצפות במתרחש ברחוב כבהופעה חיה. השאירו את הטבע הפראי,בנו שבילים מיוחדים וספסלים המזמינים את המבקרים לבלות זמן איכות בפארק לאחר שהצטיידו בכריך,עוגה וקפה מ- Chelsea Market השוכן ממש מתחת לאחד הגרמי המדרגות והמעלית המובילים לפארק. לאחר הסיור המרתק שמחנו לגלות את השוק המקסים הזה ולהנות מקפה מהביל ופשטידות טריות ואף קנינו עוגות של מכשפות לקחת הביתה.השוק השכונתי הקסום הזה, תוסס צבעוני וטעים למדי,ישנן מאפיות, בתי קפה וחנויות שונות,נגנים בהופעה חיה והכל מעוצב לעילא מה שיוצר אווירה חמה ומיוחדת במינה. בערב התכנסנו במסעדת בשרים ברזילאית המציעה שפע בלתי יאומן של שיפודי בשרים ותוספות טעימות אשר בשילוב עם הקייפריניה המפורסמת, כל אלה היו הכנה נפלאה למחזמר שיער - Hair אליו הלכנו לאחר מכן. המחזמר היה מהנה ביותר,היה כיף גדול להיכנס במנהרת הזמן לשנות השבעים באמצעות שחקנים יפים ומוכשרים ושירים מוכרים היה זה סיום מעולה ליום נפלא.למחרת חזרנו הביתה לארץ השימחה עמוסי חוויות בטעם של תפוח גדול עסיסי ומתוק.

חברת מגלן- http://www.magellanvacations.com/
מלון מנספילד - http://www.mansfieldhotel.com/
השוק בצ'לסי - http://chelseamarket.com/
פארק מסילת הרכבת - http://www.thehighline.org/

ביל ויולה- http://www.jamescohan.com/exhibitions/2009-10-23_bill-viola/

ריצארד סרה - http://www.gagosian.com/exhibitions/2009-10-27_richard-serra/#/videos/1/
קרול פורמן -
http://www.thegreatnude.tv/blog/2009/10/carole-feuerman-jim-kempner-fine-art/

מטיו ריצ'י - http://www.andrearosengallery.com/artists/matthew-ritchie

יונתן אולמן -
http://mfafineart.sva.edu/current_students/CS_10_ullman/yonatan_ullman.htm

עפרי כנעני עליה קיבלנו המלצות חמות לסיור גלריות ומשום שלא התאפשר לה בתאריך זה, יונתן החליף אותה.

http://ofricnaani.com/

חברת האוטובוסים- http://www.vamoosebus.com/

המסעדה הברזילאית- http://www.churrascariaplataforma.com/
עוגיות מכשפות - http://www.fatwitch.com/FWBlocation.html

Foto Week DC

...זה עתה גיליתי את מצלמת הלאיקה .היא נעשתה לשלוחה של העין שלי ומעולם לא נפרדתי ממנה מאז מצאתיה. תרתי את הרחובות במשך כל היום ,חש במתח רב ונכון לעוט על הטרף,מתוך החלטה "ללכוד" את החיים-לשמר את החיים בעצם התחוללותם. מעל הכל התאוותי לתפוס את המהות כולה,במיסגרתו של תצלום אחד ויחיד,של מצב מסוים שהיה נתון להתפתחות לנגד עיני ממש" אנרי קרטיה-ברסון 1908-2004 . הציטוט לקוח מתוך סיפרה המרתק של סוזאן סונטאג: הצילום כראי התקופה, איתו בחרתי לפתוח עבודת תחקיר שכתבתי בנושא נוסטלגיה צילומים ומחשבות.
צילום וצלמים מרתקים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי,אולי זו ירושה מסבא שלי שהיתה לו חנות צילום באיטליה והאלבום החום שהכין לאימי מלווה אותי עד היום, או מהדוד שלי בנימין אשר למד צילום באונבירסיטה העיברית ותעד את ילדותנו בכישרון רב באופן מיוחד וקסום. מכל מקום נראה לי הגרעין היה אז ונשאר אותו הדבר; הצלם הינו סוג של צייד המונע מתוך רצון לתפוס ולשמר את הרגע, ואילו הצילומים מהווים חלק מחוליה בשרשרת חוויות שאנו צוברים במהלך השנים המשמשים אותנו כעוגן של אמת צרופה בים הסוחף של חיינו המשתנים במהירות עצומה בהווה ולעתיד לבא. לאחר הפתיחונית הארוכה,אפשר להבין מדוע לכדה את עיני מודעה אודות : .Foto Week DC שבוע צילום בוושינגטון הבירה הנועד לחגוג ולפאר את עולם הצילום. מאחורי האירוע עומד אירגון ללא כוונות רווח שמטרתו השניה היא לעורר את הציבור ליופיה וייחודה של וושינגטון הבירה. זו השנה השנייה בה מתקיים האירוע שבליבו תחרות צילום נושאת פרסים הניתנים ב-12 קטגוריות צילום שונות. ועדת השופטים התכנסה ב-3/11 והחליטה על הזוכים אשר את עבודותיהם ניתן לראות באתרים שונים ברחבי העיר. האירוע מתקיים במהלך השבוע שבין ה-7-14 לחודש נובמבר. את כל הפרטים אודות התערוכות,הרצאות וכיצד ומתי אפשר להרשם לתחרות שתתקיים בשנה הבאה,תוכלו למצא באתר המצ"ב. חמישה מוקדים מרכזים של התערוכה נמצאים בשכונת ג'ורג'טאון הנפלאה. במרכז הראשון מוצגות תערוכות צילום מקובה ורוסיה וכמו כן מתקיימות הרצאות במהלך היום עד שש בערב. בשעה שש בערב החל פרויקט שנקרא: Night Vision אשר בו יכול כל מבקר לקחת חלק, כאשר עליו להביא צילום שצילם בעיר החל מהשעה שש בערב ולהגיע איתו למרכז מספר 1. שם ישנן עמדות מחשב בהן ניתן להוריד את הצילום,לקבל ייעוץ מקצועי בעריכה והצילומים הנבחרים יודפסו ויתלו בפואייר. האווירה במקום מדליקה וכוללת DJ ,חטיפים וקפה והבטחה של: צילומים,אנדרלנין וקפאין בשפע לתוך הלילה.
במרכז מספר 3 מוצגות עבודות מעיראק במסגרת: Iraqi Voices - Curated by Lucian Perkins וכמו כן פרויקט: Thy Brothers' Keeper - Curated by Geno Rodriguez במסגרתו אפשר לראות צילומים של אילן מיזרחי ,צלם עיתונות ישראלי המציג עבודות על הפלאשמורה.התערוכה מעניננת מאוד,עם זאת חלק מהצילומים קשים מאוד לצפייה ולנשמה.
בסיום הערב חיפשנו מקום נחמד להפוגה קלה ומצאנו באזור בית קפה אוסטרי חביב בשם: Leopold's בו אפשר להנות מסלטים,מאפים וכריכים באווירה נעימה וטעימה. האתר של בית הקפה מצ"ב בסוף הרשומה. למחרת ביום ראשון השאירו אותי בן זוגי והילדים ברחוב 14 והמשיכו למשחק NBA באיצטדיון Verizon לצפות בקוסמים של וושינגטון ואילו אני שמתי פעמי לתערוכה על דרום אפריקה. זהו פרויקט הנקרא: Life and Soul , Portraits of women who move South Africa. התערוכה מענינת וטובה הן נוכח התמונות והן בשל השקפות עולמן של הנשים המיוחדות הללו, היתה זו חוויה קסומה ומעוררת השראה. יצאתי משם במצב רוח מרומם לכיוון רחוב 8 בין H -G להבדיל,יצאו בן זוגי והילדים מאוכזבים למדי מ"הקוסמים" שנחלו הפסד ביתי צורב לאנשי השמש של פיניקס,אולם התנחמו מעט בכך שכל שהיה עליהם לעשות על מנת לפגוש אותי בתערוכה,היה לחצות את הכביש ולהגיע לגלריית :Edison's Place לתערוכה בשם: Fotobama וכשמה כן היא, סובבת התערוכה סביב מסע הבחירות והזכיה של הנשיא אובאמה. זהו מקום בו יכול כל אחד מאיתנו לזהות עד כמה הצילום מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו, מהזיכרון האישי שלנו הנשען לעיתים קרובות על צילום שנצרב בתודעה והופך לחלק בלתי נפרד מהחוויה האישית שלנו. התערוכה השכיחה במעט את טעם האכזבה מהמשחק אולי משום שרואים בה את הנשיא מנתר לגבהים חדשים,חותר לשלמות ובוכה כשמדבר על סבתא שלו שניפתרה בסמוך לבחירות.
אולי אין זה משנה באיזו קלות לוחצים על כפתור המצלמה הדיגיטלית, או כמות התמונות שנצברו במהלך השנים בפורמטים השונים,ממילא איש מאיתנו אינו מסוגל להכיל את האוקיאנוס הויזואלי העצום הזה העומד לרשותנו. לעומת זאת נראה לי שדווקא כמה צילומים בודדים מודפסים ומסודרים באלבום הם אלו שבעתיד יעזרו לנו לספר את הסיפור האישי המשפחתי למעננו ולמען הדורות הבאים.
* הדייג שמכה בתמנון: Fernando Moleres
* הלוחמים: Guy Tillim
*צילומי הפלאשמורה: אילן מיזרחי.
*שלושת הצלמים האלו מציגים כחלק מפרויקט: Thy Brother's Keeper
*הג'ינג'ית והפורטרט האישי - צילום של : Olya Ivanova מרוסיה.
*נשאית האיידס המחזיקה אדמה- Prudence Mabele מדרום אפריקה.

*האישה עם הקוקו והמראה: Adelaide Tambo - דרום אפריקה

*האימא והבת: Mamphia Ramphele - -דרום אפריקה

*הנשיא בוכה כשמדבר על סבתו שהלכה לעולמה בסמוך לבחירות: Alex Brandon

*הנשיא 'חותר לשלמות' בחופי סנדי ביץ' בהונלולו אשר בהוואי : Alex Brandon

אתר התערוכה:
http://www.fotoweekdc.org/index.asp

*צלמים המעונינים לקחת חלק בתחרות שתתקיים בשנה הבאה מוזמנים להיכנס לאתר המצ"ב,ללחוץ על: Awards ולקרא את כל הפרטים אודות תנאי ההשתתפות בתערוכה.
http://www.fotoweekdcawards.org/

http://www.kafeleopolds.com/ - קפה לאופולד'ס

תעלול או תגמול

אומרים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחדים, היא לפחד. זו הסיבה שילדים אוהבים סיפורים מפחידים ואף מבקשים לשמוע אותם מספר פעמים. הם חשים את הפחד ומתגברים עליו, מה שמותיר אותם בתחושת ניצחון וסיפוק. אנחנו לא חוגגים את ליל כל הקדושים- Halloween יען כי גירוש רוחות ושדים אינם חלק ממנהגי חיינו, יחד עם זאת אנו משתפים פעולה עם המסורת הקשורה למנהגי החג ומחלקים ממתקים לילדים הצעירים המתדפקים על דלתינו בערב זה. ליל כל הקדושים נחגג מידי שנה בסוף חודש אוקטובר, 31/10 ומקורו במנהג שהחל בתקופת הקלטים שחיו בסקוטלנד,אירלנד ואנגליה. על פי המסורת מקובל היה להאמין שבלילה הזה, עולם הרוחות קרוב מתמיד לעולם החיים, הרוחות שואפות לחזור לבתים בהם גרו לפני מותם,זאת על מנת לנסות לחזור לחיים. כדי למנוע זאת מהרוחות ולבלבל אותן, נהגו האנשים להתחפש בתלבושות מפחידות של רוחות ושדים כשהם מחזיקים בידיהם לפידים בוערים. עם השנים עברו מנהגי החג שינויים ותוספות: הלפידים הבוערים: הפכו לדלועים חלולות במרכזן מגולף פרצוף מפחיד ובליבן דולקת מנורה. כמו כן נוסף המנהג של 'תעלול או תגמול' - Trick Or Treat שמקורו באנגליה, שם נהגו שלא להעניש את הילדים שהיו עושים מעשי קונדס בלילה זה ומאידך לתגמל אותם בעוגה קטנה שניזרקה ישר לתוך הפה. בשנת 1995 כשהגענו לכאן לראשונה היו ילדנו בני שבע וארבע. כאשר הגיע היום הם ביקשו להשתתף בחגיגה,כמו שאר הילדים בשכונה. כמובן שלא התעלפתי משמחה נוכח הרעיון החדש,אך רצינו לאפשר להם להרגיש חלק מהחוויה השכונתית. עליכם להכין תעלול, אמרנו להם בטון רציני בתקווה שאולי ישנו את דעתם. נהפוך הוא, הם ישבו בסלון והתאמנו בקפידה על התעלולים אותם יבצעו באם יתבקשו. בליל ה- 31/10 יצאו השניים מחופשים היטב ומצוידים בדליי פלסטיק כתומים בצורת דלועים מגולפים על מנת לאחסן בהם את הממתקים הנחשקים. הרחוב היה חשוך מהרגיל ואישי היקר צעד מאחוריהם כ'רואה ואינו נראה' זאת כדי לשמור על ביטחונם או במילים אחרות, בגלל שהייתי לחוצה מהרעיון כמובן. השכנים החביבים בראותם ילדים צעירים נלהבים, גילו חביבות יתר וחלקם אף ביקשו תעלול,לאחר שבוצע התעלול לשביעות רצונם, זכו הבנים גם לאסוף ממתקים. לאחר סיבוב קצר בשכונה, חזרו הבנים הביתה כשהם צוהלים וטובי לב. פשטו התחפושות,הפכו את הדלועים עמוסי הממתקים על השטיח על מנת לבחון מקרוב ובאור, את השלל הרב שהיה ברשותם. אכן רב היה השלל בדליים הכתומים, היו שם מינים של סוכריות צבעוניות מהסוג הקשה שאם אין סבלנות למצוץ אותן אזי מכרסמים לקול חריקות השיניים המסכנות,סוכריות טופי קשות ובלתי לעיסות ושלל יצירות כימיות עטופות באשליה מתוקה.
מה שהביא אותי לחשוב שאולי רופאי השיניים בכבודם ובעצמם הם הרוחות המודרניות העומדות מאחורי החג המוזר הזה... בימים אלו עברה מסורת החג שיפוצים קלים שאין להם קשר לרוחות ושדים, אלה לעובדה שמאז האחד עשר בספטמבר אנשים באמריקה חוששים מאוד בכל הנוגע לביטחנם האישי ובעיקר כשמדובר בילדים. הפעם ההורים היו צמודים לילדיהם חשופים באור תוך שמירה 'אישית לוחצת' ,לא היה כל ניסיון להסתתר כמה צעדים מאחור. בנוסף הילדים היום כל כך בישנים וחלקם שכחו אפילו לומר: 'טריק או טריט' אלה פנו באופן ישיר לקערת הממתקים,חייכו והמשיכו בדרכם. לאחר האכזבה והשיממון מאווירת החג הדהויה הרדומה משהו שנפלה על שכונתנו ומשום שהסתבר לנו ערב קודם מחברים על כך שישנו רחוב אחד באזור בו חוגגים 'הלואין למהדרין' יצאנו לכיוון הרחוב על מנת לחוש את אווירת החג.
שמו של הרחוב : perry והוא נמצא ב- Kensington. שמחנו לגלות שגם בימנו יש אנשים יצירתיים,משקיענים הרואים בחג הזה בעיקר הזדמנות נפלאה לתקשר עם השכנים במובן החיובי והשמח של המילה. שאלתי אחת מבעלות הבתים בשכונה ,מתי החל המנהג הזה ברחוב,היא השיבה שלפני חמש עשרה שנים בערך החלו שתי משפחות להשקיע בקישוט הבתים בליל כל הקדושים. כעבור שנה השקיעו שתי משפחות נוספות וכך נוצרה ביניהן תחרות סמויה. ברגע שהחלו אנשים מבחוץ לגלות סקרנות ולהגיע להתרשם מההתרחשות, החליטו תושבי השכונה להתארגן ולשתף פעולה ומאז נשמרת המסורת הנחמדה.
היום מבקרים ברחוב אלפי אנשים במהלך כמה שעות,הרחוב נסגר לתנועה והילדים המגיעים לשם כדי לעשות טריק או טריט זוכים בחוויה מדהימה הכוללת מבוכים המלווים בצלילים של צרחות והבהובי אורות מכל הכיוונים. זו התנסות חביבה לילדים שעולמם הוירטואלי לעיתים עשיר מהעולם האמיתי לחוות פחד מוחשי ואמיתי באווירה שכונתית. הבת שלי שהייתה במקום עם חברים מהכיתה סיפרה לנו שנכנסה למבוך שהיה בכניסה לאחד הבתים,שם היה חושך מוחלט ולפתע פתאום הרגישה יד שתופסת אותה וממש נבהלה, בבית אחר נחתו עליהם עכבישים מהתיקרה ובאחר היו אנשים מחופשים לבריטני ספירס ומייקל ג'קסון שהתנהגו ממש כמוהם. מדובר באירוע מהנה ונחמד עבור הגדולים והקטנים המשוטטים ברחוב וכן עבור אלו הגרים בבתים. זהו פסטיבל שכונתי חביב שזכה לכינוי : Scary Perry. עוד על הרחוב ,אנשיו המיוחדים וההשלכות האירוע על הקהילה תוכלו לקרא בכתבה המצורפת.http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2005/11/04/AR2005110400912_2.html

לסיכום נראה לי שבימים אלו עת ילדנו דבוקים לעיתים לכיסאות, מסמסים בכמויות והמשמעות של גירוש שדים ורוחות כבר התפוגגה לה מזמן, מדובר בעיקר בהזדמנות פז עבור הילדים להתחפש קצת ולשוטט ברחובות,לדפוק על הדלתות ולומר:"טריק או טריט" או שלום, הזדמנות לחוות פחד אמיתי ומוחשי, להתגבר עליו או במילים אחרות- לחוות אחת לשנה תחושה של שכונה במובן המסורתי והחביב של המילה.

ארץ היין של מחוז קולומביה

חגיגות היין באזורינו מתקיימות מידי שנה בחודשים ספטמבר,אוקטובר,רשומה זו אף כי באה מעט באיחור עוסקת בדרך היין באזור dc כך היא נקראת למרות שנמצאת במחוז לאודן Loudoun County אשר בוירג'יניה. מדובר בשכנה חקלאית באופיה,שופעת כרמים,מטעים וחוות מסוגים שונים. זהו הסיבוב השני שערכנו באזור. לסיבוב היקבים הנוכחי יצאנו עם חברים מצוידים בהמון מזל מהמפיק הגדול של מעלה שדאג לנו ליום נפלא של שמש סתווית מפנקת שעובדת נפלא עם יינות טעימים ומוסיקה חיה. היקב הראשון אליו הגענו נקרא: Breaux Vinyards ונמצא בעיירה בשם : Purceville בוירג'יניה. מדובר ביקב משפחתי בבעלות E. Paul Breaux, Jr המנוהל על ידי בני המשפחה השונים. מדובר ביקב פופולרי ועטור פרסים. הגענו בחצות היום, הדרך ליקב עוברת בכרמים עמוסי אשכולות אדומים ולבנים שטרם נבצרו וכנראה שאם לא נבצרו עד כה, ישמשו את היינן להכנת יינות קינוח. בתוך מבנה חמים ומסביר פנים מתקיימות טעימות יינות לקהל הרחב, ניתן לערוך טעימות בעמידה ליד הדלפק במחיר של בין 5-10$ או לבחור בקבוק ולשבת בחוץ סביב שולחנות חביבים מול הנוף הכפרי. אגב הם לא מתנגדים להכנסת כריך מהבית כל עוד לא תעזו להכניס יין או אלכוהול כלשהו מיקב אחר. בחרנו בקבוק:2007 Viognier שזכה במדליית זהב ב: 2008 Riverside International Wine Competition ,אליו צרפנו בגט חם שזה עתה יצא מהתנור וקממברט משובחת. בחצר היפה המשקיפה על הכרמים ישבנו ומזגנו את הנוזל הזהוב לכוסיות. היין יבש עשוי מענבי הויונר שמקורם בדרום צרפת,ארומטי,פירותי ונעים בדיוק במידה הנכונה לפתוח את היום. זו היתה הפתעה נעימה,בסיור הקודם שערכנו ביקבים באזור,זכינו לאירוח מקסים ויינות בינוניים,כאן נחמד לגלות שאפשר לשלב בין השניים.למי שתוהה למה בחרתי ביין לבן,התשובה היא שזו ההתמחות של היקב וזה פשוט טעים. על מושגים בסיסים בעולם היין ארחיב מעט בהמשך. היקב משתתף בחגיגות היין הנערכות בחודשים ספטמבר ואוקטובר וכוללות ,מוסיקה חיה,סיורים בטרקטור רתום לעגלה בה יושבים האורחים על חבילות חציר ויוצאים לבלות בכרמים. החיסרון היחיד שמצאתי במקום הזה הוא שלא צילמתי משום שהבטריה במצלמה שלי שווקה. את התמונות מיקב זה הורדתי מהאתר. היקב מציע אירועי גיבוש לחברות, בילוי פופולרי מאוד בימנו בו ניתן לשלב סיור וטעימות יין בחדר ארועים פרטי,מומלץ מאוד. על אלו ועוד תוכלו לקבל פרטים באתר המצ"ב:ww.breauxvineyards.com/en/the-estate .
משם יצאנו ליקב: Bluemount Vinyard הנמצא בעיירה : Bluemount במרחק נסיעה קצר מהיקב הראשון,בשעה שהגענו לבלו מאונט כבר היתה החגיגה בעיצומה המבנה בן שתי קומות היה עמוס מבקרים בכל הגילאים. מזלנו שוב האיר פנים וזכינו לתפוס שולחן במקום טוב באמצע,מול הנוף המרהיב. היקב יושב על גבעה בגובה 970 פיט והנוף הנשקף ממנו במיוחד בעונה זו של הסתיו כשהעלים הסמוקים בוהקים בשלל גוונים. היקב הזה צעיר יחסית והוקם על ידי שותפים צעירים בוגרי עולם ההיטק מה שניכר בכל פינה,המקום תוסס,מלא בצעירים קולניים ומשפחות עם ילדים קטנים. האירוח כולל מאכלים מתוצרת מקומית מחוות באזור וגם כאן מאפשרים להביא כריך מהבית או עוגה אם הגעתם לחגוג יומלדת לדוגמא,רק לא אלכוהול או יין ממקום אחר. הצמד המוסיקלי שניגן ושר ברקע היה מדליק ותרם את חלקו לבילוי המהנה. מה עוד צריך הבנאדם בשביל לחיות,משפחה,חברים טובים,יין ,מוסיקה,גבינות ונוף..היינות טובים יחסית לגילו הצעיר של היקב. אם אתם בטיול עם ילדים כדאי לשים לב שבצומת לפני העליה ליקב נמצאת חווה נחמדה בשם: Great Country Farms גם הם מקיימים אירועים שונים בעונה זו, בעיקר למשפחות עם ילדים קטנים. ישנן פינות ליטוף ומופעים וטיולים בטרקטור עם עגלה. בשנה שעברה שילבנו בסיור היקבים גם ביקור בחוות אלפקות וגילינו שגם מבוגרים נהנים ללטף חיות מצחיקות ורכות שכאלו. כמו כן ביקרנו באחוזת Oatland וערכנו סיור בבית היסטורי שכלל הסברים על אופי החיים בתקופות השונות תוך שילוב פרטי רכילות עסיסים על דיירי הבית השונים שהיה מעניין ויפה. המקום מוקף גנים מטופחים ונוף מרהיב ומקיים מסיבות תה בסגנון של פעם פשוט קסם.
לסיכום מחוז לאודן הנמצא במרחק קצר מוושינגטון DC מציע שפע מקומות בילוי מהנים וטעימים והכל במרחק נגיעה - אם אתם מעל גיל עשרים ואחת כמובן..
http://www.bluemontvineyard.com/winery.php .
http://www.greatcountryfarms.com/
http://www.oatlands.org/
http://www.platinumalpacas.com/contactus.html
כמנהלת אירועים ביקב הדרכתי סיורי יין, בתחילת הסיור הייתי אומרת לאורחים שכנראה שבמהלך הסיור יקבלו מושג רחב יותר על תהליך ייצור היין ועולם היין בכלל אך בסופו של דבר, בשלב הטעימות, העסק פשוט מאוד - האם היין טעים להם או לא. מדובר בטעם אישי ושונה מאחד לשני ואין כאן נכון או לא נכון או אמת קולקטיבית,למרות שאנחנו אוהבים להתווכח על כל דבר. הנושא רחב ומרתק מאין כמוהו, יחד עם זאת רוחפת עננה מעט פלצנית הגורמת לאנשים הנחשבים ידענים להטיל צל על האדם הפשוט השותה להנאתו ואין לכך כל הצדקה. העניין מסתכם ברגע בו אתה טועם ומחליט אם אוהב או לא אוהב וכל אחד למזלנו אוהב משהו אחר.
כמה מילים על תהליך ייצור היין שכן מדובר בפרי קטן המכיל עולם שלם.
תהליך ייצור היין שונה בין יין לבן לאדום. תהליך ייצור יין אדום מתחיל במיכלים הנקראים ריספשן שם מתקבלים הענבים המגיעים מהכרם ומושרים בשלמותם עם הקליפות לכמה שבועות. בקליפת הענב נמצאת חומצה פנולית אלו הם הטאנינים הנמצאים גם בגרעין ובחביות עץ אלון ואחראים לאותה עפיצות -תחושת יובש בפה כאילו אכלנו פרי בוסר. מחקרי בריאות מצאו שהחומצה הפנולית טובה ללב...ברור שהלב שמח כששותים כוס יין. מכאן יועברו הענבים למיכלי התסיסה לאחר שעברו מעיכה והפרדה מהקליפות והגבעולים במכשיר הנקרא קראשר די סטאם. לאחר מכן במיכלי התסיסה יוסיף היינן שמרים ומתחיל תהליך של תסיסה קרבונית במהלכה יאכלו השמרים את הסוכר ויהפכו אותו לאלכוהול, בתהליך זה נפלט פחמן דו חמצני שגורם לקליפות לעלות למעלה ויש להוריד אותן חזרה למטה לפעולה זו קוראים : רמונטאג' זהו בעצם סחרור היין. לאחר מכן יסחטו את הקליפות במכשיר פרס ולאחר מכן יעברו הענבים תסיסה מאלולאקטית במיכלי התסיסה או בחביות תלוי בסוג היין. תסיסה זו מתקיימת באופן טבעי ומדובר בחיידקים הניזונים מחומצה מאלית אשר בתהליך הפרוק יוצרים חומצה לאקטית. מכאן לעיתים שומעים טועמי יין מדברים על חמאתיות וכד.לחביות העץ תפקיד חשוב והן נושא בפני עצמו ,חשוב שתהיינה מלאות אחרת היין מתחמצן לתהליך מילוי החבית קוראים אויאג' הן מיוצרות בעבודת יד ואזורים שונים של חביות מוסיפים ארומות שונות ליין ,לדוגמא חביות אמריקאיות נותנות בוקה של וניל ,קוקוס וטבק תלוי כמובן בסוג הענבים. עד הביקבוק עושים תהליך שנקרא סוטיראג' זוהי שפיה לתוך מיכלי התסיסה המאפשרת ליינן לטפל ביין במידה וחסרה חומצה וכן לנקות את קרקעית החבית מ"הבוץ" שנוצר בתחתית. ישנן בדיקות רבות שעורך היינן עד ההחלטה לבקבק. תהליך יצירת יין לבן הוא קצר יותר שכן הענבים אינם עוברים השרייה במיכלים אלה לאחר הקראשר די סטם עוברים ישירות למיכלי התסיסה ומשם תלוי בזנים,לדוגמא ענבי שרדונה יעבור לחביות לתסיסה מאלולאקטית ואילו סוביניון בלאן יעבורו ממיכלי התסיסה ישירות לבקבוק. כאשר השמרים אכלו את כל הסוכר בענב,ייקרא היין -יבש. ליצירת יין חצי יבש שתי דרכים האחת להפסיק את תהליך התסיסיה באמצא ולהשאיר חלק מהסוכרים בפנים והשניה לסיים תהליך ולהוסיף מיץ ישירות ליין היבש . היינות הלבנים מתחלקים לשני סוגים עיקריים אלו שיושנו בחביות עץ כמו השרדונה או הזנים החומציים יותר כמו אמרלד ריזלינג,סוביניון בלאן פראנץ קולומבאר,מוסקט ועוד. לסיכום זהו עולם עשיר המתחיל באזור הגידול ,זני הענבים,האקלים,האדמה ,התסיסות ,מעורבות היינן בהתהליך,הפקק,הבקבוק התווית, ייצור מסורתי לפי עולם ישן כמו בצרפת בו היינן פחות מעורב בתהליך הייצור, או לפי עולם חדש כמו אוסטרליה אשר בהם התהליך מודרני נתון לפיתוח שיטות וחומרים חלופיים לדוגמת פקקי הגומי שפיתחו כתחליף לפקקי השעם.
לסיום כמה מושגים בסיסיים:
*בוקה-Bouquet -ניחוח היין שיושן בחבית,שילוב בין ריח הענב הטרי לניחוחות המתקבלים כתוצאה מיישון בחבית,למשל בוקה של חמאה ווניל ביין שארדונה.
*גוף -body תכונה המתארת יין בעל שיעור אלכוהול גבוה יחסית תחושת צמיגות ובדרך כלל טעם סיום ארוך.
*יין רוזה- Blush,Rose יין סמוק המיוצר מענבים אדומים העוברים תהליך דומה לזה של יין לבן ומושרים שעות ספורות.
*בי סולפיט - SO2 -דו תחמוצת הגופרית המוספת ליין על מנת לשלוט מייצור בלתי מבוקר של השמרים. שילוב של התמוצת עם חימום יכול לגרום לכאבי ראש לכן יש אנשים שרגישים ליינות כשרים העוברים חימום על מנת להכשירם.
*בוטריטיס-Botritis -נקרא גם בשם הריקבון האציל זוהי פטריה התוקפת את הענב וגורמת להצתמקותו בעודו בכרם, מענבים אלו מייצרים יין קינוח משובח. מעבדות שונות ביקבים מחפשים וחלקם גם מוצאים תחליפים דומים לאותה פטריה על מנת לגרום לכך בכוונה תחילה ובשליטה מלאה.
אני מקווה שהרשומה עוררה בכם סקרנות לצאת ולגלות את עולם היין הנמצא ממש במרחק נגיעה.
הרבה הנאה מהיין,הענב והסתיו,
בברכה,אביטל.
http://www.loudounfarms.org/default.asp?contentID=2
http://dcwinecountry.blip.tv/
http://www.tarara.com/

יום הולדת בפארק של מחוז מונטגומרי

כהורים וותיקים הפקנו בעבר סוגים שונים של ימי הולדת: יומולדת כדורגל,יומולדת שינה משותפת בשקי שינה בסלון,יומולדת בנות בנושא סריגה במתקן מאולתר של גליל חלול עם ארבעה מסמרים בראשו וכמובן מסיבת דיסקו במועדון הנוער השכונתי. כשביקשה ביתי בת השלוש עשרה לערוך מסיבת יומלדת עם חברתה הטובה, השבתי בחיוב ונכנסתי לאתר הפארקים של מחוז מונטגומרי כדי לחפש מקבילה אמריקאית למועדון הנוער השכונתי.לשמחתי גיליתי שישנן מקבילות רבות ומעולות. ברחבי המחוז ישנם פארקים שונים בהם נמצאים מבנים בגדלים שונים אותם ניתן לשכור לאירועים. למסיבה הנוכחית בחרתי מבנה קסום בפתחו של : Maplewood park השוכן דקות ספורות מביתנו. לאחר ברור קצר בטלפון נאמר לי שהמבנה פנוי בתאריך המבוקש ונמסרו לי פרטי ההשכרה. משרדי הפארקים המחוזיים נמצאים בסילבר ספרינג במרחק נסיעה קצר מרוקוויל,לאחר המתנה קצרה הסתבר לי שעלי לחתום על חוזה ובו פרטים מדויקים של 'עשה ואל תעשה' במבנה: כללי הקישוט,התנהגות בני נוער במקום,פתיחה ונעילה של הדלתות, מספר מבוגרים החייבים להיות נוכחים במקום וכמובן השבת המבנה על כנו לאחר האירוע. שעת השכרה עלתה כ- 38$ וצריך לקחת בחשבון את זמן ההתארגנות לקראת המסיבה וזמן הניקיון שלאחריה. אם רוצים לראות את המבנה לפני האירוע ניתן לגשת למשרדים להפקיד סכום של כ-25$ ולקבל מפתח . במידה ומבטלים אירוע קיימים דמי ביטול של 48$ וכמו כן נדרש פיקדון של 175$ אשר מוחזרים לשוכר במידה והכל תקין עם החזרת המפתחות. אין ספק שהעסק מאורגן למופת.פרטים אלו ואחרים אפשר למצא באתר המצורף.לאחר שחתמתי על הניירות,חשתי את כובד האחריות והתפללתי שיהיה זה מבנה מסוג של מועדון שכונה וכמו שאקבל אותו, לא משהו,כך גם אחזיר. פתחתי את הדלת,ניטרלתי את האזעקה ומיד הסתבר שמדובר במבנה קסום במרכזו חדר ענק שריצפתו בוהקת מניקיון,קירותיו צבועים בצבע בהיר,ישנם שרותי בנים ושרותי בנות, מטבחון קטן המכיל מקרר,תנור ומיקרו. המקום ממוזג או מחומם בהתאם לצורך ונראה מושלם למסיבת נעורים. ביקשתי מהבנות לצלם בדימיונן את הרצפה הנוצצת משום שיהיה עליהן להחזיר אותה למצב זה בתום המסיבה. הן הסתכלו עלי במבט מגוהץ והנהנו קלות בראשן ורמזו לי שיש להן דברים חשובים יותר כרגע על הראש..המסיבה תוכננה ליום שישי בערב. בחמישי העמסנו את הרכב בבלונים,כדור מראות זוהר ושלל כיבודים לאירוע הנוצץ ואני כמפיקת אירועים ותיקה, שאלתי את האימא של החברה שתפקידה היה לדאוג למוסיקה+הגברה האם העיניין סגור והסתבר לי דרך כמה מילים מקוטעות ומנומסות שכל שהצליחה להעלות בחכתה היו מכשיר קריוקי מושאל שלאחר כמה שעות הסתבר שלא עובד ומערכת שהשמיעה חרחורים מוזרים במקום מוסיקה. ויהי ערב חמישי כאשר הבנתי שכדאי שאדאג גם לזה. מזל שיש לי את שישי בבוקר מילמלתי לעצמי כשעליתי לישון. אלה שלייקום היו תכניות אחרות והתעוררתי בבהלה כאשר בן זוגי מבקש שאקפיץ אותו למיון כי הוא סובל מכאבים עזים וחושב שזה קשור לאבן שיש לו בכליה השמאלית. נחפזנו למיון שם חיברו אותו לאינפוזיה,נתנו משהו נגד כאבים וערכו צילומים. אבל האבן האכזרית המשיכה להציק וקראתי לאח חביב שיראה מה ניתן לעשות. הוא יירדם מיד, השיב לי האח בחיוך לאחר שהזריק את החומר לאינפוזיה.כך היה החומר פעל במהירות ועל פניו של בן זוגי ניכרה הקלה מלווה בשינה עמוקה. ישבתי בכיסא האורחים ליד מיטתו וקראתי בספר "על הדברים החשובים באמת" מאת חיים שפירא. בספר שואל שפירא שאלות ומנסה לענות עליהן דרך ציטוטים ממקורות שונים. בעמודים 14 -15 אני מוצאת את הדברים הבאים: " דיפדפתי באחד המדריכים לאושר ומצאתי בו עצה מדהימה: "קום כל בוקר עם חיוך גדול ובמצב רוח מצויין"..מה זה שמחתי שהם גילו לי את הסוד הזה כי עד שהתוודעתי לעצה המדהימה הזאת, חשבתי שכדאי לקום כל בוקר עם כאב חד בכיליה השמאלית ובמצב רוח של דיכאון עמוק.." לאחר שקראתי דברים אלו חיפשתי את האחות הראשית ושאלתי בנימוס כמה זמן עלינו לחכות לתוצאות הבדיקות, יען כי יש לי מסיבה לארגן בעוד כמה שעות וכל הדברים אצלי ברכב כאן בחניה. ואכן לא עבר זמן רב ויצאנו הביתה מצוידים במירשמים שונים ומקווים לטוב. לאחר שהבאתי את התרופות מהג'יאנט התישבתי לחפש רמקול ומגבר להשכרה ולהפתעתי מה שמצאנו במחיר סביר היה בוריג'יניה. בני התנדב לצאת לויג'יניה ולהביא את הרמקול שכן בלי מוסיקה אין מסיבה. וכך יצאתי לפארק כשעתיים לפני האירוע כדי לערוך,לסדר ולקשט. קנינו שמיכות בלונים כאלו שמחברים על התיקרה באמצעות דבק נייר בלבד, וכאשר מושכים בחוט הבלונים נופלים מהתקרה. כמו כן חיברנו את כדור המראות הזוהר והספוט שהאיר עליו באור כחול חיוור. בני הגיע חצי שעה לפני המסיבה והתקין את המערכת ובדיקת כלים העלתה שהיתה זו החלטה נבונה והיא משמיעה צלילים נפלאים.הגיעה שעת המסיבה וקבוצת בנים היגיעו מלווים בכדור סל כדי להקל מעט על המבוכה שהגיעו ראשונים. אחריהם הגיעה קבוצת בנות שנראו מטופחות ורובן מסורקות עם פוני ארוך שהולך לצד וגופיות בשכבות כאילו תאמו תלבושת אחידה לקראת המסיבה. הפקדנו בידי האחים הגדולים את ניהול המסיבה מבפנים בעודנו ממתינים ומשגיחים מחוץ לאירוע שלא יחמוק אף ילד מהמסיבה המוארת לעבר הפארק החשוך. תוך כדי שהורי החברה ואני מגוללים שיחה על ישראל,אמריקה וילדים מתבגרים,הגיעו שתי אימהות של בנות שנכחו באירוע והתוודו בפנינו שלא היו שקטות ולכן באו לבקר. אחת מהן גרה ממש מאחורי הפארק ורעיון מסיבה על הדשא נראה לה קצת מוזר במזג האוויר הנוכחי לכן הגיעה לבדוק. לא ידעתי שניתן להשכיר את המבנה הזה,אמרה מופתעת כשגילתה שהמסיבה מתקיימת בפנים ולא על הדשא. אכן, אמרתי אפשר גם לשריין מראש שולחנות לפיקניקים בפארקים השונים ,מה שאומר שלא אצטרך להגיע בשש בבוקר לפארק ולישון על השולחן כדי לשמור מקום, ענתה לי,נראה לי שלא,השבתי. אחרי שיחה קצרה נפרדה מאיתנו וצחקה על כך שהייתה צריכה ללמוד ממני שהגעתי לא מזמן מישראל, שניתן לשכור את המבנה הממוקם ממש מאחורי הבית שלה. המסיבה היתה הצלחה גדולה,הילדים נהנו,השכנים סבלו בנימוס ובסיום הזכרנו לבנות שהן מנקות. אופפפפ נשמעה טרוניה רבתית וחד משמעית,הרגליים כואבות להן מהריקודים. הכרת התודה לא התקבלה ובתגובה נשפך דלי עם מים וסבון על הריצפה .עכשיו חייבים לנקות אין ברירה, אמרתי, הבנות המופתעות הבינו ועוד איך וניקו לתפארה. "אלוהים יסלח לי -זוהי מלאכתו." היינריך היינה. הורי הילדה הודו לי על השיעור החינוכי והתוודו על כך שהבת שלהם מעולם לא אחזה מטלית ניקוי בידה.
"אין טיולים מאורגנים אל האושר. לאושר מוביל שביל קצר וספק אם יש בו מקום אפילו לאדם אחד"
לפי ולדימיר נבוקוב מתוך הספר: על הדברים החשובים באמת/חיים שפירא.
מצ"ב אתר הפארקים של מחוז מונטגומרי. http://www.montgomeryparks.org/index.shtm
hhttp://www.montgomeryparks.org/permits/
השכרת הרמקול - ttp://www.aa-rental.com/?gclid=COuvoKe6jZ0CFdVL5QodsHWt2Q

ביקור מולדת - משוואה במספר נעלבים

אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל אני חשבתי שביקור מולדת אמור להיות כיף גדול עבורנו אנשים החיים הרחק מהמשפחה והחברים. אולם הסתבר לי מהר שלא משנה כמה מאמצים אשקיע במפגשים אישיים, במשוואת הזמן הקצר,המשימות הרבות והמרחקים, כנראה לעולם ישארו אנשים יקרים נעלבים. אלו שלא התקשרתי אליהם כשהייתי בארץ, או רק קפצתי להגיד שלום. וכך היה ביום האחרון של חודש אוגוסט זכינו לביקור מולדת קצר לרגל אירוע חגיגי במקום עבודתו של אישי היקר. היה זה היום הראשון של שנת הלימודים וכך ניצלנו מריצה מהירה בין מורים שונים באסיפת הורים של בתנו הצעירה ובמקום זאת בלינו דקות ארוכות בהמתנה על קצה מסלול במטוס זעיר בדרכנו לניו ארק משם תצא טיסנו לארץ. בזמן שהתארגנתי לקראת היציאה מהמטוס לאחר הנחיתה בארץ, ניסיתי בכל כוחי לשוות לעצמי מראה רענן ואנושי, יען כי שינה מתוקה אינה הצד החזק שלי בטיסה ארוכה, אך לצערי לא הצלחתי בכך שכן השילוב בין עייפות קיצונית מהולה באוויר מטוס דחוס, ניצחו באחת את המייק אפ שלי ונאלצתי להתמודד עם המראה המשומש שקיבלו פני. מאידך בן זוגי המופלא, יורד לו זה עתה בצעדים קלילים מהמטוס ונראה אוורירי ורענן מתמיד, מוכן ומזומן להתחיל את יום העבודה.מפלס העייפות והקיטורים עולים אצלי כעת לגבהים חדשים. איך הוא עושה את זה, אני תוהה ונכנסת לסוברו השחורה ששכרתי בשדה התעופה.הסוברו נראית לי כעת נמוכה באופן מיוחד, יחסית לרכב המתוק שלי ברוקוויל מרילנד. למרות תנאי הפתיחה הקשים, אני מדליקה מזגן על מירבי, גלי צה"ל עכשווי ,מנסה לשחק אותה הכי לוקאלית שיש, חלאס קיטורים הרי הגעתי הביתה, לארץ שלי. עוד מעט קט אראה את אימא שלי והבן החייל שלי. רק שבעודי חושבת מחשבה זו, חותכת אותי משאית מימין וצופרת ברעש מחריש אוזניים ובלי לחשוב יותר מידי, מצאתי עצמי עוצרת בצידי הכביש. מחייגת ביד רועדת לבן זוגי הרענן,אשר דוהר לפני על מזדה לבנה ולא מבין בכלל על מה המהומה. הרכב לא נוסע טוב,המכוניות מפחידות אותי...אני מייבבת חרישית לאזנו הרגועה של אישי היקר, הוא משיב בקול נעים ובוטח: צאי מהלחץ, לא יקרה לך כלום, סעי אחרי, תכף תתרגלי ותרגעי. זהו שלא. אני לא טובה במעברים כמוך, לוקח לי זמן להתאושש מהטיסה,משינויי מזג האוויר והאווירה, מהכל, הרי לא הייתי כאן שנה. תוך דקה משתכנעת שצריך להתקדם, אין ברירה. מנגבת ת'דמעות, מרכיבה את משקפי השמש שלי כדי להגן על עיני מהאור החזק המסנוור.נזכרת בדברים שאמר לי פעם צלם ילדים שראיינתי לעבודת תחקיר שערכתי בנושא צילום, בין השאר שאלתי אותו איך הוא מעדיף לצלם ילדים, האם בסביבה הטבעית, בחצר או בסטודיו והוא השיב: אני תמיד מעדיף להשתמש באור של אלוהים,האור שלנו בארץ כל כך חזק וזו הסיבה שאני מכנה אותו כך. הבוקר הבנתי את המשפט הזה והוא נראה מוחשי מתמיד. אולי זה האור החזק בארץ, שגורם לאנשים להרגיש חשופים ומעט רדופים. סוג של סטרס לייט, חשבתי לעצמי בזמן שהאזנתי לתכניתם של אברי גילעד וג'קי לוי. ביום הראשון של שנת הלימודים, במקום לראיין תלמידים נרגשים,הם משוחחים על הירשנזון ובנזירי. שני פוליטיקאים שזהו להם היום הראשון בבית הכלא,על אולמרט וקצב אשר בעינינם דנים כעת בבית המשפט. בהתחשב בעובדה שמדובר ברוה"מ לשעבר ,נשיא לשעבר ושרים לשעבר האמורים לשמש מודל חינוכי לילדנו הרכים. אם בעיניני ראשון היינו הם המשיכו בדברים על הראשון בבידור,דודו טופז ונכנסו לפרטים גרפים אודות גובה הברזים בשב"ס,האיברים אותם ניתן לקלח בשמונים סנטימטר.בשלב זה כבר הושטתי יד לבקבוק המים שהיה לידי, אבל לא העזתי לעזוב את היד מההגה כדי לפתוח את מכסה הבקבוק. נהגת מנוסה שכמוני,מה קרה לביטחון העצמי שהיה לי, אולי התערער מעט בעקבות שטף המילים ששמעתי ברדיו, המון אינפורמציה יחסית לשעה נסיעה. כל אלו בליווי עייפות שנחתה עלי וצימאון, הכניסו אותי לחרדה קיומית זמנית.כאן המקום להודות אולי שארצנו הקטנטונת.., כי לא עבר זמן רב וכבר מצאתי עצמי בפאתי זכרון יעקב שלי, מופתעת ולא מאמינה למראה עיני. בשנה שעברה עזבתי מושבה ירוקה יפהפיה והיום הגעתי ליישוב שנראה כמו 'מעלה אבק' מהשיר של קובי אוז. נראה כאילו כל הכבישים באזור עוברים שיפוצים במקביל הכל מסביב מהמורות ומחסומים. תודה לאל שהסוברו ואני הגענו בשלום ליעדנו. הפגישה הראשונה היתה עם אימי, אכן עונג גדול עבורי להגיע לרחוב הראשי במרכז המושבה ולצעוק לה מלמטה שתפתח לי את השער לחנייה, אין עוד מקום בעולם שאפשר להרגיש שכונה כמו בארץ. אימא שלי היא תופעה הראויה לרשומה נפרדת,אך אל דאגה אין כוונה לרשום אותה בזמן הקרוב..מה שכן אומר שוודאי משיק גם לאימהות אחרות של אנשים בשליחות כמונו, הוא שלא קל לה נוכח המעבר שלנו לאמריקה הרחוקה ומעצימה את הקושי העובדה שהיא חוששת מהטיסה הארוכה. ישבנו שעות ארוכות בדירה המוארת שלה,שתיתי המון קפה שחור והצלחתי די מהר לאבד את הסבלנות מהדברים הכי קטנים כאילו הייתי כאן רק אתמול. כשהיא יצאה למרפסת לעשן, עמדנו על המרפסת היפה המשקיפה על המדרחוב,סימלה המסחרי של המושבה,הסתכלתי על העצים שנראו לי אפורים מאבק ומחסור בגשמים וחשתי איך החום והלחות הכבדים ששוררים בחוץ מאיימים באחת למוטט אותי, שכן באו בניגוד מוחלט לירוק העמוק של העצים בבית שלי ברוקוויל והקור המקפיא ששרר במטוס בדרך לכאן. נפרדתי מאימא לכמה שעות ויצאתי לשכונה שלי. עברתי ליד הבית שלי כלומר הבית ששייך לי באופן רישמי,אך נראה לי באור אחר לגמרי. אני חשה כאילו מישהו הרכיב לי מצלמה עם זום בנבכי הנשמה שמרחיק ומקרב את הרגשות שלי לפי בחירה. הרי גרתי בבית הזה עשר שנים והיה כל עולמי וכעת נראה לי מבחוץ כמו סוג של מרכז קליטה, גיבוב של בלאגן לא מאורגן ועץ שזיף פיסארדי שנגדע ממהגזע ושיח הלואיזה שנעלם ועוד..התבוננתי דקות ארוכות, עד שהבנתי שחושי כהים משום שהבית האמיתי שלי נמצא עכשיו בארץ השימחה, היכן שאנו מתגוררים עכשיו.נקודת האור במעבר בשכונה הייתה הפגישה עם השכנים המופלאים שלי, האנשים הכי טובים שיש, אילו היה הדבר בידי,הייתי מעתיקה את ביתם ואותם לחיות כאן לצידי לכמה שנים. למחרת בצהריים פגשתי את בני החייל שקיבל חופשה מיוחדת כדי להיות נוכח בטקס. ישבנו בבית קפה חביב שהוא בחר,כשהתיישב מולי ואמר שבא לו לאכול משהו קל,מצאתי עצמי חוקרת אותו מכף רגל ועד ראש, עד שהפציר בי, די אימא אני מרגיש מצויין. אבל אתה נראה כל כך רזה,אני לא רזה אני שוקל בדיוק כמו שצריך. בכל זאת תזמין לך אוכל אמיתי אני מצווה עליו, משהו כמו פירה ושניצל או קציצות, הזום האימהי שלי חייב לסמן v על כך שהילד אכל,כן, זה לא קשור שהוא כבר בן 21,ילד זה ילד, כמו שאומרים בפולנית. שוחחנו על השחרור הקרב,על התכניות, על קבלת החלטות, כל החיים סובבים סביב קבלת החלטות, אני אומרת לו ונזכרת במשפט שמצטט עבורי אישי היקר בכל פעם שאני מתקשה לקבל החלטה:"מוטב לקבל החלטה בינונית בהחלטיות מאשר החלטה גאונית בהססנות" משפט שמקורו אינו ידוע לי, אבל בכל זאת אפשר ללמוד ממנו. נפרדת לכמה שעות מבני האהוב בתחושה שהתבגר והשתבח למדי בשנה האחרונה. בערב עשיתי את הדבר הכי ישראלי שיש,דפקתי על דלת הבית של חברים טובים, שלא ידעו דבר על ביקורי בארץ,האמת רוב החברים לא ידעו שמרתי את הדבר בפרופיל נמוך כי ידעתי שהזמן קצר והיקרים לי רבים עד מאוד. בכל מיקרה נכנסתי,ההתרגשות הייתה גדולה,נדחפתי לארוחת הערב המשפחתית וכאילו לא חלפה לה שנה. במהלך הימים הספורים שהייתי בארץ,שמרתי על קשר רצוף עם הילדים שלי שנשארו בבית מרילנד,קיבלתי דיווחים שוטפים על שינויים בלוחות זמנים של החוגים השונים והוריתי להם בטלפון כיצד לבצע את ההחלפות והשינויים הדרושים,מזלי כי טוב הוא שבני הצעיר עשוי מחומרים רגועים כמו אביו וניהל הכל בצורה איכותית ואחראית. הפרשי השעות וצפיפות האירועים בשני העולמות במקביל, הביאו אותי לדרגות תשישות שלא הכרתי ואודה על האמת גם לחוסר סבלנות מסוים לתנועות מהירות של ילדים צעירים שאינם שלי, מטבע הדברים. היישר לתוך התמונה המורכבת הנ"ל, הגיעה אחותי הצעירה שאני אוהבת מאוד, המתגוררת רחוק וקודמה בעבודה לפני יומיים בלבד. שמחנו להיפגש וישבנו לברנץ' מקסים בבית קפה חדש במדרחוב. לאחר מכן העברנו המזוודות לצימר ששכרנו בן זוגי ואני המשקיף על חוף הים שאני הכי אוהבת בעולם. היה זה רגע אחד על מרפסת הצימר הנושקת למים שחשתי מחנק מסוים וצורך עז לבלות כמה דקות עם עצמי לבד. כמובן שלפני כן רבתי עם אחותי קצת, אולי הרבה, ככה זה אצלנו במשפחה, אומרים הרבה דברים בזמן קצר,מצטערים עלהם בזמן ארוך ותמיד משלימים כי ככה זה. כשסוף סוף נשארתי לבד,כאב לי הלב על אחותי והריב המיותר הזה, אך לא לי היה זמן לחפור ולגבש את זה לכדי משבר של ממש משום שהיינו צריכות להתכונן לטקס החגיגי שהיה מושא ביקורנו בארץ. אכן היה אירוע מרגש ומקסים שהופק ובוצע באופן משובח וחשף את כל הטוב היפה והמופלא במקום העבודה של אישי היקר. מקום שהוא סוג של שמורת טבע אנושית יוצאת מהכלל, בנוסף קיבלתי מושג כללי לפחות, על מה ולמה ביליתי כל כך הרבה לילות מחיי הנישואין שלי לבד ישנה באלכסון. בכל מיקרה שמחתי לפגוש אנשים טובים ויצאתי משם בלב מלא בשמחה וגאווה. את ארוחת ערב שישי סעדנו אצל חברתי הטובה מהמושב שהזמינה את משפחתי המורחבת שכללה בני דודים שהם גם משפחה וגם חברים, מה שהזכיר לי את המשפט השחוק אבל נכון: חברים הם משפחה שבוחרים. משם המשכנו למפגש במושב אחר עם קבוצת חברים וותיקים וטובים, היה זה ערב מהנה ביותר ומקסים. עפו מילים בחלל האויר הקריר,השיחה קלחה בהנחייתו של חברנו הפסיכולוג ואשתו פסיכולוגית דעתנית שהייתה חדת אבחנה בערב זה והבריקה כתמיד באבחנות דקות על מהות האימהות שגידלו אותנו בחיינו ועוד ועוד. מידי פעם שולחת לבן זוגה קריאות ביניים כמו: 'שייף קונגניציות',או יוצאת נחרצות נגד תרבות הצימרים היקרים יחסית לבתי מלון, אשר מציעים תנאים מכפירים. דיברנו על הישראלי המתארח של שנות השמונים, איך כל אחד מאיתנו, כשיצאנו לטיול הגדול באמריקה הצפונית או הדרומית,היינו מצוידים בפתק קטן בכתב יד במכיל כתובת של דודה בקווינס, קרובה מדרגה רביעית שאת יכולותיה הקולינריות נזכור לתמיד דוגמת קציצות מחניקות מהמאה שעברה. או איך כשניסינו להרדם בבביסמנט העבש, גילינו ארגזי בירות בני עשרים שנה שניקנו בכמויות עצומות רק משום שהוזלו בכמה סנט לבקבוק. האמת, בשל מצבי התשוש בלילה ההוא,לצערי הרבה איני זוכרת מהדברים שנאמרו מסביב לשולחן העמוס בכל טוב ומכל הלב. מה שכן ברור לי מביקור מולדת הקצר הזה, שכנראה בנתונים הקיימים, גם אם הם שונים מאחד לשני, אי אפשר לצאת טובים בכל הכיוונים, לעולם יהיו נעלבים, אם הם קרובי משפחה או חברים, השאלה שנשאלת היא כמה? הוא שאמרתי ,משוואה במספר נעלבים. מהצד השני אני מודה לאלוהים שאנו מוקפים אנשים נפלאים, אליהם אנו קשורים הרבה שנים ולא משנה עד כמה רחוק הבית העכשווי שלנו ,הלב מרגיש ויודע וחלק ממנו תמיד נשאר בארץ שלנו ביחד עם המשפחה,החברים,הים התיכון והאור של אלוהים.

אומנות לעם-גירסת קנדי סנטר

נשים אומרות לפעמים על הריון שהוא נמשך שנה ושמונה חודשים. תשאלו למה,כי החודש התשיעי כל כך קשה ועובר לאט שמרגיש כמו שנה. אותו הדבר נכון לגבי חודש אוגוסט למרות שהוא השמיני הוא מתנהג כמו תשיעי כאשר בסיומו רובנו נסבול כנראה מהפרעות קשב וריכוז קלות או קשות, מחקו את המיותר...זאת לאחר שמיצינו כמובן מגוון אפשרויות בילוי עם הילדים:
בריכה,ים ,יצירה, פיקניקים,שינה אצל חברים ,חברים אצלנו,לילה הפך ליום ולהפך...השבועיים האחרונים נראים לעיתים כמו נצח...בזכרון יעקב שלי,תמצאו מלבד אנשים טובים כמובן...מקום מפלט מעולה להעביר את הזמן באוגוסט בהאזנה לקונצרטים המתקיימים אחת לשבוע על הדשא ברמת הנדיב,פעילות מופלאה וקסומה לכל המשפחה. מצוידת ברקע תרבותי מפואר שכזה,חיפשתי לנו חלופה דומה לזה בוושינגטון הבירה. האמת, מצאתי כמה חלופות ואפילו מעולות,אותן אפרט בכמה רשומות נפרדות. הראשונה בסידרה תתייחס לכך שבקנדי סנטר מתקיימת מידי ערב בשעה 6:00 בדיוק פעילות תרבותית בחינם.
Millennium Stage at the Kennedy Center
המופעים עורכים שעה ומתקיימים בפואייר הרחב והמפואר בלב ליבו של המרכז התרבותי, אין צורך להזמין או לקנות כריטסים.אז תגידו לי יש אלוהים או מה קורה כאן. פשוט מגיעים,מתיישבים ונהנים. באתר המצ"ב תמצאו תכנית מפורטת ובה שמות האמנים ורקע כללי עליהם, ההופעות מגוונות ושונות החל בנגינה ,שירה,ריקודים ועוד. במקום ישנם כיסאות מתקפלים המסודרים בשורות לרוחב הפואייר. כדאי להגיע כחצי שעה לפני המופע על מנת לתפוס מקומות ישיבה. אם אין מקום לשבת הם מאפשרים לשבת על המדרגות מסביב לבמה או פשוט לעמוד. אלו מכם הרוצים לשלב הכרות מקרוב עם המרכז התרבותי המיוחד הזה יוכלו לעשות זאת בסיור בן שעה בערך היוצא מידי יום בשעה 4:30 אחה"צ מדלפק הקבלה, הסיור מסתיים בחמש וחצי ולאחריו תוכלו לראות את המופע היומי.
במרכז הבמה בחלק העליון ישנו כיתוב מאין גירסה של אומנות לעם נוסח קנדי סנטר: Performing Arts For Everyone האקוסטיקה במקום משובחת,התקרה הגבוהה ממנה נושרים שנדלירים גדולים המאירים ומפיצים אור וחום לכל דורש. כל אלו ועוד מהווים אכסניה מעולה לאירועים השונים לדוגמא:שפאקו דיאז יופיע ב - 30/8 פאקו נחשב לאחד המוסיקאים החשובים בספרד המופיע ברחבי העולם ומגיע לקנדי סנטר להופיע על במת המילניום סטייג' בחינם. או להנות יום קודם ממופע ריקודים ב-29/8 מתוך פסטיבל ריקוד שיערך ב-DC והרקדנים יופיעו בריקודים מתוך סרטים כמו הריקוד מתוך הסרט זוכה האוסקר: slumdog Millionair .את הקישור לעמוד הבית של המילניום סטייג' תמצאו בסוף הרשומה. כדאי לעקוב אחרי תכנית האירועים במקום ולפקוד את המקום עם או בלי ילדים ולזכות לאתנחתא קצרה משגרת היום יום. כאן המקום לציין שהמזגנים במקום עובדים במלוא העוצמה והמקום קפוא ממש,לא האמנתי כאשר מצאתי עצמי בעיצומו של אוגוסט החם הלוהט בשיאו של הקונצרט, מפנטזת על פשמינה שהבאתי מהודו כעל משהו חם ועוטף. לאחר כשעה הסתיים הקונצרט ויצאנו החוצה להפשיר מעט על מרפסת הרחבה המשקיפה על הנהר ועל העיר בכלל. על קיר הבניין חרוטים דבריו של הנשיא קנדי ובין השאר כתוב שם: "המדינה הזו לא יכולה להרשות לעצמה שפע כלכלי ועוני רוחני" וציטוטים נוספים מדבריו של הנשיא בעיניני תרבות, אתם מוזמנים לקרא ולהתרשם.את הערב המקסים סיימנו בארוחה טעימה באחד המקומות החביבים עלינו הנמצא כמה דקות מהקנדי סנטר ונושק לנהר:
Agraria Farmers&fishers, At the Georgetown Waterfront.
יש באזור זה מסעדות נחמדות בין השאר עוד אחת חביבה במיוחד: Tony & Joe's הממוקמת ממש על קו המים ומציעה תפריט בסיסי אך טעים.שימו לב בשעות ארוחת הערב מרבית המסעדות בנמל מחייבות לאכול מנה עיקרית אם רוצים להתמקם במקומות האטרקטיבים,כדאי לקחת זאת בחשבון. אפרופו חשבון החזיקו מעמד עוד מעט קט הם חוזרים ללמוד, חשבון,אנגלית ועוד ועוד ואנחנו ננסה לשחזר את עצמנו מחדש אחרי הנזקים של הלחות והחום שעשו בנו שמות.
אל ייאוש ידידי היקרים,יש ברשומות הבאות המלצות נוספות מה לעשות והיכן לבלות בסביבה הקרובה ובעלויות סבירות.
http://www.kennedy-center.org/programs/millennium/

http://www.dancedcfestival.org/

http://farmersandfishers.com/

http://www.georgetowndc.com/go/tony-and-joes-seafood-place

המלך פול שר כאן אתמול

אתמול כל הבעיות שלי נראו כה רחוקות ...
Yesterday all my troubles seemd so far away
היו אלו שעתיים וחצי בלתי נשכחות בהן עמדנו רקדנו ושרנו בהופעה חיה של פול מקרטני באיצטדיון Fedex Field יחד עם עוד 60.000 אנשים. הופעות חיות בדר"כ יקרות מאוד אך יש בהן קסם מיוחד ובעיקר כשמדובר באגדות מהלכות כמו אחד מארבעת המופלאים מלהקת החיפושיות. ההתרגשות הייתה עצומה,היה לי קשה להאמין שאני הילדה קטנה מהמושב עומדת ורוקדת כאן בהופעה חיה של הגדול באלילי נעורי.
כאשר הודיע פול מקארטני על פרוקה של להקת החיפושיות, הייתי בת עשר. גרנו אז במושב שיתופי בבית קטן עם תריסי עץ ירוקים, באותו יום הודעתי לאימי שאני לא הולכת לבית הספר כי אני עצובה מאוד. להפתעתי ובצעד לא אופיני לאימי כרכזת ועדת חינוך של המשק היא נאותה לבקשתי להישאר בבית.
כך ישבתי כל אותו היום בכיתי ובהיתי ליד החלון תוך כדי לכידת זבובים בעזרת גביע ריק של אשל אותו הצמדתי לרשת בחוזקה. גם לאחר פירוקם כלהקה היו החיפושיות הגדולים באלילי נעורנו. הכרנו את מילות השירים בעל פה ורקדנו לצלילי החיפושיות בחתונות ובדיסקו במועדון נוער של המשק. להופעה אתמול הגעתי כשאני כבר נושקת לחמישים. מצוידת בגלובולים של ארניקה ואספירין על כל צרה או מכאובים,שלא יבואו...כמובן ואולי בגלל הגיל הקדמנו בטרוף כלומר הגענו בדיוק בזמן מה שכנראה אינו מקובל במחוזות וושינגטון ואולי משום כך כאשר הגענו ופנינו להכנס לאיצטדיון נראה החניון כמתחם מנגל ענק סוג של פארק הירקון. אנשים רבים סעדו את נפשם ושיחקו במשחקי חברה שונים לא נראו ממהרים להיכנס למתחם. ואכן החלה ההופעה באחור די רציני של כמעט שעתיים אבל מי זוכר הכל נשכח במהרה כשעלו מקרטני ולהקתו על הבמה. כאן המקום לציין את הנגנים המעולים המלווים אותו, שרובם צעירים ממנו בהרבה שנים,אך מוכשרים אחד אחד ושותפים מלאים להצלחה, כל אחד בדרכו צובע את המופע בכישרון ענק יחד עם זאת ברור מי כאן הגדול מכולם. כשהחל לשיר נכבש ליבי באופן מיידי, קולו עדיין חזק ועוצמתי ולמרות גילו הלא צעיר כל כך : שישים ושבע, ניכר שהאיש מצויד בכריזמה אשר בכוחה להגיע לליבו של כל אחד ואחת משישים האלפים שישבו ועמדו בקהל. הוא משלב בהופעתו יכולות מופלאות וכישרון של כוכב ענק ומאידך עושה הכל בצניעות מעוררת פליאה ובעיקר הערצה.
השיר הראשון היה: Baby you can drive my car כשברקע על המסך שמאחוריו מרצדות תמונות מתוך סרטים של החיפושיות,השיר הראשון טען אותנו באנדרנלין שהספיק לכל המופע וגם אחריו. בקטעי הקישור בין השירים,מדבר מקרטני עם הקהל במבטא אנגלי כבד באינטימיות נעימה שלא בהכרח עוזרת להבין מה בדיוק הוא אמר אבל זה חלק מהחן ותחושת השייכות -סוג של שכונה. עיניו המאירות מעידות על כך שבנפשו נשאר עדיין נער אנגלי מליברפול שפסגת שאיפותיו היתה להצליח בלונדון. כשפול מקרטני דיבר הרגשתי כאילו הוא מדבר רק אלי ואין לי ספק שכך הרגיש כל אחד ואחת בקהל.
הוא סיפר לנו שבזמן ההופעה הוא מכריח את עצמו להתרכז במילות השירים ולא בשלל השלטים המתנופפים לעברו מכיוון הקהל.קשה לי להתרכז כשמופיע פתאום שלט מולי האומר: "היי פול אימא שלי ראתה אותך בשיקגו בשנת 66 ועוד..." חשתי שותפה מלאה לחוויה שלו וזה כנראה סוד הקסם שלו בנוסף לחוש הומור אנגלי מפותח,צניעות והכרת תודה ענקית מחבקת ובלתי פוסקת לקהל שלו. בכתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט שהכותרת שלה הייתה: At 67 Sir Paul is Just Letting It Be
בין השאר נכתב שם שמקרטני לא מתעסק יותר מידי באגדה המרחפת סביב שמו אלה בעשייה מוסיקלית. כשנשאל על זה השיב שהוא עסוק כל הזמן בלחיות את עצמו ולא בהעלאת זכרונות. סיפר שנסע יום אחד באוטובוס במנהטן ואישה שהבחינה בו מקצה הרחוק של האוטבוס שאלה אותו אם הוא פול מקרטני,כן השיב לה בשקט והציע לה לשבת לידו במקום לצעוק ולעורר מהומה. וכך מצאה את עצמה האישה, יושבת ומשוחחת איתו למשך כמה בלוקים עד שירד ונעלם בין ההמון במידטאון מנהטן. אין בהופעתו של מקרטני גינונים מיותרים. במהלך המופע הוא מחליף כמה סוגים של גיטרות ומידי פעם עולה לנגן בפסנתר, אבל האמת שהוא לא זקוק ליותר מזה. הוא לא צריך לרקוד,להצחיק או להרשים בשום דרך,הוא שר לנו ישר לתוך הלב ועושה זאת באופן הכי מדויק שיש. במהלך המופע הקדיש מקרטני שירים לשניים מחבריו לחיפושיות שהלכו לעולמם. שיר אחד לג'ון לנון, Give peace a chance אשר במהלכו נראו תמונות עם סמל השלום שהחזירו אותי באחת לשנות נעורי,לסרט ההיפית שקשרתי מעל הפוני והשיער הארוך,לחולצות הבאטיק עם הסמל השלום ולמכנסי הפיל...היה כיף שרתי,רקדתי והייתי מלאת שמחת חיים ותקווה לשלום.שיר נוסף הקדיש לחברו ג'ורג' הריסון - Something וכשהבחנתי שאישי היקר הנושק גם הוא לחמישים, צמוד למשקפת שהביא איתו כדי לראות את הבמה מקרוב-יותר מאשר אלי, הזכרתי לו לרגע מה השיר הזה עשה לנו פעם...וכך נזכרנו, התחבקנו רקדנו יחד והיינו בעננים. את השיר הבא הקדיש פול ל'ברק' כפי שכינה אותו, והכוונה היתה כמובן לנשיא ברק אובמה ואמר שהוא מקווה שהנשיא ורעייתו מקשיבים עכשיו והקדיש את השיר - Michelle ma bell למישל אובמה. הוושינגטון פוסט כתב למחרת שהנשיא ומשפחתו נופשים כעת בקמפ דיוויד ובכך הזימו את השמועה שהיו בתאי המכובדים בזמן ההופעה.שיאו של הערב אם ניתן בכלל להגדיר שיא מתוך להיטים רבים כל כך ,היה במהלך השיר - Live and let die כאשר מקרטני ניגן בפסנתר ושר ובמהלך השיר פרצו להבות אש על הבמה וזיקוקים שהקפיצו את הקהל לאקסטזה של התלהבות מצמררת ממש. חשתי ברווזים בכל הגוף מרוב התרגשות, הסתכלתי סביבי, האיצטדיון היה מלא לחלוטין באנשים בכל הגילאים שרים מתחבקים ורוקדים, כולם היו נלהבים, היה זה מחזה מדהים.
לפנות בוקר חזרנו הביתה,צללתי למיטה ולמחרת עסקתי בהשלמת שעות שינה,פינוק לרגליי הכואבות ונזכרתי בהתרגשות
איך רק אתמול נראו כל הבעיות כל כך רחוקות...רק אתמול.