שלום וברוכים הבאים,
אם קיבלתם מינוי לתפקיד בוושינגטון DC בשליחות כדיפלומטים,הייטק,ביטחון,רופאים ועוד,ועומדים להעתיק את מקום מגוריכם מישראל לוושינגטון DC, תוכלו למצא כאן מידע שימושי בנוגע למעבר, כמו כן חוויות והצעות לטיולים ואירועים באזורים שונים בארה"ב.
זו הפעם השנייה בה משפחתנו מעתיקה את הבית מישראל לוושינגטון.
סיבוב ראשון היה בשנת 1995 והנוכחי בשנת 2008 כך נולד שמו של הבלוג:
וושינגטון עובר ושב - על אנשים העוברים ושבים מישראל לוושינגטון הבירה.
*המשך להקדמה ברשומה: בראשית פעם שניה.
רשומות חודש מאי למעט הראשונה,מרכזות מידע מפורט ועצות שימושיות הבאות להקל על ההתאקלמות המשפחתית ברוקוויל.
כיף לגלות שמאז שהבלוג יצא לדרך בחודש מאי הוא זוכה לכניסות רבות,
אתם מוזמנים להשאיר תגובות,רשמים ,הגיגים.
(C) כל הזכויות שמורות: אין לשכפל,להעתיק או להשתמש
בתכנים הקימים כאן ללא רשות מהמחברת.
אביטל אוריול.
avitouch@gmail.com

יום רביעי, ספטמבר 21, 2011

עשרים וחמש שנים ומים חמים


כבר בתחילת הנסיעה בדרך למלון לחגוג את יום הנישואין ה-25 שלנו אני מבקשת ממנו להנמיך את הרדיו, מה קורה איתך הוא שואל,בדרך כלל הוא זה שמעדיף נסיעה שקטה בעוד אני אוהבת לשיר עם הרדיו. לא יודעת הגוף שלי מנהל חיים משל עצמו, מרגישה כמו חתול שתופש לעצמו בזנב, רוצה את הגוף שהיה לי אז לפני עשרים וחמש שנים אבל עם הביטחון שיש לי היום. הדרך עוברת בשדות ירוקים ונופים פסטורלים,ככל שמתעצמת השלווה הירוקה מסביב כך גוברת אצלי המצוקה וחוסר מנוחה ,מסננת מלל מריר בקצב של כדורים במחסנית, עד שנרדמת רצוחה ועצבנית.
כעבור 4 שעות הגענו למלון, בחור צעיר בגיל של הבן הבכור שלנו פותח לכבודי את דלת המכונית ומושיט את ידו באדיבות לעזור לי לצאת בנועם כיאה לנשים באתר ההסטורי אליו הגענו זה עתה. מה שלומך, הוא שואל בנימוס, יותר טוב שלא תשאל אני מסננת בלב ועונה נימוס : מצויין,תודה.
לפני 25 שנים הזמנו מלון  דרך מרכז נופש מבצעי אליו הגענו בשעות הבוקר שיכורים מאהבה ואלכוהול. יכולתי אז רק לחלום על מלון בו אהיה נסיכה לשני לילות בארמון מפואר עם ספא,שרות חדרים ומעיינות חמים. הרגוע משתלב במהירות ונראה שטבעי לו סיטואציה מלכותית שכזאת, יחד עם זאת היה מתנהל באותה טבעיות אילו היינו בוחרים לחגוג בחיק הטבע וללון באוהל כשמעלינו שמיכה של מליון כוכבים. 
רשמת את הקילומטרז', אני שואלת כשהוא מוסר את המפתחות לשרות החניה האישי, אולי החברה הצעירים מתכננים לצאת לסיבוב חרקות עם הרכב שלנו הלילה...מה את דואגת, אנחנו בחופש, לא?.. שאלה כזאת לא שואלים אישה בת חמישים ואחת שמבינה שחופש זה דבר יחסי ותלוי בדברים.
מצב רוחי משתפר באחת לאחר שפקידת הקבלה מבשרת לנו בחיוך סודק מייקאפ שהחדר שלנו שודרג למיני סוויטה בקומה העליונה.
השמחה והיחס המלכותי מחזירים אותי לתמונה בה אנחנו עומדים נרגשים על הדשא בקיבוץ,הרגוע קורן בחולצת סאטן ירקרקה ועניבת עור בצבע טורקיז ואני בשמלה לבנה עם פסים דקיקים בכסף וטורקיז. התחייבנו לשמור אמונים בימים טובים וגם קשים. על התפאורה ניצחה אימא אדמה שדאגה לרוח קרירה,שמש גדולה ואנרגיה ים תיכונית. שטר הכתובה היה כל כך נמוך שאפשר לו להיפתר ממני  בכל רגע נתון. עלות החתונה היתה מזערית,ללא מאכלים מיוחדים בשמות מפוצצים, גם לא כלים מרהיבים. היו אלו חביות בירה , בר אלכוהול וריקודים עד אור הבוקר עת מצאנו עצמנו מרחפים מאושר בבגדים החגיגים במי הבריכה החמימים.
לאור זה נראה טבעי שנזמין מקום במלון: The Homestead בתרגום חופשי – אחוזת בית. אחוזה הסטורית שהוקמה בשנת 1766 על ידי איש צבא בשם קפטן בולט, שתיישב במקום עם משפחתו ושכנע כמה מעמיתיו הלוחמים להתיישב יחד איתם בהרים ליד נביעה של מעיינות חמים. השיפוצים החלו במבני הבריכות סביב המעיינות ולאחר מכן הוקם מבנה גדול מעץ שהיה הלודג' הראשון. מאז פתח המלון שהיה הראשון בארצות הברית באזור ההרים את שעריו, התארחו במקום נסיכים, נסיכות וראשי מדינות שסיפקו הרבה רומנים וצחוק כאשר בילו את זמנם בענוגים בריאות וספורט.
כתב ההסטוריה הזוגית שלנו כלל גם הוא התישבות במחנות צבא אי שם ברחבי הארץ, במדבר ובעמקים אמנם אך עדיין מחנה צבאי. המבצע האטרקטיבי בזכותו החלטתנו לחגוג במלון הזה, סיפק תלושים לשתי פעילויות במקום. הפקידה הציעה שנבחר פעילות מוקדם כדי להבטיח מקום. מה את רוצה לעשות, הוא שואל בעודי סורקת את האפשרויות: רכיבה על אופניים,טיולים רגלים ,סיור הסטורי ודייג ובוחרת את האחת שנראית הכי מתאימה למצב -קליעה על צלחות חרס מעופפות. Skeet Shooting הבחורה שואלת האם יריתי פעם,למה את שואלת, משום שאם לא יריתם אתם צריכים לקחת שיעור בתשלום. ברור שירינו, אני עונה וסוגרת את השעה עשר למחרת. בבוקר התעוררנו למסע ניווטים בדרך הארוכה לבריכה הפנימית, כמה סוגים של מעליות ומסדרונות ומגיעים לבריכה מדהימה אשר ניזונה ממי המעיינות החמים ולהפתעתנו אין בה איש, ברור אף אחד לא מצליח לנווט את דרכו אליה במסדרונות האינסופיים שכולם נראים אותו הדבר כמו המשחק סולמות ונחשים.
השחיה במים החמימים הייתה תענוג צרוף שבסופו חשנו ריכוך בעור הגוף והנשמה. לשניים הבודדים שכן הצליחו להגיע אמרנו בנימוס ששכרנו את המקום לפעילות פרטית...צחוק,היה זה אחרי שגמרנו לשחות.
אחרי ארוחת בוקר די בינונית שהכילה הכל חוץ מירקות ויוגורט חמוץ, הגענו למועדון הקליעה.
מבנה עץ יפהפה המשקיף לנוף הרים ראשוני וקסום. המדריך מקדם את פננו בפרצוף חמוץ, כנראה לא אוהב את הרעיון שהחלטנו לא לקחת שיעור. שיעשה כמה פרצופים שהוא רוצה שרתנו בצבא וזה הרבה יותר שווה מכל שיעור שיתן לנו כאן ועכשיו.הלבישו אותנו ווסט מיוחד עם כיסים למילוי הכדורים, הוא מכניס לכל אחד מאיתנו 25 כדורים, כמה סמלי.
הרגוע נבחר להיות הראשון,הבחור טוען לו כדור ומחזיק שלט המפעיל את הצלחות, אתה צריך להגיד לי מתי לשחרר הוא אומר. שחרר. אומר הרגוע ולא פוגע, שחרר אומר שוב ועוד פספוס,כך עוברים ששת הכדורים ראשונים. עכשיו תורך פונה אלי המדריך במבטא גרמני כבד,מתי ירית לאחרונה, לפני שלושים ומשו שנים אני עונה ומניחה את הרובה על הכתף, שחרר. אני אומרת -בום טרח מתנפצת לה צלחת החרס לרסיסים ומשאירה את כולנו המומים. הבחור החוויר חשב אולי שיש לו עסק עם בוני מבוני וקלייד, הוא לא מודע לכך שאני יותר המומה ממנו כי אין לי מושג איך עשיתי את זה.הרגוע המום,הדם התחרותי שלו עולה קצת לראש ונראה שהוא מתחקר את זויות השיגור של הצלחות על מנת שיוכל להביס אותי בסיבוב הבא. אכן בסיבוב השני הוא מפרק ברוגע את הצלחות אחת אחת ובסך הכל מוריד 11 מתוך 25 שזה יחס גבוה מאוד. המדריך נשאר אדיש ובלתי מפרגן, אחרי הכל לא לקחנו שיעור.
הסיבוב הבא שלי מגיע ואני מחליטה לירות מהכתף השניה כי ההדף מכאיב לי נורא, בעודי לוקחת את הרובה ומעבירה לכתף השניה אני רואה שהבחור מושיט ידיים לשמיים כאילו מבקש מאלוהים עזרה להתמודד עם היורה הרצוחה. אל תדאג, אני אומרת לו בחיוך רחב וכמעט פולטת שהייתי חיילת אבל מחליטה לחסוך ממנו את המידע המופלא כי הוא נראה מספיק מתוח גם בלי זה. בסיבוב הזה אני מפצחת עוד אחת ומתלוננת על כאבים חזקים מההדף. התוצאה הסופית שהורדתי 3 או 4 מתוך 25 . חזרנו לסוויטה המלכותית בחיוך של מנצחים, עשרים וחמש שנים, עשרים וחמישה כדורים לא מעט מכאובים אבל עדיין אוהבים. למחרת יצאנו לטבול בנביעה הטבעית במרחק כעשר דקות נסיעה מהמלון אבל אלפי שנות אור אם מתיחסים לרמת האחזקה במקום. בשעות הבוקר הרחצה משותפת לגברים ונשים בבגדי ים מהצהרים הרחצה בנפרד ובערום. נכנסנו למבנה עגול מעץ ישן המקיף למעשה את הבריכות הטבעיות. חדרי הלבשה זעירים ממוקמים מסביב לבריכה וסגורים בוילון. לקחנו מצופים מאורכים המצויים במקום ונכנסנו לטבול. שלט קטן מבקש מהאנשים ללחוש, סביבנו זוגות רובם צעירים רוחצים מחובקים ומתנשקים. המים הכבדים עוטפים את הגוף ואפשר לחוש את הבועות של הנביעה מתנפצות על הגוף, תחושה מרגיעה ונעימה. הבריכות נבנו בשנת 1836 והאמינו לי מאז לא שופצו !!! לצערי אין זה המקום הראשון בו נתקלנו בהזנחה פושעת דווקא במקומות בו הטבע ברך את תושבי המקום ובמקום לטפח ולשמור הם בוחרים להזניח ולנטוש. בשנת 1996 רכש את הבריכות הבעלים של - Homestead לא ברור מדוע אינו משפץ. העץ מתפורר,הצבע מזמן דהה והמקום שוקק חיים , מלא אנשים רוחצים, לא נראה שקיימת בעיה של חוסר במבקרים. אז מה הם לא מבינים ? הייתה שואלת חברתי יעל, כי הדיסוננס בין עונג הרחצה ללכלוך מסביב הופך את החוויה למורכבת במקום שתהיה נטו מענגת. אולי זה בכוונה אומר הרגוע כשרואה את פני מתכרכמים נוכח החדרון המלוכלך בעודנו מתלבשים ויצאים, מה בכוונה אני שואלת, משאירים את זה אוטנטי כמו שהיה אז, אין שוב דבר אוטנטי בהזנחה אני משיבה ומסכמת את השיחה בנימה חיובית כי התחושה אחרי הרחצה מאוד נעימה.
את ארוחות הערב אכלנו בעיירה – Warm Springs מקום בו הזמן עצר מלכת לפני מאה שנים,השדרן בתחנת הרדיו המקומית מדבר על אירוע ריקודים המתרחש כעת בתחנת כיבוי האש ומוסיף שקארול וסוזן מתכננות להגיע. ממש שכונה  כמו במושב כולם מכירים את כולם. מאוחר יותר בשיחה עם המלצרית למדנו שאכן כך. מדובר במקום זעיר עם בית  ספר יסודי אחד ותיכון אחד ואין מספיק תלמידים לפתוח חטיבת ביניים. 
החזרה הביתה עברה בין עיירות שהזמן עצר בהן ממלכת,
שדות ירוקים,פרות במרעה אוכלות עשב,

שיחות נעימות בין איש אחד ואישה אחת -
שחזרו הביתה לקפה שחור ישראלי עם חלב אמריקאי
בלי לבקש שרות -
כי 
אז כמו היום אוהבים לטייל בפשטות
שגם היא סוג של מלכות.


המלון : http://www.thehomestead.com/  - על מנת לקבל דילים צריך להרשם לקבלת דוא"ל באתר המלון כי בדרך זו מקבלים את העסקאות הכי טובות – זה נכון אגב למרבית המלונות.
מלון : עליו קיבלנו המלצות חמות מאנשים שפגשנו במרחצאות - http://www.meadowlanecottages.com/  - מתאים למשפחות עם ילדים.
מסעדה בערב הראשון - http://www.johnssteakhouse.com/  - שימו לב המסעדה פתוחה רק אחרי הצהרים וסגורה בימי רביעי.
מסעדה בערב השני - http://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g58287-d82972-Reviews- Inn_at_Gristmill_Square-Warm_Springs_Virginia.html - המסעדה קסומה יושבת במבנה לשימור שהוא גם מלון ומומלץ מאוד להזמין מקומות מראש. אפשר לבחור בקבוק יין מהמרתף האישי שלהם או אפילו רק לרדת לראות. מקסים.

המעיינות החמים – ג'פרסון פולס - http://www.thehomestead.com/explore-our-activities/the-homestead-resort- and-spa/hot-springs - שימו לב לשעות הפתיחה ולהסדרי הרחצה.

אתר עם אינפורמציה על כל האזור -  http://www.discoverbath.com/businessList.asp?cat=45 
ברקלי ספרינגס - מעיינות חמים במרחק שעה וחצי מרוקוויל -  http://www.berkeleyspringssp.com/spa.html

בית קפה נחמד ליד המעיינות בברקלי ספרינגס -  http://www.fairfaxcoffeehouse.com/index.html
מקום חביב לאכול בברקלי ספרינגס -  http://www.yelp.com/biz/earthdog-cafe-berkeley-springs