הנקודה הכי דרומית באמריקה הצפונית

החופשה הראשונה שלי בנקודה דרומית על המפה, היתה בחופי סיני.שם הכרתי את אישי היקר,היה זה סוף שבוע קסום על שפת הים הכחול באוהל מאולתר עשוי פיסת בד קשורה לכמה מוטות, גלשן, פסטה, קפה שחור וכמה כוסות. זו היתה החופשה הראשונה שלנו ביחד ואחריה חזרנו מאוהבים לבסיס חיל האויר בבקעת הירח.

הרעיון לחגוג את סוף שנת 2009 ב-Florida - Key West היה שלו ועלה די סמוך לתאריך החופשה המיועד.כשמדובר בשבוע המבוקש ביותר בשנה ועוד באמריקה מקום בו אנשים מתכננים חופשות לפחות שנה מראש,העיניין לא פשוט למצא מקומות,בלילות הבאים סרקנו את כל אתרי התיירות הקיימים ברשת על מנת לדוג לנו חדר.
לפתע נשמעה קריאת שמחה,נמצאה סוויטת בוטיק ב - Reach Resort
רווח לי מאוד, אך יחד עם זאת , יש לי תכונה מוזרה שכזאת, בדיוק ברגע שמשהו מצליח לנו מאוד אני מרגישה חובה להעלות כמה ספקות,למשל: תגיד,אם משהו כרגע ביטל שם, אז אולי משהו דפוק במלון הזה...ומה נעשה אם תהיה פתאום סופה, איך נברח הרי יש רק כביש אחד ארוך וצר אל האי וממנו...תודה לאל שאני חיה עם האיש הכי אופטימי וסבלני בעולם,שמכיר אותי היטב ומרגיע מיד בחיוך מרוצה,דיבור בוטח ומבט בעיניו הירוקות אפורות ומשיב לי ברציניות (רצינות מתובלת בציניות), שזהו כנראה המלון הכי גרוע בקי ווסט אבל אין מה לעשות, שם מצאנו ואנחנו הולכים לבלות. אז חמישה ימים לפני שנגמרה לה 2009 יצאנו בדרך הארוכה ל- Key West אשר בפלורידה החמה.
מהר מאוד הסתבר לנו שאנחנו לא לבד ויחד איתנו המון מכוניות עמוסות משפחות ,ילדים והמון חטיפים וכולם מתקדמים בשיירה ארוכה ואינסופית. אנחנו נוסעים בכביש 95 עד מיאמי משם ניסע על כביש מס 1 המתחיל למעשה בקי ווסט בנקודה הנקראת מייל 0 ומגיע עד מדינת מיין בקצה הצפוני של החוף המיזרחי. מידי פעם עוצרים להתרענן באיזורי מנוחה שהם בדר"כ מקומות די דוחים וככל שהתארכה לה הדרך כך מתעצם הצורך בכוס קפה שחור מהביל עם קוראסון חם שיצא הרגע מהתנור. המקום הסביר ביותר שמצאנו על הדרך היא הרשת: Cracker Barrel Old Country Store המציעה מגוון מאכלים ברמה סבירה. החלטנו ללון במיאמי משום שרצינו לנסוע את הדרך היפה המובילה לאיים למחרת באור יום. בחרנו במלון היאט ריג'נסי שהומלץ על ידי: Budjet Travel הנמצא במיקום מעולה בדאון טאון מיאמי במרחק הליכה קצר מאיצטדיון הכדורסל, כי אם כבר הגענו עד הלום, חייבים לראות NBA ואת Wade מביס את אינדיאנה כמעט בארבעים הפרש. אחרי המשחק טיילנו ברציף הסמוך לאיצטדיון בו מצאנו שפע חנויות ומסעדות נחמדות על שפת המים. למחרת יצאנו לדרך המתחילה עם הקצה של שמורת ה- Everglades לאחר מכן התחלנו את המסע מקי לארגו שהוא האי הארוך ועד קי ווסט הנמצא בקצה הדרומי מערבי. הדרך לאיים כוללת 42 גשרים החוצים את הים,ככל שהתקרבנו לקי ווסט ,התקלפו הבגדים ,נרגעו הלחצים כאילו השתנה משהו בתדר בראש שעובר לקליטת המתרחש בעיניים פקוחות,כשבלב אני שרה את שירו של ניל יאנג, Harvest Moon . השילוב הזה של שמש חורפית ,עשרים וחמש מעלות והנסיעה על גשרים החותכים את הים בין שמיים למים, הם תמצית החוויה שהמוטיב המרכזי שלה הוא ללא ספק ההנאה שבדרך.
בדרך לקי ווסט משתחררת לאט המחשבה ומפנה מקומה לשלווה,זו הזכורה לי היטב מהימים של סיני והיא נעימה מאוד כאן בזמן הווה בקצה הדרומי של אמריקה הצפונית.רגע לפני שהגענו לקי ווסט עצרנו במרכז המבקרים: Key West 123 ,זהו מרכז מבקרים הנמצא באי: Big Pine בו אפשר לקבל לוחות זמנים של כל הפעילויות,המלצות וקופונים למסעדות ועוד. בדרך למלון בכל זאת הסתננה לה מחשבה קטנה,כדאי להנמיך ציפיות,הרי מעולם לא מצאנו מלון בו התמונות ברשת זהות למציאות בשטח. בשעה טובה הגענו למלון וקיבלנו סוויטה מרווחת עם מרפסת המשקיפה לחוף הים ולבריכה. החול הלבן נצץ למרחוק ,הים הכחול, הדקלים האקזוטים והגנים המטופחים הבהירו לי באחת שכאן בקצה הדרומי של אמריקה הצפונית יש מצב למיפגש בין מציאות לחלום.לאחר התארגנות קצרה יצאנו לרחוב: Duval ,הרחוב הראשי של האי, רחוב צבעוני ותוסס ומלא טיפוסים מכל הסוגים, כאן ברור שזהו מקום המפגש בהה הידיעה של הקהילה ההומו לסבית. בכל פינה ישנם ברים והופעות דראג קווין ואווירה שמחה של קצה העולם. אנשים פתוחים ונחמדים ומהר מאוד מצאנו עצמנו בשיחות רחוב הזויות ומצחיקות למדי.החגיגה העיקרית באי היא חגיגת שקיעת השמש,מידי ערב בשעת השקיעה נוהרים המוני אנשים לכיכר: Mallory Square שם הובטח לנו שתתקיים חגיגת שקיעה תוססת וערה הכוללת נגני רחוב ,דוכני אוכל והמון שמחה.לאחר הליכה קצרה,למעשה כל האי הוא סוג של הליכה קצרה הגענו לרציף ממנו משקיפים על השקיעה. הנוף מושלם,סירות מפרשים ויאכטות בכל הגדלים עמוסות תיירים משתוקקים לחוות את האירוע המלהיב. כולם מצלמים ללא הפסק בכל האמצעים וממתינים לרגע הגדול. אכן השמש לא מאכזבת ונותנת הופעה,מתעגלת לכדור עגול ומרשים בצבעי קיטש שנראים כמו פוסטר מספרה באלנבי ולאט לאט נעלמת בקו המים לקול מחיאות הכפיים. זה סיפור אמיתי אנשים עמדו ומחאו כפיים לשמש הגדולה שנעלמה לה בתוך המים. הסתכלתי סביב,חיפשתי נגנים,או דוכנים ולא מצאתי דבר.הבנתי כמו אלפים אחרים שעמדו איתי שזו היתה החגיגה.כמפיקת אירועים לשעבר לא יכולתי שלא להתרשם מההפקה הגאונית- מגדירים את השקיעה כארוע,אין צורך בהשקעה מוקדמת שכן מדובר במעשה טבעי המתרחש מידי ביומו ועוד בחינם, ההמונים כמונו ואחרים נוהרים למרכז האי, וכאשר כבר נמצאים במרכז ,אזי שותים קצת, אוכלים קצת וקונים הרבה,כה פשוט וריווחי לכולם. וכדי להדגיש שזוהי אכן שעה של דמדומים-שאמת או בדיה אינם די ברורים,בדרכנו חזרה מהכיכר,נתקלנו בפסלים שנראים אמיתיים אך למעשה עשוים משרף, אבל למי כבר אכפת אחרי ששקעה לה השמש ומחאנו לה כף.למחרת יצאנו להכיר את העולם שמתחת למים ולצלול בריף המקומי בחברת טוני האנגלי וחבר מדריכיו.אנשי מים הם תמיד טיפוסים מיוחדים וטוני אינו יוצא מהכלל,איש קופצני לא צעיר שהגיע לכאן ממנצ'סטר שבאנגליה ואת שיעור הצלילה העביר באנגלית תיקנית במבטא כבד וזריזות עינינית,יען כי אנשים חיכו בתור וצריך לגמור להכין את כולם לפני שיוצאת הסירה בצהריים. היתרון היחסי שלי באירועים כאלו שאני מעסיקה את עצמי בדברים אחרים במקום לשבת ולדאוג ובנוסף הוא שאישי היקר,חובב אקסטרים ואני טיפוס יבשתי חובבת אנשים. כך היה שבעודם משוחחים עם לובסטרים אי שם במים העמוקים,ישבתי במקום נחמד וסעדתי מאכלי ים טעימים וטריים. ביום חמישי ה-31/12 ,היום האחרון של שנת 2009 , התרגשנו מאוד לרגל חגיגת יומולדת עגול וגדול לבן זוגי שבחר להיוולד בדיוק ביום האחרון של השנה ועוד בקצה שלו בשעה 11:30 בלילה. אחרי שלל הפתעות ומתנות וארוחה במסעדה משפחתית נחמדה, יצאנו לרחוב הראשי ביחד עם עשרות אלפי האורחים שהיו על האי כדי לחגוג בניצוחה של "סושי" הדראג שניהל/ה את החגיגה מתוך נעל אדומה ענקית שהתרוממה בזהירות לקומה העליונה ונתלתה באוויר עד השעה חצות אז תורד לרחבה לאחר כבוד. האירוע משודר בשידור חי ב- CNN מה שמעניק מסך מרכזי גדול בו ניתן לראות את הרחוב ההומה באנשים ובלאגן. מאז הקרנבל בברזיל לא ראיתי כמות כזו מרשימה של מלכות מידבר,זה היה דומה לסנה מתוך הסרט: "פרסיליה מלכת המידבר". בקומה העליונה עמדו אנשים וזרקו לעבר ההמונים שרשראות נוצצות צבעוניות כשברקע התנגנו להיטים מוכרים תוך כדי כך שוחחו וסושי ופורשיה הבלונדינית שחיכתה לה למטה על הרחבה, צלילי המוסיקה ואדי האלכוהול ליוו את הספירה לאחור, סושי הורדה לאט לתוך המון הנילהב שרקד ושר ולעיתים אף בקושי נשם כי היה צפוף אימים וחם וגם לא ממש צח אבל ללא ספק אירוע בלתי נשכח. בדרך חזרה למלון הלכנו להגיד שלום לנקודה הכי דרומית באמריקה הצפונית וראינו שעיניין השקיעות כאן הוא עסק רישמי החרוט על הפסל באופן ברור.למחרת בילינו בעיקר על חוף הים במלון, כמה מתוק לחוות עשרים ושש מעלות כשבבית ברוקוויל השעון מראה מינוס חמש והשלג במקומות רבים עדיין לא נמס, בעודי יושבת על חוף הים הכחול,מול המים הצלולים והחול החם,עוברת בי תחושה מוזרה , כאילו לא חלפו להן למעלה מעשרים שנה מאותה חופשה נפלאה בחופי סיני.נכון שהחלפנו את יריעת הבד וארבעת המוטות בסוויטה נחמדה בריץ' ריזורט, את הקפה השחור החלפנו בקייפריניה ועוגת קי ליים. יחד עם זאת השמים, המים והאור החזק,הצליחו לטשטש את המרחק והזמן, ולרגע אחד נשארו רק קו אופק רחב ואהבה מתוקה בין שמיים ומים.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה, אביטל.

http://www.elsiboneyrestaurant.com/index.html - מסעדה משפחתית המגישה מאכלים קובנים טעימים וטריים,בשבוע שאנחנו היינו מחכים בחוץ בתור אבל ההמתנה שווה את החוויה.
http://www.camilleskeywest.com/ -מסעדה משפחתית נחמדה,מיקום טוב,מחירים סבירים

http://www.captainscorner.com/maps/Map_key_west.htm -מועדון הצלילה של טוני

http://www.skydivekeywest.com/ - סקיי דייבינג בקי ווסט שנמצא בשוגר לופט כעשרים דקות מהאי.

http://miamiregency.hyatt.com/hyatt/hotels/index.jsp -המלון במיאמי

http://www.budgettravel.com/ - מגזין מומלץ לחובבי טיולים וחופשות

http://www.crackerbarrel.com/- רשת מזון נחמדה על כביש 95

http://www.lyricsfreak.com/n/neil+young/harvest+moon_20099104.html - ירח- ניל יאנג

http://www.southernmostbeachcafe.com/-מקום נפלא לארוחת בוקר או סתם משקה על שפת המים.
http://www.keywest.com/ - אתר עם אינפורמציה על האי.
http://www.keywest123.com/ - האתר של מרכז המבקרים,לפני שמגיעים לקי ווסט.
http://www.aandblobsterhouse.com/- מקום נפלא למשקה ולארוחות.
http://www.reachresort.com/- המלון שלנו באי.
http://www.casamarinaresort.com/ - מלון מאותה רשת של המלון שלנו הוא הותיק יותר.