משפחתי וחיות אחרות



את ראש השנה בילינו בבקתה בלב היער באזור אדירונדק עם חבר ילדות של הרגוע ומשפחתו המתגוררים ברוד איילנד ואחת לכמה זמן הם מחליפים את ביתם עם משפחה באזור בו הם רוצים לבלות. הפעם בחרו באדירונדק אשר במדינת ניו-יורק, אזור קסום שופע מים ומסלולי טיולים נפלאים. אושר גדול שהזדמן בחלקנו לבלות איתם את ראש השנה אך בכך לא תמו נפלאותינו, בננו החייל קיבל מיוחדת כדי לבלות איתנו את החג.

יצאנו לדרך, מדובר בנסיעה של שמונה שעות נטו מביתנו ועד הבקתה בהרים, בדרך לשם אספנו את הבן שנחת בשדה התעופה ניו-ארק. המיניוואן נאנק מהמסע הכבד שהעמסתי עליו שלא יחסר כלום כדי לפנק את הבן שלא זוכה לכך בשבתות וחגים אחרים. בדרך הארוכה מהשדה לבקתה סיפר הבן על חוויות, מסעות, החברה ועוד, הכל בסלנג צבאי שלא הבנתי :
"אז אמרו לו מה אתה נטרק כמו סוס מת - נטרק- זה נשכב במקום ללכת ולסוס מת כנראה אין כבר כוח ללכת...
או כל הלילה הלכנו והתעפצנו- כלומר ניקרנו שזה נרדמנו כמו שאנחנו, כי עפיצות זאת עייפות צבאית. מידי כמה דקות הושטתי יד כדי לגעת בו מאז חודש מאי לא התראינו ולמרות שמדברים הרבה בטלפון זה אחרת להיות כעת במרחק של חיבוק ונשיקה. בחצות הגענו לבקתה באדירונדק, את פנינו קיבלו לולה וסמי הכלבות המתוקות שהרימו את הבית בנביחות שמחה וגיל שהתחרו ביללות וצווחות שנשמעו מחיות הבר במעבה היער. למחרת בבוקר התעוררתי מניחוח קפה  שהכינה מריה ושפשפתי את עיני כי נדמה היה לי שהגעתי לבית של מיץ פטל. הבקתה ציורית מפנים ובחוץ, מהחלון נשקף יער עבות שערפילי הבוקר מוסיפים לו נופך מסתורי ומסקרן. שלחנו את הבנים להביא חלב, משימה מאתגרת משהו כשאתה מתגורר בלב היער, במיוחד אם האינטואיציה הגברית מובילה אותך בדיוק לכיוון ההפוך..כעבור שעתיים הם חזרו עם החלב. מריה ואני שוקעות בשיחה בין השאר על התדריך הפרטני שקיבלה מבעלת הבית בכל הנוגע לתפעול ותחזוק הבקתה האורגנית אקולוגיות בה אנו שוהים. את המטבח צריך לנקות בספריי חומץ את האמבטיות בסודה לשתיה, את הירקות לזרוק בקומפוסט הנמצא ליד גן הירק האורגני בחצר, המצעים אורגנים וכובסו בחומרים אקולוגים, בפינת הישיבה פזורים מגזינים לחיים בריאים שעלעול קצר בהם מביא אותי לקוצר נשימה וחרדות קיומיות לגורלנו על הכדור בו אנו חיים. יצאנו למסלול קצר בסביבה, תודה לאל ולרוני החבר שלנו שהגיע עם טנדר ואפשר לנו להגיע לאזור ממנו מתחיל המסלול, האמת, לא חיבבתי את המסלול מהרגע שראיתי את הגשר הצר עשוי שתי סנדות עץ רופפות שעלינו לחצות רק כדי להתחיל לצעוד בו, בנוסף הגענו לא מוכנים לכנס יתושי אדירונדק שתקפנו ללא רחמים מהרגע שיצאנו מהרכב הקריר והממוזג. מריה ואני הלכנו במאסף עם הכלבות המשולהבות מהטיול בשבילי היער עד שהבחנו ברגוע שהתקדם לעברנו בצעדים קלילים, מה קורה אני שואלת, אי אפשר להמשיך במסלול בגלל השטפונות שסחפו את הגשר וכעת מתקנים אותו, ניכר על פניו שדי מאוכזב.
אני מודה בלב לאלוהים שירד נמוך וחילץ אותי מהחוויה המגרדת, חבל, אני אומרת בקול, דווקא מאוד רצינו להמשיך...אגב הדבר היחיד שלא גרד לי באותו הרגע היו הגבות. חזרנו לבקתה האקולוגית למקלחת חמה ואורגנית שהיתה מרפא ומרגוע לעור המגורה. בצאתי מהמקלחת הבחנתי בחיית יער מפוחלצת הסורקת אותי בעיניים בוחנות. העיצוב כאן מושקע ומתאים לסביבה- ריהוט עץ כבד, חיות יער מפוחלצות וממולאות ואווירה חמימה. אני רוצה במבי כזה לתלות בחדר שלי בארץ מבקש הבן החייל, מיד אני תכף יוצאת למכולת ומביאה לך אחד.

מאוחר יותר ישבנו לסעודה חגיגית ביתית שכללה כבד קצוץ, חלה שזופה מהתנור האקולוגי ועוף ברביקיו שרץ בחופש. הליווי המוסיקלי של הערב כלל סימפונית יללות תנים וצווחות ציפורים שנשמעו קרובות ומפחידות. את הבוקר למחרת פתחנו בארוחת חומוס חם תוצרת ביתית ופטרוזיליה אורגנית שנקטפה זה עתה מהגינה, הבן מבסוט מהפינוק והניחוחות קרבו אלינו את השכנים שהגיעו בטרקטור ולקחו את הילדים לקטיף תפוחים שהותיר אותנו עם שק תפוחים אורגנים מנוקדים באדמומיות ועקוצים משלל חרקים. אחר כך יצאנו לעיירה בשם לייק פלאסיד השוכנת לצידו של אגם באותו שם. עיירה מתוקה, חנויות קטנות ואוטנטיות, גלריות, בתי שוקולד וקפה, כולם ברחוב הראשי. ישבנו בבית קפה קטן וחמים על גדת האגם, הרגוע תירגל הרמת רגליים על רקע האגם - היה טעים ונעים הילדים שיחקו במשחקים והבנות יצאו לקניות-מושלם. בסיום החופשה נפרדנו מהבקתה לאחר שניקינו לפי ההוראות האקולוגיות וכאן מותר לגלות שמאז אני חברה טובה של חומץ וסודה לשתיה, ביתי בוהק מניקיון, נטול רעלים ולמקרר שלנו נכנסות רק פרות שלכחו עשב ירוק במרעה ותרנגולות מאושרות שרצו בשדות החופש. מהרגע שחזרנו הביתה הסתכלתי על השעון וביקשתי שלא ימהר כי הזמן טס ואיתו הבן שחזר לארץ, לצבא, למסע כומתה ושוב יעברו כמה חודשים עד שנהיה במרחק חיבוק ונשיקה.           

כעבור כמה ימים הגיעו אחותי והבת שלה שעומדת לקראת גיוס לביקור בן שלושה שבועות. היו אלו שלושה שבועות בהם חווינו שלכת, שמש, שלג, שקד, שירה, שמחה ושעה נוספת לישון בעקבות הזזת השעון, בקיצור היה שין מאוד. סוף השבוע הראשון השלכת היתה בשיאה כשיצאנו לטייל בשיננדואה, הרכב רעד מהצחוקים והבדיחות המשפחתיות שזר לא יבין, בת אחותי מוכשרת ומצחיקה וחקיינית מאין כמוה כל שאלה שאני שואלת היא עונה בקולה של סבתא חנה בריש גרונית  ואנחה שנמתחת  לאורך התשובה מה שמכניס את כולנו להתקפות צחוק ופלאשים של זכרונות ילדות ממושב אלוני אבא שהיה עשיר בטיפוסים צבעוניים. כשעצרנו בדוכן התפוחים של בוב ג'נקינס בדרך לפארק שאלה אחותי אם אני זוכרת את מכונת הסיידר שהיתה במחסן של ינקו שהיה אספן כפיתי של אלטע זאעכן ולמחסן שלו קרא "הבוטיק של ינקו". בנוסף היה מחלק חלב בכל בוקר רכוב על עגלה רתומה ליצחק הסוס עמוסה בכדים כסופים מלאים בחלב טרי. אימא היתה יוצאת לקראתו לבושה בחלוק שעוטף כותנת ומבקשת שימזוג לה חלב מכד חדש. זאת היתה משאת נפשה של כל אם בימים אלו, יען כי ינקו לא הצטיין בהרגלי ניקיון וברור היה שחלב מכד חדש יהיה צלול יותר ופחות מפתיע. ינקו היה מוזג את החלב ועיניו נשואות ל"מרפסת" של אימא שנשקפה מבעד לחלוק וצועק בקול :חלבהלה' מי רוצה חלבהלה'. קנינו ארגז תפוחי גרנד סמיט בחמישה דולר שהפכו מאוחר יותר לשטרודלים נימוחים מבצק פילו, זאת מומחיות של אחותי הבשלנית המדברת בגוף ראשון עם העלים הדקיקים.

המסלול בשינדדואה היה קסום, השלכת היתה בשיאה ובעודנו הולכים חזרה ממסלול הפסגה ואני יורדת לאיטי בגלל בעיות ברכיים לוחשת לעברי בת אחותי  "אלטע זאכן...אלטע זאכן.." ירדנו בצחוקים רמים כשעברו מולינו כמה נשים וביקשו את "מה שלקחנו"..לך תסביר להם שאחרי ילדות באלוני אבא לא צריך אמצעים מיוחדים כדי להתפקע מצחוק. 
בקטע אחר של היער הקסום עצרנו לצלם את העצים הדקיקים והגבוהים, בעודי מכוונת את המצלמה מציצות אחותי והבת שלה מאחורי העצים כמו שחקניות בסרט בוליוודי וצווחות בקול גבוה: " צטני מנגו" "ציקן טיקה" "וורי ספייסי" במבטא הודי כבד  - מחזה הורס !
בדרך חזרה נעמדנו בפקק לכבוד 3 דובים שחצו את הכביש זה היה מדהים, אמא דובה נעמדה באמצע הכביש ועצרה את התנועה כדי שהגורים יחצו בבטחה, הרגוע יצא לצלם את הפלא השחרחר אבל כבר היה מאוחר. את יודעת כמה פעמים הגענו במיוחד לחפש דובים והינה אתכן זה קורה: שלכת, שמש, שלושה דובים, שתי אחיות, שתי בנות דודות ורגוע אחד. אחותי ואני שעברנו מזמן את גיל ארבעים וחוות את ההורמונים שלנו גולשים במורד,  מאידך בנות דודות: 15 ,18 בגיל הנעורים בו מתפרצים ההורמונים בלי שליטה ובתווך הרגוע מכיל ומנסה למתן ולייצר שפיות בתוך הבלאגן. שמות החיבה שהדביקו לנו הבנות היו שורטי וברך. אחותי נקראה שורטי כי אינה מהגבוהות שביננו ואני נקראתי ברך על שום שאני מתלוננת עליה לעיתים תכופות. למחרת טיילנו למפלים הגדולים, שורטי היתה מאושרת וברך התלוננה כרגיל עד שהבחינה בדרך חזרה הביתה בפסטיבל אוכל וריקודים של הקהילה הרומנית בפוטומק מרילנד. מרבית התושבים באלוני אבא מחוז ילדותינו היו יוצאי רומניה כך שהרוקדים בחולצות הרקומות והשירים הקופצנים החזירו אותנו לשירי היי לליצה והשרלה של ילדותינו והאוכל הזכיר לנו את אלקה השכנה שלנו כי אימא שלנו היתה אומרת כשהיינו מלינים על האוכל שהכינה- "לא טוב לכם, לכו למסעדה ממול", אז הלכנו לאלקה השכנה הרומניה שגרה בית אחד לפנינו והיתה מכינה קראפלך עם המון בצל מטוגן ומרק צ'ורבה משובח. בעודינו נהנות מהרוקדים התחלנו להריץ את שמות החברים באלוני אבא : נוצה ונוצי ופויו שזה אפרוח וקוקה ומילו וג'יג'י שהיה תולה על חבל הכביסה שקיות תה לשימוש חוזר וזלמה אשתו ופישקה שהיה מרביץ לבת שלו ומבקש שלא תבכה וסרוליו המורה למוסיקה וזלמן וקיטי ובלה ודורל וזיגי ומינה ועוד ועוד וככה גדלנו במציאות שנראתה לעיתים כמו בדיה.

בסוף השבוע יצאנו לניו-יורק סיטי, הסתבר שמרתון העיר נערך באותם ימים והיה קשה למצוא מלון טוב במחיר סביר. התקשרתי ל"מגלן טרוול" שבעבר נעזרתי בהם ויחד מצאנו את מלון אפיניה 50 הנמצא לא רחוק מה"טיימס סקוור". המלון היה נקי ונוח ובהחלט ענה על כל הציפיות. הבן הבכור נתן טיפ מעולה, לקום מוקדם בבוקר כדי להיות ראשונים בתור ל"אמפייר סטייט בילדינג" מה שהפך את הביקור במקום לחוויה נפלאה שלא גזלה זמן מיותר. בעודם משקיפים על העיר מראש המגדל, תחקרתי אני בקשר לביקור ב"גראונד זירו". אתרי התיירות מובילים לקישור האומר שצריך לקבוע תור לביקור והעלות 25$, מה שלא נראה הגיוני לניו יורקית לשעבר כמוני ולכן נכנסתי לאתר של הניו-יורק טיימס ומצאתי קישור לאתר בו צריך רק לקבוע שעת ביקור כדי לחסוך עמידה בתורים הגדולים ואת הכרטיסים אוספים במוזיאון הקטן בכניסה לאתר. אפשר לתרום במידה ורוצים, אם לא זה בחינם. בדרך עברנו ב"צ'לסי מרקט" בילוי כיפי במיוחד ביום ראשון בבוקר וטיפסנו לפארק הרכבת מעליו שהוא אחד אתר מעניין ונחמד בפני עצמו ובמיוחד השילוב בינהם -קונים משו לאכול בצ'לסי ועולים להנות מהאוכל על ספסלי הפארק היפה הנמצא ממש מעליו. התור לכרטיסים ל"גראונד זירו" השתרך על פני שלושה בלוקים, התחקיר הקצר השתלם, נכנסנו למוזיאון הקטן, לקחנו את הכרטיסים ויצאנו לבקר באתר. בדרך עצרנו להופעת רחוב מדליקה של חברה צעירים שעשו פעלולים, מחזה ניויורקי טיפוסי שהיה מהנה מאוד.

ההורים שלנו בחתונה



הביקור בגראונד זירו היה מרגש מאוד, התבוננות פנימה לבריכה העמוקה ועוצמת המים הנופלים בחוזקה העבירו בי צמרמורת ותחושה של מחנק וכאב למראה המים המתנכזים לתוך הבורות השחורים העמוקים. השמות הכל כך רבים חרוטים על דופן הבריכות ומשנים את צבעם בהתאם למיקום קרני השמש המאירה. מתוך העומק והעצב של הבריכות נבנה הבניין "לידה מחדש", בניין יחיד שיהיה גבוה מהתאומים שנפלו, מראה המעצים את היכולת האנושית להתגבר על אסונות ולהתחיל מחדש.

כמו החיים כך הביקור בניו-יורק עשיר בחוויות בכל הקצוות, יצאנו בערב להצגה בברודוואי שאת הכרטיסים רכשתי מבעוד מועד באתר מעולה המאפשר קניה מראש של כרטיסים במקומות טובים בחצי מחיר, ישבנו שורה 7 בהצגה הנפלאה פרסיליה מלכת המדבר. בדרך חזרה הביתה עברנו דרך ה"אמיש", כיוון שהיה יום ראשון מרבית האטרקציות היו סגורות. אכלנו במסעדה שהיא בעצם קרון ישן של רכבת והיה מאוד חמוד.



באחד הימים יצאנו לסיור בדרך היין של מחוז קולומביה שהינו למעשה מחוז לאודן בוירג'יניה, זהו אזור חקלאי עשיר בחוות שונות של סוסים, כבשים, לאמות, אלפקות ועוד...היה חמוד לשמוע את בת אחותי קוראת לחיות : נוהמת לסוסים והם עונים לה, פועה לכבשים והן משיבות פעיות רמות ושורקת לציפורים, פשוט מדהים.
בדרך חזרה מספרת בת אחותי שסבתא מבקשת שתפסיק לשחק עם האיי פות כל הזמן (אייפוד)
והבן הבכור שלי מאות חמות (מאוד חמוד) כי הוא כל הזמן דואג לה.

היו ערבים נפלאים בהם בילינו בחברותא על כוס תה צמחים ושטרודל חם וטעים, הקשבנו לשירתה של בת אחותי בעלת נוכחות עצמתית, קול מדהים ויכולת נדירה להתחבר למימיקות הנכונות ולהגשה מרגשת של השיר.

סבתא גרטרוד

 כשהיא שרה את בובי מגי של ג'ניס ג'ופלין, אני מרגישה שהכל נשאר במשפחה. סבתא גרטרוד היתה שרה אופרה עד שנדם קולה כשנרדפה על ידי הנאצים, לסבא פאול היה חוש הומור נדיר ומהצד השני של המשפחה, אבא שלנו היה שר נפלא בחגים של המשק וקולו פעמונים ואין בידנו אפילו הקלטה אחת עם שירתו. כי במשפחה כמו בחיים, לכל אחד הקול האישי המיוחד לו שהביא עימו לעולם וחשוב שיבוא לידי ביטוי.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית נפלאה בריאה וממצה !

* על האות שין - חריטת האות ש' על גבי קמע מעניקה לעונד אותו טובה וברכה בכל אשר יפנה.
ניתן לחרוט אות זו על גבי קמע בראש הפסוק "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד".

אפשר גם להשתמש בפסוק זה כמנטרה בשעת מדיטציה ולאותה מטרה, ומדובר במנטרה רבת עוצמה.

אדירונדק - http://visitadirondacks.com/

לייק פלאסיד - http://www.lakeplacid.com/

החלפת בתים - http://www.homeexchange.com/?gclid=CIHhydj7pK0CFYPc4AodSjynlg

רשת מסעדות לאורך כביש 95 - http://www.crackerbarrel.com/



מגלן חברת תיירות לערים הגדולות - http://www.magellanvacations.com/

 כרטיסים מוזלים לברודוואי -   http://www.broadwaybox.com/

כרטיסים לגראונד זירו - http://visit.911memorial.org/WebStore/shop/ViewItems.aspx?      =WSCG&C=TKTCAT   

מסעדת הקרון באמיש - http://www.redcaboosemotel.com/restaurant.htm 

טיפים לניקוי אקולוגי - http://ecosystems.co.il/Tips.aspx

צ'לסי מרקט ניויורק - http://chelseamarket.com/ 

פארק הרכבת בניויורק - http://www.thehighline.org/ 

ג'ורג'טאון קאפקייקס - http://www.georgetowncupcake.com/

סתיו עכשיו

סוף שבוע ובוקר שטוף שמש אחרי ימים עמוסי אירועים ומפגשים מרגשים. מחפשים מקום קרוב לתפוש את השלכת האדומה לפני שתחלוף ותשוב רק בשנה הבאה, יען כי השלכת כמו הנעורים מגיעה בסערה וחולפת במהרה. הזמניות הזו מעוררת ריגוש וביקוש ומביאה המוני אדם לטיולים בפארקים השונים. אתרי האינטרנט מדווחים על מיקום העלים הסמוקים במקומות השונים, יחד עם זאת חשוב לציין שהגנרל האמיתי במשחק הסתווי הזה הוא מזג האויר, אם יצאתם למקום מומלץ אבל יהיה גשום כשתגיעו אליו, קרוב לוודאי שתתאכזבו כיוון שהעלים  זקוקים לקרני השמש לשקף את יופיים וכשזו נכנעת לעננים אפורים החוויה תהיה שונה בתכלית. לכן חשוב לדעת על אתרים קרובים אליהם אפשר לצאת ללא התארגנות מיוחדת כשמזדמן יום יפה. כפי שאימא שלי אומרת: הכל נמצא מתחת לפופיק, צריך רק לדעת לחפש. מצאתי, אומר הרגוע בחיוך מרוצה מעצמו, צפונית מכאן, מקום גבוה,נראה שהשלכת שם תהיה יפה, בעודו מחפש מסלול ובודק את המפות, הוכנו הכוסות עם קפה שחור, מציאה שעדיין לא ניתן לקנות על אם הדרך באמריקה הגדולה, חטיפים, פירות,אגוזים ומקלות הליכה של אלפיין. "כל הכבוד לנחלים כי הם יודעים לאן ללכת והעצים והעלים הם יודעים מתי תהיה שלכת..." כל העצים לבשו ירוק אני לבשתי גינס וכובע וכעבור שעה מצאנו עצמנו במרכז המבקרים של הפארק. קיבלנו מפה עם מסלולים וביקרנו בחדר תצוגה בו גיליתי לשמחתי שביער הזה יש הרבה תנשמות ואין דובים.יצאנו למסלול קצר המקיף את הפסגה ומשקיף לנוף מרהיב. שם המסלול הוא: Hog Rock - Loop Trail with overlook

בתרגום חופשי, סלע החזיר,מסלול סיבובי עם תצפית לנוף. חזירים לא פגשנו למזלנו היו אלו צ'יפ מנק סנאים זעירים שחלפו אותנו כמה פעמים,כלב הרים פירנאי שדילג לעברנו בשמחה ואחרי שהסתבר שהוא חברותי החלפנו ליטופים וחוויות מהמסלול. השמש החמה מציצה כמשחקת מחבואים בין צמרות העצים עת הרוח מעיפה את העלים המתמסרים לצקצוקי המצלמה כאילו היו גלית גוטמן בתמונת שער של עיתון לאישה. מותחת צוואר מביטה למעלה וחושבת על מה שמחכה לעלה הטרי הבשרני הזוהר כעת בגווני ירוק שברוז כפי שמכנים זאת המעצבים,מחובר בעוצמה לענפי העץ וכל מהותו משדרת עסיס נעורים ותקווה לעתיד. בעוד ימים אחדים יאסף כמו אחיו הנושרים כעת בריקוד אחרון עם הרוח בדרך למטה לחיקה של אימא אדמה. תצלם לי את הנוצה בשיער, אני פונה לרגוע נרעשת מעצמת הרגע בתקווה לאצור כמה רגעים בזמן הווה למען העתיד. זאת כנראה תרומתו הגדולה של הסתיו כמקור השראה למשוררים ואמנים בתחומים השונים, אולי זאת העצבות העוטפת אותנו עת נפרדים מגאוות הקיץ הכחול ההמוני אל חיק הבית החום הפנימי. השיר שלכת וקולו של יזהר כהן מתנגנים לי בראש כמו תקליט שבור "..ואת הלכת בחוץ שלכת והבדידות נמשכת השמש בצבעי עינבר עם משהו שכבר עבר אבל בחוץ ישנה שלכת..." תגיד הבאנו שקית אני רוצה לאסוף עלים, רוקמת רעיון נוסח בתיה עוזיאל: ממש במקרה הכינותי עלים צבעוניים אותם בכוונתי לניילן לכדי תמונה או מפית שולחנית ולשלב בין העלים גזרי תמונות סתוויות שצילמנו היום. נפלא מצאתי דרך לשמר את הסתיו. אשלח אחת לסבתא  חנה המסרבת להתמחשב ולעקוב אחרי חיינו באלבומים הוירטואלים. אחרי המסלול הקסום חיפשנו שירותים,בואו נודה על האמת השלפוחית הנשית אינה נדיבה כמו זו הגברית ולא מאפשרת המתנה ארוכה בטבע קסום ככל שיהיה,גם הטכנולוגיה במקרה הזה לא פועלת לטובתנו.

השתקפות העלים בחלון המכונית

המשכנו לכיוון האגם ובכניסה הבחנו בשער ללא שומר ובו בקשה של כבוד ולשלם דמי כניסה,3 דולרים לתושבי מרילנד. אני מציעה לכולם לכבד ולשלם יען כי הפארק נקי ונוח ובהחלט מצדיק את ההשקעה. מסביב לאגם הטבעי הביאו חול ים ובקיץ משמש המקום סוג של חוף ים עם דשאים,שולחנות פיקניק,מתקני שעשועים,שרותים וקיוסק. עברנו לגדת האגם בצד הפחות הומה אדם ,הרגוע פתח כיסאות מתקפלים,בעודנו מכרסמים ומתרגשים מהנוף נזכרנו שהגענו לכאן לראשונה בסיבוב הראשון לפני חמש עשרה שנים. ערכנו פיקניק עם כמה זוגות חברים שהכירו לנו את הפארק המקסים. באותו היום נוסף ערך חדש למילון  המשפחתי שלנו והוא  : אחיזת יואל. בני הצעיר היה אז בן חמש כהתרוצץ יחף על הדשא והתלונן על קוץ שנכנס לו ברגל,יואל שעבר במקום עם בירות בידו האחת,תפש את הילד בזרועו השניה כמו שמוציאים חמניה מהאדמה ונשא אותו ישר לזרועותי. הבן היום חייל בן עשרים, זה עתה חזר לארץ לאחר חופשה בת שבועיים שקיבל כחייל בודד מהצבא כדי לבלות איתנו בחג. אלו היו ימים קסומים בהם הטענו אותו בפינוקים ואהבה אינסופית רציתי לעצור את מחוגי השעון שישאר איתנו עוד ועוד אבל הזמן ניצח והוא כעת עם חבריו בצבא וחברתו החיילת שקיבלה אותו לחיקה בשמחה. "יש ניגון שעולה מן הסתיו ומרעיד מיתרי הזהב של חלום שנשכח וישוב ויפרח מחדש". חזרנו מהטיול מרוצים שלווים וכמובן גם רעבים.

יצאנו למסעדה הודית חדשה שנפתחה לפני כמה שבועות בדאון טאון בטזדה הדשכנה לנו. המסעדה נעימה,המחירים נוחים ארוחה טעימה עלתה -50$ דולרים לזוג וכללה מנות ראשונות,עיקריות עוף טנדורי,צאי מאסלה לחמים ותוספות.

שבעים ומרוצים יצאנו לכיוון החניה ובדרך נתקלנו בשלל ציטוטים נחמדים על הקירות החצוניים של חנות הספרים בארנס אנד נובל –שניים אהבנו במיוחד :

Middle age is when your broad mind and narrow waist begin to change places” “
by E. Joseph Cossman.

There are two kinds of people, those who do the work and those who take the credit. Try to be in the first group; there is less competition there.

Indira Gandhi

בלילה לפני השינה חשבתי על בני החייל ונזכרתי איך כשהיה בן 7 הביא חברים לערב שינה אצלנו בבית בזכרון יעקוב.
אחד הילדים התקשה להירדם, ישבתי לידו וסיפרתי לו סיפור על גורי החיות ביער שלא הצליחו להירדם בלילה וביקשו מהתנשמת להרדים אותם ומאז בכל ערב היא לוחשת לסנאי הקטן: ששש והוא נרדם,לדובי התינוק: שששוהוא נרדם.
ביקשתי ממנו ללחוש גם שששש והוא נרדם.
הנחתי את משקפיים שלו בצד והודיתי למורה לשיטת פאולה,
ממנה למדתי שלחישת ששש היא פעולת השרירים הטבעתיים העוזרת לגוף להרגע.
אחרי שהשפרצתי שמני לבנדר וגרניום על הכרית,לחשתי ששש ונרדמתי כמו חלום של סתיו.  

http://www.nps.gov/cato/index.htm -

 http://www.weather.com/activities/driving/fallfoliage/

http://www.washingtonpost.com/gog/

http://www.bethesdamagazine.com/Bethesda-Magazine/Dining-Guide/index.php/name/Tandoori-Nights/listing/29079/
http://www.sportsauthority.com/product/index.jsp?productId=3514916&cp=2325064&ab=MYOAS_TrekkingPoles_CMS&parentPage=family
http://dc.about.com/od/marylandparks/ss/LakeNeedwood.htm
http://www.yelp.com/biz/seneca-creek-state-park-gaithersburg
השיר שלכת - מילים סרג למה ,לחן אליס דונה
השיר ליל סתיו - מילים חיה כהן לחן חיים צור
שר סתיו - מילים עמוס קינן לחן יוחנן זראי
אם תכנסו לאתר שירונט ותלחצו על שירי סתיו תקבלו ערב שירים קסום ומרגש.

עשרים וחמש שנים ומים חמים

כבר בתחילת הנסיעה בדרך למלון לחגוג את יום הנישואין ה-25 שלנו אני מבקשת ממנו להנמיך את הרדיו, מה קורה איתך הוא שואל,בדרך כלל הוא זה שמעדיף נסיעה שקטה בעוד אני אוהבת לשיר עם הרדיו. לא יודעת הגוף שלי מנהל חיים משל עצמו, מרגישה כמו חתול שתופש לעצמו בזנב, רוצה את הגוף שהיה לי אז לפני עשרים וחמש שנים אבל עם הביטחון שיש לי היום. הדרך עוברת בשדות ירוקים ונופים פסטורלים,ככל שמתעצמת השלווה הירוקה מסביב כך גוברת אצלי המצוקה וחוסר מנוחה ,מסננת מלל מריר בקצב של כדורים במחסנית, עד שנרדמת רצוחה ועצבנית.
כעבור 4 שעות הגענו למלון, בחור צעיר בגיל של הבן הבכור שלנו פותח לכבודי את דלת המכונית ומושיט את ידו באדיבות לעזור לי לצאת בנועם כיאה לנשים באתר ההסטורי אליו הגענו זה עתה. מה שלומך, הוא שואל בנימוס, יותר טוב שלא תשאל אני מסננת בלב ועונה נימוס : מצויין,תודה.
לפני 25 שנים הזמנו מלון  דרך מרכז נופש מבצעי אליו הגענו בשעות הבוקר שיכורים מאהבה ואלכוהול. יכולתי אז רק לחלום על מלון בו אהיה נסיכה לשני לילות בארמון מפואר עם ספא,שרות חדרים ומעיינות חמים. הרגוע משתלב במהירות ונראה שטבעי לו סיטואציה מלכותית שכזאת, יחד עם זאת היה מתנהל באותה טבעיות אילו היינו בוחרים לחגוג בחיק הטבע וללון באוהל כשמעלינו שמיכה של מליון כוכבים. 

רשמת את הקילומטרז', אני שואלת כשהוא מוסר את המפתחות לשרות החניה האישי, אולי החברה הצעירים מתכננים לצאת לסיבוב חרקות עם הרכב שלנו הלילה...מה את דואגת, אנחנו בחופש, לא?.. שאלה כזאת לא שואלים אישה בת חמישים ואחת שמבינה שחופש זה דבר יחסי ותלוי בדברים.
מצב רוחי משתפר באחת לאחר שפקידת הקבלה מבשרת לנו בחיוך סודק מייקאפ שהחדר שלנו שודרג למיני סוויטה בקומה העליונה.
השמחה והיחס המלכותי מחזירים אותי לתמונה בה אנחנו עומדים נרגשים על הדשא בקיבוץ,הרגוע קורן בחולצת סאטן ירקרקה ועניבת עור בצבע טורקיז ואני בשמלה לבנה עם פסים דקיקים בכסף וטורקיז. התחייבנו לשמור אמונים בימים טובים וגם קשים. על התפאורה ניצחה אימא אדמה שדאגה לרוח קרירה,שמש גדולה ואנרגיה ים תיכונית. שטר הכתובה היה כל כך נמוך שאפשר לו להיפתר ממני  בכל רגע נתון. עלות החתונה היתה מזערית,ללא מאכלים מיוחדים בשמות מפוצצים, גם לא כלים מרהיבים. היו אלו חביות בירה , בר אלכוהול וריקודים עד אור הבוקר עת מצאנו עצמנו מרחפים מאושר בבגדים החגיגים במי הבריכה החמימים.
לאור זה נראה טבעי שנזמין מקום במלון: The Homestead בתרגום חופשי – אחוזת בית. אחוזה הסטורית שהוקמה בשנת 1766 על ידי איש צבא בשם קפטן בולט, שתיישב במקום עם משפחתו ושכנע כמה מעמיתיו הלוחמים להתיישב יחד איתם בהרים ליד נביעה של מעיינות חמים. השיפוצים החלו במבני הבריכות סביב המעיינות ולאחר מכן הוקם מבנה גדול מעץ שהיה הלודג' הראשון. מאז פתח המלון שהיה הראשון בארצות הברית באזור ההרים את שעריו, התארחו במקום נסיכים, נסיכות וראשי מדינות שסיפקו הרבה רומנים וצחוק כאשר בילו את זמנם בענוגים בריאות וספורט.

כתב ההסטוריה הזוגית שלנו כלל גם הוא התישבות במחנות צבא אי שם ברחבי הארץ, במדבר ובעמקים אמנם אך עדיין מחנה צבאי. המבצע האטרקטיבי בזכותו החלטתנו לחגוג במלון הזה, סיפק תלושים לשתי פעילויות במקום. הפקידה הציעה שנבחר פעילות מוקדם כדי להבטיח מקום. מה את רוצה לעשות, הוא שואל בעודי סורקת את האפשרויות: רכיבה על אופניים,טיולים רגלים ,סיור הסטורי ודייג ובוחרת את האחת שנראית הכי מתאימה למצב -קליעה על צלחות חרס מעופפות. Skeet Shooting הבחורה שואלת האם יריתי פעם,למה את שואלת, משום שאם לא יריתם אתם צריכים לקחת שיעור בתשלום. ברור שירינו, אני עונה וסוגרת את השעה עשר למחרת. בבוקר התעוררנו למסע ניווטים בדרך הארוכה לבריכה הפנימית, כמה סוגים של מעליות ומסדרונות ומגיעים לבריכה מדהימה אשר ניזונה ממי המעיינות החמים ולהפתעתנו אין בה איש, ברור אף אחד לא מצליח לנווט את דרכו אליה במסדרונות האינסופיים שכולם נראים אותו הדבר כמו המשחק סולמות ונחשים.
השחיה במים החמימים הייתה תענוג צרוף שבסופו חשנו ריכוך בעור הגוף והנשמה. לשניים הבודדים שכן הצליחו להגיע אמרנו בנימוס ששכרנו את המקום לפעילות פרטית...צחוק,היה זה אחרי שגמרנו לשחות.
אחרי ארוחת בוקר די בינונית שהכילה הכל חוץ מירקות ויוגורט חמוץ, הגענו למועדון הקליעה.
מבנה עץ יפהפה המשקיף לנוף הרים ראשוני וקסום. המדריך מקדם את פננו בפרצוף חמוץ, כנראה לא אוהב את הרעיון שהחלטנו לא לקחת שיעור. שיעשה כמה פרצופים שהוא רוצה שרתנו בצבא וזה הרבה יותר שווה מכל שיעור שיתן לנו כאן ועכשיו.הלבישו אותנו ווסט מיוחד עם כיסים למילוי הכדורים, הוא מכניס לכל אחד מאיתנו 25 כדורים, כמה סמלי.

הרגוע נבחר להיות הראשון,הבחור טוען לו כדור ומחזיק שלט המפעיל את הצלחות, אתה צריך להגיד לי מתי לשחרר הוא אומר. שחרר. אומר הרגוע ולא פוגע, שחרר אומר שוב ועוד פספוס,כך עוברים ששת הכדורים ראשונים. עכשיו תורך פונה אלי המדריך במבטא גרמני כבד,מתי ירית לאחרונה, לפני שלושים ומשו שנים אני עונה ומניחה את הרובה על הכתף, שחרר. אני אומרת -בום טרח מתנפצת לה צלחת החרס לרסיסים ומשאירה את כולנו המומים. הבחור החוויר חשב אולי שיש לו עסק עם בוני מבוני וקלייד, הוא לא מודע לכך שאני יותר המומה ממנו כי אין לי מושג איך עשיתי את זה.הרגוע המום,הדם התחרותי שלו עולה קצת לראש ונראה שהוא מתחקר את זויות השיגור של הצלחות על מנת שיוכל להביס אותי בסיבוב הבא. אכן בסיבוב השני הוא מפרק ברוגע את הצלחות אחת אחת ובסך הכל מוריד 11 מתוך 25 שזה יחס גבוה מאוד. המדריך נשאר אדיש ובלתי מפרגן, אחרי הכל לא לקחנו שיעור.

הסיבוב הבא שלי מגיע ואני מחליטה לירות מהכתף השניה כי ההדף מכאיב לי נורא, בעודי לוקחת את הרובה ומעבירה לכתף השניה אני רואה שהבחור מושיט ידיים לשמיים כאילו מבקש מאלוהים עזרה להתמודד עם היורה הרצוחה. אל תדאג, אני אומרת לו בחיוך רחב וכמעט פולטת שהייתי חיילת אבל מחליטה לחסוך ממנו את המידע המופלא כי הוא נראה מספיק מתוח גם בלי זה. בסיבוב הזה אני מפצחת עוד אחת ומתלוננת על כאבים חזקים מההדף. התוצאה הסופית שהורדתי 3 או 4 מתוך 25 . חזרנו לסוויטה המלכותית בחיוך של מנצחים, עשרים וחמש שנים, עשרים וחמישה כדורים לא מעט מכאובים אבל עדיין אוהבים. למחרת יצאנו לטבול בנביעה הטבעית במרחק כעשר דקות נסיעה מהמלון אבל אלפי שנות אור אם מתיחסים לרמת האחזקה במקום. בשעות הבוקר הרחצה משותפת לגברים ונשים בבגדי ים מהצהרים הרחצה בנפרד ובערום. נכנסנו למבנה עגול מעץ ישן המקיף למעשה את הבריכות הטבעיות. חדרי הלבשה זעירים ממוקמים מסביב לבריכה וסגורים בוילון. לקחנו מצופים מאורכים המצויים במקום ונכנסנו לטבול. שלט קטן מבקש מהאנשים ללחוש, סביבנו זוגות רובם צעירים רוחצים מחובקים ומתנשקים. המים הכבדים עוטפים את הגוף ואפשר לחוש את הבועות של הנביעה מתנפצות על הגוף, תחושה מרגיעה ונעימה. הבריכות נבנו בשנת 1836 והאמינו לי מאז לא שופצו !!! לצערי אין זה המקום הראשון בו נתקלנו בהזנחה פושעת דווקא במקומות בו הטבע ברך את תושבי המקום ובמקום לטפח ולשמור הם בוחרים להזניח ולנטוש. בשנת 1996 רכש את הבריכות הבעלים של - Homestead לא ברור מדוע אינו משפץ. העץ מתפורר,הצבע מזמן דהה והמקום שוקק חיים , מלא אנשים רוחצים, לא נראה שקיימת בעיה של חוסר במבקרים. אז מה הם לא מבינים ? הייתה שואלת חברתי יעל, כי הדיסוננס בין עונג הרחצה ללכלוך מסביב הופך את החוויה למורכבת במקום שתהיה נטו מענגת. אולי זה בכוונה אומר הרגוע כשרואה את פני מתכרכמים נוכח החדרון המלוכלך בעודנו מתלבשים ויצאים, מה בכוונה אני שואלת, משאירים את זה אוטנטי כמו שהיה אז, אין שוב דבר אוטנטי בהזנחה אני משיבה ומסכמת את השיחה בנימה חיובית כי התחושה אחרי הרחצה מאוד נעימה.
את ארוחות הערב אכלנו בעיירה – Warm Springs מקום בו הזמן עצר מלכת לפני מאה שנים,השדרן בתחנת הרדיו המקומית מדבר על אירוע ריקודים המתרחש כעת בתחנת כיבוי האש ומוסיף שקארול וסוזן מתכננות להגיע. ממש שכונה  כמו במושב כולם מכירים את כולם. מאוחר יותר בשיחה עם המלצרית למדנו שאכן כך. מדובר במקום זעיר עם בית  ספר יסודי אחד ותיכון אחד ואין מספיק תלמידים לפתוח חטיבת ביניים. 

החזרה הביתה עברה בין עיירות שהזמן עצר בהן ממלכת,
שדות ירוקים,פרות במרעה אוכלות עשב,
שיחות נעימות בין איש אחד ואישה אחת -
שחזרו הביתה לקפה שחור ישראלי עם חלב אמריקאי
בלי לבקש שרות -
כי אז כמו היום אוהבים לטייל בפשטות
שגם היא סוג של מלכות.

המלון : http://www.thehomestead.com/  - על מנת לקבל דילים צריך להרשם לקבלת דוא"ל באתר המלון כי בדרך זו מקבלים את העסקאות הכי טובות – זה נכון אגב למרבית המלונות.
מלון : עליו קיבלנו המלצות חמות מאנשים שפגשנו במרחצאות - http://www.meadowlanecottages.com/  - מתאים למשפחות עם ילדים.

מסעדה בערב הראשון - http://www.johnssteakhouse.com/  - שימו לב המסעדה פתוחה רק אחרי הצהרים וסגורה בימי רביעי.

מסעדה בערב השני - http://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g58287-d82972-Reviews- Inn_at_Gristmill_Square-Warm_Springs_Virginia.html - המסעדה קסומה יושבת במבנה לשימור שהוא גם מלון ומומלץ מאוד להזמין מקומות מראש. אפשר לבחור בקבוק יין מהמרתף האישי שלהם או אפילו רק לרדת לראות. מקסים.

המעיינות החמים – ג'פרסון פולס - http://www.thehomestead.com/explore-our-activities/the-homestead-resort- and-spa/hot-springs - שימו לב לשעות הפתיחה ולהסדרי הרחצה.

אתר עם אינפורמציה על כל האזור -  http://www.discoverbath.com/businessList.asp?cat=45 
ברקלי ספרינגס - מעיינות חמים במרחק שעה וחצי מרוקוויל -  http://www.berkeleyspringssp.com/spa.html

בית קפה נחמד ליד המעיינות בברקלי ספרינגס -  http://www.fairfaxcoffeehouse.com/index.html

מקום חביב לאכול בברקלי ספרינגס -  http://www.yelp.com/biz/earthdog-cafe-berkeley-springs

אלף איים וקוטג' אחד

על שפת הנחל חיים ביחד אוגר ועכברוש צפרדע ירוקת הראש וצאן,
על שפת הנחל היינו יחד שלום לכם עכשיו. יום ראשון קפה של בוקר על מרפסת הקוטג' ששכרנו לשבוע באלכסנדריה ביי באלף האיים.
את השם אלף האיים שמעתי לראשונה מאדוה הסקיפרית שהמליצה בחום על ביקור במקום,מדובר בכאלף ושמונה מאות איים המצויים בין קנדה לארצות הברית ומהווים אטרקציה תירותית. באתר שמקומות לינה בעונה החמה מוזמנים חודשים מראש, למצוא מקום ברגע האחרון הופך את השהיה למתוקה. מסתבר שחופשות מעולות יכולות להתממש בכמה שעות: בחצות של יום שישי למדתי על המקום דרך אתר אינטרנט המציע עסקאות של הרגע האחרון, בשבת בבוקר שוחחתי עם קרול בעלת הקוטג'ים שדאגה לתאם ציפיות בשיחתנו הקצרה: מדובר בקוטג' בסיסי מאוד,עליכם לדאוג בעצמכם למצעים ,מגבות, נייר טואלט,מגבות נייר ואוכל, הקוטג' לא ממוזג קיימים מאווררי תיקרה. נשמע טוב עניתי, לתת לך כרטיס אשראי, שאלתי בקשב מניע בכוונה להתקדם ולסגור הזמנה. אין צורך בכרטיס אשראי, נשארה קרול באוטנטיות הנינוחה שלה, מספיק לי מספר טלפון נייד וקחי את הטלפון של ג'ו, אני בסירקיוז אגיע מחר עם  הנכדים. ג'ו יושב בערב עם האורחים סביב המדורה הקהילתית. בשבת בצהרים  עזבנו את רוקוויל המהבילה ובעשר בלילה ראינו את הפנס המאיר של ג'ו מסמן לנו היכן לחנות. פרקנו את הצידניות מהמקרר הביתי למקרר השבועי, הצענו את המיטות בסדינים ריחניים שהבאנו מהבית, תליתי מגבות נקיות במקלחת וחסכתי לרגוע את נאום כביסת בתי המלון שלי: האם המגבת שמחכה לנו כובסה במכונה צפופה, האם נשטפה בכלל או סתם הסתובבה ויצאה...החופשה הנוכחית נראתה כמו הבטחה לשלווה מקסימלית בעלות מינימלית. למחרת תעוררתי כשצינה נעימה חודרת לחדר השינה ומביאה עימה  ריחות ירוקים של דשא קצור .יצאתי החוצה לראות את המקום באור יום, שבעה קוטג'ים משקיפים על הנהר במרכזם פינות ישיבה סמוכות לרציף העץ המשיק למים. נהר הלורנץ רחב ושוקק חיים. תנועה של סירות ישנות וחדשות, מנוע ומפרשיות שטות בין האיים הזעירים בני בית אחד, סירה אחת וספסל.
התמונה הפסטורלית שנגלתה לעיני נראתה כמו חלום בהקיץ של חודש אוגוסט.
למחרת בבוקר מראה חבלי הכביסה עמוסי המצעים הלבנים סימנו שקרול הגיעה. קרול פנסיונרית העובדת כעוזרת מחקר מתגוררת במהלך השבוע בסירקיוז ניו יורק כשעה וחצי מאלכסנדריה ביי. בסופי שבוע מגיעה לקוטג'ים לקחת חלק באירוח ובעבודות השוטפות. הם רכשו את המקום בשנת 2002 כשג'ו יצא לפנסיה, מאז בחודשים אפריל עד אוקטובר עובר ג'ו לגור בבית הסמוך לקוטג'ים וניכר שהוא עסוק מהשעות הקטנות של הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. כדאי לכם לבקר במכירה פומבית של סירות עתיקות בעיירה קלייטון הנמצאת כרבע שעה מאיתנו, הציע ג'ו והוסיף שבסוף השבוע יפתח פסטיבל הפיראטים ,אירוע המושך לאזור משפחות רבות בגלל ההפעלות שהם מציעים לילדים ובשעות הערב האזור הופך למסיבה ענקית של מופעי מוסיקה וריקודים. המתבגרת ביקשה שחרור מתערוכת הסירות ,רצתה להתאוורר מאיתנו אחרי הנסיעה הארוכה. כשהגענו לקלייטון הסתימה המכירה הפומבית אך זכינו לראות את הסירות העתיקות שעגנו עדיין בהנגרים המיוחדים. בחור המתחזק סירה בשם טייפון שנבנתה בשנת 1929 סיפר כי הסירות עוברות שיפוט וניקוד, הסירה שלהם קיבלה 97 נקודות מתוך 100. על מה הורידו לכם נקודות אני תוהה ומתבוננת בסירה המבריקה ויפה עד כאב, הוא מראה לי סריטה עדינה שצריך להתאמץ כדי להבחין בה, מדובר בעסק לאספנים עשירים מאוד, מאות אלפי דולרים לסירה אם וכאשר מוצעת למכירה. משם הלכנו לבקר בבית מלאכה לשיפוץ סירות. הרגוע בחיוך רחב אמר שהמקום מזכיר לו את הימיה בקיבוץ והסביר לי על תהליך העבודה הכרוך בשיפוץ סירה והשימוש בחומרים מיוחדים. בעודנו מתרשמים מהמקום ניגש אלינו פנסיונר חביב וסיפר שהוא חבר במוזיאון ועובד בהתנדבות על שיפוץ הסירה "האווז המשוגע" שאנו עומדים לידה. צוות של ארבעה מתנדבים עובדים על השיפוץ כבר למעלה משנה ועתידים לסיים באביב הקרוב, הסירה מיועדת להיות חלק מהחינוך הימי במוזיאון. חזרנו לקוטג'ים ומצאנו את המתבגרת מתארגנת ליציאה, לאן שאלתי, לגלידריה באלכס ביי עם החברות החדשות שהכרתי כאן הן גרות בקוטג'ים הסמוכים. החיים ליד הנחל בימים הבאים היו רגועים ועשירים בחוויות בין שמים למים, הפלגנו בין האיים בספינת הדוד סם היוצאת מהרציף באלכסנדריה ביי ומסיירת בין האיים בחלק האמריקאי והקנדי. במהלך ההפלגה למדנו פרטים עסיסים ורכילויות על בעלי האיים. המתבגרת היתה מוקסמת ואמרה שלא ידעה שיש מקומות כאלו בעולם בהם אדם רוכש לעצמו אי ובונה עליו בית לחופשות קיץ, אני רוצה גם. רגע,בואי נקשיב לסיפורים ונראה אם שווה.אחד האיים בבעלות איש עסקים ניו יורקי בשם הדסון רוז אשר רכש למעשה ארבעה סלעים אותם גידר בחומה ומילא באבנים ויצר בעצם אי מלאכותי בשם רוזלי. השמועה אומרת שבנה את האי בניסיון אחרון לרצות את אשתו הבלתי מרוצה רוזלי הדסון שלא מצאה אי אחד שנראה ראוי בעיניה לבנות עליו את בית הקיץ שלהם. אומרים שאחרי שרוז קיבלה את המתנה הנדיבה אמרה לבעלה שאין לה עניין בשלושתם: באי,בבית ובבעלה. כך נותר הדסון רוס בודד ושבור לב לימים רבים. הבתים בצד הקנדי מוצנעים בין העצים משום חוק האוסר עליהם לכרות עצים שאינם בשטח הבית ,כמו כן האיים הקנדים ממוספרים על מנת לאבחן אותם אחד מהשני בשעת חירום. בסיום הסיור ביקרנו בטירת בולדט שבנה ג'ורג' בולדט איש עסקים ובעלים של מלון וולדורף אסטוריה לאשתו לואיז. היתה לו כוונה לבלות איתם זמן איכות בקיץ כיוון שנעדר מהבית לעיתים תכופות. עבודות הבניה החלו ב – 14/2/1904 יום הולדתה של לואיז אולם לואיז נפתרה במהלך הבניה וגורג' שהיה שרוי בשברון לב הורה על הפסקות העבודה. הטירה עעמדה עזובה, נבזזה ונהרסה כמעט כליל עד שבשנת 1977 נמכרה תמורת דולר אחד לארגון האחראי על גשר אלף האיים שהחלו בעבודות שיקום ושיפוץ הנמשכות גם בימים אלו. ג'ורג' בולדט הוא זה שאחראי גם על השם של הרוטב המפורסם אלף האיים, מספרים שבאחת ההפלגות שלו לאזור עת חיפש אי לבנות עליו את הטירה הוגש לו הרוטב לארוחת צהריים,הוא ביקש מהמלצר את המתכון והחל להגיש את הרוטב לאורחי המלון ונתן לו את השם של המקום ממנו הגיע. המדריך הראה לנו את האי הקטן בתמונה ואמר שאת האי קנה בולדט לחותנת שלו שהיתה ידועה כמהלכת בשנתה, האי קטן מאוד עם הרבה פתחים כך שאם תתהלך מבלי שתתעורר תגיע ישר למים...
באחד הימים חצינו לקנדה ושכרנו סירה מבחור קנדי שלא היה חביב בלשון המעטה, הסירה יושבת נמוך מידי אמר לו הרגוע, לאחר שהסתבר שאין סירה אחרת יצאנו להפלגה בין האיים בצד הקנדי.  ההפלגה ראויה לפרק נפרד, אומר רק שמזג האויר היה קר ונשבו  רוחות חזקות. עגנו כדי לאכול צהרים באי שהוא שמורת טבע ,הפיקניק הימי היה טעים וקסום אך בדרך חזרה נשבה רוח חזקה כאשר חלפו אותנו סירות מנוע חזקות ומהירות שהרימו גלים והבהילו את הסירונת שלנו שנעמדה על החרתום והתמלאה מים ובתהליך החסרתי פעימה. הרגוע והמתבגרת גילו תושיה ואילו אנוכי השתתקתי מרוב בהלה עד שחזרנו ליבשה. הרגוע סיפר לבחור את אשר ארע ואמר שאכן הסירה יושבת נמוך, הלה חייך חיוך מטומטם כאילו רגיל וכנראה זאת לא  הפעם הראשונה ולכן לא תמצאו לינק לחברה שלו בסוף הרשומה.
בערב ישבנו סביב  המדורה , הכרנו את האורחים האחרים ושוחחנו על מקומות וחלומות, מסתבר שהאורחים בקוטג'ים  מכירים אחד את השני ומגיעים למקום מזה שנים. בימים שנותרו שטנו בקיאקים, ביקרנו  במגדלור קסום ורקדנו עם המוני פיראטים. בערב האחרון יצאנו לראות את השקיעה מהרציף הסמוך למים, בעודנו מצלמים ומתפעלים מהנהר הקסום הבחנו ממש מתחתינו באימא ברווזה וחמישה ברווזונים. האימא התמתחה כאילו ניסתה לומר דבר מה, היא רגילה לבוא הנה אמרתי וביקשתי מהמתבגרת להביא כמה פרוסות לחם, מאוחר יותר הסתבר לנו שמדובר במשפחה נוספת של אורחים המגיעים לכאן וג'ו מאכיל אותם.
הימים ליד הנחל חלפו במהרה, אמנם לא נתקלנו באוגר ועכברוש וגם לא בצפרדע ירוקת הראש. אולם פגשנו ארנבות שלא מפחדות, משפחת דביבונים, ברווזה חד הורית עם חמישה ברווזונים וזוג פנסיונרים מכניסי אורחים שהפכו את החופשה הבלתי מתוכננת שלנו לקסומה מיוחדת ובלתי נשכחת.
כשקרול שאלה אותי מה הכי מוצא חן בעיני באזור שלהם אמרתי: המים, אני באה ממדינה בה מים הם מצרך יקר משתמשים בו במסורה, ועכשיו גם על מחירי הקוטג' יש מלחמה.
הלוואי ויכולתי לארוז במזוודה נהר כזה שיזרים למולדת שלי שפע של מים כחולים ומעט שלווה. 

קישורים לאתרים הקשורים לרשומה

הקוטג'ים של קרול וגו' - http://www.hi-da-way.com/
האניה של הדוד סם - http://usboattours.com/1000islands/
השכרת קיאקים בקלייטון - http://www.tiadventures.com/
פסטיבל הפיראטים - http://www.visitalexbay.org/index.php/events/bill-johnstons-pirate-days/
המיגדלור בטיבטס פוינט - http://www.capevincent.org/lighthouse/lighthouse_001.htm
בית קפה חביב בקלייטון - Bella's  - http://www.1000islands-clayton.com/quick_cat_search_09.asp?Find=Dining
מקום נחמד לאכול באלכס ביי - http://www.dockof-a-bay.com/
מוזיאון סירות עתיקות - http://www.abm.org/
בית מרקחת באלכס ביי - לידו שוק איכרים בימי שישי בעונה החמה - http://www.kinneydrugs.com/locations/ny/alexandria_bay-21-state-rt-12
האתר שמצאתי דרכו את הדיל לקוטגים - http://www.deals1000.com/
האתר של טירת בולדט - http://www.boldtcastle.com/visitorinfo/

טיול אחר

חודש יולי, חם ולח,מאוד חם. מסתובב לי הראש ובתוכו מילה אחת: מים.
מים קרים,קרח,לשתות,משקפת,לשחות,סירה לשוט . מים - חיים.

מאז שעברנו לגור באמריקה לא חוויתי את חודש יולי ברוקוויל, זאת העת יצאנו לטיולים משפחתיים למקומות קרירים ושופעי מים.

השנה יצאתי לטיול אחר - לבדי לחופשה של שבועיים בבית שלי.  ביום הראשון הרגשתי מוזר, חשתי וואקום חזק שסוגר עלי, השקט הפחיד אותי,יכולתי לשמוע את הצעדים של עצמי בתוך הצריף המדבר שלנו. אחרי לילה לבן החלטתי לצלול לעומק הפחד החשוך הזה לנסות להבין מה אני רוצה באמת, הזדמנות פז להתחבר מחדש לקול האישי שלי שנמהל במהלך השנים בקולותיהם של ילדי ושל הרגוע. מסע של הלב בלי הפסקות להסעות כביסות והכנת ארוחות...
אטייל כאן במקומות הנמצאים בסביבת המגורים שלי ברוקויל מרילנד.
הטיול שלי מתחיל מוקדם בבוקר בבריכת השחיה הציבורית של : Montgomery County Aquatic Center מדובר בבריכה אולימפית מחולקת לשניים חלק עמוק וחלק רדוד שניהם שוקקים חיים ופעילויות שונות. הפעילות החביבה עלי היא נבחרת הקופצים המקומית שנחשבת לאחת מעשרת הנבחרות הטובות בארה"ב  : Montgomery Dive Club MDC . יושבת על שפת הבריכה הרגליים במים,סנפירים,כובע ומשקפת והופ למים העמוקים שעדיין קרים בשעה הזאת של הבוקר,ומסתכלת על הקופצים. האנרגיה שלהם מורגשת היטב במים,צעיר שחום עולה למקפצת ה- 10 מטרים,גוף מושלם נעמד על קצות אצבעותיו ,מתכונן לקפוץ, אי שם למטה נשמתי קופאת לשניה כשהוא מבצע סלטה לאחור ובורג ועוד סלטה ועוד בורג ונוחת במרחק קצר ממני באופן מושלם ומותיר שובל רענן של בועות שקופות במים הצלולים. וואו אני מתלהבת ומאיצה תנועותי,בא לי לחזור לימים שהייתי שחיינית מהירה יותר. הצעיר מוציא את ראשו מהמים ומפנה מבט לעבר המאמן - Jeff Stabile שיושב על שפת הבריכה על כיסא פלסטיק ומתקן את הקפיצה בתנועת יד חדה וטון דיבור שקט ונינוח.האימון כולו מתנהל בשקט,משמעת וריכוז מופתים. את מקומו של הבחור על המקפצה תופשת נערה חטובה,שיער קצר היא מנסה לעמוד על ידיה על סף המקפצה, מנסה וחוזרת בה כמה פעמים. משהו עוצר בעדה והיא לא מצליחה לבצע את הקפיצה, המאמן לא מתייחס נראה שסומך עליה שתדע להתמודד עם הבעיה. התמונה הזאת מחזירה אותי ליום שבת אחד בשנת 1965 . הגעתי עם אבי לבריכת השחייה במשק אלוני אבא. התיישבנו על הדשא קרוב לשפת הבריכה שהייתה למעשה בריכת השקייה, שוב  ניסה לשכנע אותי לקפוץ מהמקפצה ושוב סרבתי בתוקף. נחום שטרק המציל שם לב לדיון המקיים ביננו ניגש לאבי ושואל, נו מה יהיה איתה? לא מוכנה לקפוץ, עונה אבא שלי בחצי חיוך , תהיה מוכנה לנס ות רק בתנאי שלא יהיו מים בבריכה...טופ, נראה לי שאין ברירה, משיב נחום במבטא יקה כבד,חייפים להכניס אותה למים, אוסף אותי בכף ידו נטולת האצבעות אתן איבד כלוחם בבריגדה, חופן את מותני בחוזקה ומצמיד לגופו וכך בעודי בועטת ברגליים אנחנו עולים למקפצה בגובה 3 מטרים.אחת שתיים שלוש, מכריז נחום המציל ואנחנו בדרך למים. מרגישה הדף חזק בפנים, ריח חריף של ירוקת ,נכנסים לי מים לאף ולאזניים, השיניים רועדות לי והראש סחרחר. דוחפת חזק ברגליים כדי לצאת ולקחת אויר. מתקדמת לעבר הסולם ויוצאת החוצה.רועדת כולי - אני בהלם. למען האמת כל כך בהלם שכעבור כמה דקות מוצאת את עצמי עולה שוב על המקפצה הפעם לבד כאילו רוצה לוודא שזה אמיתי - שקפצתי מהמקפצה ונשארתי בחיים. לא נראה לי שקיים פסיכולוג שימליץ על זה כשיטה טיפולית אבל עובדה היא שמאז ועד היום אני כמו דג במים.

הקופצים הצעירים האלו מזכירים לי את פעם, את החוסן הגופני שמביא לחוסן נפשי, הבנים נראים כמו בנים, שריריים וריבועים, הבנות חטובות וארוכות. כושר הריכוז שלהם מעורר התפעלות כמו בכושר הגופני הם מקצוענים וזה נפלא לראות את זה. בכל פעם שהם קופצים אני נזכרת בסרטון שראיתי בשנה שעברה : Divers by Paris Mavroidis סרטון אנימציה בן 7 דקות עטור פרסים שלוקח את הקפיצה למקומות מופלאים. * קישור בסוף הרשומה.   

בשלב מאוחר יותר מצטרף לשחייה לצידי בחור שנראה במיטב שנותיו ,אם הייתי צריכה לנחש הייתי מהמרת על שבעים פלוס פלוס . מקווה שהוא שולט בסוגריו... כן יש גם מחשבות כאלו בבריכה ציבורית בה שוחים המון אנשים בנוסף ליפים והקופצים... אך הבחור מוכיח לי מיד שאל לנו לשפוט אף אחד טרם ראינו את ביצועיו וגם לא לאחר מכן. הבחור,קופץ למים ושוחה בתנופה אוורירית וקלילה, כמו מקצוען במהירות מרשימה ובעיקר בתנועות צד.

Side Strokes . אתה שוחה מדהים, אני אומרת לו, באמת,הוא שואל כשהכחול בעיניו משתקף במים הצלולים,כן מקסים לראות את זה. פעם הייתי מקצוען. גם היום,אני פוסקת ומתעקשת שיספוג את המחמאה כפשוטה. הוא סופג ומודה שבזכות השחייה הינו היחיד מבני משפחתו שטרם עבר החלפת ברכיים ושיפוצים אורטופדים. תגיד, אני שואלת לאחר שחשה מספיק בטוחה שהתשובה תהיה חיובית, אתה חושב שתוכל להקדיש לי שתי דקות ללמד אותי את הסגנון השחיה שלך על הצד, בשמחה הוא אומר ומדגים את תנועות הידיים תוך כדי שמסביר לי :תדמייני שאת קוטפת תפוחים ביד אחת ובשנייה מניחה אותם בסל ביד השנייה . התחברתי באחת לאיש ולטכניקה וכעת שוחה בלב מלא שמחה וצופה בקופצים תוך כדי שחייה. 

הבוקר שחתה לצידי אישה שאחרי כל בריכה לקחה חרוז מהחרוזים המונחים על חבלי ההפרדה בין נתיבי השחייה והזיזה אותו הצידה. ספרתי 10 חרוזים בלב ושאלתי: מה את עושה,סופרת את הבריכות שנשארו לי לעשות. לא את אלו שכבר שחית,אני שואלת ,לא רק אלו שנשארו לי לשחות. את מבינה, אני בת 83 כבר לא זוכרת כל כך טוב כמה עשיתי - החרוזים עוזרים לי להבין כמה עוד נשאר לי. עם כמה חרוזים את מתחילה,אני שואלת , 20 , היא משיבה.וואו את ממש מעוררת השראה - כל הכבוד, הלוואי עלי בגיל 83 לשחות עשרים בריכות.

אחרי מקלחת טובה, יצאתי לתערוכה בגלריה של ה- Art League , השייכת לבית ספר לאומנות הנמצא בלב העיר אלכסנדריה, בשנה שעברה למדתי שם הדפס על טכסטיל ומאז מקבלת הודעות על תערוכות וברוב המקרים מצאתי בהן עניין וחומר למחשבה. אחרי נסיעה של 40 דקות העתי לגלריה ממוקמת במתחם: Torpedo Factory Art Center

הנמצא בבנין היסטורי שהיה פעם כמפעל טורפדו והיום פועל כמרכז אומנות בו שלוש קומות,גלריות פעילות ובית ספר לאומנות. התערוכה הנכחית של האמנית: Frances Borchardt , צלמת המציגה את עבודותיה באופן ייחודי בתאים ממולאים בקטעי צילומים כאשר כל קטע מייצג זיכרון מחייה במרילנד , מרגשת ואסטטית מאוד,יש משהו נוגע בכיסי הצילומים השבורים שהיא מציגה כאן.
מתחילתו של עידן הצילום הדיגיטלי אנחנו מוצפים בים של תיעוד המחכה לסינון וסדר,
שכן אם לא נעשה זאת, לא יוכלו הדורות הבאים שלנו להבין מתוך השפע המתועד את הסיפור האישי והמשפחתי שלנו. אחרי התערוכה נפלטתי מהמיזוג המקפיא אל החום הממיס, אל הרציף ההומה נגני רחוב וליצנים המגיעים למרחב הפתוח כדי לזכות בתשורה מהקהל הרחב . נעמדתי ליד נגן המשלב ילדים וכלי הקשה בהופעה שלו וכהכנסה צדדית הניח דמות קרטון של הנשיא אובמה כדי לאפשר לקהל הרחב תמורת 2 דולר להצטלם (בכאילו) עם הנשיא.המוסיקה נעמה מאוד הילדים הופיעו בשלל צבעים אבל אף אחד לא ביקש להצטלם עם אובמה.בדרך חזרה הביתה עצרתי לנוח באי הקטן : Dangerfield Island הנמצא מול שדה התעופה רייגן והמרינה של וושינגטון. בחברת כוס תה קר וחטיף מלוח צפיתי במטוסים המריאים ברעש גדול ובסירות המשייטות בשקט כחול.יושבת על הדשא הירוק ונהנית מהמקום שוקק החיים לחובבי שייט, רוכבי אופניים או סתם לאנשים כמוני שאוהבים לבהות בין שמיים למים.

למחרת הרגשתי שהחום לוהט והלחות הגבוהה מנסים לבדוק את הגבולות המנטלים שלי, מה יקרה אם תהיה הפסקת חשמל אני חושבת לעצמי ונכנסת לאולם הממוזג לשיעור תנועה. בתום השיעור סיפרה לנו המורה על אימא שלה שהיתה מניחה את הציפיות של הכריות בפריזר בימים הלוהטים של הקייץ של ילדותה בשנות השישים ובשעות הצהריים נותנת לילדים שלה להניח את הראש ולהתקרר. מה שהזכיר לי את אימא שלי שהייתה תולה סדין מכובס ורטוב בחדר השינה שלנו ומאחורי הסדין הייתה מניחה את המאורר כך היה לנו חדר קריר בריח של כביסה נקיה. 

בני משפחתי, חלקם כמובן חזרו הביתה, החלפנו רשמים ואנרגיות, הרגוע חזר משבועיים עמוסים עבודה ומשפחה בארץ ואילו אני אחרי שבועיים לבדי באמריקה הגדולה .כעבור כמה ימים ירדנו לשחק פינגפונג על השולחן החדש שאירגנתי לפני שיצא לארץ. הייתה זאת הפעם הראשונה מזה שנים רבות שניצחתי את הרגוע בכמה סיבובים.

משהו השתנה במשחק שלך, אמר הרגוע.
נכון, אני עובדת חזק יותר על ההגנה, השבתי לו.

האמת שיניתי גם את טקטיקת ההתקפה:
לא מתקיפה חזק ברגש אלה נותנת לשחקן שמולי לטעות.

נראה שהוא מכיל את השינוי המתחולל בי בצניעות ושמחה
שהעבירו בי גל של אושר מהביחד שלנו אחרי הלבד.הטיול הפנימי שלי נמשך, שוחה ומתלהבת מהקופצים בכל בוקר ושמה לב שהם שמחים בחזרה,

הרי בסופו של יום כ ו ל נ ו מחפשים סוג של אישור ו ה כ ר ה - בהיותינו ובמעשינו.

העניין הוא שבכדי לזכות בה נידרש לקלף את האגו והיוהרה, תהליך הכרוך במאמץ רב ועשוי להימשך תקופה ארוכה.
עד אז כדאי שנשים לב לאנרגיה שאנחנו מביאים איתנו לחדר
כי זה כנראה מה שנקבל בחזרה.

בברכת קיץ בריא ורענן,

בברכה, אביטל אוריול.

סרטון אנימציה - http://vimeo.com/8658994

מועדון הקופצים ש מונטגומרי - http://montgomerydiveclub.org/team/ 

קישור לגלריה לאמנות - http://theartleague.org/

למרכז האמנות טורפדו פקטורי: http://www.torpedofactory.org/

קישור למרינה של וושינגטון - http://www.washingtonsailingmarina.com/

אגדה אביבית

לפני הרבה שנים בארץ רחוקה נולד רג'ינלד קנת דוויט לימים הפך שמו לאלטון ג'ון והיה לאחד הזמרים החשובים בעולם. אמש נסענו לחגוג עם אלטון ג'ון את יום הולדתו ה- 64 בארינה בבולטימור. האיצטדיון היה מלא מפה לפה כ- 13000 איש ואישה התכנסו ובאו לראות את האיש והאגדה אלטון ג'ון בהופעה חיה. סמוך לתחילת המופע הסתחבקתי קצת עם השומרים שהיו אמונים על הסדר והניקיון וביקשתי שיתנו לי לרקוד כאוות נפשי כשאני שומעת ממקור ראשון את אחד מאלילי נעורי אלטון ג'ון שר את השיר: Your Song או Jealous Guy כלומר שיתנו קצת אוויר ולא יפריעו לחגיגה הגדולה שעוד דקה מתחילה.

באגדה האביבית שלי עולה אלטון ג'ון לבמה לבוש במיטב האופנה, חבוש במשקפיים משוגעים וסוחף אחריו את הקהל בסערה תוך שירת להיטיו הגדולים כשהוא מקפץ בין הקלידים לגב הפסנתר ובתוך דקות ספורות כולנו חוזרים במכונת הזמן לשנות השבעים הטובות. בזמן הווה בבולטימור עולה אלטון ג'ון לבמה בחליפה בלתי מרשימה ,קד קידה קטנה ומתיישב לנגן. הקהל מגיב בשמחה ומשתתק . אני מסתכלת עליו ממש מקרוב בכוכב הענק הנמוך הזה, באצבעות ידיו השמנמנות המתרוצצות בביטחון מופרז בין הקלידים המוכרים לו כל כך. הוא נראה עצוב, מופנם משהו כאילו בדיכאון שלאחר לידה, כזה שריח התינוק דבוק בך ואינך יכול להשתלב בחיים הרגילים. ב- 25 לחודש דצמבר 2010 נולד זכרי בנם הראשון של סר אלטון ג'ון ודיויד פרניש בעזרת אם פונדקאית. כששאלו את אלטון ג'ון מה הוא מרגיש, הוא השיב: Awestruck בתרגום חופשי - בהלם. אכן ילד ראשון הוא חוויה משנת חיים בכל גיל אל אחת כמה וכמה בגיל 64. או אולי היה זה מותה של אליזבט טיילור השבוע, חברתו הקרובה ושותפתו למאמץ לסיוע מחקר ותמיכה בחולי איידס שגרם לתחושה נוגה לרחף בחלל האויר במהלך האירוע,הופתעתי מעט מכך שלא הזכיר את ליזבט טיילור או הקדיש לה שיר. החליפה שלא היה בה כל יתרון ולא הוחלפה במהלך כל המופע שארך כמעט 3 שעות, גם היא הייתה מאין הצהרה של: אין לי חשק לצאת מהבית אבל אין ברירה. אחרי כמה שירים סולו הזמין אלטון ג'ון לבמה איש עם זקן לבן,שפם לבן,ז'קט לבן וכובע לבן לשיר איתו כמה שירים. ליאון ראסל אגדה מהלכת בפני עצמו שר כמה בלאדות שאני חייבת להודות לא הכרתי לפני המופע וחלקן אף אהבתי מאוד. האקוסטיקה יש לציין לרעה לא עשתה שירות לידידנו הענקים משום שהיתה מהסוג שיכול להרוס מופע קשה היה להאמין שלאומנים באיכות כזאת יש סאונד ברמה כל כך נמוכה.

יחד עם זאת באגדה שלנו כמו באגדות יש כנראה סוף טוב, אחרי שראסל האיש הלבן מהסיפור שלא נכתב , עזב את הבמה חזר אלטון לימיו הטובים ניגן את הלהיטים הגדולים ועד מהרה חשתי את הקסם בפעולה: רעד וצמרמורת עברו בגופי גרמו באחת לריחוף נעים משהו כמו טיסה נמוכה בין הגילאים - 15 לחמישים בלי שום אמצעים מיוחדים. רוקדת ומסתכלת מקרוב על האיש הענק הזה כשהוא שר את: I guess that's why they call it the blues ואחר כך את : goodbye yellow brick road . בשיר: Rocket Man מבחינה ברגוע שחריצי לחייו הפכו לחיוך ענק,הוא רוקד ושר את המילים ביחד עם אלטון בהתרגשות משובבת לב. ריחפנו בשמחה כי גם אלטון ג'ון עצוב ומופנם הוא עדיין אלטון ג'ון הענק הנמוך הכי ידוע בעולם. לאחר שסיים הגיע הדרן, חיכיתי לשיר שלי - Daniel אבל הוא שר שיר אחר לא פחות יפה. כשסיים צרחתי באנגלית אלטון תשיר לנו דניאל, אבל הוא לא שמע אותי ושמתי לב שהצלחתי להוציא את הרגוע מדעתו כי עד לפני כמה ימים לא יכולתי להשמיע קול כתוצאה מלרינגיטיס שפוגע במיתרי הקול והינה אני עומדת כאן וצורחת כנערה מתבגרת בלי לשמור על עצמי ועל קולי שאינו בעל חשיבות עולמית אבל משמעותי למשפחה שלי. אל תדאגי הוא אומר לי, אלטון שומר את דניאל להדרן השני, אבל הקהל המנומס והמנומנם הסתפק בהדרן אחד ובעודנו מסתכלים המומים החלו האנשים מסביב להתקפל בנימוס ובשקט כאילו לא היתה הופעה. בדרך לאוטו התעוררתי מהאגדה האביבית שלי לאחר שהצמרמורת וההתרגשות חלפו להן חשתי את רגליי הכואבות, אולי רוצות להזכיר לי שגם אגדות לעיתים מצהיבות ואולי גם סר אלטון ג'ון בעל תואר האצולה מטעם המלכה,אוסקר,גרמי וטוני, אחרי הכול הוא אבא טרי שהעדיף לחזור הביתה לזכרי המתוק שלו לעוד לילה ללא שינה כי הלב שלו שם עכשיו יותר מאשר עם הקהל המנומס שלא ביקש הדרן שני שכנראה היה השיר האהוב עלי כל כך דניאל.

חג ההודיה-תרנגול אמריקאי בעסיס ים תיכוני

מידי שנה ביום חמישי האחרון בחודש נובמבר,מתכנסים התושבים באמריקה לסעודת חג ההודיה המסורתית בה משבחים ומודים על יבולי הסתיו,במרכז השולחן מוצג לתפארה תרנגול הודו שלם ולצידו פשטידות דלעת, בטטה ורוטב חמוציות,כדי לקיים את המסורת החילונית הזאת נפרדים מחייהם כ- 45 מיליון תרנגולי הודו בכל שנה. אם כך טבעי היה לי להתעלם מהחג ומהתרנגול העומד בראשו יען כי צמחונית בנשמתי אם כי גופי מבקש מידי פעם דגים ועוף, הפעם החלטתי לצאת מאזור הנינוחות שלי -Comfort Zone ולהכין תרנגול שלם אה לה אוריול. יצאתי לצוד תרנגול בסופר האורגני השכונתי שלנו - Whole Foods Market המראות היו קשים, עשרות תרנוגולות חנוטים בשקיות וואקום ענקיות שכבו דוממים במקרר העמוס,הושטתי את ידי לעבר התרנגול הקטן בחבורה וגיליתי שמדובר בתרנגול אורגני אקולוגי שגדל חופשי בשדה הפתוח,חי לו באושר אכל אוכל בריא וקרא קקה דודל דו עד עצם החודש הזה. כדי להכניס את החבר האקולוגי שלי למקרר נדרשתי לרוקן כמחצית מתכולתו ורק אז נזכרתי שאין לי שמץ של מתכון איך להכין אותו. אפרופו מתכון,לכל אחת יש את המקורות הסודיים שלה, במיקרה שלנו מדובר בבת דודה שהיא גם יפה וגם אופה על אמת, בנוסף בילתה את חג ההודיה בבוסטון והמארחת שלה נתנה לי תדרוך טלפוני להכנת תרנגול לפי מרשם משפחתי ותיק: קחי 2 בצלים,כמה שיני שום שמן זית וחופן זעתר ושפשפי היטב את התרנגול מבחוץ ובפנים. הכניסי הכל לטוסיק ותאפי בתוך שקית נייר חומה ונקייה מהסופר. אחרי שעה בודקים עם סכין בבית השחי, כשיוצא נקי ונוזל הבישול נקי סימן שמוכן, אם יצא ורוד סימן שצריך יותר זמן. מה זאת אומרת אופים בשקית חומה מהסופר, נראה לי שבשלב הזה איבדתי את הריכוז,הרי הן עשויות מנייר ועשויות להישרף,אל דאגה כל עוד השקית לא נוגעת בגוף החימום זה לא נשרף, אנחנו עושים את זה כבר שנים ויוצא מעולה. לאחר מכן קיבלתי תדרוך קצר להכנת הגרייבי, Gravy זה הרוטב חום שנראה כמו שמן מכונות שיוצקים על התרנגול על מנת להחליק את הבשר היבש במורד הגרון.כל אותו הערב התרוצצו בראשי מילות החג כמשחק בין עברית לאנגלית: הודו,הודייה שהיא גם תודה וגם נקבה של תרנגול הודו,כשרוחו של אבשלום קור פועמת בי התנעתי את מנוע הגוגל כדי ללמוד על מקורות החג. השם תרנגול באנגלית הקשור לקולומבוס שחשב שאמריקה מחוברת להודו ושתרנגול הוא סוג של טווס הנקרא בטמילית - Tuka ואת הפרטים המענינים יכול כל אחד למצוא כשיכתוב חג ההודיה במנוע החיפוש. בבוקר חג ההודיה ה- 25/11/2010 יוצא האיש שלי מהמקלחת ומספר שהבן הבכור שלנו המטייל כעת במזרח הרחוק עם חברתו, נפצע בתאונת דרכים. איך אתה יודע אני שואלת המומה הרי כרגע יצאת מהמקלחת, קראתי את המייל מהבלקברי שלי,לא רציתי להעיר אותך, המייל מפורט אתחיל מהסוף - הכל בסדר ! הוא נפצע מעל העין יש לו חתך בגבה, בבית החולים תפרו לו את המקום והם כעת במלון. תודה לאל,תודה לאל אני ממלמלת ומתישבת על קצה המיטה כהרגלי מידי בוקר,כפות רגלי מונחות על השטיח ומודה בליבי לכל אשר משגיחים עלינו מלמעלה. הריטואל הזה שלי סוג של גירסה חילונית לתפילת "מודה אני" בה נאמר:"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרתי בי נשמתי בחמלה,רבה אמונתך." טרם צחצחתי שיניים וארגנתי לוק של בנאדם נשמע צלצול הסקייפ, מול מסך המחשב לראות את הבן הבכור שלנו לראשונה מאז יצא לטיול בחודש ספטמבר. תודה לאל שהוא מדבר איתנו כעת,חבושבכובע צמר המכסה את העין הפצועה,נראה עייף ומותש מאירועי היום. אימא, אני בסדר,הוא אומר בשקט, את נראית ממש מודאגת. מה פתאום מודאגת, אני משיבה תוך הצצה חטופה בחלונית הקטנה ממנה נשקפת דמותי ומגלה שעשיתי עבודה טובה, הילד מחונך ומנומס, כי 'מודאגת' זה תאור מאוד עדין למה שמשתקף שם טרם מקלחת, איפור וקפה. ספר לנו הכול חמוד שלי. הם יצאו בשעות הבוקר במונית בדרך לשדות האורז, בחוץ היה ערפל כבד, הנהגת נסעה לאט ובשלב מסוים ירדה בטעות מהשוליים הגבוהים של הכביש והרכב התהפך על צידו ומזל גדול שנתקל בקיר תומך ולא התהפך לגמרי. הבן שלנו ישב בצד של הקיר,חברתו נפלה עליו ויצאה ללא פגע. כשהגיעו לבית החולים היתה בעיה רצינית בתקשורת שכן איש לא דיבר שם אנגלית והם לא דוברים סינית, חברתו בתושיה וחן החלה מתקשרת איתם בתנועות ידיים, הבינה שעומדים לתפור אותו, ללא הרדמה ואף נכנסה לחדר הטיפולים במהלך הטיפול כדי להיווכח שהסינים עשו עבודה טובה. אתם חייבים לברך הגומל אני אומרת לו למרות שאנו חילונים יחד עם זאת מאז שחיים באמריקה מחוברים לשורשים היהודים וטוב שכך. בהמשך השיחה דיבר על ויאטנם שם יוציאו לו את התפרים בעוד שבועיים,נשמתי לרווחה ,לא מדובר בצלקת ריגשית אלה בכמה תפרים מתוצרת סין שיפרמו בויאטנם על ידי רופאים דוברי אנגלית. בהמשך היום פעם ליבי האימהי בשלוש מדינות בהם נמצאים כעת ילדי שחווים את החיים במלואם ולא משנה מה דעתי על זה. חג ההודיה נחשב לחג המשפחתי ביותר באמריקה, הילדים מגיעים מהקולג' מהאוניברסיטה מכל קצוות המדינה לבית ההורים כדי לסוב יחד סביב השולחן והתרנגול ומילים של תודה וברכה. האקולוגי הסתבר כהצלחה עסיסית מפתיעה לטובה. אחרי שנרגע המטבח ישבנו לצפות בתכנית המרגשת - Cnn Heroes- Every Day People Changing the World חוויה מחוננת לראות איך אנשים מהיישוב עם נשמה טובה ואמונה חזקה מקימים פרויקטים משני עולם. מידי שנה נבחרים 10 אנשים מתוך עשרות אלפי המלצות המגיעות מכל העולם, כל אחד יכול להמליץ וההרשמה לגיבורים של 2011 החלה. מתוך ה- 10 בוחרים באירוע חגיגי את גיבור הגיבורים שזוכה במאה אלף דולר למימון האירגון שלו. הטקס ארוך ומרגש,הסיפורים מרתקים כולם כאחד, השנה זכתה אישה נפאלית בשם: Anuradha Korila שעושה ימים כלילות לשקם בנות שנפלו קרבן לסקס טריפיקינג המונע על ידי אנשים-חלאות המין האנושי. היא הקימה מרכז בנפאל שם קולטת אותן ומקנה להן כישורים המאפשרים להן לחזור לחיים נומלים, בדרך זו הצילה למעלה מ- 12,000 בנות ועוד ידה נטויה. עליה ואחרים אפשר לקרוא ב- Cnn Heroes 2010 פרויקט נוסף עליו למדתי בחג ההודיה: SaveOne.net מתוכו אהבתי במיוחד פרויקט השייך לקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד אשר התבקשו לעצב אינקובטור נייד הפועל ללא חשמל לטובת פגים הנולדים באזורים אלו. התוצאה: מוצר בשם -Imbrace אינקובטור הפועל על רעיון של כיסי פלסטיק ממולאים בפראפין ומתחממים על ידי מים רותחים,הפרויקט המוצלח יצא לדרך השנה ובאמצעותו צפויים להציל עשרות אלפי תינוקות ופגים.אפשר ללמוד על הפרויקט הזה ועוד רבים אחרים באתרים - SaveOne.net ,Embraceglobal.org בליל חג ההודיה עליתי לישון אסירת תודה ואופטימית כהלכה.

מתכון לתרנגול הודו בזעתר - המתכון של פיליס עם כמה תוספות שלי החומרים 1 תרנגול במשקל 10 פאונד 1 שקית נייר חומה נקייה מהסופר 2 בצלים חתוכים לשמיניות 1 ראש שום קלוף וקצוץ 1 ענף רוזמרין 4 -5 ענפי טימין טרי 3-4 עלי מרוווה טריים חופן זעתר - כמות נדיבה מלח אטלנטי פלפל שחור מעט אבקת שום מעט אבקת בצל בצלצלים לפזר מסביב לרחוץ ולייבש היטב את התרנגול. למרוח בשמן זית ותבלינים,לשפשף בבצל ושום ולהכניס את הכול לטוסיק כולל ענפי הרוזמרין,הטימין והמרווה. לקשור את הרגליים ולהכניס למקרר לכמה שעות, מרחתי אותו באחת עשרה בבוקר וצליתי בשלוש אחר הצהריים. להכניס את התרנגול בשקית החומה לאחר ששומנה קלות מבפנים ומבחוץ, להניח בצלצלים בתבנית הצליה, הם נותנים טעם נפלא לרוטב הגרייבי את התרנגול מניחים על הרשת בתוך התבנית וצולים בחום בינוני כשעה או יותר לפי הצורך עד שמוכן ולפי הגודל כמובן. האמריקאים נותנים את הכבוד לחיתוך לראש המשפחה העושה את המלאכה בגאווה לעיני כולם, אצלנו הייתה זאת טבילת אש ראשונה לכן הרגוע עשה זאת בצד במקצוענות מרשימה ואני צילמתי ומחיתי כף בהתרגשות גדולה. הרוטב - מאדים פטריות פורטבלו במחבת גדולה אליה מוסיפים מנוזלי הרוטב שנשאר בתבנית הצלייה, כולל השום בצל, מוסיפים יין לבן, מעט קמח +מעט רוטב פטריות (אורגני) ומרסקים הכל בבלנדר יד. יצא מעולה. אני לא טבחית מקצועית ולכן המתכונים המצ"ב אינם מדע מדויק, אלה שילוב של ניסוי ותהייה, לכן בבקשה להפעיל את כל החושים.