אגדה אביבית

לפני הרבה שנים בארץ רחוקה נולד רג'ינלד קנת דוויט לימים הפך שמו לאלטון ג'ון והיה לאחד הזמרים החשובים בעולם. אמש נסענו לחגוג עם אלטון ג'ון את יום הולדתו ה- 64 בארינה בבולטימור. האיצטדיון היה מלא מפה לפה כ- 13000 איש ואישה התכנסו ובאו לראות את האיש והאגדה אלטון ג'ון בהופעה חיה. סמוך לתחילת המופע הסתחבקתי קצת עם השומרים שהיו אמונים על הסדר והניקיון וביקשתי שיתנו לי לרקוד כאוות נפשי כשאני שומעת ממקור ראשון את אחד מאלילי נעורי אלטון ג'ון שר את השיר: Your Song או Jealous Guy כלומר שיתנו קצת אוויר ולא יפריעו לחגיגה הגדולה שעוד דקה מתחילה.

באגדה האביבית שלי עולה אלטון ג'ון לבמה לבוש במיטב האופנה, חבוש במשקפיים משוגעים וסוחף אחריו את הקהל בסערה תוך שירת להיטיו הגדולים כשהוא מקפץ בין הקלידים לגב הפסנתר ובתוך דקות ספורות כולנו חוזרים במכונת הזמן לשנות השבעים הטובות. בזמן הווה בבולטימור עולה אלטון ג'ון לבמה בחליפה בלתי מרשימה ,קד קידה קטנה ומתיישב לנגן. הקהל מגיב בשמחה ומשתתק . אני מסתכלת עליו ממש מקרוב בכוכב הענק הנמוך הזה, באצבעות ידיו השמנמנות המתרוצצות בביטחון מופרז בין הקלידים המוכרים לו כל כך. הוא נראה עצוב, מופנם משהו כאילו בדיכאון שלאחר לידה, כזה שריח התינוק דבוק בך ואינך יכול להשתלב בחיים הרגילים. ב- 25 לחודש דצמבר 2010 נולד זכרי בנם הראשון של סר אלטון ג'ון ודיויד פרניש בעזרת אם פונדקאית. כששאלו את אלטון ג'ון מה הוא מרגיש, הוא השיב: Awestruck בתרגום חופשי - בהלם. אכן ילד ראשון הוא חוויה משנת חיים בכל גיל אל אחת כמה וכמה בגיל 64. או אולי היה זה מותה של אליזבט טיילור השבוע, חברתו הקרובה ושותפתו למאמץ לסיוע מחקר ותמיכה בחולי איידס שגרם לתחושה נוגה לרחף בחלל האויר במהלך האירוע,הופתעתי מעט מכך שלא הזכיר את ליזבט טיילור או הקדיש לה שיר. החליפה שלא היה בה כל יתרון ולא הוחלפה במהלך כל המופע שארך כמעט 3 שעות, גם היא הייתה מאין הצהרה של: אין לי חשק לצאת מהבית אבל אין ברירה. אחרי כמה שירים סולו הזמין אלטון ג'ון לבמה איש עם זקן לבן,שפם לבן,ז'קט לבן וכובע לבן לשיר איתו כמה שירים. ליאון ראסל אגדה מהלכת בפני עצמו שר כמה בלאדות שאני חייבת להודות לא הכרתי לפני המופע וחלקן אף אהבתי מאוד. האקוסטיקה יש לציין לרעה לא עשתה שירות לידידנו הענקים משום שהיתה מהסוג שיכול להרוס מופע קשה היה להאמין שלאומנים באיכות כזאת יש סאונד ברמה כל כך נמוכה.

יחד עם זאת באגדה שלנו כמו באגדות יש כנראה סוף טוב, אחרי שראסל האיש הלבן מהסיפור שלא נכתב , עזב את הבמה חזר אלטון לימיו הטובים ניגן את הלהיטים הגדולים ועד מהרה חשתי את הקסם בפעולה: רעד וצמרמורת עברו בגופי גרמו באחת לריחוף נעים משהו כמו טיסה נמוכה בין הגילאים - 15 לחמישים בלי שום אמצעים מיוחדים. רוקדת ומסתכלת מקרוב על האיש הענק הזה כשהוא שר את: I guess that's why they call it the blues ואחר כך את : goodbye yellow brick road . בשיר: Rocket Man מבחינה ברגוע שחריצי לחייו הפכו לחיוך ענק,הוא רוקד ושר את המילים ביחד עם אלטון בהתרגשות משובבת לב. ריחפנו בשמחה כי גם אלטון ג'ון עצוב ומופנם הוא עדיין אלטון ג'ון הענק הנמוך הכי ידוע בעולם. לאחר שסיים הגיע הדרן, חיכיתי לשיר שלי - Daniel אבל הוא שר שיר אחר לא פחות יפה. כשסיים צרחתי באנגלית אלטון תשיר לנו דניאל, אבל הוא לא שמע אותי ושמתי לב שהצלחתי להוציא את הרגוע מדעתו כי עד לפני כמה ימים לא יכולתי להשמיע קול כתוצאה מלרינגיטיס שפוגע במיתרי הקול והינה אני עומדת כאן וצורחת כנערה מתבגרת בלי לשמור על עצמי ועל קולי שאינו בעל חשיבות עולמית אבל משמעותי למשפחה שלי. אל תדאגי הוא אומר לי, אלטון שומר את דניאל להדרן השני, אבל הקהל המנומס והמנומנם הסתפק בהדרן אחד ובעודנו מסתכלים המומים החלו האנשים מסביב להתקפל בנימוס ובשקט כאילו לא היתה הופעה. בדרך לאוטו התעוררתי מהאגדה האביבית שלי לאחר שהצמרמורת וההתרגשות חלפו להן חשתי את רגליי הכואבות, אולי רוצות להזכיר לי שגם אגדות לעיתים מצהיבות ואולי גם סר אלטון ג'ון בעל תואר האצולה מטעם המלכה,אוסקר,גרמי וטוני, אחרי הכול הוא אבא טרי שהעדיף לחזור הביתה לזכרי המתוק שלו לעוד לילה ללא שינה כי הלב שלו שם עכשיו יותר מאשר עם הקהל המנומס שלא ביקש הדרן שני שכנראה היה השיר האהוב עלי כל כך דניאל.