שנה אזרחית חדשה החלטות ישנות

בקצה האחרון של חודש ינואר 2011 הפגינה אימא טבע את מלוא עוצמתה בסופת שלגים ענקית שכיסתה את החוף המזרחי של ארצות הברית במעטה לבן. סנומגדון - Snowmagedon אמרו בחדשות, שוב אותן תמונות של רחובות מושלגים, חילוץ רכבים והמוני תלמידים מאושרים משחקים ומחליקים בשלג. ביום רביעי ה- 26/1/2011 יצאתי לסופר השכונתי כדי להצטייד בעצים חטובים ארוזים בשקית עם ידית ושוקולד למריחה שהולך נהדר עם שלג בחוץ ובית חם. בבוקר החלו השמיים קודרים וחושך אפור כיסה את העיר, הודעות החלו מגיעות על פינוי מוסדות הממשלתיים והערכות למצב חרום. התקשרתי לבן זוגי היקר שהיה באותה עת בפגישה בקונגרס וקיבלתי הודעה קולית. חזרתי הביתה בשלוש וחצי אחר הצהרים ממש ביחד עם השלג הכבד שהחל לרדת בעוצמה מרשימה,נכנסתי הביתה לבנה ורטובה והדלקתי מיד את האח המפונפן, בתקווה שלא תבקר אצלנו שוב הפסקת חשמל ואני מבזבזת עצים יקרים רק לשם יצירת אוירה. ב- 4:30 אחה"צ מטלפן הרגוע ומספר שהמשרדים בקונגרס התרוקנו מאנשים והוא בדרכו הביתה. כעבור שעתיים אני מבררת למה עדיין לא הגיע,הרי מדובר בנסיעה של שעה ביום רגיל, אני עדיין באותו המקום לא זזנו בכלל, תקוע באותה נקודה על הג'ורג' וושינגטון ממוריאל פארק וואי,ציר תנועה מרכזי בין ה- DC ל- Maryland אשר ברגעים אלו הפך למגרש חניה ענק. השעה 8:00 בערב, השולחן ערוך ועליו צלי בקר ריחני וקערת אורז עם אגוזים. תגיד מה יהיה, אני שואלת ומתרגזת במקומו כאילו אני זאת שתקועה חלילה בפקק,לא זזנו אפילו מייל אחד. השלג נערם מסביב לרכב וכשיפסק אצא לנקות. איך אתה מעביר את הזמן אני שואלת, כותב מיילים,עובד על המחשב ומסדר ניירת, נשמע יעיל מאוד בתוך הכאוס המתרחש סביבו. כמה דלק יש במיכל,די מלא הוא עונה אבל הנייד עוד מעט יתנתק,הבטריה די גמורה נדבר בקצרה. אין צורך לומר הרבה יותר מזה על מנת להלחיץ אותי ואני מתנחמת בעובדה שיש לו מחשב נייד ופטנט כזה שקולט אינטרנט בכל מקום ונוכל להתכתב. 10:00 בלילה, מתקשרת בתקווה לחדשות טובות, עדיין עומדים, המראה הזה די סוריאליסטי,מכוניות נטושות בצידי הדרך סוג של הדרך לירושלים במלחמת השחרור.
סמוך לחצות ועם עליית מדד הלחץ, מהצד שלי כמובן, נכנסתי למוד של נחמן שי והתחלתי לחלק לו הוראות: תכבה את המנוע, תצא מהרכב,תחלץ עצמות ומה שמדהים שמהצד השני של הקו הקשיבו לי בסבלנות ואף קיבלתי תודה על המים שדאגתי שיהיו באוטו על כל צרה שלא תבוא. בחצות וקצת יושבת על הספה בחדר המשפחה ,הספר של אלזה מורנטה- ואלה תולדות, מונח לצידי דומם וסגור לאחר שהבנתי שעצבי רופפים מידי בכדי לקרוא וכיוון שעלי להעביר את הזמן שקעתי בתחקיר מעמיק כדי לעלות על הסיבה שגורמת לאלפי אנשים להיות תקועים בפקק כבר שמונה שעות וכל זאת בגלל שנפלו כמה עצים על הכביש, הרי אנחנו באמריקה העצומה והנאורה שהכבאים בתחנת הכיבוי נראים מוכנים ודרוכים לכל משימה, מה הבן אדם מבקש בסך הכל לחזור הביתה בשלום בסופו של יום. מסתבר לי שחמש מאות מכוניות תקועות בשלג מחוסר בדלק או בעיות אחרות ויותר ממאה רכבים ננטשו בצידי הדרכים - דבר שהקשה על צוותי החילוץ להגיע למקום ולפנות את הכביש. אז החלטתי לדובב את הצד השני או את עצמי,מצבך לא רע, קראתי עכשיו על אישה בהריון שנתקעה בפקק ב - River Road ונאלצה ללדת את תינוקה בתוך הרכב התקוע,לאישה ולתינוק שלום, מעניין אגב איזה שם תעניק לו. בחצות וחצי הערתי את הבן שלנו שגר בארץ ודיווחתי בקצרה על השתלשלות האירועים, הוא לא התרשם בכלל מהדריכות או הלחץ שלי וביקש בנימוס לחזור לישון. כנראה שרוגע הוא עניין גנטי, אני אומרת לעצמי ומורחת פרוסה בשוקולד כי במצב הנוכחי בחדר המשפחה שהפך לחמ"ל זאת החלטה מתבקשת.
בשתיים לפנות בוקר שאלתי את את הצד השני של הקו אם הוא רעב, כן אבל אני שמח שאין אוכל ברכב, זה שומר אותי עירני - משפט שלא הייתם שומעים ממני בחיים.
אחרי השיחה אני מנסה לדמיין את עצמי באותה סיטואציה, ממה הייתי סובלת יותר, האם מחוסר מזון או מכמה פעמים הייתי צריכה לצאת לקור המושלג והחשוך כדי לעשות פיפי בכל השעות שהוא כבר תקוע שם, האמת נהייתי מותשת רק מהמחשבה. ארבע לפנות בוקר,למה את לא הולכת לישון, הוא שואל בקול צרוד ועייף, נראה לך שאצליח להרדם, אני שואלת,תגיד אם זה היה הפוך ואני הייתי תקועה בפקק, היית נרדם? ברור,הוא עונה הרי אין לך איך לעזור לי במצב הזה ולכן כדאי שתלכי כבר לישון. טוב, עליתי לחדר השינה ומאחר ולא נרדמתי החלטתי לחפש את מספר הטלפון של המסוק שנותן דיווחי תנועה כי חשבתי שיהיה נחמד אם במקום סתם לדווח על הפקק הענק ,יואילו בטובם לזרוק קצת חטיפים לעבר הנהגים התקועים על הכביש כבר יממה שלמה. בארבע וחצי לפנות בוקר האיר בי ניצוץ של תקווה, ראיתי שהחלה תנועה בנתיב הנגדי כלומר יש תקווה שהפקק מגדון הנורא הזה עומד להסתיים, נמנמתי קלות ואז שמעתי את הדלת נפתחת ב- 5:30 לפנות בוקר של יום חמישי. לאחר שאכל להנאתו את הארוחה שחיכתה לו בסבלנות ב- 13 שעות האחרונות, עלה לחדר השינה,התיישב על קצה המיטה וכיוון את השעון. לאיזו שעה, אני שואלת, לתשע בבוקר הוא עונה, יש לי יום עמוס מחר. התישבתי מיד ושאלתי, תגיד שמת לב לעובדה שהיית ער כל הלילה, יש סיכוי שאולי התעייפת קצת בכל זאת הייתה חוויה טראומטית,אתה לא חושב. לא, זה היה הדבר הכי פחות מסוכן שעשיתי בחיים, ניקרתי קצת כל זמן שהרכב עמד, חוץ מזה ידעתי שאת לחוצה, אז הייתי רגוע. הוא עונה לי בהתרסה כחלק מהריטואל הקבוע שלנו בכל פעם אחרי חוויה מלחיצה.
עייפים כהלכה נרדמנו חבוקים בחדר נעים וחם, בלי הפסקת חשמל אותה חוו 190 אלף בתים אחרים שעלו בגורל סנומגדון מודל 2011, אלה לאחר חוויה של פקק תנועה אחד שארך 13 שעות וקצת.

בתחילתה של שנה אזרחית חדשה עסוקים האמריקאים בהחלטות לשנה החדשה,
או באנגלית - New Years Resolutions נהוג לרשום החלטות אלו ביומן אלקטרוני או בכתב, בשנה שעברה כתושבת טריה באמריקה החלטתי גם אני לרשום החלטות כדי לקבל את פניה של 2010 עם תכלית ומהות. לפני כמה ימים חיפשתי את הפנקס עליו רשמתי כמה משפטים, אך לצערי אין טעם בחיפושים רבים שכן ברור לי היטב שלא ממש עמדתי לפחות בחלק מהן. במהלך חיפושי אחרי פתרונים הבנתי שאני לא לבד,מדפי הספרים,אתרי האינטרנט ותכניות הטלוויזיה מלאים בעצות וטרנדים שונים ומגוונים הבאים ללמדנו איך לחיות חיים טובים יותר - רזים יותר, נטולי קמטים,בריאים,רגועים יותר ,שלמים עם עצמנו ,נושמים עמוק ומאושרים. ניכר שתעשייה שלמה מתפרנסת מאנשים מאנשים המציבים לעצמם יעדים בתחילת השנה ומגלים שלא עמדו בהם בסופה, הרי אף אחד לא רוצה לחיות בתחושת החמצה,גם כשתוחלת החיים הממוצעת עלתה. אנחנו שואפים למצות את האפשרויות,להיות הגירסה הטובה והנכונה של עצמנו ושל מה שנועדנו להיות. התמצית של כל אלו נתונה ביכולת שלנו לעשות את הבחירות הנכונות ולקבל החלטות, לכן חיפשתי החלטה פשוטה שאוכל בה לעמוד, לדוגמא לסיים רשומות שזמן רב תקועות בתיקיית הטיוטות,מסיבות טכניות ואחרות, כל אחד והפקקים שלו, טבעי לי לדחות למחר ולקוות לטוב, אך למרות הקשיים והתקלות החלטתי להוציאן לאור או כמו שאמרו לפני אנשים חכמים ממני - To turn Lemon to Lemonade and Pain into purpose
בתרגום חופשי להפוך לימון ללימונדה וכאב לתכלית או מטרה.
אז שתהיה לכולנו שנה אזרחית נפלאה,

קריאה מהנה, אביטל אוריול.