סתיו בניו יורק

אחד היתרונות הגדולים במגורים ברוקוויל מרילנד הוא ללא ספק הקירבה לניויורק. כמה שעות נסיעה באוטובוס, ברכבת או שעת טיסה והופ אנחנו כאן בתפוח הגדול שיש בו הכל. יצאנו לדרך בסוף השבוע שעבר בחברת האוטובוסים : Vamoose הנסיעה עברה ללא עיכובים עד הכניסה לעיר בשעות אחר הצהריים שם בילנו זמן רב בפקקים עד שבשעה טובה נפלטנו מהאוטובוס אל מול המדיסון סקוואר גרדן המפורסם,משם נסענו למלון מנספילד Mansfield הנמצא בקירבה לטיימס סקוור. במלון גילינו שכל מה שהובטח לנו על ידי הסוכנת הנחמדה מחברת Magellan Travels הסתבר כאמיתי. המלון עבר שיפוץ בשנת 2007 והדבר ניכר בכל מקום. החדר היה קטן במימדיו כמו רוב החדרים שאנחנו מכירים בניויורק,יחד עם זאת שופץ בטוב טעם,רצפת עץ חומה, מצעים רכים,סבונים בניחוח רענן של ניקיון במקום מחנק ושטיח עבש שהכרנו ממקרים קודמים. בקומת הכניסה ישנו חדר אורחים המציע לאורחים קפה ותה באווירה ביתית למול האח המבוערת. את ניו יורק פגשתי לראשונה בגיל 21 ,התגוררתי אצל משפחה בניו ג'רסי השכנה לשם הגעתי כדי ללמוד אמנות ולעבוד, נשארתי כמה חודשים וחזרתי לארץ. בפעם השנייה הייתי בת 25 וזכיתי להתגורר בדירת סטודיו המשקיפה על הנהר. הניגוד החריף בין הכרך הגדול עם קצב החיים המטורף לבין המושב הפסטורלי בו גדלתי עד אז כבשו את ליבי ומאז אני שבויה באהבה ובקיסמה של העיר המופלאה והתוססת הזאת. למחרת יצאנו ביחד עם כמה זוגות נוספים לסיור גלריות בצ'לסי הקסומה. את הסיור הדריך בכישרון רב יונתן אולמן,סטודנט לאומנות הלומד ב- School of visual arts . יונתן בחר לחשוף אותנו למגוון מרתק של אומנים וליווה את התערוכות בהסברים ממצים ומרתקים על כל אמן,ייחודו ואיך כל אלו באים לידי ביטוי בעבודותיו. הוא עשה זאת בנועם ובחן, מה שהפך את חוויית הסיור למיוחדת במינה. התערוכה הראשונה שביקרנו בה היתה : Bodies of light -by Bill Viola עבודות אלו של ויולה מתייחסות לרגע בו אדם או חפץ עוברים שינוי לא רק על ידי גורם חיצוני כמו מים או אור אלה שינוי פנימי מהותי ועמוק. כדאי להתרשם מאתר המוצרף כאן וכמובן להגיע לתערוכה. משם עברנו לתערוכה המציגה עבודות עכשוויות של האמן : David Hokney עבודות גדולות מימדים בהשראת נוף ילדותו ביורקשיר שבאנגליה. בתהליך העבודה יוצא הוקני לשטח על מנת לתפוש את הרגע בו מתרחשים הדברים ועושה זאת על ידי רישום בפחם. לאחר מכן נכנס לסטודיו על מנת לתת את החותם הצבעוני המיוחד והמפורסם שלו. התערוכה של : Matthew Ritchie הפגישה אותנו עם שילוב בין פיסול ועבודות וידאו שהיה מעניין ומרתק. לתערוכה המציגה את פסליה של : Carole Feuerman הגענו 'דרך הרגליים' פשוט עברנו במקום בדרך לפארק ונעצרנו נוכח הפסל המרשים של השחיינית הנשענת על פנימית הגלגל. בשעה שהגענו למקום ירד גשם שהשתלב באופן מופלא עם הטיפות המפוסלות על גופה של השחיינית. קרול פורמן,פסלית היפר ריאליסטית המנסה בעבודותיה להמחיש דמות אידיאלית גברית או נשית. היא מפסלת בעבודת יד ויוצקת בשרף ולאחר מכן צובעת בצבע שמן. המים מהווים מוטיב מרכזי בעבודותיה ואכן זה נפלא לחוש את הטיפות המפוסלות על גופה של השחיניות. התערוכה האחרונה היתה חווייתית במיוחד. מדובר בעבודותיו של הפסל: Richard Serra האחת נקראת: The blind spot והשנייה Open ended . במבט על נראות העבודות כשני שבלולים אליפטיים כאשר האחד צר יותר מהשני. יונתן סיפר לנו על האמן ותפישת עולמו והיה קשה להתחבר ולהבין לעומק את דבריו עד הרגע בו נכנסנו פנימה ודי מהר חשתי נטיה מוזרה של הגוף לכיוון הקורה שכללה קצת קלסטרופוביית 'דור שני', הרי מדובר במעברים צרים לעבר יעד בלתי ידוע...לקראת הסוף יכולתי לחוש את האוויר הלכוד בין הפלטות החלודות הדוממות וקשה שלא היה להתרשם ולהתרגש נוכח הגודל העצום הממלא את החלל הדומם ויחד עם זאת חי ונוכח כל כך. באתר שצרפתי יש סרט וידאו הממחיש מעט ויזואלית לפחות את האמור כאן. לסיום הסיור המוצלח והמרתק לקח אותנו יונתן לפארק חדש שהוקם לפני כשלושה חודשים: Highline Park הנמצא גם הוא בשכונת צ'לסי במרחק הליכה קצר מהגלריות. הפארק הוקם על מסילה שנבנתה בשנת 1930 מעל לצומת מסוכנת על מנת למנוע תאונות בין המכוניות לרכבת המהירה. בשנת 1980 פסקו הרכבות לעבור במסלול זה ובשנת 1999 החליטה עיריית ניויורק להרוס את המסילה. התארגנות של תושבי השכונה והקמת קבוצה ששמה לעצמה למטרה לשמר את האתר ההיסטורי ואת הטבע המיוחד הקיים בו והצליחה לאחר מאמצים רבים למנוע את ההריסה ולקבל את תמיכת העיריה. בחודש יוני האחרון נפתח הקטע הראשון של הפארק למבקרים. המעצבים של הפארק עשו עבודה מדהימה לדוגמא בנו אמפי תאטרון הפונה לרחוב בו יכולים המבקרים לשבת ולצפות במתרחש ברחוב כבהופעה חיה. השאירו את הטבע הפראי,בנו שבילים מיוחדים וספסלים המזמינים את המבקרים לבלות זמן איכות בפארק לאחר שהצטיידו בכריך,עוגה וקפה מ- Chelsea Market השוכן ממש מתחת לאחד הגרמי המדרגות והמעלית המובילים לפארק. לאחר הסיור המרתק שמחנו לגלות את השוק המקסים הזה ולהנות מקפה מהביל ופשטידות טריות ואף קנינו עוגות של מכשפות לקחת הביתה.השוק השכונתי הקסום הזה, תוסס צבעוני וטעים למדי,ישנן מאפיות, בתי קפה וחנויות שונות,נגנים בהופעה חיה והכל מעוצב לעילא מה שיוצר אווירה חמה ומיוחדת במינה. בערב התכנסנו במסעדת בשרים ברזילאית המציעה שפע בלתי יאומן של שיפודי בשרים ותוספות טעימות אשר בשילוב עם הקייפריניה המפורסמת, כל אלה היו הכנה נפלאה למחזמר שיער - Hair אליו הלכנו לאחר מכן. המחזמר היה מהנה ביותר,היה כיף גדול להיכנס במנהרת הזמן לשנות השבעים באמצעות שחקנים יפים ומוכשרים ושירים מוכרים היה זה סיום מעולה ליום נפלא.למחרת חזרנו הביתה לארץ השימחה עמוסי חוויות בטעם של תפוח גדול עסיסי ומתוק.

חברת מגלן- http://www.magellanvacations.com/
מלון מנספילד - http://www.mansfieldhotel.com/
השוק בצ'לסי - http://chelseamarket.com/
פארק מסילת הרכבת - http://www.thehighline.org/

ביל ויולה- http://www.jamescohan.com/exhibitions/2009-10-23_bill-viola/

ריצארד סרה - http://www.gagosian.com/exhibitions/2009-10-27_richard-serra/#/videos/1/
קרול פורמן -
http://www.thegreatnude.tv/blog/2009/10/carole-feuerman-jim-kempner-fine-art/

מטיו ריצ'י - http://www.andrearosengallery.com/artists/matthew-ritchie

יונתן אולמן -
http://mfafineart.sva.edu/current_students/CS_10_ullman/yonatan_ullman.htm

עפרי כנעני עליה קיבלנו המלצות חמות לסיור גלריות ומשום שלא התאפשר לה בתאריך זה, יונתן החליף אותה.

http://ofricnaani.com/

חברת האוטובוסים- http://www.vamoosebus.com/

המסעדה הברזילאית- http://www.churrascariaplataforma.com/
עוגיות מכשפות - http://www.fatwitch.com/FWBlocation.html

Foto Week DC

...זה עתה גיליתי את מצלמת הלאיקה .היא נעשתה לשלוחה של העין שלי ומעולם לא נפרדתי ממנה מאז מצאתיה. תרתי את הרחובות במשך כל היום ,חש במתח רב ונכון לעוט על הטרף,מתוך החלטה "ללכוד" את החיים-לשמר את החיים בעצם התחוללותם. מעל הכל התאוותי לתפוס את המהות כולה,במיסגרתו של תצלום אחד ויחיד,של מצב מסוים שהיה נתון להתפתחות לנגד עיני ממש" אנרי קרטיה-ברסון 1908-2004 . הציטוט לקוח מתוך סיפרה המרתק של סוזאן סונטאג: הצילום כראי התקופה, איתו בחרתי לפתוח עבודת תחקיר שכתבתי בנושא נוסטלגיה צילומים ומחשבות.
צילום וצלמים מרתקים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי,אולי זו ירושה מסבא שלי שהיתה לו חנות צילום באיטליה והאלבום החום שהכין לאימי מלווה אותי עד היום, או מהדוד שלי בנימין אשר למד צילום באונבירסיטה העיברית ותעד את ילדותנו בכישרון רב באופן מיוחד וקסום. מכל מקום נראה לי הגרעין היה אז ונשאר אותו הדבר; הצלם הינו סוג של צייד המונע מתוך רצון לתפוס ולשמר את הרגע, ואילו הצילומים מהווים חלק מחוליה בשרשרת חוויות שאנו צוברים במהלך השנים המשמשים אותנו כעוגן של אמת צרופה בים הסוחף של חיינו המשתנים במהירות עצומה בהווה ולעתיד לבא. לאחר הפתיחונית הארוכה,אפשר להבין מדוע לכדה את עיני מודעה אודות : .Foto Week DC שבוע צילום בוושינגטון הבירה הנועד לחגוג ולפאר את עולם הצילום. מאחורי האירוע עומד אירגון ללא כוונות רווח שמטרתו השניה היא לעורר את הציבור ליופיה וייחודה של וושינגטון הבירה. זו השנה השנייה בה מתקיים האירוע שבליבו תחרות צילום נושאת פרסים הניתנים ב-12 קטגוריות צילום שונות. ועדת השופטים התכנסה ב-3/11 והחליטה על הזוכים אשר את עבודותיהם ניתן לראות באתרים שונים ברחבי העיר. האירוע מתקיים במהלך השבוע שבין ה-7-14 לחודש נובמבר. את כל הפרטים אודות התערוכות,הרצאות וכיצד ומתי אפשר להרשם לתחרות שתתקיים בשנה הבאה,תוכלו למצא באתר המצ"ב. חמישה מוקדים מרכזים של התערוכה נמצאים בשכונת ג'ורג'טאון הנפלאה. במרכז הראשון מוצגות תערוכות צילום מקובה ורוסיה וכמו כן מתקיימות הרצאות במהלך היום עד שש בערב. בשעה שש בערב החל פרויקט שנקרא: Night Vision אשר בו יכול כל מבקר לקחת חלק, כאשר עליו להביא צילום שצילם בעיר החל מהשעה שש בערב ולהגיע איתו למרכז מספר 1. שם ישנן עמדות מחשב בהן ניתן להוריד את הצילום,לקבל ייעוץ מקצועי בעריכה והצילומים הנבחרים יודפסו ויתלו בפואייר. האווירה במקום מדליקה וכוללת DJ ,חטיפים וקפה והבטחה של: צילומים,אנדרלנין וקפאין בשפע לתוך הלילה.
במרכז מספר 3 מוצגות עבודות מעיראק במסגרת: Iraqi Voices - Curated by Lucian Perkins וכמו כן פרויקט: Thy Brothers' Keeper - Curated by Geno Rodriguez במסגרתו אפשר לראות צילומים של אילן מיזרחי ,צלם עיתונות ישראלי המציג עבודות על הפלאשמורה.התערוכה מעניננת מאוד,עם זאת חלק מהצילומים קשים מאוד לצפייה ולנשמה.
בסיום הערב חיפשנו מקום נחמד להפוגה קלה ומצאנו באזור בית קפה אוסטרי חביב בשם: Leopold's בו אפשר להנות מסלטים,מאפים וכריכים באווירה נעימה וטעימה. האתר של בית הקפה מצ"ב בסוף הרשומה. למחרת ביום ראשון השאירו אותי בן זוגי והילדים ברחוב 14 והמשיכו למשחק NBA באיצטדיון Verizon לצפות בקוסמים של וושינגטון ואילו אני שמתי פעמי לתערוכה על דרום אפריקה. זהו פרויקט הנקרא: Life and Soul , Portraits of women who move South Africa. התערוכה מענינת וטובה הן נוכח התמונות והן בשל השקפות עולמן של הנשים המיוחדות הללו, היתה זו חוויה קסומה ומעוררת השראה. יצאתי משם במצב רוח מרומם לכיוון רחוב 8 בין H -G להבדיל,יצאו בן זוגי והילדים מאוכזבים למדי מ"הקוסמים" שנחלו הפסד ביתי צורב לאנשי השמש של פיניקס,אולם התנחמו מעט בכך שכל שהיה עליהם לעשות על מנת לפגוש אותי בתערוכה,היה לחצות את הכביש ולהגיע לגלריית :Edison's Place לתערוכה בשם: Fotobama וכשמה כן היא, סובבת התערוכה סביב מסע הבחירות והזכיה של הנשיא אובאמה. זהו מקום בו יכול כל אחד מאיתנו לזהות עד כמה הצילום מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו, מהזיכרון האישי שלנו הנשען לעיתים קרובות על צילום שנצרב בתודעה והופך לחלק בלתי נפרד מהחוויה האישית שלנו. התערוכה השכיחה במעט את טעם האכזבה מהמשחק אולי משום שרואים בה את הנשיא מנתר לגבהים חדשים,חותר לשלמות ובוכה כשמדבר על סבתא שלו שניפתרה בסמוך לבחירות.
אולי אין זה משנה באיזו קלות לוחצים על כפתור המצלמה הדיגיטלית, או כמות התמונות שנצברו במהלך השנים בפורמטים השונים,ממילא איש מאיתנו אינו מסוגל להכיל את האוקיאנוס הויזואלי העצום הזה העומד לרשותנו. לעומת זאת נראה לי שדווקא כמה צילומים בודדים מודפסים ומסודרים באלבום הם אלו שבעתיד יעזרו לנו לספר את הסיפור האישי המשפחתי למעננו ולמען הדורות הבאים.
* הדייג שמכה בתמנון: Fernando Moleres
* הלוחמים: Guy Tillim
*צילומי הפלאשמורה: אילן מיזרחי.
*שלושת הצלמים האלו מציגים כחלק מפרויקט: Thy Brother's Keeper
*הג'ינג'ית והפורטרט האישי - צילום של : Olya Ivanova מרוסיה.
*נשאית האיידס המחזיקה אדמה- Prudence Mabele מדרום אפריקה.

*האישה עם הקוקו והמראה: Adelaide Tambo - דרום אפריקה

*האימא והבת: Mamphia Ramphele - -דרום אפריקה

*הנשיא בוכה כשמדבר על סבתו שהלכה לעולמה בסמוך לבחירות: Alex Brandon

*הנשיא 'חותר לשלמות' בחופי סנדי ביץ' בהונלולו אשר בהוואי : Alex Brandon

אתר התערוכה:
http://www.fotoweekdc.org/index.asp

*צלמים המעונינים לקחת חלק בתחרות שתתקיים בשנה הבאה מוזמנים להיכנס לאתר המצ"ב,ללחוץ על: Awards ולקרא את כל הפרטים אודות תנאי ההשתתפות בתערוכה.
http://www.fotoweekdcawards.org/

http://www.kafeleopolds.com/ - קפה לאופולד'ס

תעלול או תגמול

אומרים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחדים, היא לפחד. זו הסיבה שילדים אוהבים סיפורים מפחידים ואף מבקשים לשמוע אותם מספר פעמים. הם חשים את הפחד ומתגברים עליו, מה שמותיר אותם בתחושת ניצחון וסיפוק. אנחנו לא חוגגים את ליל כל הקדושים- Halloween יען כי גירוש רוחות ושדים אינם חלק ממנהגי חיינו, יחד עם זאת אנו משתפים פעולה עם המסורת הקשורה למנהגי החג ומחלקים ממתקים לילדים הצעירים המתדפקים על דלתינו בערב זה. ליל כל הקדושים נחגג מידי שנה בסוף חודש אוקטובר, 31/10 ומקורו במנהג שהחל בתקופת הקלטים שחיו בסקוטלנד,אירלנד ואנגליה. על פי המסורת מקובל היה להאמין שבלילה הזה, עולם הרוחות קרוב מתמיד לעולם החיים, הרוחות שואפות לחזור לבתים בהם גרו לפני מותם,זאת על מנת לנסות לחזור לחיים. כדי למנוע זאת מהרוחות ולבלבל אותן, נהגו האנשים להתחפש בתלבושות מפחידות של רוחות ושדים כשהם מחזיקים בידיהם לפידים בוערים. עם השנים עברו מנהגי החג שינויים ותוספות: הלפידים הבוערים: הפכו לדלועים חלולות במרכזן מגולף פרצוף מפחיד ובליבן דולקת מנורה. כמו כן נוסף המנהג של 'תעלול או תגמול' - Trick Or Treat שמקורו באנגליה, שם נהגו שלא להעניש את הילדים שהיו עושים מעשי קונדס בלילה זה ומאידך לתגמל אותם בעוגה קטנה שניזרקה ישר לתוך הפה. בשנת 1995 כשהגענו לכאן לראשונה היו ילדנו בני שבע וארבע. כאשר הגיע היום הם ביקשו להשתתף בחגיגה,כמו שאר הילדים בשכונה. כמובן שלא התעלפתי משמחה נוכח הרעיון החדש,אך רצינו לאפשר להם להרגיש חלק מהחוויה השכונתית. עליכם להכין תעלול, אמרנו להם בטון רציני בתקווה שאולי ישנו את דעתם. נהפוך הוא, הם ישבו בסלון והתאמנו בקפידה על התעלולים אותם יבצעו באם יתבקשו. בליל ה- 31/10 יצאו השניים מחופשים היטב ומצוידים בדליי פלסטיק כתומים בצורת דלועים מגולפים על מנת לאחסן בהם את הממתקים הנחשקים. הרחוב היה חשוך מהרגיל ואישי היקר צעד מאחוריהם כ'רואה ואינו נראה' זאת כדי לשמור על ביטחונם או במילים אחרות, בגלל שהייתי לחוצה מהרעיון כמובן. השכנים החביבים בראותם ילדים צעירים נלהבים, גילו חביבות יתר וחלקם אף ביקשו תעלול,לאחר שבוצע התעלול לשביעות רצונם, זכו הבנים גם לאסוף ממתקים. לאחר סיבוב קצר בשכונה, חזרו הבנים הביתה כשהם צוהלים וטובי לב. פשטו התחפושות,הפכו את הדלועים עמוסי הממתקים על השטיח על מנת לבחון מקרוב ובאור, את השלל הרב שהיה ברשותם. אכן רב היה השלל בדליים הכתומים, היו שם מינים של סוכריות צבעוניות מהסוג הקשה שאם אין סבלנות למצוץ אותן אזי מכרסמים לקול חריקות השיניים המסכנות,סוכריות טופי קשות ובלתי לעיסות ושלל יצירות כימיות עטופות באשליה מתוקה.
מה שהביא אותי לחשוב שאולי רופאי השיניים בכבודם ובעצמם הם הרוחות המודרניות העומדות מאחורי החג המוזר הזה... בימים אלו עברה מסורת החג שיפוצים קלים שאין להם קשר לרוחות ושדים, אלה לעובדה שמאז האחד עשר בספטמבר אנשים באמריקה חוששים מאוד בכל הנוגע לביטחנם האישי ובעיקר כשמדובר בילדים. הפעם ההורים היו צמודים לילדיהם חשופים באור תוך שמירה 'אישית לוחצת' ,לא היה כל ניסיון להסתתר כמה צעדים מאחור. בנוסף הילדים היום כל כך בישנים וחלקם שכחו אפילו לומר: 'טריק או טריט' אלה פנו באופן ישיר לקערת הממתקים,חייכו והמשיכו בדרכם. לאחר האכזבה והשיממון מאווירת החג הדהויה הרדומה משהו שנפלה על שכונתנו ומשום שהסתבר לנו ערב קודם מחברים על כך שישנו רחוב אחד באזור בו חוגגים 'הלואין למהדרין' יצאנו לכיוון הרחוב על מנת לחוש את אווירת החג.
שמו של הרחוב : perry והוא נמצא ב- Kensington. שמחנו לגלות שגם בימנו יש אנשים יצירתיים,משקיענים הרואים בחג הזה בעיקר הזדמנות נפלאה לתקשר עם השכנים במובן החיובי והשמח של המילה. שאלתי אחת מבעלות הבתים בשכונה ,מתי החל המנהג הזה ברחוב,היא השיבה שלפני חמש עשרה שנים בערך החלו שתי משפחות להשקיע בקישוט הבתים בליל כל הקדושים. כעבור שנה השקיעו שתי משפחות נוספות וכך נוצרה ביניהן תחרות סמויה. ברגע שהחלו אנשים מבחוץ לגלות סקרנות ולהגיע להתרשם מההתרחשות, החליטו תושבי השכונה להתארגן ולשתף פעולה ומאז נשמרת המסורת הנחמדה.
היום מבקרים ברחוב אלפי אנשים במהלך כמה שעות,הרחוב נסגר לתנועה והילדים המגיעים לשם כדי לעשות טריק או טריט זוכים בחוויה מדהימה הכוללת מבוכים המלווים בצלילים של צרחות והבהובי אורות מכל הכיוונים. זו התנסות חביבה לילדים שעולמם הוירטואלי לעיתים עשיר מהעולם האמיתי לחוות פחד מוחשי ואמיתי באווירה שכונתית. הבת שלי שהייתה במקום עם חברים מהכיתה סיפרה לנו שנכנסה למבוך שהיה בכניסה לאחד הבתים,שם היה חושך מוחלט ולפתע פתאום הרגישה יד שתופסת אותה וממש נבהלה, בבית אחר נחתו עליהם עכבישים מהתיקרה ובאחר היו אנשים מחופשים לבריטני ספירס ומייקל ג'קסון שהתנהגו ממש כמוהם. מדובר באירוע מהנה ונחמד עבור הגדולים והקטנים המשוטטים ברחוב וכן עבור אלו הגרים בבתים. זהו פסטיבל שכונתי חביב שזכה לכינוי : Scary Perry. עוד על הרחוב ,אנשיו המיוחדים וההשלכות האירוע על הקהילה תוכלו לקרא בכתבה המצורפת.http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2005/11/04/AR2005110400912_2.html

לסיכום נראה לי שבימים אלו עת ילדנו דבוקים לעיתים לכיסאות, מסמסים בכמויות והמשמעות של גירוש שדים ורוחות כבר התפוגגה לה מזמן, מדובר בעיקר בהזדמנות פז עבור הילדים להתחפש קצת ולשוטט ברחובות,לדפוק על הדלתות ולומר:"טריק או טריט" או שלום, הזדמנות לחוות פחד אמיתי ומוחשי, להתגבר עליו או במילים אחרות- לחוות אחת לשנה תחושה של שכונה במובן המסורתי והחביב של המילה.