ולתפארת מדינת ישראל

בבוקר יום הזיכרון הדלקתי את הרדיו האינטרנטי שלי על גלי צה"ל והאזנתי לתוכניות המוכרות והשירים האהובים,היתה זו האזנה פעילה,הלב מוצף זכרונות על החברים הטובים שלנו שנשארו צעירים לנצח.הדמעות זלגו מעצמן נוכח השירים המוכרים והיפים. בערב יום הזיכרון התכנסנו יחד עם אנשי הקהילה הישראלית המתגוררת ברוקוויל והסביבה לטקס המאורגן על ידי ניספחות צה"ל בוושינגטון. במהלך הטקס שרו ילדי מקהלת ה- JDS, ביה"ס היהודי ברוקוויל את השירים: מי שחלם ואנחנו שננו מאותו הכפר, אלו השירים הכי ישראלים שקיבלו מבטא אמריקאי והשיבו אותי באחת מהרדיו של גלי צה"ל לרוקוויל מרילנד. במהלך הטקס ריגשו אותנו הבוגרים של שבט הצופים המקומי שעבור אחדים מהם זהו ציון דרך לפני עלייה לארץ וגיוס לצבא כחיילים בודדים בזמן שהמשפחות שלהם נשארות להתגורר כאן באמריקה. מדובר באתגר מורכב הן לצעירים המדהימים והן לבני משפחתם ,יחד עם זאת הכשרתם כמדריכים בשבט הצופים והעבודה המעולה שהם עושים עם החניכים מעידים שיוכלו כנראה להתמודד עם כל אתגר.
כאן המקום לציין שמאחורי המפעל החשוב והמופלא הזה של שבט גלעד,שבט הצופים הפעיל של רוקוויל עומד בחור בשם איציק בללי המקדיש מזמנו בהתנדבות ועושה עבודת קודש ביחד עם המדריכים הישראלים והמקומיים כמובן,כל זאת על מנת לקרב את ילדי הישראלים החיים כאן ובני משפחותיהם לישראל. השבט גדול ופעיל בו מתקיימות פעולות בכל יום ראשון,אירועים בחגים ומחנות חורף וקייץ.
ביום העצמאות הלכנו למנגל אצל חברים ישראלים היתה זאת חוויה נפלאה. ישבנו על הדשא מסביב למדורה,ודאי תשאלו איך עושים זאת, ובכן מדובר במאין חצי קערה העומדת על רגליים בתוכה מונחים עצים בוערים שבנוסף להיותה מחממת נפלאה פעלה בעוז לגירוש היתושים האמריקאים שעקצו אותי גם דרך הסוודר והציקו ממש כמו היתושים שלנו בישראל. שירלי הכינה קבבים משובחים לתפארת מדינת ישראל,חזי נפנף מעליהם בגאווה, מוסיקה ישראלית בקעה מהרמקולים,הילדים שיחקו על מחצלת בדואית אשר נפרשה על הדשא והשולחן המרכזי היה עמוס בכל טוב:סלטים מחצילים אמריקאים שהוכנו עם נשמה ישראלית וכמובן גם טחינה וסלטי ירקות והכל בשפע וצבעוניות. אירוח של אנשים טובים מתוצרת ישראלית המפיץ אור וחום וטעמים משבחים, אל אף שמתקיים הלכה למעשה בארצות הברית. אפרופו אנשים טובים, עינת עזרא יזמה השנה פרויקט מקסים בשם: "פיג'מה לכל ילד בישראל - כי לכל ילד מגיע לילה טוב" הפיג'אמות החדשות נרכשו על ידי נשים המתגוררות בארצות הברית והועברו לישראל למרכז לילדים חוסים אשר תמיד מקבלים בגדים משומשים וכאן בזכות הפרויקט של עינת זכו ללבוש פיג'אמה חדשה והלוואי שתעזור להם להרדם בלילות,אולי לישון טוב יותר ולחלום חלומות על חיים חדשים וטובים יותר.
ביום ראשון ה-25/4 הלכנו לראות את הסרט: ,N 4 street of Our Lady סרט ששכנתי לשעבר מזכרון: גודי מלץ-שכטר (במרכז התמונה) היא אחת מיוצריו. הסרט מספר על פרנצ'סקה חלמהיובה, בתמונה משלבת ידיים, אשר החביאה 15 יהודים בעליית הגג שלה,מתוכם שמונה מבני משפחתה של ג'ודי בינהם אביה,סבה וסבתה.הסרט מגולל את הסיפור של האישה האמיצה והמיוחדת הזו אשר קשרה את גורלה בגורלם של האנשים אותם החביאה בביתה,במהלכו מסע חזרה למקום בו התרחשו האירועים בזמן המלחמה וכל אחד מהניצולים מגולל את סיפורו האישי במהלך השהייה הממושכת בתנאים הקשים והבלתי נתפשים בהם הצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים. הסרט איכותי ועטור שבחים ומומלץ בחום .לאחר ההקרנה שהיתה בנוכחות שגריר ישראל בארה"ב מייקל אורן ורעייתו סאלי המכירים את ג'ודי ועמית שנים רבות סיפרה ג'ודי,מרצה בחוג לתקשורת ב- PennState University על תהליך עשיית הסרט,על היוזמה לעשותו ועל היומן עליו מבוסס הסרט אותו כתב הסבא של ג'ודי משה מלץ. החוויה שעברנו לאחר ההקרנה במהלך השאלות והתשובות היתה מענינת בפני עצמה,ההענות מצד הקהל היתה עצומה, הצופים שאלו שאלות כולל השגריר שלנו מייקל אורן וג'ודי השיבה וכך נוצר דיאלוג מעניין שהוסיף מימד נוסף לסרט המעולה. אני גאה בג'ודי שכנה שלי לשעבר שגרה מעבר לרחוב שלי בזכרון יעקב, על כך שהצליחה לגייס שותפים לעבודה על הסרט,תורמים ותרומות ובכך להוציא לאור את הסרט החשוב הזה שישאר כעדות לדורות. אפרופו שכנים באותו רחוב בזכרון יעקב מתגורר גם ד"ר אלחנן ברוקהיימר ,מנהל יחידת הצינתורים בבית החולים שניידר (בתמונה משמאל) שבנוסף לעבודתו בבית החולים עובד כרופא ילדים בזכרון יעקב אך בשבוע שעבר התפרסם שמו בכתבה ששודרה בערוץ 2 אודות כלבה שחייה היו בסכנה וניצלו אודות לכישוריו וטיפולו המסור של ד"ר ברוקהיימר. הניתוח המדובר שהתקיים בסמוך ליום העצמאות הזכיר לי על כך שאני רוצה להמליץ על ד"ר אלחנן ברוקהיימר להדלקת משואה בערב יום העצמאות. אם מישהו מכם יודע איך עושים זאת אשמח לקבל פרטים ואולי בשנה הבאה נזכה לראותו בין האנשים הראויים בטקס הדלקת המשואות ולא רק בזכות ההווה המפואר שלו אלה גם בשל עברו כעולה חדש שהגיע לבד לארץ מאנגליה,התגייס לצבא ליחידה קרבית ושרת ביחידה בשרות סדיר ולאחר מכן במילואים. נראה לי שכולנו נשמח לראות את ד"ר ברוקהיימר מחזיק את הלפיד הבוער ואומר: ".....ולתפארת מדינת ישראל!

הלוואי, אביטל.

*התמונות של הצופים באדיבות אתר הצופים בפייסבוק.
קישור לכתבה על ד"ר ברוקהיימר:

http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-2fb2487ac812821004.htm

שבט גילעד בפייסבוק: http://www.facebook.com/profile.php?id=100000352802782

קישור לסרט של ג'ודי מלץ: http://www.streetofourlady.org/

סרט הסברה בעברית ואנגלית על מדינת ישראל:
http://new.ba-bamail.co.il/View.aspx?emailid=1807&memberid=634720