טעימה קטנה מהתערוכה המתייחסת למשפחה הראשונה באמצעות בובות אצבעות מוגדלות אשר לדברי האמן תוכלו לשחק בהן עם נכדכם עד שיבקשו מכם לא עוד..ביצוע: Richard Thompson מסטודיו: Bono Tom Studio,Incחגים הם לפעמים געגועים לארץ ושבועות במיוחד משום אופיו הישראלי כל כך. שותה קפה,גשם שוטף משתולל מהצד השני של החלון,מחפשת רעיון נחמד לבילוי בחג בדיוק מגיע דוא"ל מחברתי החדשה כלנית המכיל קישורית לאתר: Artomatic.
שיטוט קצר באתר מביא אותי להחלטה שזה הבילוי שלנו לחג השבועות. מדובר באירוע ענק, 275.000 סקוואר פוט המשתרעים על 9 קומות,למעלה מ- 1500 אמנים, 4 במות להופעות חיות, 4 ברים וקפטריה קטנה מאוד ומה שנחמד לגלות שהחגיגה הזאת היא ללא תשלום. האירוע נמשך עשרים ושמונה ימים ולילות ותחילתו בעשרים ותשעה בחודש מאי. השנה מתקיים האירוע בבניין מספר 55 ברחוב M בצד הדרומי -מזרחי של העיר. הוראות הגעה במטרו או ברכב תמצאו באתר המצ"ב , החנייה במקום עולה 6$ ליום. הגענו בצהרי יום שישי - יום הפתיחה מה שאומר מעט מאוד מבקרים והזדמנות לפגוש את האנשים העומדים מאחורי הקלעים. בילינו במקום שעות ארוכות,נעולים בנעליים נוחות כי יש המון מה לראות. פינות ישיבה אגב ממוקמות בפינה הדרומית מערבית בכל קומה וכן גם שרותים וברז מים לשתיה. את הסיור בחרנו להתחיל בקומה הראשונה ולטפס למעלה,אך יודעי דבר מקומיים אמרו לי שבמידה וישנם מבקרים רבים כדאי לעשות הפוך.הביקור בתערוכת הענק הזו מעניק מושג רחב והמון מידע על המתרחש בביצת האומנות המקומית. כששאלתי את פטריק אחד מהיוזמים והמפיקים של הפרויקט כיצד נולד הרעיון? אמר לי שהכל החל בגרעין של מספר אומנים שחיפשו מקום 'אורגני' , נקי משיפוטיות של מבקרי אומנות ומנהלי מוזיאונים וגלריות על מנת להציג עבודות ישירות מהאמן לקהל הרחב ולאפשר לקהל לבחור מה הוא אוהב ומה לא. הם החליטו לפנות לבעלי בנינים חדשים שזה עתה סיימו לבנות אותם על מנת להשתמש בחללים הגדולים 'הבתולים' כדי להציג בתוכם את העבודות. בתחילה היה קשה לשכנע אנשים לשתף פעולה עם היוזמה והארוע התקיים אחת לשנתיים. אך עד מהרה החל העיניין לתפוס תאוצה וכיום מעורבות בפרויקט חברה המוצאות את הבנינים עבורם. כמו כן מתקיים האירוע אחת לשנה,כך בשלוש שנים האחרונות. כאן המקום לציין שהבחירה של הבניין המסויים הזה היתה מעולה,מדובר בבניין המשקיף בין השאר על בניין הקפיטול כך שבנוסף לעבודות המרשימות, אפשר להנות מהנוף הנשקף מהחולנות הגדולים לכל הכיוונים. פטריק היה נחמד ודי פנוי באותו רגע כך שהמשכתי לשאול ,האם האומנים מצליחים גם למכור בנוסף לחשיפה העצומה, והוא השיב שבכל שנה מדווחים לו על מכירות מוצלחות אם כי מטבע הדברים אין בידיו נתונים מדויקים, כמו כן נוצרים קשרי עבודה רבים המספקים פרנסה לאומנים. האם הפרויקט פתוח גם לאמנים מארצות אחרות, השיב שהארוע נולד עבור אומנים מוושינגטון והסביבה הקרובה, אך כיום משתתפים בו מעט אומנים ממקומות שונים בעולם,בעיקר בתחומי אומנות הבמה. פטריק הוסיף שהאומנים הלוקחים חלק במקום נדרשים לשלם סכום (ממש סימלי) ובנוסף לתרום בימי עבודה במקום בשלבי ההקמה,בזמן התערוכה ובתהליך הפרוק שלה. כך שזו משימה מעט מורכבת עבור אמנים שאינם גרים בסביבה לקחת חלק בפרויקט.
מעבר לכך ציין שאומנים רבים מבקשים לקחת חלק בפרויקט ומספרם עולה בהתמדה.
אפרופו חשיפה באחת הפעמים שהתרווחתי על הספות והסתכלתי על הנוף, ישבה לידי בחורה שהאזינה למוסיקה באוזניות ורשמה רשימות. שפת גופה שידר: בבקשה אל תפנו אלי, מה שעורר את סקרונותי ומיד זרקתי הערה כללית לחלל האויר כדי לפתוח איתה בשיחה. זה עבד.כמה דקות לאחר מכן הסתבר לי שהיא סוג של סקאוטרית ותפקידה לקשר בין הגלריות והמוזאונים לבין האומנים. אכן זהו תפקיד רב עוצמה בתחום האומנות וזו הסיבה שהיא יושבת עם אוזניות ואינה יוצרת קשר ישיר עם האומנים.היא אוספת פרטים על אלו המעוררים עיניין ומעבירה לאנשים ששלחו אותה. חלק מהאומנים כבר מזהים אותה ולכן היא מקפידה לא ליצור קשר אישי כלשהו. בנוסף היא שופטת בפרויקט שנקרא: DC Shorts ,פסטיבל לסרטים קצרים העומד להתקיים בעיר בסתיו. היא סיפרה לי על שני סרטים ישראלים העומדים להשתתף בפסטיבל, אחד מהם הסרט "בדרך לתל אביב" ועל הרושם העז שהשאיר בה הסרט גם שעות רבות אחרי הצפיה בו. לאחר השיחה המרתקת עלינו לקפיטריה בקומה השביעית הנקראת על פי פרסומת במעלית:Hard Time Caffe . וכשמה כן היא, מציעים בה מגוון מאכלי צנע כמו מרק צ'ילי ,קערת צ'לי ונאצ'וס וכל מי שטועם מהמזון אכן מחכים לו זמנים לא קלים, או אם לומר זאת בעדינות קפיטרית הזמנים הקשים,אין בה כל יתרון. לסיכום מדובר בתערוכה מגוונת ועשירה,כאלף אומנים מתחומים שונים,ציור,פיסול ,צילום אנימציה ,וידאו ארט ועוד,חלקן של העבודות מענינות ומרשימות וחלקן פחות, עיניין של העדפה אישית. החשיפה למגוון רחב של עבודות המוצגות במתחם מרשים וממוזג ואם נוסיף לכך שמידי ערב מתקיימות הופעות חיות של שירה,נגינה ותאטרון והקרנות של סרטים קצרים.
כל אלו ועוד הופכים את הביקור בארטומטיק לחוויה מיוחדת במינה ומהנה מאוד וגם בילוי ראוי לכבוד חג שבועות.
כאמור הכניסה ללא תשלום כל מבקר תורם כפי יכולתו ועל פי רצונו.
בנוסף ישנה חנות למכירת מוצרים הקשורים לתערוכה במחירים סמליים- חולצות ב-5$ מאגים,
דיסקים מוסיקלים ועוד.
לסיום שלמי תודות לחברתי כלנית, שהעבירה אלי את הקישורית, אותה קיבלה מחברתה,
רות קלמר-עובדיה אשר מציגה בתערוכה בקומה הרביעית.
קישור לתערוכה: http://www.artomatic.org/
קישור לפסטיבל הסרטים הקצרים: http://www.dcshorts.com/
שיטוט קצר באתר מביא אותי להחלטה שזה הבילוי שלנו לחג השבועות. מדובר באירוע ענק, 275.000 סקוואר פוט המשתרעים על 9 קומות,למעלה מ- 1500 אמנים, 4 במות להופעות חיות, 4 ברים וקפטריה קטנה מאוד ומה שנחמד לגלות שהחגיגה הזאת היא ללא תשלום. האירוע נמשך עשרים ושמונה ימים ולילות ותחילתו בעשרים ותשעה בחודש מאי. השנה מתקיים האירוע בבניין מספר 55 ברחוב M בצד הדרומי -מזרחי של העיר. הוראות הגעה במטרו או ברכב תמצאו באתר המצ"ב , החנייה במקום עולה 6$ ליום. הגענו בצהרי יום שישי - יום הפתיחה מה שאומר מעט מאוד מבקרים והזדמנות לפגוש את האנשים העומדים מאחורי הקלעים. בילינו במקום שעות ארוכות,נעולים בנעליים נוחות כי יש המון מה לראות. פינות ישיבה אגב ממוקמות בפינה הדרומית מערבית בכל קומה וכן גם שרותים וברז מים לשתיה. את הסיור בחרנו להתחיל בקומה הראשונה ולטפס למעלה,אך יודעי דבר מקומיים אמרו לי שבמידה וישנם מבקרים רבים כדאי לעשות הפוך.הביקור בתערוכת הענק הזו מעניק מושג רחב והמון מידע על המתרחש בביצת האומנות המקומית. כששאלתי את פטריק אחד מהיוזמים והמפיקים של הפרויקט כיצד נולד הרעיון? אמר לי שהכל החל בגרעין של מספר אומנים שחיפשו מקום 'אורגני' , נקי משיפוטיות של מבקרי אומנות ומנהלי מוזיאונים וגלריות על מנת להציג עבודות ישירות מהאמן לקהל הרחב ולאפשר לקהל לבחור מה הוא אוהב ומה לא. הם החליטו לפנות לבעלי בנינים חדשים שזה עתה סיימו לבנות אותם על מנת להשתמש בחללים הגדולים 'הבתולים' כדי להציג בתוכם את העבודות. בתחילה היה קשה לשכנע אנשים לשתף פעולה עם היוזמה והארוע התקיים אחת לשנתיים. אך עד מהרה החל העיניין לתפוס תאוצה וכיום מעורבות בפרויקט חברה המוצאות את הבנינים עבורם. כמו כן מתקיים האירוע אחת לשנה,כך בשלוש שנים האחרונות. כאן המקום לציין שהבחירה של הבניין המסויים הזה היתה מעולה,מדובר בבניין המשקיף בין השאר על בניין הקפיטול כך שבנוסף לעבודות המרשימות, אפשר להנות מהנוף הנשקף מהחולנות הגדולים לכל הכיוונים. פטריק היה נחמד ודי פנוי באותו רגע כך שהמשכתי לשאול ,האם האומנים מצליחים גם למכור בנוסף לחשיפה העצומה, והוא השיב שבכל שנה מדווחים לו על מכירות מוצלחות אם כי מטבע הדברים אין בידיו נתונים מדויקים, כמו כן נוצרים קשרי עבודה רבים המספקים פרנסה לאומנים. האם הפרויקט פתוח גם לאמנים מארצות אחרות, השיב שהארוע נולד עבור אומנים מוושינגטון והסביבה הקרובה, אך כיום משתתפים בו מעט אומנים ממקומות שונים בעולם,בעיקר בתחומי אומנות הבמה. פטריק הוסיף שהאומנים הלוקחים חלק במקום נדרשים לשלם סכום (ממש סימלי) ובנוסף לתרום בימי עבודה במקום בשלבי ההקמה,בזמן התערוכה ובתהליך הפרוק שלה. כך שזו משימה מעט מורכבת עבור אמנים שאינם גרים בסביבה לקחת חלק בפרויקט.
מעבר לכך ציין שאומנים רבים מבקשים לקחת חלק בפרויקט ומספרם עולה בהתמדה.
אפרופו חשיפה באחת הפעמים שהתרווחתי על הספות והסתכלתי על הנוף, ישבה לידי בחורה שהאזינה למוסיקה באוזניות ורשמה רשימות. שפת גופה שידר: בבקשה אל תפנו אלי, מה שעורר את סקרונותי ומיד זרקתי הערה כללית לחלל האויר כדי לפתוח איתה בשיחה. זה עבד.כמה דקות לאחר מכן הסתבר לי שהיא סוג של סקאוטרית ותפקידה לקשר בין הגלריות והמוזאונים לבין האומנים. אכן זהו תפקיד רב עוצמה בתחום האומנות וזו הסיבה שהיא יושבת עם אוזניות ואינה יוצרת קשר ישיר עם האומנים.היא אוספת פרטים על אלו המעוררים עיניין ומעבירה לאנשים ששלחו אותה. חלק מהאומנים כבר מזהים אותה ולכן היא מקפידה לא ליצור קשר אישי כלשהו. בנוסף היא שופטת בפרויקט שנקרא: DC Shorts ,פסטיבל לסרטים קצרים העומד להתקיים בעיר בסתיו. היא סיפרה לי על שני סרטים ישראלים העומדים להשתתף בפסטיבל, אחד מהם הסרט "בדרך לתל אביב" ועל הרושם העז שהשאיר בה הסרט גם שעות רבות אחרי הצפיה בו. לאחר השיחה המרתקת עלינו לקפיטריה בקומה השביעית הנקראת על פי פרסומת במעלית:Hard Time Caffe . וכשמה כן היא, מציעים בה מגוון מאכלי צנע כמו מרק צ'ילי ,קערת צ'לי ונאצ'וס וכל מי שטועם מהמזון אכן מחכים לו זמנים לא קלים, או אם לומר זאת בעדינות קפיטרית הזמנים הקשים,אין בה כל יתרון. לסיכום מדובר בתערוכה מגוונת ועשירה,כאלף אומנים מתחומים שונים,ציור,פיסול ,צילום אנימציה ,וידאו ארט ועוד,חלקן של העבודות מענינות ומרשימות וחלקן פחות, עיניין של העדפה אישית. החשיפה למגוון רחב של עבודות המוצגות במתחם מרשים וממוזג ואם נוסיף לכך שמידי ערב מתקיימות הופעות חיות של שירה,נגינה ותאטרון והקרנות של סרטים קצרים.
כל אלו ועוד הופכים את הביקור בארטומטיק לחוויה מיוחדת במינה ומהנה מאוד וגם בילוי ראוי לכבוד חג שבועות.
כאמור הכניסה ללא תשלום כל מבקר תורם כפי יכולתו ועל פי רצונו.
בנוסף ישנה חנות למכירת מוצרים הקשורים לתערוכה במחירים סמליים- חולצות ב-5$ מאגים,
דיסקים מוסיקלים ועוד.לסיום שלמי תודות לחברתי כלנית, שהעבירה אלי את הקישורית, אותה קיבלה מחברתה,
רות קלמר-עובדיה אשר מציגה בתערוכה בקומה הרביעית.
קישור לתערוכה: http://www.artomatic.org/
קישור לפסטיבל הסרטים הקצרים: http://www.dcshorts.com/
