שלום וברוכים הבאים,
אם קיבלתם מינוי לתפקיד בוושינגטון DC בשליחות כדיפלומטים,הייטק,ביטחון,רופאים ועוד,ועומדים להעתיק את מקום מגוריכם מישראל לוושינגטון DC, תוכלו למצא כאן מידע שימושי בנוגע למעבר, כמו כן חוויות והצעות לטיולים ואירועים באזורים שונים בארה"ב.
זו הפעם השנייה בה משפחתנו מעתיקה את הבית מישראל לוושינגטון.
סיבוב ראשון היה בשנת 1995 והנוכחי בשנת 2008 כך נולד שמו של הבלוג:
וושינגטון עובר ושב - על אנשים העוברים ושבים מישראל לוושינגטון הבירה.
*המשך להקדמה ברשומה: בראשית פעם שניה.
רשומות חודש מאי למעט הראשונה,מרכזות מידע מפורט ועצות שימושיות הבאות להקל על ההתאקלמות המשפחתית ברוקוויל.
כיף לגלות שמאז שהבלוג יצא לדרך בחודש מאי הוא זוכה לכניסות רבות,
אתם מוזמנים להשאיר תגובות,רשמים ,הגיגים.
(C) כל הזכויות שמורות: אין לשכפל,להעתיק או להשתמש
בתכנים הקימים כאן ללא רשות מהמחברת.
אביטל אוריול.
avitouch@gmail.com

יום ראשון, אפריל 04, 2010

טיילת הדובדבן - פרחים וורודים וטישו לבן



כי האביב שוב צועד בעקבותייך והירוק מציץ מחלונך כי הזהב שוב גונב את צמותייך ואנו נתגנב למעונך,השיר הזה של אהוד מנור ונורית הירש מתנגן לי בראש שעה שאני צועדת בשכונה ומתפעלת מההופעה הפירחונית המרשימה שהגיעה ביום אחד וחלפה לה ביעף. חופשת האביב השנה השתלבה בחופשת חג הפסח ומצאתי עצמי משוחחת עם חברותי האמריקאיות על מנהגי החג ואיך הם משתלבים באופן מדויק כל כך עם חילופי עונות השנה. לדוגמא ניקיון הבית שאנחנו עושים אינו מיועד רק לחדרי הבית אלה גם לחדרי הלב כמו שאמרה ימימה אביטל ברוב חוכמתה, וביעור החמץ מתייחס גם להחמצה ואני מודה לימימה אביטל שקרבה אותי לנשמה היהודית שלי וכאן ממידת רוחק אני נוכחת בעוצמתה. אחרי שזכינו לספר ביציאת מצריים בנוכחות מלאה של כל בני הבית אירוע מרגש עבורנו לחגוג עם בננו הבכור המתגורר בארץ וכבר הספיק להשתחרר מהצבא ולהשתלב בעבודה מענינת וטובה.אחרי החגיגות יצאנו בעקבות הפריחות והן רבות ומגוונות ומפוזרות באזורים רבים מסביב לעיר אך המפורסמת מכולן מרוכזת בטיילת הדובדבן הנמצאת בלב וושינגטון הבירה. זו השנה ה-98 שחוגגים בעיר את פסטיבל פריחת הדובדבן המהווה אחד ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר של המבקרים בעיר,המסורת החלה לאחר שראש עיריית טוקיו דאז: יוקיו אוזאקי נתן במתנה עצי דובדבן לעיר וושינגטון כמחווה לידידות בין שתי הערים ומאז בכל שנה חוגגים את הפריחה הקסומה באירועי מוסיקה,ריקודים,ריצה ותהלוכה ברחבי העיר. פסטיבל הדובדבן הרישמי נפתח ב- 27 למרץ ונמשך עד ה- 11 לאפריל. על שיא הפריחה אפשר ללמוד מהתחזית בטלוויזיה המקומית ולכוון את הביקור בהתאם. השנה התמזל מזלנו והיום המיוחל נפל על שבת חמה וקסומה במיוחד,יצאנו מוקדם במטרה להמנע מהצפיפות והעומס הצפויים מראש. מצוידים בסל פיקניק, גרנולה מתוצרת עצמית ,יוגורט בסגנון יווני ותרמוס עם קפה שחור הגענו לעיר ברכב שחנינו בחניון הנמצא קרוב לאירוע. מיד בכניסה באזור הסמוך לג'פרסון ממוריאל ראינו אנשים עומדים בתור ארוך לשירותים הכימים והסתבר לנו שאנחנו לא המשכימים היחידים הבוקר אך מראה העצים הפורחים במלוא עוצמתם קורא לנו להתקדם בשמחה ובעיקר משום שעדיין היה קר ולא באנו לבושים חם בכל מיקרה ככל שמתקרבים לעצים הפורחים מבינים שמדובר בהצגה הכי טובה בעיר, הצפיפות בה ניטעו העצים מייצרת מאין גשר פירחוני כאשר השביל עובר מתחתיו והמים בסמוך,אני נזכרת איך לפני 13 שנים ביקרנו כאן עם שני בני הצעירים ורוב הזמן עיני היו נתונות להם ולדאגה שלא ירוצו למים היום הזדמן לי לחוות את הגשר הוורוד בנהלי הליכה רגועה ושלווה. אפרופו הליכה הייתי מעט אופטימית כשחשבתי שאפשר לסמן את האירוע כהליכה יומית משום שהיתה רצופת הפסקות מתיירים המבקשים שנצלם אותם,מבקשים שנוודא שהמוניומנט ברקע וברגעים אחרים עוצרים כדי לא להיכנס לצילומים של אנשים אחרים, בכלל נראה לי שמדובר באירוע הכי דיגיטלי בעיר ולא בכדי,התפאורה מושלמת ומבטי האנשים אומרים: עוד מעט נעלה את התמונות לפייסבוק,מייספייס,יוטיוב והאינטרנט כולו ילבש וורוד חגיגי עד הפריחות הבאות.
התיעוד המסיבי בכל פינה מביא אותי לחשוב, האם בעידן הדיגיטלי אנחנו עדיין מסוגלים להתנתק מהתיעוד , לנשום עמוק ולהתבשם מהניחוח המש
כר של זמן הווה בלי לתקתק תמונות בקצב אש. אך מי אני שאלין הרי גם אני צילמתי וההוכחות מצורפות כאן.בשלב מסוים יצאנו מהשביל הפנימי לשביל הקפי שהוביל אותנו לגן ההנצחה של הנשיא פרנקלין רוזוולט.
בגן מפוזרים פסלים,מפלי מים זורמים והרבה ציטוטים חרוטים על הקיר לדוגמא קיר החופש: "חופש הדיבור,חופש ההערכה,החופש לרצות והחופש לפחד" אחד הציטוטים מתייחסים לשימור הסביבה:" men and nature must work hand in hand.throwing out of balance of the resources of nature throws out of balance also the ives of men." הוקסמתי מהגן המהווה הזדמנות טובה ללמוד קצת וללמד את הילדים אודות האירועים שהתרחשו בתקופתו של רוזוולט,בעזרת הציטוטים החרוטים על הקירות והפסלים דוגמת הפסלים של אנשים העומדים בתור ללחם כאמצעי להמחיש לילדים על כך שהיו כאן חיים אחרים לפני עידן הפייסבוק, האיי פון ומגהץ השיער. בליבו של הגן מצוי פיסלה של אלינור רוזוולט שנחשבה לאשת הנשיא הפעילה יותר ופעלה בין השאר לקידום נשים ואמרה: "אישה היא כמו שקיק תה, אתה לא יודע עד כמה היאחזקה עד שהיא נכנסת למים חמים" ואחד הציטוטים המפורסמים שלה :"אתה מקבל יותר שמחה מנתינה לאחרים (מאשר מקבלה), ועליך להקדיש מחשבה רבה לאושר אשר ביכולתך להעניק."לאחר מכן תפשנו פינה חביבה ומוצלת,אכלנו יוגורט עם גרנולה משובחת בלי להשגיח על ילדים שלא ירוצו למים..והמשכנו לאורך טיילת הדובדבן וככל שעבר זמן נהיה צפוף עד צפוף מידי ולקראת סיום צעדנו בהילוך איטי עד היציאה מהפארק. כשיצאנו שאל אותי בן זוגי אם אני מזהה את המבנה עם הארובות הנמצא בסמוך לגן והסתבר לי שזהו הצד האחורי של מוזיאון השואה,את מראה המבנה אני מכירה רק מלפנים וכרגע מראה הארובות השחורות מול הגן הירוק וורוד צבטו את ליבי בחוזקה וההכרה שזה לא מובן מאיליו שאני כאן ועכשיו, זוכה לחוות את הפריחות והחיים הנוחים והדיגיטלים שרוב הזמן אינם צבועים בצבע וורוד. ביום ראשון יתקיים מרוץ של עשרה מייל במסגרת אירועי פסטיבל הדובדבן והבן שלנו משתתף בריצה ואני כל כך גאה על כך שהוא מייצג אותנו ברוח ספורטיבית ביחד עם עוד כ- 25000 רצים מרחבי ארצות הברית,פרטים על המרוץ אפשר למצא באתר של הפסטיבל.
את הפריחה הנפלאה אפשר לחוות גם בשכונת Kenwood היפה השוכנת קרוב יותר לבית אך עם על היופי של השכונה היוקרתית לטעמי היא לא מהווה תחליף לדבר האמיתי אלה תוספת חביבה.מקום נוסף המכיל עצי דובדבן ועצים וצמחים רבים אחרים הוא: U.S National Arboretum הנמצא בקירבה לקולג' פארק ומכיל יותר מאלפיים עצים מארבעים זנים שונים זהו הריכוז הגדול ביותר מחוץ לטיילת הדובדבן בעיר.היתרון הגדול של המרכז המקסים הזה הוא שבזכות הזנים השונים אין פיק פריחה אחד אלה בכל פעם שמגיעים לשם אפשר לראות זן אחר פורח החל מעצי דובדבן רגילים לעצי דובדבן בוכיים כמו ערבה בוכיה רק מלא פרחים. במקום מתקיימות סדנאות שונות לגידול תבלינים לניצול האנרגיה הסולארית ,טיולי ירח מלא ועוד , שווה להציץ באתר לראות את לוח הפעילות ולבקר במקום.
הפריחה המרשימה הביאה עימה את הסיבה בגללה כבר יומיים אני מתעטשת קוראים לה: קדחת השחת או באנגלית hey feaver וכך בנוסף למרבדי העלים הנושרים המכסים את השבילים ואת המים מחוץ לבית בתוך הבית נראים ענני טישו לבן מרוכך כי ברגע שמתחילים האפטצ'ים לתקוף חייבים לעצור אותם עם הנייר הלבן, משהיא אמרה לי פעם שבריא להתעטש אם כך הדבר אזי בימים האחורנים אני ממש בריאה.
אפרופו בריאות השבוע נפתח שוק האיכרים ב- Bethesda Row השכנה לנו ונראה לי שביוחד כאן במקום שהמציאו את מקדונלד כדאי לחוות תוצרת מקומית טריה ובריאותית.
איחולי אביב שמח,
אביטל אוריול.


האתר הרישמי של פסטיבל הדובדבן: http://www.nationalcherryblossomfestival.org/cms/index.php?id=390tionalcherryblossomfestival.org/cms/index.php?id=390
האתר של הגנים הבוטנים: http://www.usna.usda.gov/
שכונת קנווד: http://walking.about.com/od/meetotherwalkers/a/kenwood041999.htm
מקום נוסף בו ניתן לראות את פריחת הדובדבן - גני ברוקסיידhttp://www.montgomeryparks.org/brookside/
השוק בבטזדה רו - http://bethesdarow.com/events/
רעיונות נוספים מה לעשות ביום אביבי בעיר תמצאו בקישור הבא. תודה לאביב עזרא על שהאיר  את עיני לקישור הנפלא.
http://www.washingtonian.com/ ' - hidden gems



3 תגובות:

Unknown אמר/ה...

פשוט מקסים ומזכיר נשכחות.

Avital אמר/ה...

תודה יקירתי,
אכן תענוג לחוות זאת שוב

עמדת שזירה לחתונה אמר/ה...

פשוט נהדר ומהמם! פריחת הדובדבן היא פשוט תענוג לעיניים, כל פעם מחדש זה מדהים אותי.